וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים - משמעות הבטחת אריכות הימים


שמועה שמענו, שמצוות כיבוד אב ואם ומצוות שילוח האם (ולא חלילה שילוח הקן) הן מצוות שמתן שכרן בצידן - אריכות ימים. נקרא ונברר אם אמנם שכרן אחד הוא:


  • כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (שמות כ, יב)

  • כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: (דברים כב, ו-ז)



בשילוח האם כתוב והארכת ימים, ובכיבוד אב ואם הוא אומר למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך, ואין פרושו חיים ארוכים כי אם אריכות ימים בארץ. וזהו עניין אחר, בו מדובר על מתן שכר לגוי כולו ולא ליחידיו, ומה השוני?


יש לדעת, שלכל עם ועם חוקים ודרכים ומנהגים מדור לדור, ובשמירתם יזכה לשלום ואושר ואריכות ימים על אדמתו. והעם אשר יקלו בעיניו חוקות אבותיו ודרכיהם ומנהגיהם ויתחיל ללכת בחוקות עמים אחרים, לא יארכו הימים והוא ישבות מעם ויֹאבַד מהר מעל אדמתו.


כשנשא שלמה את בת פרעה ולאחריה נשים נכריות, עבר את מצוות ה׳: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: (מלכים א יא א-ב). שלמה התחיל בכך מעשה שהביא לסדרה של עונשים: התפצלות הממלכה בימי בנו רחבעם, לסילוק 9 השבטים מממלכת ישראל (9 ולא 10, שכן הנשארים היו מיהודה, בנימין ושמעון), גלוֹת השבטים הנותרים לבבל, וברבות הימים אבדן הממלכה כליל ליוונים/רומים. והיודע דברי הימים לעמנו יודע שלא גלו ישראל מעל ארצם אלא משום שהמירו חוקות אבותיהם ואלהיהם בחוקות הגויים ואלהיהם, ובשביל שנתנו לגויים מדרך-רגל ושלטון בארצם כשקראו למלכי הגויים להתערב ולעשות פשרה בינהם, כמו בימי תגלת פלאסר מלך אשור והרומאים בימי בית שני. והוא ההיפך מהמצווה על ישראל: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (דברים יז, טו)


וזה הכלל: העם המכבד אבותיו הוא שומר חוקות אבותיו והולך בדרכיהם לטוב לו, והעם המקלה אבותיו, יקלו דרכי אבותיו בעיניו, וכשיעזוב חוקות אבותיו ואלהיהם יאבד מהר מעל אדמתו וישבות מעם. לכן אמר הכתוב בכבוד אב ואם לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: