עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃

ארץ שטוחה

בראשית א

פרשיית הבריאה היא נושא שנוי במחלוקת בעולם הדתי, ביהדות ומחוצה לה (הנצרות והאיסלאם מקבלים את התנ״ך ככתבי קודש, גם אם אינם מקיימים את הכתוב בהם). ישנם פרשנים רבים שמצאו בפסוקי פרק א׳ בבראשית רמזים לעולמות דמיוניים, שהובילום לבדייתן של אגדות שונות ומשונות לאורך השנים, גם בכתב ידם של חכמים ידועים[1]. בין אם ייחסו למעשה הבריאה נופך פיוטי ועלום מהבנה אנושית, או ראוהו כמשל מתוחכם וגבוה-שפה. תקצר יריעה זו מלהסביר את המניע והמטרה למעשיהם, אך מסיבה מסוימת, אין ולו פרשנות אחת המתייחסת למבנה הארץ באופן המילולי בו הוא מתואר.

בכדי לגלות את האמת שבפרשת הבריאה, נצטרך להשליך מאחורי גוונו את כל הפרשנויות מכל הזמנים, לקרוא את הטקסט ולהקשיב לקול ההיגיון האנושי הנסמך על החושים והשכל ישר - שני אלו בלבד יעמדו לנו בבואנו למצוא את הפתרון האמתי לצורת הארץ כפי שהיא מתוארת בתנ״ך, ובעברית. אל הכתובים נתייחס כפי שניתנו מפי בוראם - כתיאור פשוט של המציאות הסובבת אותנו בהתעלם באופן מוחלט מכל פרשנות קודמת. הדרישה אחר האמת היא מוחלטת, ובשום נסיבות אינה יכולה להזיק יותר משקר.

בין השאר, תהיה זו הזדמנות להוכיח  שההלכה המקובלת ביהדות נשענת על פירושים זרים, וניזונה מפרשנים שכנראה סרבו לראות את האמת הכתובה כדברי אלהים חיים שאמר: הלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ׃ (ישעיה מ, כא)

יום אחד

א, א  בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃

השמים והארץ נבראו בתחילת הזמן הידוע לאדם. זו נקודת היצירה של היקום כולו מאין ליש, ואין לנו ידיעה לגבי מה קרה קודם לכן, או כמה זמן נמשך המצב הקודם.

א, ב  וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׃

הכתוב מתעלם מהשמים שבפסוק הראשון ומתאר רק את הארץ[2], תהו ובהו הנמצא בחושך, בתהום, מים ורוח אלהים. החושך הוא מצב נתון בבריאה. לתיאור הארץ נוספים תהום שהיא עומק רב, שבה המים, ומעליהם מרחפת רוח אלהים.
חשוב: החוקיות הפיזיקלית של המים אומרת שמים חייבים להיות מוכלים בכלי סגור אחרת יישפכו, האם משמעות הדבר היא שמבנה הארץ אינו כדורי לא יותר כמו קדרה?

א, ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׃

האור הוא הדבר הראשון שנוצר לאחר הבריאה.

א, ד  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׃

האור זוהה כטוב, והאלוהים הבדיל בינו ובין החושך. משמעות ההבדלה היא שהאור והחושך לא יכולים לשמש יחד, משום שכשיש אור – אין חושך. מבחינת הזמנים זו ראשיתו של היום הראשון במעשה הבריאה, יצירת האור התרחשה בבוקר, והאור שימש בתפקידו עד עת הערב. עם האסף האור בערב, חזר החושך להתקיים, עד לבוקר היום השני.
היקש מתבקש: אם אלוהים מזהה את האור כטוב – החושך מייצג את הרע.

א, ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃

בפסוק זה מתקיימת המילה יום בשתי משמעויות – אחת: החלק המואר ביום והשנייה: יממה - זמן יום שלם.
בכדי שלא נתבלבל במושגים, מעתה נקרא ליום שלם יממה ולחלק המואר ביום – יום.

כאמור מסגרת היממה היא יום ולילה, ונשים נא לב שהיום קודם ללילה באופן חד משמעי ולאחר שנגמר היום, חוזר החושך ומקיים את הערב (הערבת השמש), עד לבוקר היממה הבאה[3].

לסיכום היממה הראשונה לבריאה: האלוהים ברא את האור והבדילו מהחושך, וקרא לאור יום ולחושך לילה כלומר: הגדיר את נראות היממה. וַֽיהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד לאחר מכן העריב היום הלילה ירד, והפציע בוקר היום הבא. נשים לב שבסיכום היום, לא נכתב ׳יום ראשון׳ אלא ׳יום אחד׳ – כלומר מהלכו של יום מתחיל בבוקר, לאחר מכן מגיע ערב, ולאחר הלילה שוב בוקר היום הבא – כך בכל יום. הדבר נוגד את ההלכה היהודית לפיה היום מתחיל בערב, אך אנו רואים שלפי הפשט אין לפירוש ההלכתי אחיזה בכתובים.

אם לא נפרש כך ישתמע שמלאכתו של אלוהים התחילה בערבו של כל יום, ואם הכל נעשה בחושך, מה צורך באור?

יום שני

א,ו  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׃

בתחילת היום השני אלוהים יצר את הרקיע בתוך המים, במטרה להבדיל בין המים למים. יש להניח שחומר קשיח בלבד יכול למלא ייעוד כזה. השם הרקיע עצמו מבאר שהרקיע שטוח, שכן מקור המילה הוא השורש ר.ק.ע.[4].

האם יש 2 סוגי מים? המים שמתחת לרקיע הם מלוחים - ימים, אך המים שמעל הרקיע, שהם הגשם ומקווי המים המתוקים.

א, ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיהִי כֵן׃

הרקיע מפריד בין המים שמתחתיו לבין המים שמעליו, כלומר:
מי הבריאה נחצו לשנים  על ידי הרקיע – חלק מהמים נשאר מתחת לרקיע וחלק מהמים כעת מעל הרקיע. האם נחלקו המים לשתי מחציות שוות? הבדל אפשרי בין מים למים הוא מליחות – המים שבימים מלוחים, והגשם אינו מלוח, כידוע. (ראו עיון בפירושי לפרשיית המבול).

א, ח  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי׃

לרקיע קרא אלוהים בשם 'שָׁמָיִם'. נשים לב ששמים הוא שם משותף לשמים מפסוק א (שמים וארץ) ולרקיע.
בכדי להקל על הבנת הפסוקים בהמשך, גם כשהרקיע יופיע בשם שמים, נכנהו בשם רקיע.
לסיכום היממה השנייה לבריאה: נוצר רקיע שהפריד את כמות המים העצומה שבבריאה לשנים, ניתן שם לרקיע ונגמר היום: נהיה ערב, הלילה ירד ולאחריו הגיע הבוקר. כך נשלם היום השני.

יום שלישי

א, ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן׃

בתחילת היום השלישי נמשכה מלאכת סידור המים. כאן נמצאת ההוכחה שהדבר קרה לאור היום, שכן נראתה היבשה, והדבר לא אפשרי בחושך.
ביום זה המים שמתחת לרקיע נקוו אל מקום אחד, כלומר מפלס המים ירד כולו. חוקיות המים מכריחה שההיקוות היא אל מקום אחד עמוק שיכול להכיל את כמות המים. ההיקוות אל מקום אחד מבארת מספר דברים:

1. מדובר בהיקוות כמות עצומה של מים, שמראש היו בתוך כלי קיבול,  שהרי המים כיסו את כל הארץ.
2. ירידת מפלס המים היתה כללית - כל המים נקוו – דבר זה אפשרי רק אם כל מקורות המים מחוברים בינהם[5].
3. מאחר והמפלס העליון אחיד, ישנו מקום אחד אליו נקווים כל המים (והוא עודנו אחיד גם בימינו – מפלס מי הים מהווה את נקודת ציון הגובה – 0 בכל מקום).
הרקיע נשאר במקומו – כי לא התבאר אחרת – וכעת יש אויר בינו לבין היבשה ופני המים, זהו החלל שנוצר עם ירידת מפלס המים מטה. אם ירידת מפלס המים חשפה את היבשה, במחויב הוא שהמים יצאו מכלי הקיבול דרך פתח תחתון, אחרת נשאל: לאן התנקזה כמות המים העצומה שנקוותה מטה? הלא בין הארץ ובין הרקיע יש רווח עצום בו אנו חיים.

א, י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים  לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׃

הרקיע נקרא שמים, והיבשה נקראת ארץ - זהו המשטח עליו אנו חיים על מישוריו, עמקיו והריו. היַמִּים הם כל המים שמתחת לרָקִיעַ – נחלים, נהרות, ימים ואוקיינוסים – כולם נקוו למקום אחד והם מחוברים[6].

א,יא  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיהִי כֵן׃
א, יב  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹֽשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׃
א, יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי׃

בבוקר היום השלישי, משנוצר חלל בין הארץ לרקיע, יש מקום להצמחת צמחים מכל הסוגים על-ידי הארץ: עשבים נותני זרעים ועצים נותני פירות, לאחר מכן נהיה ערב, ולאחר הלילה הגיע הבוקר, כך נגמר היום השלישי.

יום רביעי

א, יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃

ביום הרביעי נבראו המאורות – שמש ירח וכוכבים. מיקומם הוא ׳ברקיע השמים׳ – האם ברקיע עצמו, זה שהבדיל בין המים למים? מאחר ואנו רואים שהשמש והירח נמצאים בתנועה בחלל האוויר ואינם נעוצים במקומם, המסקנה המתבקשת היא שהם באוויר שבין הרקיע לארץ, בגובה רב. את ההנחה הזו לא ניתן ליישם על הכוכבים שכן גובהם נראה רב מהמאורות הגדולים, וכן נראה שחלק מה הכוכבים נע במסלול קבוע מדי שנה (קונסטלציות). השערה הגיונית: ייתכן שהכוכבים קרובים מאד לרקיע או על הרקיע עצמו.
היום מוזכר קודם ללילה, ולכן יש להניח שהשמש שימשה קודם, במקביל ליום הראשון והבדלת האור מהחושך.
שלושת המאורות מקיימים את ההבדל בין היום ובין הלילה – השמש מאירה ביום, הירח והכוכבים מאירים בלילה. בלילות ללא אור ירח – הכוכבים מאירים על הארץ. הירח נראה ביום ובלילה לכן לא ברורה ״ממשלתו״.

למאורות ניתנו תפקידים ברורים

א. לשמש כאותות – מלשון סימנים בין הבורא לאדם (עצירת השמש במלחמת יהושע בעי, חזרת הצל אחורה במעלות אחז)
ב. למועדים – מלשון ועד – מועד הוא זמן קבוע[7], הכוכבים משלימים סיבוב מדי שנה ומודיעים התחלפות חודש.
ג. לימים – הארת השמש על הארץ היא חלק היום ביממה.
ד. שנים – מסלול השמש מקיים שנה הנמשכת 365.24 יום בדיוק, ובה עונות שנה קבועות.

א,טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן׃

שלושת המאורות נמצאים ברקיע השמים – מיד יתברר מיקומם המדויק, ובינתיים:

תפקידם המאורות הוא להאיר על הארץ ומכך משתמע:
המאורות נמצאים מעל הארץ עצמה, ולא במקום אחר.
יצירתם היא אך ורק בכדי לשמש את הארץ ויושביה .

א,טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּילָה וְאֵת הַכּֽוֹכָבִים׃

אלוהים עשה את השמש ראשונה, ולאחריה את הירח. ברור למדי שהשמש, מרגע יצירתה, האירה ממשלתה ביום, והירח שימש אחריה. זו הוכחה נוספת לכך שהיממה מתחילה עם זריחת השמש. שני המאורות הגדולים הם השמש והירח, שניהם מכונים גדולים ומכך משתמע שנבראו באותו הגודל, שכן בעת יצירתם לא הוזכר שוני בגדלם. (הוכחה - בעת ליקוי הירח מסתיר את השמש במדוייק). ההבדל ביניהם הוא שהשמש מפיקה אור גדול והירח מפיק אור קטון – חלש יותר. המילה קָטֹן בתנ״ך מבטאת איכות לעומת קָטָן המבטא כמות).
· לירח יש אור עצמי והוא אינו החזרת אור השמש[8].
· אזכור הכוכבים בחתימת הפסוק מעיד כי קיימת בהם איכות אחרת - גודל ואור שונים משל השמש והירח.

א, יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׃

השמש, הירח והכוכבים ניתנו ברקיע השמים  - כלומר באויר מתחת לרקיע.
אלו הם גופי האור היחידים הקיימים, ושלושתם מאירים באור עצמי ושונה. באין שמש או ירח בשמים - הכוכבים מאירים. עובדה היא - כשהירח אינו ברקיע השמים, אין עלטה מושלמת. איכות האור של השמש והירח שונה.

א, יח וְלִמְשֹׁל בּיּ֣וֹם וּבַלַּילָה וּֽלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אלֹהִים כִּי טוֹב׃

ממשלה פירושה שליטה, ואנו רואים שאכן השמש שולטת ביום, על ידי אורה וחומה. נראה שהיא האחראית להבדלה בין היום (אור) והלילה (חושך) שכן ישנם לילות ללא ירח – ואז נשאל מהי ממשלת הירח?

א, כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:

למעט מספר קטן של עופות ליליים, כל העופות חיים ועפים ביום, ולכן יותר מהגיוני להניח שנבראו ביום ולא בערב. כאן ניתנת התשובה לביטוי ״רקיע השמים״ שכן העופות המעופפים באשר הם, לא יכולים לעבור את הרקיע – אלא לעופף על פניו  וכך, גם אם מדובר בגובה רב יותר, ״מעופפים״ השמש, הירח והכוכבים: מתחת לרקיע שגם נקרא – שמים. תושבי הארץ אינם מסוגלים לראות את הרקיע מפאת גובהו, והמרחב שבין הקרקע והרקיע – נקרא אף הוא שמים.

נשים לב לכמה עובדות מעניינות

1. כוכבים - לא הוזכרה בריאת כוכבים ספציפיים. מלבד השם הקיבוצי כוכבים - אף לא שם כוכב לכת או שבת או אחר.
2. עד כה לא הוזכר אף לא נרמז מה מתרחש מעל הרקיע. הדבר היחיד שידוע לנו עד כה הוא שישנם מים מעל הרקיע.
3. כל גוף מים גדול מקבל גוון כחול לעין האדם. הימים והנחלים כחולים, וכך גם השמים – כלומר המים שמעל הרקיע, כי שם – מים, וזהו פירוש המילה שמים.

ספר היובלים  נמצא עם המגילות שנמצאו במערות קומראן והוא חלק מספריית הקודש של עם ישראל. ספריית בית המקדש שנגנזה על ידי הכהונה הגדולה. זו סולקה מבית המקדש בזמנו של  אנטיוכוס ועם עליית הפרושים (מאה 2-3 לפני סה״נ), ואיתם החלפת לוח השנה היהודי משמשי לירחי. הספר מתאר את הבריאה בצורה מפורטת ומשלים ״חורים״ בעלילה המוכרת לנו מהתנ״ך. על לוח השנה המקראי העולה מן המגילות ניתן לקרוא כאן.

תוספת: בריאת העולם בספר היובלים פרק א׳
ניתן לראות התאמה מלאה ומספר השלמות מאירות עיניים למבנה שמתואר בתנ״ך – ראו הדגשה.
ויאמר מלאך הפנים אל משה בדבר ה' לאמור. כתוב את כל דברי הבריאה, איך כילה ה' אלהים ביום הששי את כל מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי ויקדש אותו לכל העולמים וישימו לאות לכל מלאכתו כי ביום הראשון ברא את השמים ממעל, והארץ והמים וכל הרוחות משרתים לפניו: ומלאכי הפנים ומלאכי הקדש ומלאכי רוחות האש ומלאכי רוחות הרוח ומלאכי רוחות העננים והחושך והשלג והברד והכפור ומלאכי התהומות והרעמים והברקים ומלאכי רוחות הקור והחם והחרף והאביב והקציר והקיץ וכל-רוחות בריותיו אשר בשמים ובארץ ובכל-תהומות והחושך והאור והבוקר והערב אשר הכין בחכמת לבו: ונרא אז את מעשהו ונברך אותו ונהללהו לפניו על כל מעשיו כי שבעה מעשים גדולים עשה ביום הראשון: וביום השני עשה רקיע בין המים ויחלקו המים ביום ההוא חציים עלו למעלה וחציים ירדו למטה מהרקיע על-פני-האדמה ויעש רק את המעשה הזה ביום השני: ויעש ביום השלישי באמרו למים כי ילכו מעל-פני כל-הארץ למקום אחד ותראה היבשה: ויעשו כן המים כאשר אמר להם ויסורו מעל פני-הארץ אל-מקום אחד מחוץ לרקיע הזה ותראה היבשה: וביום ההוא ברא להם (למים) את הימים למקוויהם וכל הנהרות למקווי המים בהרים ובכל הארץ וכל האגמים וכל טל הארץ והזרע אשר יזרע לזרעו וכל אשר יאכל ועץ עשה-פרי והיערות וגן עדן למנוחה וכל ארבעת המעשים הגדולים האלה עשה ביום השלישי: וביום הרביעי ברא את-השמש והירח והכוכבים וישימם ברקיע השמים להאיר כל הארץ (לא רק חלקה) ולממשלת היום והלילה ולהבדיל בין לילה ויום ובין חושך לאור: (בתרגום אחר פס׳ טז׳: בין יום ובין לילה) ויתן ה׳ את השמש לאות גדול על הארץ ולימים ולשבתות ולירחים ולמועדים לשנים ולשבתות וליובלים ולכל-עתות השנים: (לא הירח) ויבדל בין האור ובין החושך ולחזק למען יחזק כל אשר יצמח ויגדל על האדמה: (השמש תחזק) שלושה מינים אלה עשה ביום הרביעי וביום החמישי ברא את-התנינים הגדולים בתוך-תהומות המים כי זה מעשה ידיו הראשון (אשר ברא) בשר וכל השורץ במים והדגה וכל העוף אשר יעופף לכל-מיניהם: ויצא השמש עליהם לחזקם ועל-כל-אשר על-פני הארץ כל אשר יצמח מהארץ וכל עץ עשה פרי וכל בשר שלושה מנים אלה עשה ביום החמישי: וביום הששי ברא את כל חית הארץ וכל הבהמה וכל-הרומש על-הארץ: ואחרי כל אלה ברא את-האדם (אחד) זכר ונקבה ברא אותם וימשילהו בכל-אשר על-הארץ ובימים ועל-כל-אשר יעופף ועל-כל-החיה והבהמה ועל-כל-הרומש על האדמה ועל-כל-האדמה וימשילהו על-כל-זה ויעש את ארבעת המינים האלה ביום הששי: ויהיו כלם עשרים ושנים מינים.

הערה: בספרות חז״ל מייחסים את יום שני ליום בריאת המלאכים – כדרך שהעתיקו מהספרים החיצוניים אל מדרשיהם.

המים נקוו אל מקום אחד והוא מחוץ לרקיע, אליו המים יצאו דרך תהומות הים.
אין לנו להאמין לדעות הזרות, ולא תבאנה בקהל קדושים עם ה'. אנחנו בני ישראל סגולה לו יתברך, כל הנצרך לנו לאמונתנו לידיעתנו גם להנהגתנו - את הכול הודיע, הורה, לימד והגיד לנו אלוהינו יתברך ע"י עבדיו הנביאים ע"ה, בכתב אמת כתוב ורשום במקראי קודש. ובדרך זה נלך, ואת אשר לא נמצאהו בכתוב או בהיקש בשכל הישר או במפורש ממקום אחר, כל שכן אשר הוא מתנגד לכתוב ולהיקש ולשכל הישר, או הוא בחילוף בהוספה או בגירעון - לא נקבלו, ולא נאמין לו.
מדברי החכם מרדכי סולטנסקי נ״ע (מתוך הספר הספר תיטיב דעת)

להמשך חקירה בדבר מבנה השמים
להמשך חקירה בדבר מבנה הארץ



[1] כתיאוריית הרקיעים האפלטונית של רמב״ם, פרשנות העולם העגול בזהר ועוד. מסתבר שהכתובים היחידים שתומכים במבנה הארץ המתואר בתנ״ך הם ספרים שהוגדרו ׳חיצוניים׳ על ידי צנזורי אותה תקופה (משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים). רבי עקיבא  ידע את האמת.
[2] הוא שם משותף לבריאה כולה וליבשה.
[3] הפירוש סותר את ההנחה הרווחת בהיהדות מאז ימי בית שני, שהיום מתחיל בערב.
[4] וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַירַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ׃ (וידבר יז, ד) וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם׃ (שמואל ב׳ כב, מג) כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנ֣וֹטֵיהֶם רֹקַ֥ע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ׃ (ישעיהו מב, ה).
[6] אגמים אינם נכללים במילה 'ימים', לראייה: גאות ושפל לא חלים בם, אלא בגופי המים שהוזכרו לעיל.
[7] הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ (בראשית יח, יד).
[8] ההוכחה: לאור השמש יש איכות מחממת, אנטיספטית ומייבשת, לירח יש אור קר, מרקיב ומלחח. ניסוי פשוט של כוס מים בצל אורו של הירח מראה שהכוס המוצלת היא פחות קרה, וזו עובדה מדעית מוכחת. אם היה אורו החזרת קרני השמש – הייתה נשארת בו איכות האור/חום וודאי שלא נהפכת מקצה לקצה. לא רק העדר השמש הוא שמקרר את הארץ כי גם נוכחות הירח.