אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ

במה התאררה האדמה

בראשית ג


{יז} וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ (כך) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ
• בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: עצב פרושו סבל (דוגמה)
• וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ
• ואָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: (ולא פי עץ)
• בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם: שהיא מלאכה ארוכה ומיגעת התלוייה בגשם
• עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה: הארירה נמשכה כל שנות חייו של אדם.

ההסבר ל״שובך אל האדמה״ אדם מתבשר כי הוא נוצר מעפר, וישוב להיות עפר.
כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

ובני אדם אכלו את עשב השדה בזעת אפיהם, בעבודת אדמה מלאה קוץ ודקדר, ובסבל.


בעת לידתו המופלאה של נח, קיוו אביו למך וסבו מתושלח להסרת הקללה:

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָה:

ואחר ימים נשא מתושלח בני אשה לבנו למך ותהר לו ותלד בן: ובשרו היה לבן כשלג ופיו אדום כפרח שושן ושער ראשו וקווצתיו כצמר צחר ועיניו יפות ובפקחו את עיניו האיר את כל הבית כשמש וכל הבית היה מאיר מאד: ויקם ביד המילדת ויפתח את פיו וידבר אל אדון הצדק:

וזוה הנבואה שניתנה למתושלח מחנוך לגבי המבול ונח ובניו:
ומשפט גדול יהיה על הארץ וכליון גדול יבוא עליהם והארץ תטהר מכל טמאה והיה מבול וכליון גדול שנה אחת: והבן הזה הנולד לכם ישאר על הארץ ושלשת בניו ימלטו אתו והוא ובניו ימלטו כאשר יגוע כל אדם אשר על הארץ: ועתה הודע ללמך בנך כי הנולד הוא בנו באמת וקראת שמו נח כי הוא ישאר לכם והוא ובניו ימלטו מן הכליון אשר יבוא על הארץ על כל החטא ועל כל החמס אשר יֵעשה על הארץ בימיו: