כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא

ראש השנה בחודש האביב

קריאה מקדימה מומלצת: לוח השנה המקראי.


על ראש השנה המקראי אנו למדים מהפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ משה הודיעו לישראל על ראש השנה לפני יציאתם ממצרים. יום זה אינו מוזכר כמקרא קודש באף מקום בתנ״ך, אם כי קרו בו דברים משמעותיים ביותר הקשורים לקודש:


לעומת המקרא, מגילות בית המקדש הכוללות את ספר היובלים, ספר חנוך א׳, מגילת המקדש ואת צוואת לוי מגלים שיום זה הוא מקרא קודש כפול. היום קדוש כי הוא ראש החודש הראשון, והיום קדוש כי הוא ראש חודש, וכל ראש חודש הוא מקרא קודש:


//ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו: ועשיתמה שעיר עזים לחטאת‏ לבד הוא יעשה לכפר עליכמה: ועשיתמה עולה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים מ‏ל‏בד עולת החודש: ומנחה שלושה עשרונים סולת בלולה בשמן‏ מחצית ההין‏ לפר האחד ויין לנסך מחצית ההין ריח ניחוח ליהוה: ושני‏ עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך תקריבו‏ שלישית‏ ההין לאיל ה‏אחד אשה ריח ניחוח ליהוה: ועשרון‏‏ סולת‏ מנחה בלולה בשמן רביעית ההין ויין לנסך תקריבו‏ רביעית ההין לכבש‏ האחד כבשים ולשעיר://


האחד לחודש הראשון, לפי מגילת המקדש, הוא מקרא קודש ובו אסור לעשות כל מלאכה, ואת קרבנו יש להקריב בנוסף לקרבנות ראשי חודש: לעומת התורה, בה כל מועדי הקודש כתובים בספר ויקרא פרק כג ובספר וידבר פרקים כח-כט, ונעדרת הוראת מועד ראש השנה.


את ההבדל בין 2 המקורות ניתן להסביר בשתי דרכים. האחת היא שהמגילות מזוייפות ושמישהו הוסיף את המועד בכל המקורות הנ״ל. מאחר ואמינות המגלות נבדקה ומוכחת בעינינו, נשארה האפשרות השנייה, והיא שהוסרו פסוקים מן התורה. על אף שהדבר נשמע מזעזע במחשבה ראשונה, מספר נחמיה אנו למדים שדבר כזה ייתכן, אך איננו יודעים באיזה היקף. דוגמה לכך היא קורבן העצים עליו נכתב: וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: (נחמיה י, לה) אך הוא אינו מוזכר בתורה ונחשף במלואו במגילת המקדש.


הארועים שקרו ביום אחד לחודש הראשון במקרא ובספר היובלים:

מהתורה:

  1. הארץ התיבשה ונטהרה - וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.

  2. הקמת המשכן - בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן באֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות מ, ב).

  3. הקמת בית המקדש השלישי - כֹּה אָמַר יהוה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקדָּשׁ׃ (יחזקראל מה, יח).

  4. יסוד המעלה מבבל - כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל: (עזרא ז, ט)

  5. כילו להפריד נכריות מזרע הקודש - וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃  (עזרא י, יז)

  6. החלו לקדש את בית המקדש במצוות חזקיהו: וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ (דהי״ב כט, יז)

מן המגילות:

  1. זהו הראשון בארבעת הימים הפגושים/פגועים ונקרא יום זכרון ויום מועד: ״והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה״ (יובלים, ו, כג).

  2. אברהם בונה מזבח - ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי בראש החודש הראשון ויבן מזבח בהר ההוא ויקרא בשם הויה אתה אלהַי אל עולם: ויעל על המזבח עולה לה׳ כי יהיה איתו ולא יעזבנו כל ימי חייו: (פרק יג).

  3. יצחק מתברך בחלומו, בנה מזבח והקריב בו קרבן (היובלים כד)

  4. חלום יעקב הנודר להקים בית אלהים - ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע הזה: ויבא אל המקום בערב ויסר מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא וישן שם כי בא השמש: וידר יעקב נדר לה׳ לאמר אם יהיה ה׳ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך בו ונתן ה׳ לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בית אבי בשלום: והיה ה׳ לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי במקום הזה לאות תהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי אעשרנו לך אלהי: (כז)

  5. היום שבו נולד לוי בן יעקב, הראשון לכהונה (היובלים כח, יד, צוואת לוי)

  6. יום הולדתו של קהת בן לוי, ממשיך הכהונה

  7. זהו מועד הכניסה לארץ הקודש בסוף היובל החמישים בימי יהושע לפי מגילת ספר יהושע.


מהכתובים שחוץ למגילת המקדש עולה כי ביום זה קרו ארועים משמעותיים, כולם קשורים לקודש ותומכים בכך שיום זה מצריך שביתה ממלאכה.


מדוע הוראת היום הזה נשמטה מן התורה?


לוח השנה המקראי שונה מהלוח הירחי המוחל כיום בישראל, שהוא שילוב של לוח בבלי ופיניקי, מתחיל בחודש תשרי (תשרי בבבלית הוא התחלה). הלוח הוחל על ידי הפרושים עם חורבן בית המקדש כפי שניתן לקרוא בהרחבה כאן. בעלי המסורה באי כוחם, הם שהחליטו על הנוסח הסופי של התנ״ך כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, והם שהסירו ממנו פסוקים הקשורים לקודשו של היום, על משמעותו ועל עבודתו, וגם את קדושת כל ראשי החודשים הסירו, כפי שמעיד ספר היובלים:


״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז וטֻמאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים:״


מן הראוי לציין כי ישנן 2 התחלות לשנה, האחת מתחילה במועד הבריאה, באביב, ושניה היא השנה החקלאית המתחילה לאחר חג האסיף ככתוב: וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה׃ (שמות כג, טו). הדברר מתברר היטב ממצוות השמיטה, ניתן לקרוא על כך כאן