אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לאֶחָיו׃



לאחר המבול ולאחר ברית הקשת בענן שבין אלהים לבין כל חי, ישנה פרשייה קצרה:

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יִפָּת אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (בראשית ט, יח-כט)


מספר שאלות העולות מן הפרשיה:

1. מדוע חשוב לתורה להזכיר שחם הוא אבי כנען, בנו הקטן, פעמיים?

2. האם חטאו של חם כל כך חמור שבגינו קולל?

3. מדוע קולל דווקא כנען מכל בני חם, ובכלל מדוע נח מקלל את כנען אם חם הוא שחטא? והרי בתורתנו כתוב: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: (דברים כא,טז)

4. אם חם הוא שאמר לאחיו בחוץ, מדוע כתוב: וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: והרי בנו הקטן הוא יפת.



וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת – בני נח כתובים לפי סדר ההולדה כנהוג במקרא.

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן - כנען הוא בנו הצעיר של חם: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה - נח שותה, משתכר ומעלפון השכרות נגלה גופו. שתיית יין לשכרה מובילה למעשי זימה, ולחוסר ידיעת השותה את הנעשה עמו: וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ: (בראשית יט,לג) נזכור שבנות לוט הן בנות אישה כנענית.

וַיִּתְגַּל - זוהי מילה יחידאית, כלומר מילה שמופיעה רק פעם אחת במקרא כולו. הפועל ג.ל.ה הוא הפועל המרכזי בפרשת איסורי הערווה: עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה: (ויקרא יח, ז)