כבד פה וכבד לשון

כִּ֧י כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי

שמות ד



אנו לומדים ממספר היובלים על חיי משה יותר משסופר בתורה:


" ותלך [מרים] ותקרא לאמך ליוכבד ותתן לה שכרה ותגדלך: ויהי כאשר גדלת ויעלוך אל בית פרעה ותהי לו לבן וילמדך עמרם אביך ספר וכהגמלך הביאך אל חצר המלכות: ותהי בחצר שלושה שבועות שנים עד יום צאתך מחצר המלכות ותרא מצרי מכה רעך מבני ישראל ותהרגהו ותטמנהו בחול...״


1. משה לומד עברית בהיותו צעיר (אפשר להניח שנשמר הקשר בינו לבין משפחתו גם כשהיה בארמון, שכן יוכבד הניחה את התיבה בסוף ליד הארמון לא רחוק מביתה).

2. עד גיל 21 משה גדל בארמון המלך ומדבר בשפה המצרית.

3. מגיל זה ועד גיל 80 משה חי במדיין ומדבר מדיינית.


כלומר משה לא דיבר עברית באופן שוטף מזה כ 75 שנה וולא דיבר מצרית כ 60 שנה.


משה לאלהים: בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּ֧י כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׃ 


משה אומר בפסוק זה שני דברים:

1. הוא אינו איש דברים, כלומר אינו איש דבורים - אינו יודע לדבר דבריו בצורה רהוטה ומשכנעת.

2. הוא אינו איש דברים כי כבד פה וכבד לשון הוא, המחצית השניה של הפסוק מבארת את מחציתו הראשונה.


כבדפה הוא אולי ההסבר הישיר של ״לא איש דברים אנכי״, אך מה הוא כבד לשון? בספר יחזקאל מופיע הביטוי שוב. ה׳ שולח את יחזקאל להתנבא על היהודים בבבל, ומרגיע את חששותיו, שלא יקשה עליו לדבר אל העם כִּי לֹא אֶל עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ (ג, ה) כלומר: העם מדבר בלשון פשוטה ולא מליצית, ללא מילים גבוהות וללא תחכום ספרותי. והרי לא נניח שהעם כולו מגמגם! 


המושג ״עמקי שפה״ נמצא בספר ישעיהו:  עַם עִמְקֵ֤י שָׂפָה מִשְּׁמוֹעַ נִלְעַג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה׃ (לג,יט)  כלומר עם שלשונו נלעגת ולא חכמה.



וההבדל בין שפה ולשון, ששפה היא הדיבור והכתיבה הבסיסיים שבכל עם ועם, אך לשון היא הדיבור היותר מתוקן והיותר גבוה שבשפה, אפשר לומר שלשון הוא השפה הספרותית.


מכאן יוצא שמשה אומר לה׳: אין לי את היכולת להתבטא בשני מישורים

א. מול העם שאת שפתם אני בקושי מכיר (כבד פה) 

ב. לעמוד בפני פרעה ועבדיו ולדבר בשפה בה מדברים מלכים ושרים - כי איך ידבר אליו בשפה פשוטה, כמו שיאמר אחר כך משה ״מי אני כי ישמעני פרעה״?


על דברי משה הקודמים ״לא איש דברים אנכי״ אומר ה׳  מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה׃ ולו היה משה מגמגם היה לו לומר ״וריפאתי את פיך״ או ניסוח דומה, אך במקום זה ה׳ אומר וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ.


שוב אנו רואים שאין למשה בעייה לדבר עם אחיו, כמו שלא הייתה לו בעייה לדבר עם ה׳ לפני כן: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ.


פרק ו׳ הוא אינו המשך הסיפור אלא מעין פתיחת סוגריים ובה תקציר השליחות, בו מופיע הפסוק: וַידַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׃ (ו, יב)  התורה מקצרת ומכניסה את הקושי לדבר בשתי השפות אל ביטוי אחד: ערל שפתיים – ולא שפה.



ספר היובלים - למה נקבלו כאמת? 


1. נמצאו 21 עותקים ביחד עם עותקים רבים של ספרי התנ״ך

2. העותקים נמצאו במערה בה נמצאו מגילות בית המקדש.

3. המגילות הכהניות מתארות לוח שנה זהה לספר היובלים

4. ספר היובלים מהווה פרשנות אמת בדרך הפשט לרבים מסיפורי בראשית.

5. היובלים, חנוך, צוואות השבטים – כולם היו חלק מהתנ״ך לפני שבעלי המסורה הוציאום – כולם מתאימים זה לזה מבחינה אמונית, סיפורית ורעיונית, אין סתירות.