שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ׃

על בכורי דגן תירוש ויצהר

בכורי דגן, תירוש ויצהר - האם הועלמו מועדי המעשרות והוראותיהם מלוח השנה?

ה׳ ציווה לעשר את תבואת הארץ, את הדגן, התירוש והיצהר. הוראות לביצוע המצווה אכן ניתנו בתורה, אך את זמני המעשרות, יותר נכון את גבולות זמני המעשרות מצאנו רק בימי בית שני, בספר נחמיה. מגילת המקדש שנמצאה בין מגילות בית המקדש מגלה את אופן הביצוע והמועדים המדוייקים של כל אחד מימי המעשרות, הבה נראה אם התנ״ך תומך במגילות, ולהיפך.

מצוות המעשר היא אחת מתנאי הברית בין אלהים ובינינו. דגן תירוש ויצהר מקיימים את האדם, והם חלק מעבודת בית המקדש – מערכת הלחם, יין לנסכים ויצהר למאור ולמנחות.

אם ישראל יקיימו את דברי הברית, יבורכו בתבואה: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ על הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ (דברים ז, יג)
ואם ישראל לא יקיימו את דברי הברית תמנע מהם התבואה כליל: וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ׃(דברים כח, נא)

התורה מצווה לעשר את כל תבואת השדה ולהביאה למקדש מתוך הבנה שה׳ הוא שמזין את האדם: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: (דברים יד, כב-כג)

מבחינת הזמנים, בתורה מוסברת הספירה בין מעשר שעורה לחיטה אך לא לגבי תירוש ויצהר: הבאת ראשית העומר אל הכהן ממחרת השבת, ב 26.1: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָֹה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:

רק לגבי היצהר מצאנו כתוב שמצוות הבאת ביכורי היצהר חלה על כל ישראל: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃ (שמות כז, כ)

יום הבאת המנחה החדשה שלא נזכרה בשמה הוא מקרא קודש: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

החל ממועד עומר התנופה סופרים 7 שבתות תמימות עד להבאת המנחה החדשה, ביום ראשון, אך לא כתוב איזו מנחה, נגלה בהמשך שמדובר בהנחייה כללית לכל ארבעת המעשרות: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה:

על מצוות המעשר לומדים גם מספר נחמיה, שכן קיימוה בזמן יסוד המעלה מבבל: וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַֽמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ׃ (נחמיה י, לח) ועוד: וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת׃ (נחמיה יג, י)

רמז נוסף לגבי היקף המצווה הוא שניתנה מסגרת זמן לכל המעשרות: החלו בחודש השלישי עד השביעי מאחר וכל תבואה מבשילה בזמן אחר: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ׃ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָֽעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּֽוּ: (דברי הימים ב׳ לא, ה)

מגילת המשמרות ומגילת המקדש שנמצאו בקומראן מאשרות את מסגרת הזמן שבין החודש השלישי לשביעי וחושפות שבעצם מדובר בארבע מועדים ושלוש ספירות של שבעה שבועות בין יום ביכורים אחד למשנהו, וכי המועדים לארבעת ימי הביכורים הם ברורים וידועים:

על הנפת העומר - מועד שעורים

מקרא קודש יהיה להמה‏ היום הזה
שעיר‏ עזים לחטאת ___ מנחתו ונסכו כמשפט
עשרון סולת בלולה בשמן רביעית ההין
ו‏יין לנסך רביעית ההין יכפר על עם הקהל מכול אשמת‏ם‏
ונסלח להמה לדורותמה חוקות עולם יהיה זה להמה
בכול מושבותיהמה ואחר יעלו את האיל אחד פעם אחת‏ ביום הניפת העומר‏//

על המנחה חדשה – בכורי חטים/חג השבועות

וספרתה לכמה שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה
תספורו עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים‏ יום
והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה
לחם סולת‏ חמץ חדש בכורים ליהוה לחם חטים שתים עשרה
חלות שני‏ עשרונים סולת תהיה‏ החלה האחת
והביאומה ראושי ה‏מטות לשבטי ישראל ויקריבו קר‏בן
את עולת‏ ___ שנים עשר
מנחתמה ונסכמה‏ כמשפט והניפו‏ בכורים‏ כוהנים יהיו‏
ואכלום בחצר הפנימית מנחה חדשה לחם הבכורים
ואחר ___ לחם חדש אביבות ומלילות
והיה היום הזה‏ מקרא קודש‏ חוקות עולם לדורותם
כול מלאכת עבודה לוא‏ יעשו חג שבועות הוא
וחג בכורים לזכרון לעולם//‏

על המנחה חדשה – בכורי תירוש

וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה‏ את‏ לחם הבכורים
שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית
תספורו חמשים יום והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל
שלישית ההין על המטה ויקריבו על היין‏ הזה‏ ביום הזה ליהוה שנים‏ עשר אילים
כול ראשי אלפי ישראל...
ולוא יאוכלו‏ כול ענב פרי‏ בוסר מן הגפנים‏ כי ביום הזה יכפרו על ה‏תירוש
וישמחו‏ בני ישראל לפני‏ יהוה חוק‏ עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה
ושמחו‏ ביום הזה‏ כי החלו‏ לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה‏//

על המנחה חדשה - בכורי יצהר

וספרתמה‏ לכמה מיום הזה שבעה שבעות שבע‏ פעמים תשע וארבעים יום
שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית‏ תספורו חמשים יום
והקרבתמה שמן חדש ממשבות מטות בני ישראל מחצית ההין‏ אחד מן המטה
שמן חדש כתית יצהר על מזבח העולה בכורים לפני יהוה
כי ביום הזה יכפרו על‏ כול יצהר הארץ לפני יהוה פעם אחת בשנה וישמחו//

מתוך מגילת המקדש מתבררת התמונה המלאה, בה מסודרים בסדר מופתי ומחושב כל מועדי הביכורים הידועים לישראל מקרא והם מועדי קודש, כל אחד מהם.

עוד מתבררת חשיבות ספירת הזמנים על פי ספר היובלים, וחשיבות הספרה שבע לישראל בייחוד בעניין יובלי השנים, ובאמת מצוות שנת היובל היא מועד נוסף שנעלם מלוח השנה היהודי.

תאריכי המועדים

ישנם 4 מועדי ביכורים -  כולם מקראי קודש כולם חלים ביום א:
26.1 - בכורי השעורים/הנפת העומר
15.3 - חג השבועות/ביכורי קציר חיטים החל לאחר 49 יום
3.5   - מועד התירוש  החל לאחר 49 יום ממועד בכורי החיטה
22.6 - יום א׳ מועד היצהר החל לאחר 49 יום ממועד בכורי התירוש

קורבן העצים המוזכר בספר נחמיה אף הוא נוכח במגילת המקדש במלואו, והוא חל החל ב 23/6 יום ב׳ ונמשך 6 ימים, עליו אפשר לקרוא כאן.

בהמשך מגילת המקדש, רק לאחר הבאת הבכורים וקרבנם לבית המקדש אפשר לאכול מהתבואה החדשה, וכן אסור לשמור תבואה לשנה האחרת, ולשרוף באש ולקדש את מעשר השנים הקודמות:

ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים
באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת
כי ככה יהיו אוכלים אותו מחג הבכורים לדגן החטים יהיו אוכלים את הדגן
עד השנה השנית עד יום חג הבכורים
והיין מיום מועד התירוש עד השנה השנית עד יום מועד התירוש
והיצהר מיום מועדו עד השנה השנית למועד יום הקרב שמן חדש על המזבח
וכול אשר נותר ממועדיהמה יקדש באש ישרף לוא יאכל עוד כי קדש
והיושבים במרחק מן המקדש דרך שלושת ימים
כול אשר יוכלו להביא יביאו ואם לוא יוכלו לשאתו ימכרוהו בכסף
והביאו את הכסף ולקחו בו דגן ויין ושמן ובקר וצאון
ואכלוהו בימי המועדים ולוא יואכלו ממנו בימי המעשה לאונמה
כי קודש הוא ובימי הקודש יאכל ולוא יאכל בימי המעשה//

הבסיס למצוות המעשר הוא מעשרו של אברהם אבינו

״ויביא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה' לכפר בעד אברם ובעד זרעו. וישימה אלהים לחוק עולם לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם. והחוק הזה לא לימים הוא כי אם לדורות עולם שם אותו, לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו״. (היובלים יג׳ הרטום)

ככתוב: כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כׇּל תְּבוּאָתֶךָ׃ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃ 
(משלי ג, ט-י)