וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת

קורבן העצים


ישנם מספר מועדים בלוח השנה של ישראל שהושמטו במתכוון מנוסח המסורה, אחד מהם הוא קֻרְבַּן הָעֵצִים, ככתוב במפורש בספר נחמיה: והַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה׃ (י, לה)

בפעם השנייה קרבן העצים מוזכר יחד עם מועדי הביכורים: וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה׃ (יג, לא)

משני הפסוקים ניתן להבין את הדברים הבאים:

קרבן העצים הובא בידי הכהנים הלויים והעם לפי בית האב (שבט)
קרבן זה מובא מדי שנה לבית המקדש בזמן קבוע – לעתים מזומנים.
קרבן העצים הוא חג מהתורה.
ישנה סמיכות בין קרבן העצים והביכורים.

יש להתפלא: מתי הוצא קורבן העצים שחל מדי שנה ומוקרב על ידי כל חלקי העם מן התורה ומה עניינו של קרבן זה? האזכור בספר נחמיה קצר ואינו מספיק להבנת טעמה או היקפה של המצווה, אך התשובה נאספת ממספר מקורות מהימנים: מגילת המקדש, מגילת המשמרות, צוואת לוי, ספר היובלים ואף מספר ויקרא.

ישנם 4 מקטעי מגילות התומכים בקיום מועד קרבן העצים על ידי הכהנים ונשיאי השבטים ובכך שהיה זה אחד מהקרבנות הקבועים שהובאו מדי שנה לבית ה׳ בנוסף לבכורי דגן, תירוש ויצהר.

עותקי מגילת המקדש

4Q365

וידבר יהוה אל מושה לאמור‏ צו את בני ישראל לאמור: בבואכמה אל הארץ אשר אנוכי נותן לכמה לנחלה וישבתם עליה לבטח תקריבו עצים לעולה ולכול מלאכת‏ הבית אשר תבנו לי בארץ:... ולכול מלאכת הבית יקריבו‏ (לאחר) מועד היצהר יקריבו את העצים שנים‏ המקריבים ביום הרישון לוי‏...//

5043

ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת כי ככה יהיו אוכלים אותו:

4Q365a

יהיו אוכלים ושותים ויואכל לדגן לתירוש ליצהר‏
אוכלים אצל שער המערב‏
כול עץ אשר יבוא
עליה לבונה ול

11Q19

ואחר מועד יצהר יקריבו‏ למזבח את העצים שנים עשר מטות בני ישראל: והיו המקריבים ביום הרישון‏ מטות לוי‏ ויהודה וביום השני בנימין ובני יוסף: וביום השלישי ראובן ושמעון‏ ביום הרביעי יששכר וזבולון:וביום החמישי גד ואשר‏ וביום הששי דן‏ ונפתלי‏ ‏הקריבו בחג‏ העצים‏ עולה‏ ליהוה‏:

על פי המגילות הנ״ל קרבן העצים חל יום לאחר מועד היצהר כלומר ב 23.6 ונמשך ששה ימים, עד לפני יום תרועה החל ב 1.7.

הבאת קרבן העצים חלה על כל ישראל: ביום הראשון הקריבו שבטי לוי ויהודה, ביום השני בנימין ושבטי יוסף, אפרים ומנשה, ביום השלישי ראובן ושמעון, ביום הרביעי יששכר וזבולון, ביום החמישי גד ואשר, ביום הששי הקריבו דן ונפתלי. מן המגילות לא ניתן להסיק אם קרבנות דן ונפתלי הובא בשבת, אך מאחר והתורה אוסרת לשאת כל משא בשבת, נוכל לפסול את הרעיון ולהסיק שיומו האחרון קרבן העצים חל בראשון, והדבר תואם את עקרון הלוח במועדי הבכורים, שהובאו כולם ביום ראשון בשבוע.

מקורו של קרבן העצים מפורט בספר היובלים, שם אברהם מלמד את יצחק על קרבן העצים בתאום מלא לכתוב בספר נחמיה ובמגילות:

״ובעצי העולה תישמר מקחת עצים אחרים לעולה מלבד עצי שקמה ועצי שטים ומקל שקד וגופר (כופר) ואלון וארז וברוש ואתרוג ועץ שמן והדס ודפנא וארז ערבה ובושם. מאת מיני עץ האלה תערוך תחת האש על המזבח אחרי אשר בחנת מראהו ולא תשים עליו כל עץ נבקע ושחור מראה. עץ קשה ותמים דשן ורענן יהיה, ולא עץ יבש כי ריחו נמר ולא עמד טעמו בו. מלבד העצים האלה לא תשים עץ אחר, כי אין ריח בו, והעלית ריח ניחוחו השמימה. שמור בני את המצוה הזאת לעשותה למען תעשה הישר בכל משלח ידך.

סוגי העצים לקרבן על-פי צוואת לוי הארמית: ארז, ערער, אגוז, תאשור, אשו, אורן, ברוש, תאנה, עץ שמן, דפנה, הדס, ואורן אשר שמו ארעיבות.

יצחק מורה ללוי על קרבן העצים בצוואת לוי: ״ויקראני אבי יצחק תמיד להזכירני את חקת ה׳ כאשר גם הורני המלאך. וילמדני את משפט הכהונה הקרבנות העולות השלמים והבכורים. ויורני יום יום ויעש אתי הכל לפני ה׳.. ולפני בואך אל הקדש תרחץ בהקריבך קרבן תרחץ וככלותך להקריב תשוב תרחץ. ושנים עשר עצים אשר העלים עליהם תביא לפני ה׳ כאשר הורני אברהם אבי״.

האם קרבן העצים נזכר בתורה, ולא הבחנו בו?

בקרבנות מסויימים מוזכרים עצים על האש אשר על המזבח – מה עניינם? קרבנות אלה מחייבים שימוש בעץ בנוסף לאש הקיימת במזבח. יש לערוך את הקרבן על העצים, אותם יש להניח על האש. המעשה חל על שלושה סוגי קרבנות בלבד: עולה, שלמים, וחטאת הכהן.

קרבן העולה בקר, צאן או עוף: אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַֽיהוָה ... וְנָֽתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ׃ וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ׃
וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנ֧וֹ לַיהוָה... וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָֽעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ׃
וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיהוָה.. וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָֽעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃

זבח שלמים: וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ... וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָ֣עֹלָה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃

קרבן החטאת לכהן: אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶֽחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם... וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:

לסיכום

קרבן העצים הוא מועד אמיתי וחלק בלתי נפרד מעבודת הקרבנות במקדש שהיו שותפים לו נשיאי השבטים. המועד הוצא מן התורה כמו גם מועדי התירוש והיצהר. היחידים שיכלו לעשות זאת הם עורכי נוסח המסורה בתקופת עזיבת הכהנים ועליית כוכבם של החכמים/רבנים, אז נוצרו הלכות והומצאו דינים ומצוות. בעלי המסורה הם הפרושים, אבות ה״רבנים״ של ימינו שהעלו על נס את דמות התלמיד החכם וביזו את הכהנים שקיבלו את קדושתם מהאל. אלמלא נמצאו ופורסמו מגילות ים המלח, עוד נשארנו בחשכת מעשיהם האפלים.

כיום ידוע שחלקים מאוסף מגילות זה מהווים את ספריית בית המקדש שהיתה בידי הכהנים לבית צדוק: לַכֹּהֲנִים הַמְקדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹֽא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם׃ (יחזקאל מח, יא) יש לנו להתייחס אליהן בכבוד הראוי לכתבי קודש, לחקרן, ולזקק את האמת הזועקת מכל דפיהן – והיא שלעם ישראל קיים לוח שנה שונה מהלוח הקיים כדברי הנביא: וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ׃ (הושע ב, יג)