נָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה - הקשר בין הופעת ההלכה לחורבן בית שני



במאמר זה נראה כיצד הווצרות ספרות ההלכה קשורה באופן ישיר לחורבן בית שני, ונחשוף את אלו העומדים מאחריה.


השוואת המצוות וההלכות המצויות בידינו מימי הבית השני במשנה, בתוספתא ובמדרשי ההלכה, מצביעה על חידושים מפליגים שהתחדשו בבתי המדרש של החכמים. העיון בתולדות החידושים הללו מגלה תמורה בעלת משמעות מרחיקת לכת, והיא עצם עלייתה ויצירתה של ההלכה. עיון במקורות תנאיים חושף מרחב מקיף של שינויים דרסטיים בתחום רחב של מצוות, אולם מעבר לכך המקורות מעידים על תופעת המעבר ממצווה להלכה.


נבהיר, ש"הופעת ההלכה" משמעה הפיכת מצווה קיימת בתורה לרשת סמיכה של הוראות, או במקרה של יצירת מצווה חדשה, להתווספות נפח ספרותי שיהפוך אותה להלכה. למשל, החכמים לא רק קיבלו את יום הפורים כחג חדש, אלא יצרו סביבו את מסכת מגילה שבה מצוות, הוראות ואף צום - שלא ניתנו בתורה.


לשם הופעתה של הלכה היה צורך במספר רב של תלמידי חכמים המתמסרים לעניין, ולמוסד של בית-המדרש המספק הקשר מאורגן למאמץ מעין זה שייעודו אחד - להתגבש לחיבור קאנוני. קיומה של קבוצה בעלת מניע משותף העוסקת בעיון מתמיד ומדוקדק בהמשגה ובפירוט של שדה ההוראות, הוא תנאי הכרחי להופעתה של ההלכה, הנסמכת על עלייתה של דמות מופת חדשה ׳התלמיד החכם׳. ניתן לומר שעיבוי השדה ההלכתי של המצוות מעניק לקבוצה זאת כוח רב, משום שמשעה שהוטלה הרשת הצפופה של ההלכה, נדרשה מומחיות ובהמשך הסמכה לשם ביצועה של המצווה.


עם הופעת ההלכה נדחו מצוות התורה, המאפשרות גמישות ומצווֹת נוהג כללי עם אפשרויות פתוחות; ועם עליית התלמיד החכם, נדחו הכהנים מורי התורה. ואם זו תוצאת ספרות ההלכה, הרי שקדם לה תכנון מראש, וחורבן המקום המקודש, אנשי הקודש והזמן המקודש - אינם תוצר לוואי מקרי.



למה נוצרה ההלכה?


ההלכה משקפת את עולמו של התלמיד חכם המחליף את הכוהן והנביא. הנביא, רואה בהיסטוריה (בזמן) את ההתגלות האלוהית, צופה אותה ומפרש אותה. ולעומתו הכוהן רואה במקדש את מוקדה של ההתגלות (המקום).

עניינה של ההלכה הוא יצירת עולם בצד העולם. הרשת הסמיכה והמעובה של הוראות והוראות משנה (שהן עצמם אובייקט מתמיד ללמידה להתרחבות) מציבה עולם חליפי שבו שוכן מי שממית עצמו באוהלה של תורה; בו זמנית מגמתה של ההלכה לתווך בין האדם לאל על ידי יצירת סבך של הוראות שעניינם הוא הפעולה הראויה המקיפה את כל אופני חייו של האחד.

יצירת תורה חדשה מרובת מצוות המעדיפה בבירור הוראת חכמים על פני התורה, לא רק עומדת בניגוד גמור וחמור למצוות התורה: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: (דברים ד, ב) אלא באה לשים את החכמים במקום האל, וזהו מעבר על הדיבר הראשון לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: (דברים ה, ז)

ומנין האומץ לחבל בתורה? האם אנשים יראי אלהים היו מעזים לשלוח ידם בתורה?