איסורי העריות בתורה ניתנו כחלק מהיות ישראל עם קדוש ומובדל לאלהיו, ובמיוחד מובדל ממצרים וכנען: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ויקרא יח, ג) כזכור, מצרים וכנען אחים הם, בני חם שנגוע בהתנהגות מוסרית ירודה בתחום המין וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: (בראשית ט, כב) וכנען עשה דבר בפועל ולכן התקלל: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: (שם, כד-כה) כפי שהראנו בפרוש על הפרשיה.

איסורי העריות מורכבים ממספר איסורי קריבה (שכיבה) שעוסקים במעשים שדינם מוות:

• איש אל שאר בשרו - שמירת התרינות המשפחתית

• קריבה אל אשה נדה - התרחקות מטומאות הגוף

• שכיבה עם אשת הרע - הבגידה והחמידה את שלא שייך לך

• משכב זכר - שמירה על תקינות המין

• משכב בהמה - בהקשר כלאיים, עיוות סדר המינים

• העברת הילד למולך - הוא קרבן אדם לעבודה זרה

ולמה? כִּי אֶת כּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: ולֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם׃ מסתבר, שהתנהגות אנושית לא מוסרית יש בכוחה לטמא את אדמת ארץ ה׳ ואף לסלק את יושביה, פעולה שמיוחסת לארץ עצמה בציור נפלא: הארץ קאה את הגוי כפי שפערה את פיה למען הורד את דתן ואבירם ואשר להם שאולה. בכך מתגלה הצדק האלהי בצווי להשמיד את כל עממי כנען: לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ (דברים ט, ה)

מצווה נוספת שגורמת להחטאת הארץ קשורה לגירושין ולקיחה שנית של האישה לאחר שהיתה לאיש אחר.

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ׃ וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר׃ וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּה׃ לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ (דברים כד, א-ד) אם לא נבעלה על ידי בעלה הראשון, היא יכולה לחזור לבעלה כי עיקר החטא הוא השכיבה. אם היתה לאיש אחר ושכבה עמו, לא תוכל לחזור לבעלה הראשון פן תטמא הארץ. נשים לב שמבחינת התורה העילות היחידות לגירוש האשה שתים הנה: אם נמצא באשה ערוות דבר ובכך סר חינה מעיני אישהּ, או אם האיש שונא את אשתו. שלא כבימים אלה, מבחינת התורה אין מעורבות של כהן או של בית דין, הגירושים הם עניין פרטי. המילה הֻטַּמָּאָה היא יחידאית במקרא, והיא מורכבת מבניין זר שראשיתו הוּפעל - היא מי שנעשתה עליו פעולה, ואחריתו התפעל - מי שעשה הפעולה עצמו, ולא יאמר כן אלא בזו שטהורה לכל אדם אך טמאה עבור אחד והוא בעלה הראשון (שד״ל). מצווה חשובה זו אינה ידועה לציבור הישראלי כלל, וקל וחומר שאינה מיושמת: החטא הזה, גם אם נעשה על ידי יחידים מהקהל, מטיל את האחריות על כלל העדה - האדם יחטא ועל העם יפקוד ה׳. כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה - הזימה והקלקול המיני שנואים על ה׳ ועל כן ברית המילה שנכרתה בין אלהים ואברהם אבינו היתה דווקא באבר ההולדה, ויודעים זאת העמים כולם. הארץ נטמאת גם בשפיכת דם - וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וגם בעוון עבודת אלילים - וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ׃ (ירמיהו ג, ט) ונשאל - כיצד ארץ ה׳ המתעב זימה היא דווקא ארצו של כנען? ולמה דוקא את ארצו של כנען ה׳ דורש תמיד: אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: (דברים יא, יב) התשובה היא שארץ הקודש מעולם לא ניתנה לכנען, היא ארצו של עבר בן שם, אבי העברים שצאצאו הוא אברהם העברי, אבינו. מספר היובלים למדנו שבעת חלוקת הארץ לנחלות לאחר המבול לבניו של נח, כנען לקח ארץ לא לו במקום להמשיך לנחלתו בקרבת אחיו מצרים, כוש ופוט, באפריקה. להרחבה מומלץ לקרוא את ׳זכותנו על ארץ העברים׳ בו הבאנו את דבריו מאירי העיניים והדעת של ד״ר שלמה רובין.