הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ

הנקמה בשכם עדות בצוואת לוי

בראשית לד

היה זה בזמן אונס דינה כשלוי חזה את את משיחתו לכהן בשמים. בסיומה הוא מספר על עניין הנקמה בחמוור ואנשי שכם: ״אחרי כן הורידני המלאך ארצה ויתן לי מגן וחרב ויאמר אלי נקום נקמתך בשכם על דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי ה׳ שלחני: ואשמיד בעת ההיא את בני חמור ככתוב בספר השמים:

...״ויהי כאשר באתי אל אבי ואמצא שריון נחושת ועל כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גְבָל לימין אבֵלָה: אחרי כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני חמור אשר ימולו כי קנאתי על דבר הנבלה אשר עשו עם אחותי: ואהרוג ראשונה את שכם ושמעון הרג את חמור: ואחרי כן באו אחי ויכו את העיר לפי חרב: וישמע אבי זאת ויקצוף ויתעצב כי נימולו ויומתו ובברכותיו לא זכרנו לטוב: כי חטאנו אשר עשינו זאת ולא מרוחו וגם הוא חלה ביום ההוא:

ואנכי ידעתי כי מחשבת ה׳ היתה לרעה על שכם כי ביקשו לעשות גם עם שרה ועם רבקה כאשר עשו עם דינה אחותנו וה׳ עצר בעדם: וירדפו את אברהם אבינו כי גר היה ויענו את עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד: וככה עשו עם כל הגרים ויגזלו בחזקה את נשיהן וידיחון: ותבוא עליהם חמת ה׳ להשמידם: ואומר ליעקב אבי בך יָבוס ה׳ את הכנענים ויתן את ארצם לך ולזרעך אחריך: כי מהיום תקרא שכם עיר הכסילים כי כאשר ילעג איש לפותה כן לעגנו להם: כי נבלה עשו בישראל ויענו את דינה אחותנו:

האם התורה מאשרת את דברי לוי? האם מחשבת ה׳ היתה לרעה על שכם וצדקוּ בני יעקב שמא צדק הוא?

אישור ראשון מהתורה -
בתחילת הפרשיה מעידה התורה שהמעשה הוא מעשה נבלה בשיטת המספר היודע כל: וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה׃ המעשה מקולקל מהשורש.

אישור שני -
הפרשייה נגמרת בפסוקים הבאים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי׃ וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ׃ [לד,ל-לא] שתיקת יעקב היא כהודאה ובניו צודקים - מכירת דינה לחמור היא הזנותה.

אישור שלישי -
יעקב טעה, לא רק שלא נאספו עליו הכנענים והכוּם אלא שהיתה שמירה מיוחדת עליהם: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב׃ [לה,ה] וכיבדו את יעקב, עד שלא חשש לשלוח את יוסף לבדו לשכם לבקש שלום אחיו.

אישור רביעי -
וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ׃ וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל׃ [לה,י-יא] ישראל לשון שררה על הגויים, ודווקא אז אחרי המקרה שינה שמו.

היד עוד נטויה אך המסר ברור - אם דבר נבלה שכזה נעשה, הדבר הנכון לעשותו בעיני האל הוא נקמה, כי:
וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ: וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: (דברים כב, כה-כו)

ודינה היתה בת 12 בזמן המעשה, ומאחר ונטמאה וכבר לא היתה בתולה, לא יכלה להנשא לאיש. על פי ספר היובלים היא מתה בחודש השביעי, החודש בו נמכר יוסף בהתאבלה עליו, ולא ירדה מצרימה עם בני יעקב ככתוב לאחר רשימת אחיה: אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: (בראשית מו, טו) כלומר וגם את דינה לאה ילדה, והיא כתובה בין ילדיו, אך היא אינה בין היורדים.

מומלץ לקרוא גם את גרסת ספר היובלים (בפרק ל׳ כולו) על הנקמה בבני שכם, ההולמת את האמור בצוואת לוי ובתורה .

צוואת לוי לקריאה