ספר חנוך א׳ 

חזרת חנוך לארץ

 

 

והמלאכים הקדושים ההם הקריבוני וישימוני על הארץ לפני פתח ביתי ויאמרו אלי הודע הכל לבנך למתושלח: והראית לכל בניך כי כל בשר לא יצדק לפני ה׳ כי הוא בוראם: שנה אחת נעזבך עם בניך עד התחזקת וצווית ללמד את בניך וכתבת להם והעידות הכל לבניך ובשנה האחרת יקחוך מקרבם: יאמץ לבך כי הטוב יודיע צדקה לטוב צדיק עם צדיק ישמח וברכו זה את זה: והחוטאים עם החוטאים ימותו ופושע עם פושע יטבע: ויכלו לדבר אלי ואבוא אל אנשי ביתי בברכי לאדון העולם:

 

ועתה מתושלח בני קרא אלי את כל אחיך ואספה לי את כל בני אמך כי הדיבר קורא אלי ורוח נשפכה עלי למען אראכם את כל אשר יקרה עד העולם: וילך מתושלח ויקרא אליו את כל אחיו ויאסוף את בני משפחתו: וידבר אל בני הצדק ויאמר שמעו בני חנוך את דברי אביכם והאזינו היטב לאמרי פי: העידותי בכם ואגידה לכם אהובי אהבו יושר ולכו בו ואל תקרבו בלב ולב אל איש ישר ואל תתחברו אל אנשי לב ולב: רק בדרך צדק תלכו בני ותנחה אתכם בנתיבות טובות וחסד אליכם יחובר: כי ידעתי כאשר החמס ירב ומשפט גדול יעשה על הארץ כל הרשעה תתום ושרשה וכל בנינה יהרס:

​

התבוננו אל כל המעשים אשר בשמים אל המאורות הם לא ישנו את דרכיהם ולא יעברו חוק מערכתם והם יעלו ויבואו כולם במשפט איש בעתו: ראו את הארץ והתבוננו אל המעשים הנעשים עליה מראשון ועד אחרון כי לא ישונה כל מעשה האלהים בהראותו: ראו את החורף איך מלאה כל הארץ מים ועננים וטל ומטר ינוחו עליה: התבוננו וראו את העצים הנראים כמו ייבשו וישירו את עליהם זולתי ארבעה עשר עצים אשר לא ישירו כי אם יעמדו בעליהם הישנים עד בוא חדשים תחתיהם לאחר שנים ושלושה חורפים: ושובו והתבוננו אל ימי הקיץ בהיות השמש ממעל לארץ ואתם תבקשו מסתור וצל מלהט השמש והארץ גם היא תחר מלהט חורב ואתם לא תוכלו לדרוך על הארץ ועל הסלעים מרוב חומם: התבוננו בהתכסות העצים עלים ירוקים ובעשותם פרי ושימו לבבכם אל כל אלה ודעו כי החי לעולם עשה את כל אלה: וראו איך הימים והנהרות יפעלו את פעולתם יחד ומעשיו יבאו לפניו שנה שנה ומפניו יכנעו ולא יוחלפו כי אם כאשר צווה אלהים כן יעשה כל:

​

ומי מכל בני האדם אשר יוכל לשמוע את קול הקדוש ולא יחרד ומי יוכל חשוב מחשבותיו: ומי הוא אשר יוכל לדעת מעשי השמים ובריאתם ומי תיכן רוח או נפש ומי יוכל לדבר עליהם או לעלות ולראות את כל קצותיהם ולהכירם או לעשות כמוהם: ומי בכל האנשים אשר יוכל לדעת מה רוחב הארץ וארכה ואשר הראו לו את מידת כל: היש אדם אשר יוכל להשיג אורך השמים וגובהם ועל מה נוסדו ומה מספר הכוכבים ואיפה ינוחו כל המאורות:

 

ואחרי כן הואיל חנוך הסופר להגיד מתוך הספרים הכתובים בידו את כל החכמה הזאת המהוללה בפי כל אדם והשופטת את כל הארץ לכל בניו היושבים על הארץ ולכל הדורות הבאים אשר יעשו ישר ושלום: ויאמר חנוך על בני הצדק ועל בחירי העולם ועל נטע היושר אדבר אליכם בני אני חנוך: ואודיעכם את הדברים האלה כאשר נגלו אלי במראה השמים ואשר ידעתי מדברי מלאכי הקודש ואשר למדתי מעל לוחות השמים: 

 

ויחל חנוך להגיד מתוך הספר ויאמר: אני נולדתי השביעי בשבוע הראשון בהיות עוד משפט וצדק ואחרי יקום בשבוע השני רשע גדול ותרמית תצמח: ואז יהיה הקץ הראשון לאדם וככלותו תגדל הרשעה וחוק יושם לחוטאים: ואחרי כן בסוף השבוע השלישי אדם יבחֵר לנטע משפט צדק ואחרי כן יצמח נטע הצדק לנצח: ואחרי כן בשבוע הרביעי בסופו יראו הצדיקים מראות קדושים בריתו לדורי דורות ונחלה תנתן להם: ואחרי כן בסוף השבוע החמישי יבנה בית לתפארת ומלכות עד עולם: ואחרי כן בשבוע הששי יתעוורו כל אשר יחיו בו ויסירו כולם את לבם מן החכמה: ובו אדם יעלה ובסופו בית המלכות ישרף באש וכל זרע השורש הנבחר יפוזר: ואחרי כן בשבוע השביעי יקום דור תהפוכות ורבים מעשיו וכל מעשיו יהיו מעשי תהפוכות: ובסופו יבחרו הצדיקים הנבחרים מנטע צדק העולם אשר תנתן להם שבעתיים חכמת כל בריאתו: והיתה עוד רשעה על הארץ וכל מעשי רשע וחמס ופשע ירבו פי שנים: וכאשר ירבו חטא ורשע ונאצה וחמס בכל המעשים וכחש ופשיעה וטומאה יגברו תבוא פורענות גדולה מן השמים על כל אלה: 

 

והאדון הקדוש יצא בזעם ועברה לעשות משפט עלי ארץ ואז יעקר החמס משורשיו והרשעה והתרמית ימחו מתחת השמים: וכל צלמי הגויים והיכליהם ומגדליהם ינתנו לשריפת אש ויכחדו מן הארץ ויושלכו אל משפט האש ואבדו בזעם ובמשפט איום לעולם: ואחרי העקר שרשי הרשע החוטאים בחרב ישמדו והמחרפים בכל מקום יכרתו וכל חורשי חמס וכל עושי מעשי חרוף בחרב יאבדו: אז יהיה השבוע השמיני שבוע הצדק והצדיקים יקיצו משנתם וחכמה תקום וניתנה להם: והחוטאים ימסרו בידי הצדיקים וחרב תנתן להם לעשות משפט צדק בבני החמס: ובאחריתו יקנו בתים בצדקתם ובית יבנה למלך הגדול לתפארת עד העולם: ואחרי כן בשבוע התשיעי יגלה משפט הצדק לכל העולם וכל מעשי הרשעים יחלפו מן הארץ וכל אדם יביט אל דרך הישר: ואחרי כן בשבוע העשירי בחלק השביעי בו יהיה משפט עולם על העירים הגדולים אשר בו יקח נקם מן המלאכים: והרקיע הראשון יעבור ויחלוף ורקיע חדש יראה וכל צבא השמים יאירו שבעתים: ואחרי כן יהיו שבועות רבים בלי מספר עד העולם וכלם יהיו בטוב ובצדק וחטא לא יזכר עוד עד עולם:

 

ועתה אומר לכם בני אהבו צדק ולכו בו כי ראוים דרכי הצדק לאחוז בהם ודרכי הרשע יכלו פתאום ואבדו: ולאנשים ידועים בדור יגלו דרכי החמס והמות והם ירחקו מהם ולא ילכו בם: ועתה אומר אני לכם הצדיקים אל תלכו בדרכי רשע ובדרכי מוות ואל תקרבו אליהם פן תאבדו: ובקשתם ובחרתם לכם צדק וחיים והלכתם בדרכי שלום וחייתם והייתם מאושרים ושמרתם את דברי במחשבות לבבכם ואל ימחו מעל לבבכם: וידעתי כי החטאים יפתו אנשים לבזות את החכמה לבל ימצא לה מקום וכל עצה לא תחסר להם:

 

אוי להם לבונים בתי חמס ורשע ושמו תרמית יסודם כי פתאום יהרסו ואין שלום להם: אוי לבונים בתיהם בחטא כי מכל יסודותיהם יהרסו ובחרב יפלו והרוכשים זהב וכסף פתאום במשפט יאבדו: אוי לכם עשירים כי בטחתם בעשרכם ומעשרכם תפרדו כי לא זכרתם את העליון בימי עשרכם ועשיתם נבלה ורשע: ולכן היו מוכנים ליום שפוך דם ויום חושך יום הדין הגדול: כן אומר אני ומודיע לכם כי בוראכם יפילכם ולמפלתכם לא יהא רחמים ובוראכם ישמח לאובדנכם: ​

 

מי יתן עיני מים ואבכה עליכם ושפכתי עליכם כענן מים למען ינוח לי מיגון לבבי: מי נתן לכם לזרוע שנאה ולעשות רשע הלא משפט יבוא עליכם החטאים: ואתם הצדיקים אל תיראו מפני החטאים כי ישוב אדני הרוחות ונתנם בידכם ועשיתם בהם משפט כחפצכם: אוי לכם המטילים קללות וחרמים שאין להם התרה רפואה תרחק מכם מפני חטאיכם: אוי לכם הגומלים רעה לאחיכם ולשכניכם כי כמעשיכם תיגמלו: אוי לכם עדי שקר והשוקדים על חמס כי פתאום תאבדו: אוי לכם החטאים על רדפכם צדיקים כי תמסרו אותם לרשע ויכבד עליכם עולו: קוו צדיקים כי פתאום יאבדו החטאים מפניכם ולכם יהי השלטון עליהם כחפציכם: וביום מצוקת החטאים ירומו בניכם ועלו כנשרים וגבהו מדיות קנכם: ואתם הסובלים אל תיראו כי רפואה תהי לכם ואור בהיר יאיר לכם ושמע מנוחה תשמעו מן השמים:

 

אוי לכם חטאים כי עשרכם ידמה אתכם לצדיקים אך לבכם יוכיח כי חטאים אתם ויעיד נגדכם לזכרון רשעתכם: אוי לכם האוכלים חלב חטה ועוז שורש המעין ישתו ואת הענוים תרמסו בכוחכם: אוי לכם השותים מים מכל מקור כי פתאום יבוא גמולכם וכליתם ויבשתם כי עזבתם מקור מים חיים: אוי לכם עושי רשע ותרמית וגידופים זכרון יהיה נגדכם לרעה: אוי לכם עריצים המדכאים צדיקים בכוחם כי יום מפלתכם ויום משפטכם בא וימים רבים וטובים יבאו לצדיקים: וצדיקים יהיו בימים ההם תוכחה לחטאים ולרשעים: ובימים ההם כשמעכם קול תפילת הצדיקים תבוא תפילת הצדיקים אל אדון הרוחות ולכם נכונו ימי משפט: דעו החטאים כי תהיו לחרפה ואבדתם ביום משפט הרשע: ולא יהיה גורלכם כגורל הצדיקים והדבר יהיה בכם לעדה כי חברים היתם לחטאים: ידוע יהי לכם כי העליון יזכור להשמידכם ומלאכי שמים ישמחו למפלתכם: מה תעשו חטאים ואנה תנוסון ביום המשפט? וכל דברי רשעתכם יקראו לפני הגדול הקדוש ופניכם יחפו והוא יזרה כל מעשה הנוסד ברשע: 

 

אוי לכם חטאים אשר בים וביבשה כי רעה הפקודה נגדכם: אוי לכם האוצרים כסף וזהב בלא צדק ואומרים עשור עשרנו ויהי לנו רכוש ונאצור כל אשר חפצנו: ועתה נעשה ככל אשר יזמנו כי אצרנו כסף ואוצרותינו מלאים כמו מים ורבים עבדים בבתינו: אכן כמים ימסו שקריכם כי עשרכם לא יקום ומהרה יעזב מכם כי אספתם את כל אלה ברשע והיתם לקללה רבה:

​

ועתה אני נשבע גם לכם הכסילים כי רעות רבות תראו על הארץ: יען אתם הגברים תשימו עליכם עדיים יותר מן הנשים ורקמה יותר מן הבתולות במלכות ובגודל ובשלטון ובכסף ובזהב ובארגמן ובכבוד ובאוכל כמים ישפכו: ועל כן אין בהם תורה וחכמה ועל כן יאבדו יחד עם עשרם ויחד עם כל תפארתם וכבודם: בחרפה ובהרג ובסבל גדול תושלכנה נפשותיהם אל תנור האש: נשבעתי לכם חטאים כי כהר אשר לא יהיה לעבד וכגבעה לא תהיה שפחה כן החטא לא נשלח על הארץ רק האדם בנפשו ברא אותו וקללה רבה תהיה על כל עושהו: ורחם משׁכיל לא ניתן לאשה כי אם בגלל מעשי ידיה תמות בלי בנים: נשבעתי לכם חטאים בקדוש הגדול כי כל מעשיכם הרעים גלוים בשמים וממעשה לחצכם לא כוסה ולא נסתר דבר: ואל תדמו בנפשכם ואל תאמרו בלבבכם כי לא ידעתם ולא ראיתם כי כל חטא נכתב יום יום בשמים לפני העליון: וידעתם מעתה כי כל רשע אשר הרשעתם יכתב יום יום עד דינכם: 

 

אוי לכם האוילים כי באולתכם תאבדו יען כי אל החכמים לא תשמעו ואת הטוב לא תבקשו: היו נכונים ליום הדין הגדול ליום מצוקה וחרפה גדולה לנפשותיכם ולכן אל תקוו לחיות כי אם תחלפו ותמותו אין לכם כפרה: אוי לכם ערלי לב עושי רע ואוכלי דם השמחים לאכול ולשתות ולשבוע מכל הדברים הטובים אשר שם אל עליון על הארץ לרוב לא יהי שלום לכם: אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע אשר יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים: ואוי לכם עושי רשע ומתפארים בדברי שקר וכבוד כי אבוד תאבדו וחיים טובים לא יהיו לכם: אוי לכם אוהבי מעשי רשע אל תקוו לטוב דעו כי בידי הצדיקים תנתנו והם יערפוכם והמיתוכם ולא ירחמו עליכם: 

 

אוי לכם השמחים במצוקת הצדיקים כי לא תאספו אלי קבר: אוי לכם המבטלים את דברי הצדיקים כי לא תהיה לכם כל תקוה לחיים: אוי לכם ההופכים דברי יושר ועוברים חקות עולם ועושים נפשם כאנשים בלי חטא ברגלים תירמסו על הארץ: ופועלי רשע לשכניהם לא יהי להם שלום אך פתאום מות ימותון:

​

אוי לכם חטאים ביום המצוקה הגדולה כי תציקו אל הצדיקים ותשרפום באש כי גמול מעשיכם יעשה לכם: אוי לכם עקשי לב שוקדי מזמות רע והמיעצים לרשע פחד יבוא עליכם ולא תעזרו: אוי לכם חטאים מדברי פיכם וממעשי ידכם אשר עשתה רשעתכם בלהבת אש נושבת תשרפו: ודעו כי מן המלאכים ידרוש את מעשיכם ויעידו השמש והירח והכוכבים על חטאותיכם ועל עשותכם על הארץ משפט רשע בצדיקים: והעיד בכם כל ענן ואד וטל ומטר כי כולם ימנעו בגללכם מרדת והם את עונותיכם יפקדו: וכאשר ירדו עליכם הכפור וכל סופות שלג בקרתם ובכל מכותיהם בימים ההם לא תוכלו לעמוד בפניהם:

​

והמשתחוים לאבנים ועושים פסילי זהב וכסף ועץ וחומר בלי דעת והמשתחוים לרוחות רעות ולשדים ולכל משגה האלילים לא ימצאו כל תשועה מהם: ואשמו באוולת לבם ועיניהם תתעוורנה בפחד לבם ובמראות חלומותיהם: באלה ירשיעו ופחדו כי כל מעשיהם עשו בשקר וישתחוו לאבן לכן כהרף עין יאבדו: ובימים ההם אשרי כל לוקחי דברי חכמה ומבינים בה ושומרים דרכי עליון והולכים בדרך צדקו ואינם מרשיעים עם הרשעים כי הם יוושעו:

 

אוי לכם מפיצי רע בין אחיכם כי ביסורים תמותו: אוי לכם מניחי יסודות תרמית ושקר והשופכים רוח ממר על הארץ כי בזה יסופו: אוי לכם בוני בתיהם בעמל אחרים וכל חומר בנינם לבני חטאת וקורות רשע אומר אני לכם לא יהי שלום לכם: אוי לעוזבי נחלת עולם ודרך אבותם ונפשותם ודבקו באלילים ותועי כי לא תהי להם מנוחה: אוי לכם עושי רשע ועוזרי חמס והורגי אחיהם במסתרים כי הוא יוריד את כבודכם והביא כאב אל לבכם והעיר את חרון אפו והשמיד כולכם בחרב וכל הקדושים והצדיקים יזכרו את חטאותיכם:

 

ובימים ההם יהרגו אבות ובניהם במקום אחד ואחים יפלו יחד עד אשר ישטפו נחלים מדמם: כי איש לא ימנע את ידו מהמית את בניו ואת בני בניו והחוטא לא ימנע את ידו מאחיו הנכבד: מעלות השמש ועד בואו ימיתו איש את אחיו והסוס עד צואר יחצה בדמי החטאים והעגלה עד גבהה תטבע: בימים ההם ירדו המלאכים אל מקומות הסתר ואספו יחד למקום אחד את מורידי החטא והעליון יקום ביום הדין לעשות דין גדול בחטאים: ועל כל הצדיקים והקדושים יפקיד שומרים מתוך מלאכי הקודש לשמרם כבת עינו עד שומו קץ לכל רשע וחטא ואם גם ישנו הצדיקים שנה כבירה לא יפחדו: והחכמים ילמדו את האמת ובני הארץ יראו את החכמים בבטחונם והבינו את דברי הספר הזה והכירו כי עשרם לא יוכל להצילם במהפכת חטאותיהם:

​

בני השמים התבוננו אל השמים ואל כל מעשי העליון ויראתם מפניו ואל תרעו לפניו: אם יסגור את חלונות השמים ועצר את המטר ואת הטל מרדת בגללכם על הארץ מה תעשו: התביאו שי אל המטר כדי שלא ימנע מרדת עליכם והאם הטל יקבל זהב וכסף מאתכם: בעת ישלח את זעמו עליכם בגלל מעשיכם לא תוכלו לקרוא אליו כי דברתם דברים קשים של גאווה ובוז נגד צדקו ולא יהי שלום לכם: הלא תראו את מלחי האניות בנוע אניותיהם מפני הגלים ומסערות הרוחות והם בצרה גדולה: ויראו פן ירד כל הונם וטובם אתם אל הים כי טובות לא ינבא להם לבם כי הים יבלעם ואבדו בתוכו: הלא הים כולו וכל מימיו וכל תנועתו מעשי העליון הם והלא הוא עשה חק למעשיו ושם חול גבול לו: מגערתו יבש הים וכל דגתו וכל אשר בו ימות ואתם החטאים אשר על הארץ לא תיראו מפניו? הלא הוא עשה את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ומי נתן דעת ובינה לכל מתנועע על הארץ ובים? הנה יראו מלחי האניות את הים והחטאים לא יראו את העליון:

 

ואתם קשי לב לא נאמנתם ולא עשיתם את מצוות ה׳ כי אם פשעתם ותדברו גבוהה ודברים קשים תגדילו בפיכם הטמא לא יהי שלום לכם: לכן תקללו את ימיכם ושנות חייכם תכרתנה ותרבינה בקללות עולם ולא יהי לכם חסד: בימים ההם יהיה שמכם לקללת עולם בפי הצדיקים ובשמכם יקוללו כל המקללים וכל החוטאים יחד: ולבחירים תהי אורה ושמחה ושלום והם ירשו ארץ: ואז תנתן לבחירים חכמה והם יחיו כולם ולא יחטאו עוד לא בזדון ולא בשגגה כי הם החכמים ענוים יהיו: ולא ישובו לפשוע ולא יאשמו כל ימי חייהם ולא ימותו במגפת קצף ומספר ימיהם ימלאו וארכו ימיהם בשלום ושנות שמחתם תרבינה באושר עולם כל ימי חייהם:

​

בימים ההם אשר ישלח עליכם אש נוראה אנה תנוסון ואיפה תושעו וכאשר ישלח קולו נגדכם הלא תבהלו ותפחדו: וכל המאורות יבהלו בפחד גדול וכל הארץ תבהל ותרעד ותחת: וכל המלאכים ימלאו את פקודתם וביקשו להיסתר מפני הכבוד הגדול ובני הארץ ירעדו ויחילו ואתם החטאים תקוללו לעולם ולא יהי שלום לכם: בימים ההם היכונו הצדיקים לשאת את תפילותיכם ולשימן לעדות לפני המלאכים למען ישימו עון החטאים לזכרון לפני העליון: 

 

ובימים ההם יתעוררו העמים ומשפחות הלאומים יקומו ביום הכליון: ויצאו השדודים וטרפו את ילדיהם ועזבום ואת עולליהם יעזבו בעודם יונקים ולא ישובו אליהם ועל אהוביהם לא ירחמו וילדיהם יאבדו על ידם: וגם נשבעתי לכם החטאים כי ליום שפך דם הוכנה החטאת:

 

ואתןָ נפשות הצדיקים אל תיראנה וקוו אל היום אשר בו תמותו בצדק: ואל תעצבו אם נפשכם לשאול ירדה ביגון ואם בחייכם בשרכם לא ראה בטובה כראוי לטובכם וחיכיתם ליום משפט החטאים וליום קללה ותוכחה: ואחרי מותכם יאמרו עליכם החטאים כמותנו אנו מתו הצדיקים ומה שכר יקבלו הם בעד מעשיהם: הראיתם את הצדיקים מה אחריתם כל חמס לא נמצא בהם עד מותם: הלא כמונו מתו גם הם ביגון ובחשך ומה יתרון להם עלינו: ומה יקבלו אם יראו בוראם הנה מתו גם המה ומעתה עד נצח לא יראו אור: אומר אני לכם חטאים רב לכם לאכול ולשתות ולחמוס ולחטוא ולהפשיט אנשים עירומים ולצבור עושר ולראות ימים טובים: כי תאבדו ותהיו כלא הייתם ונפשותיכם ביגון שאול תרדנה: ועושי צדקה ימותו על מעשי בני האדם ובשל מעשי הרשעים יאספו: 

 

אוי לכם החטאים המתים בכובד חטאיכם: הדומים לכם יאמרו עליכם מאושרים החטאים הם ראו כל ימיהם בטוב: ועתה מתו באושר ובעושר ולא ראו צרה ורצח בחייהם וימותו בכבוד ומשפט לא נעשה בהם בחייהם: אך נפשותיהם שאול תורדנה ואומללים יהיו במצוקתם הגדולה ובחשכה ובלהבה בוערת תבאנה נפשותיהם בעת בוא המשפט הגדול לכל דורות העולם אוי לכם כי לא יהי שלום לכם:

ואם תאמרו אתם החטאים כל חטאינו לא ידרשו ולא יכתבו דעו כי בכל זאת חטאיכם נכתבים יום יום: 

 

ועתה הראיתי לכם כי אור וחשך יום ולילה יראו את כל חטאיכם: אל תרשיעו בלבכם ואל תשקרו ואל תטו דברי יושר ואל תכחישו דברי הקדוש והגדול ואל תרוממו את אליליכם: כי כל שקריכם וכל רשעתכם לא לצדקה יהיו לכם כי אם לחטאה גדולה: ועתה ידעתי את הסוד הזה כי החטאים יחליפו הרבה ויטו דברי יושר וידברו דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים לחזק על דבריהם:

 

ועתה נשבעתי לכם הצדיקים בכבוד הגדול והמפואר והגיבור ובעוז מלכותו וגדלו נשבעתי לכם: כי ידעתי רזים וקראתי את החקוק על לוחות השמים וראיתי את הספרים הקדושים ומצאתי את הכתוב בהם על הצדיקים: כי כל טוב ושמחה ותפארת נכונו להם ורשומים לנפשות המתים בצדק וכי רב טובה תנתן להם חלף עמלם ורב חלקם מחלק החיים: ונפשותיהם לא תאבדנה וזכרונם לא יסוף מלפני הגדול לכל דורות העולם:

​

ואתם הצדיקים והטובים אשר בחיים אל תאמרו לאמר בחיי מצוקתנו רב עמלנו: וכל צער ראינו ורעה רבה מצאתנו ואכלתנו ומעטים היינו ותקצר רוחנו בעמלנו ונכרתנו ולא מצאנו עוזר לנו במאמר ובמעשה: ובדבר עוננו נכחדנו ולא ראינו חיים מיום ליום קיוינו להיות הראש ונהי הזנב: רבות עמלנו ולא היה לנו שכר בעמלנו ונהי מאכל לחטאים ולחומסים והם הכבידו את עוּלם עלינו: ושונאינו ומכינו משלו בנו ולפני שונאינו כפפנו את ערפנו והם לא ריחמו עלינו: ביקשנו להמלט מאיתם ולנוח ולא מצאנו מקום להמלט ולהיושע מהם: ובריבנו עמם צעקנו אל המושלים במצוקתנו ושווענו נגד הבולעים אותנו והם לא ראו צעקתנו ולא שמעו קולנו: והם עזרו לחומסים ולבולעים אותנו ואשר המעיטונו והם הסתירו את חמסם ולא הסירו מעלינו את על הבולעים אותנו: ויזרונו וימיתונו ויסתירו את רצחם ולא זכרו כי הרימו את ידיהם נגדנו:

 

נשבעתי לכם הצדיקים כי המלאכים יזכירוכם לטובה בשמים לפני הכבוד הגדול ושמותיכם יכתבו לפניו בראשונה: קוו כי לפנים היתם עצובים בצרה ובעני ועתה תראו ותזהירו כמאורות שמים ושערי שמים יפתחו לכם: ובזעקכם זעקה משפט יופיע לכם כי כל מצוקתכם תבוא על המושלים ועל כל אשר עזרו לחומסיכם: אל תיראו צדיקים בראותכם את החטאים עושים חיל ומצליחים בדרכיהם אל תתחברו אליהם כי אם תרחקו מחמסם: לכו בדרכי יושר בחייכם קוו ואל תעזבו את תקוותכם כי שמחה גדולה תהיה לכם כמלאכי שמים: ואני ובני נתחבר אתכם לעולם ושלום יהי לכם שמחו בני היושר: מה עליכם לעשות עליכם לא להחבא ביום הדין הגדול פן תמצאו כחטאים ומשפט עולם ירחק מכם לכל דורות העולם:

 

ולנפשות הענווים ואשר עינו את בשרם ואשר ניתנו לחרפה ביד אנשים רשעים שכרם נכון מאת האלהים: אשר אהבו את האלהים ולא אהבו זהב כסף או כל דבר טוב אשר בעולם ואך לעינוים נתנו את בשרם: ואשר מעולם לא התאוו למאכלי הארץ כי אם חשבו את נפשם לרוח עובר וישמרו זאת וה׳ הרבה לנסותם ונפשותיהם נמצאו טהורות למען יברכו את שמו: וכל ברכותיהם הנכונות כתובים בספרים והוא יעד להם את שכרם כי נמצאו אוהבים לאל מנפשותיהם ואף אם נרמסו ברגלי אנשים רעים וישמעו מפיהם כלימות ובוז ויהיו לחרפה: 

 

ועתה אקרא לנפשות הטובים אשר מדור האור ואהפוך את כל אשר נולדו בחושך אשר בבשרם לא קיבלו את הכבוד כראוי לאמונתם: ויביא את אוהבי שם קדשו אל אור זורח ויושיבם איש איש על כסא כבודו: ויזהירו לעולם כי צדק משפט האלהים ולנאמנים הוא יתן אומן במושב צדיקים: ויראו את אשר נולדו בחשך משלכים אל החשך והצדיקים יזהירו: והחטאים ראו בזהרם ויאנחו וגם הם ילכו אל אשר נכתבו להם שם ימים ועתים.

 

אתם אשר עשיתם טוב תחכו לימים ההם אשר יסופו עושי רשע ויסוף כח הרשעים: ואתם חכו עד אשר יחלוף החטא כי שמות החטאים ימחו מספר החיים ומספרי הקדושים וזרעם יכחד לעולם ונפשותיהם תומתנה ובאש תשרפנה והילילו במקום מדבר שממה אין שם ארץ:

 

ועתה מתושלח בני כל אלה אספר לך וכתבתי לך וגיליתי לך הכל ונתתי לך ספרים על כל אלה ואתה בני תשמור את הספרים מיד אביך למען תמסרם לדורות העולם: חכמה נתתי לך ולבניך אשר יהיו לך למען אשר יתנו לבניהם לדורות את החכמה הזאת הנעלית ממחשבתם: והמבינים אותה לא ינומו והקשיבו ללמוד את החכמה הזאת ונעמה לאוכליה ממאכלי תאווה: אשרי כל הצדיקים ההולכים בדרך צדקה ואין בהם חטא כחוטאים:

 

אך כאשר יכתבו באמונה את כל דברי בלשונותיהם ולא ישנו ולא יחסרו מדברי כי אם יכתבום באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם: אז ידעתי סוד אחר כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים ללמוד בם להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה: ואז כל הצדיקים אשר למדו בהם את כל דרכי היושר יאמינו בהם וישמחו בם ויבואו על שכרם:

 

ועתה מתושלח בני אראך את כל המראות אשר ראיתי ואספרם לפניך: שני מראות ראיתי לפני נשאי לאשה את אמך והאחד לא ידמה לשני וארא מראה נורא ועליהם התפללתי אל אדני:

 

שוכב הייתי בבית מהללאל אבי הזקן וארא במראה והנה התמוטטו השמים ויבקעו ויפלו לארץ: וכאשר נפלו לארץ וארא והנה הארץ נבלעה בתהום גדולה והרים נתלו על הרים וגבעות על גבעות טבעו ועצים גבוהים נעקרו משרשיהם ויפלו ויטבעו בתוך התהום: ודבור בא אז לפי ואשא קולי ואקרא ואומר גוועה הארץ: ומהללאל אבי הזקן העירני כי שכבתי אצלו ויאמר אלי למה תצעק ככה בני ולמה תיילל: ואגיד לו את כל המראה אשר ראיתי ויאמר אלי נוראות ראית בני מראה קשה בחלומך מסתרי כל חטאת הארץ בתהום תטבע וחרבן גדול תחרב: בני כל זה יבוא מן השמים על הארץ וחרבן גדול יהיה על הארץ: ועתה בני יען כי אמונה בך קומה והתחננת לאדון הכבוד למען ישאיר שארית על הארץ ולבל יחריב את כל הארץ: 

 

ובצאתי וארא את השמים ואת השמש יוצא במזרח ואת הירח יורד במערב וכוכבים אחדים ואת הארץ כולה וכל דבר כאשר הכינהו מבראשית: ואברך את אדון המשפט וארוממנהו אשר הוציא את השמש מחלונות המזרח ויעל ויזרח על פני השמים וינשא וילך בדרך אשר הראהו: ואשא את ידי בצדק ואברך את הקדוש והגדול ואשיח ברוח פי ובלשון בשר אשר עשה אלהים לבני אדם למען ידברו בה ויתן להם רוח ולשון ופה למען ישיחו בהם: ברוך אתה ה׳ המלך הגדול והגבור אדון כל בריאת השמים ואדני כל הארץ וממשלתך ומלכותך וגדלך יעמדו לעולם ולעולמי עולמים ושלטונך לכל דורי הדורות: וכל השמים כסאך לעולם וכל הארץ הדום רגליך לעולם ולעולמי עולמים: כי אתה עשית כל ואתה תמשול בכל וכל דבר לא יפלא ממך: חכמה לא תעבור ממכון כסאך ולא תחלוף מפניך ואתה תדע ותראה ותשמע הכל ואין כל דבר נסתר ממך כי בידך הכל: ועתה מלאכי שמיך הרשיעו ועל בשר אדם יהיה אפך עד יום הדין הגדול: ועתה אלהים אדני ומלך גדול אתחנן ואשאל ממך לקבל תפילתי להשאיר לי שארית עלי ארץ לבלתי השחית בשר אדם ולעשות הארץ שממה להיות חרבן עולם: ועתה אדני מחה מעל הארץ את הבשר אשר עורר את אפך ובשר הצדק והיושר תקים לנטוע זרע עולם ואל תסתר פניך מתפילת עבדך אדני:  

 

אחרי זה קמתי ואתפלל ואתחנן ואשאל ואכתוב את תפילתי לדורות עולם ואראך הכל מתושלח בני: 

​

 

מראה הקץ (גורל האומות)

 

​

וישא חנוך את קולו ויאמר אל מתושלח בנו אליך בני אדבר דברי הטה אזנך לשמע מראה חלום אביך: לפני נשאי את עדנה אמך וארא במשכבי והנה בן בקר יוצא מן הארץ ובן הבקר היה לבן: ואחריו יצאה פרה ואתה יצאו עגלה ושני בני בקר אחד מהם שחור והשני אדום: ויגח בן הבקר השחור את האדום וירדפהו על הארץ ומאז לא יכלתי לראות עוד את בן הבקר האדום: ובן הבקר השחור גדל ועגלת הבקר באה אתו וארא פרים רבים יצאו ממנו אשר דמו אליו והלכו אחריו: והפרה הראשונה יצאה מאת פני בן הבקר הראשון לבקש את בן הבקר האדום ולא מצאתו ותקונן קינה גדולה עליו ותחפשהו: וארא עד אשר בא אליה בן הבקר הראשון וינחמה ולמן העת ההיא לא געתה עוד: ואחרי כן ילדה בן בקר לבן אחר ואחריו ילדה בני בקר ופרות שחורות: 

 

וארא בשנתי את בן הבקר הלבן ההוא והנה גדל גם הוא ויהי לבן בקר גדול לבן וממנו יצאו בני בקר לבנים לרוב וידמו לו: והם החלו להוליד בני בקר לבנים רבים אשר דמו האחד להשני: וארא עוד בעיני כאשר ישנתי וארא את השמים ממעל והנה כוכב נפל מן השמים ויקם ויאכל וירעה בין הפרים ההם: ואחרי כן ראיתי את הפרים הגדולים והשחורים והנה החליפו כולם את רפתיהם ומרעיהם ואת בני בקרם ויחלו לתנות האחד עם השני: ועוד ראיתי במראה ואביט אל השמים והנה ראיתי כוכבים רבים יורדים ונופלים מן השמים אל הכוכב הראשון ההוא ויהיו לבני בקר בין בני הבקר השחור ההוא וירעו עמהם: ואביט אל הכוכבים וארא והנה כלם מוציאים ערותיהם כסוסים ויחלו לעלות על הפרות ותעוברנה כלן ותלדנה פילים גמלים וחמורים: וכל הפרים יראו וחרדו מפניהם אך הם החלו לנשכם בשיניהם ולבלעם ולנגחם בקרניהם: ויחלו לבלוע את הפרים ההם והנה כל בני הארץ החלו לרעוד ולפחד ולברוח מפניהם: ועוד ראיתי בהחילם לנגח זה את זה ולבלוע זה את זה והארץ החלה לזעוק:

 

ואשא עיני שנית אל השמים וארא במראה והנה ירדו מן השמים דמויות אנשים לבנים אחד יצא מן המקום ההוא ושלושה עמדו: והשלושה אשר יצאו באחרונה אחזוני בידי וישאוני מעם משפחות הארץ ויעלוני אל מקום גבוה ויראוני מגדל נישא מעל לארץ וכל הגבעות היו שפלות ממנו: ויאמרו אלי שבה פה עד אשר תראה את כל אשר יבוא על כל הפילים והגמלים והחמורים ועל הכוכבים ועל הפרים:

​וארא את האחד מן הארבעה ההם אשר יצא בראשונה ויאחז את הכוכב הראשון ההוא אשר נפל מן השמים ויאסור את רגליו ואת ידיו וישליכהו אל תהום והתהום צרה היא ועמוקה ונוראה וחשוכה: ואחד מן הארבעה שלף חרב ויתנה אל הפילים והגמלים והחמורים ויחלו להכות זה את זה וכל הארץ רעדה בגללם: עוד אני רואה במראה והנה אחד מן הארבעה אשר יצאו השליך עליהם אבנים מן השמים ויאסף ויקח את כל הכוכבים הגדולים אשר ערוותיהם כערוות סוסים ויאסרו את כלם בידיהם וברגליהם וישליכום אל תהום הארץ:

 

ואחד מן הארבעה הלך אל הפר הלבן ויודע לו סוד מבלי שיחרד הוא נולד פר ויהי לאדם ויבן לו תיבה גדולה וישב בתוכה ושלושה פרים ישבו אתו בתיבה והיא מכסה עליהם: ואשא את עיני וארא גג גבוה ועליו שבע ארובות והארובות מזילות מים רבים אל תוך קדרה אחת: וארא עוד והנה מעינות נפתחו בארץ על פני החצר הגדולה ההיא והמים החלו לגבור ולהתנשא על הארץ וארא את הקדרה עד אשר כל פניה כוסו מים: והמים והחשכה והאד גברו עליה וארא את גובה המים ויגבהו המים מעל גובה הקדרה ויזרמו מעל שולי הקדרה ויקומו על הארץ: וכל הבקר בקדרה נאספו יחדיו עד אשר ראיתי בטובעם ויבלעו ויאבדו במים: וכל הפרים והפילים והגמלים והחמורים צללו עד הקרקע עם כל החי עד אשר לא יכלתי עוד לראותם והם לא יכלו להמלט ויאבדו ויצללו בתהמות והתבה שטה על פני המים:

 

וארא עוד במראה עד אשר ארבות המים הורחקו מעל הגג הגבוה ומעינות הארץ נסכרו ופיות אחרות נפתחו: ויחלו המים לרדת אל תוכן עד אשר נגלתה הארץ והתבה נחה על הארץ והחשך חלף והופיע האור: והפר הלבן אשר היה לאדם יצא מן התיבה ושלשת הפרים אתו ואחד משלשת הפרים היה לבן ואחד מהם היה אדום כדם ואחד שחור והפר הלבן נפרד מאתם: ויחלו להוליד את חיית השדה ואת העופות ויהיו כלם מהם למשפחותיהם אריות ונמרים וזאבים וכלבים וצבועים ותנים וחזירי יער ושועלים ושפנים וחזירים ונצים ואיות ודיות ונשרים ועורבים ויחלו לנשוך איש את רעהו ובתוכם נולד פר לבן: 

 

והפר הלבן ההוא אשר נולד בתוכם הוליד פרא ופר לבן איתו ויפרה וירבה הפרא חמור הבר במאד: והפר הלבן אשר נולד מהפר ההוא הוליד חזיר יער שחור ושה לבן וחזיר היער ההוא הוליד חזירים רבים והשה ההוא הוליד שנים עשר צאן: וכאשר גדלו שנים עשר הצאן ההם ויתנו את האחד מהם לחמורים והחמורים נתנו גם הם את השה ההוא לזאבים והשה גדל בין הזאבים: ואדני הצאן הביא את עשתי עשרה הצאן להיות עם השה האחד ולרעות איתו בין הזאבים וירבו ויהיו לעדרי צאן רבים: ויחלו הזאבים לירוא מפניהם וילחצום עד אשר איבדו את בניהם וישליכו את עולליהם אל נהר מים רבים והצאן החלו לזעוק על אודות עולליהם ולשווע אל אדוניהם: ושה אחד ניצל מן הזאבים ברח וימלט אל חמורי הבר: 

 

וארא את הצאן בבכותם ובזעקם ובבקשם את אדניהם בכל כוחם עד אשר ירד אדני הצאן לקול הצאן מזבול מרום ויבא אליהם וירעם: ויקרא אל השה אשר נמלט מן הזאבים וידבר אליו על הזאבים אשר יעיד בהם לבלתי נגוע בצאן: והשה הלך אל הזאבים כדבר האדון ושה אחר פגשהו וילך איתו ושניהם הלכו ויבאו יחד אל אספת הזאבים וידברו אליהם ויעידו בהם לבל יגעו עוד בצאן: וארא אז את הזאבים בלחצם מאד את הצאן בכל כוחם והצאן זעקו: ויבא אדוניהם אל הצאן ויחל להכות בזאבים ההם והזאבים החלו לילל והצאן החרישו ויחדלו לזעוק מאז: וארא את הצאן עד אשר יצאו מן הזאבים ועיני הזאבים חשכו ויצאו הזאבים ההם לרדוף אחרי הצאן בכל חילם: ואדני הצאן הלך אתם לנחותם וכל צאנו הלכו אחריו ופניו היו מאירים ונכבדים ונוראים למראה: 

 

ויחלו הזאבים לרדוף אחרי הצאן עד אשר הגיעו אל ים מים: וים המים נבקע והמים עמדו מזה ומזה לפניהם ואדונם הוליכם ויתיצב בינהם ובין הזאבים: ולא ראו עוד הזאבים את הצאן ההולכים בתוך ים המים וירדפו הזאבים אחרי הכבשים וירוצו אחריהם אל תוך ים המים: ובראותם את אדני הצאן וישובו ויברחו מפניו וים המים התאסף ויהי עד מהרה כמבריאתו והמים שטפו ויגבהו עד כסותם את הזאבים: וארא עד אשר אבדו כל הזאבים אשר רדפו אחרי הצאן ויטבעו: והצאן עברו בתוך המים ביבשה ויצאו אל המדבר אשר אין שם לא מים ולא דשא ויחלו לפקוח עינהם ויראו וארא את אדני הצאן ברעותו אותם ובתתו להם מים ודשא ואת השה בלכתו ובנחותו אותם: והשה עלה על ראש הסלע הגבוה ואדני הצאן שלחהו אליהם:

​

ואחרי כן ראיתי את אדני הצאן עומד לפניהם ומראהו גדול ונורא ונשגב וכל הצאן ראוהו ויראו מפניו: וכלם פחדו ורעדו מפניו ויצעקו אל השה אשר אתם אשר היה בתוכם ״לא נוכל לעמד לפני אדנינו להביט אליו״: והשה אשר נחם עלה אל ראש הסלע ועיני הצאן החלו להתעור ולסור מן הדרך אשר הראה להם והשה לא ידע זאת: ויקצוף אדני הצאן עליהם קצף גדול ויודע זאת לשה ההוא וירד מראש הסלע ויבא אל הצאן וימצא את רובם עיניהם עוורות והם סוררים: ובראותם אותו ויראו וירעדו מפניו ויחפצו לשוב אל מכלאותיהם: והשה לקח עוד שיות אחרים אתו ויבוא אל הצאן אשר סררו ויחל להמיתם והצאן יראו מפניו וישב את הצאן אשר סררו וישובו אל מכלאותיהם:

 

וארא במראה הזה עד אשר היה השה לאיש ויבן בית לאדני הצאן ויבא את כל הצאן אל הבית ההוא: וארא עד אשר שכב השה אשר פגש את השה אשר נָחָם וארא עד אשר כל גדולי הצאן גוועו והקטנים עמדו במקומם ויבאו אל מרעה ויקרבו אל נחל מים: ואז השה מנהלם אשר היה לאדם נפרד מאתם וישכב וכל הצאן בקשוהו ויצעקו על אודותיו צעקה גדולה: וארא עד אשר חדלו מצעוק על אודות השה ויעברו את נחל המים:

 

ותקומנה שיות אחרות למנהלים תחת המנהלים אשר שכבו ויעזבום ותנחֵנה אותן: וארא עד אשר באו הצאן אל מקום טוב אל וארץ נחמדה ונכבדה וארא עד אשר הצאן שבעו והבית ההוא בתוכם בארץ החמדה: ופעמים נפקחו עינהם ופעמים עוורוּ עינהם עד אשר קם שה אחד וינהלם וישיבם כולם ועינהם נפקחו: והכלבים והשועלים וחזירי היער החלו לבלוע את הצאן עד אשר הקים אדני הצאן שה אחר ואיל אחד מקרבם אשר ינהלם: והאיל החל לנגוף מזה ומזה את הכלבים את השועלים ואת חזירי היער ההם: והשה ההוא אשר נפקחו עיניו ראה את האיל אשר היה בקרב הצאן ואשר עזב את כבודו ויחל לנגוף את הצאן וירמוס עליהם וילך בלא דרך: וישלח אדני הצאן את השה אל שה אחר ויקימהו להיות לאיל ולנהל את הצאן תחת האיל אשר עזב את כבודו: וילך אליו וידבר אליו לבדו ויקימהו לאיל ויעשהו לנגיד ולמנהל הצאן ובכל אלה הכלבים לחצו את הצאן: והאיל הראשון רדף אחרי האיל השני ויקם האיל השני ויברח מפניו וארא עד אשר הפילו הכלבים את האיל הראשון:

​​

והאיל השני קם וינהל את הצאן והצאן גדלו ורבו וכל הכלבים והשועלים וחזירי היער יראו ויברחו מפניו והאיל נגף ויהרוג את החיות הרעות: ולחיות הרעות לא היה עוד כח בין הצאן ולא חמסו עוד מהן דבר: והאיל הוליד כבשים רבים וישכב ושה קטן היה תחתיו לאיל ויהי לנגיד ויהי מנהל את הצאן: ויבנה למען הצאן מגדל גבוה וגדול לאדני הצאן והבית היה שפל והמגדל היה רם וגבוה ואדני הצאן שכן במגדל ושלחן מלא הקריבו לפניו:  

 

ועוד ראיתי את הצאן תועים שנית והולכים בדרכים רבות ויעזבו את ביתם ההוא ואדני הצאן קרא לאחדים מקרב הצאן וישלחם אל הצאן והצאן החלו להרוג בהם: ואחד מהם ניצל ולא נהרג ויברח ויצעק על הצאן ויבקשו להמיתו אך אדני הצאן הצילהו מיד הצאן ויעלהו ויושיבהו אצלו: ועוד שיות רבים שלח אל הצאן מקרבם להעיד בהם ולקונן עליהם: אחרי כן ראיתי בעזבם את בית אדני הצאן ואת מגדלו ויסורו כולם מדרכיו ועינהם עוורו: וארא את אדני הצאן בשלחו בעדריהם הרג רב עד אשר זעקו הצאן על ההרג ההוא וישובו אליו: ויתנם ביד האריות והנמרים והזאבים והצבועים והשועלים ובידי כל החיות הרעות והן החלו לטרוף את הצאן: וארא והנה הצאן עזבו את ביתם ואת מגדלם וימסרו כולם בידי האריות ובידי כל החיות הרעות לטרוף ולבלוע אותם: ואני החילותי לזעוק בכל כוחי ולקרוא אל אדני הצאן ולהראות לו על הצאן הנבלעים על ידי כל החיות הרעות: והוא החשה גם אם ראה כי הם נבלעים ונאכלים ונחמסים ויעזבם להיות נבלעים בידי כל החיות: 

 

ויקרא לשבעים רועים ויתן להם את הצאן לרעות אותם וידבר אל הרועים ואל נעריהם ויאמר מעתה ירעה כל איש מכם את הצאן וכל אשר אצוכם תעשו: ואני אמסור אותם לכם במספר והגדתי לכם את מי מהם תאבדו ואבדתם אותם וימסור להם את הצאן:​ ויקרא אל איש אחר ויאמר אליו התבונן אל כל אשר יעשו הרועים לצאן כי יאבדו מהם יותר מאשר צויתים: וכל כליון אשר יעשה ביד הרועים וכל יתרה וכתבת בספר כמה יאבדו במצותי וכמה בשרירותם וכתבת על כל רועה ורועה כל אבדה אשר יעשו: וקראת לפני את אשר יאבדו וכמה נתנו לאבד למען יהיה לי לעד נגדם: וידעתי כל מעשה הרועים ומדותי וראיתי את אשר יעשו אם ישמעו למצותי אשר צויתים אם לא: אך הם אל ידעו זאת ואל תודיעם ואל תזהירם כי אם תכתוב כל אבדות הרועים ואיש איש בעתו והבאת הכל לפני: 

 

וארא עד אשר הרועים רעו איש עתו ויחלו להרוג ולאבד יותר מאשר צֻווּ ויתנו את הצאן ביד האריות והנמרים והם אכלו ובלעו את רב הצאן וחזירי היער אכלו עמדם וישרפו את המגדל ויחריבו את הבית: ואתעצב הרבה מאד על המגדל כי נחרב בית הצאן ואחרי כן לא יכלתי לראות אם באו הצאן אל הבית: והרועים והנלוים אליהם נתנו את הצאן לכל החיות הרעות לבלעם ואיש איש מהם בעתו במספר קבל: וכל אחד משבעים הרועים המית והשמיד יותר מחֻקוֹ ואני החילותי לבכות ולילל על אודות הצאן: וארא במראה גם את הסופר ההוא בכתבו אחת לאחת את כל הנשמדים בידי הרועים יום יום ויהי עולה ומראה את אשר נרשם בספרו לאדני הצאן כל אשר עשו וכל אשר איבדו כל איש מהם וכל אשר נתנו להשמיד: והספר נקרא לפני אדני הצאן ויקח את הספר מידו ויקרא בו ויחתמהו ויניחהו למשמרת:

 

ואחרי כן ראיתי ברעות הרועים שתים עשרה שעה והנה שלושה מן צאן שבו ויבאו ויחלו לקומם כל אשר נפל מן הבית ההוא וחזירי היער ניסו להפריע בעדם ולא יכלו: ויחלו לבנות שנית כמקדם ויקימו את המגדל ויקראו לו המגדל הרם וישובו לערוך שולחן לפני המגדל אך כל הלחם אשר עליו היה טמא ולא טהור: ועם כל אלה נתעוורו עיני הצאן ולא יראו וימסרו אותם בידי רועיהם להשמיד וגם עיני רועיהם נתעורו וירמסו את הצאן ברגליהם ויבלעום: ואדני הצאן החשה עד אשר נפוצו כל הצאן על פני השדה ויתערבו בתוך החיות והרועים לא הצילום מידי החיות: והאיש הכותב את הספר העלהו ויראהו ויקראו לפני אדני הצאן ויתחנן לפניו בעדם ויראהו בספרו את כל מעשי הרועים ויעד לפניו נגד כל הרועים וישימהו לפניו ויצא:

​​

וארא עד אשר שלשים ושבעה רועים רעו ככה את הצאן וכולם כילו את עתותיהם וניתנו לאחרים לרעותם בידהם כל רועה בעתו: ואחרי כן ראיתי במראה את כל עוף השמים באים הנשרים הדיות האיות והעורבים והנשרים היו מנהלים את כל העופות: ויחלו לבלוע את הצאן ולנקר את עינהם ולבלוע את בשרם והצאן זעקו כי נאכל בשרם על ידי העופות: ואני ראיתי ואבךּ בשנתי על הרועים ההמה אשר רעו את הצאן וארא עד אשר נבלעו הצאן על ידי הכלבים והנשרים והאנפות: ולא השאירו להם בשר ועור וגידים לא הותירו רק עצמותיהם לבדן וגם עצמותיהם נפלו לארץ ויתמעטו הצאן: וארא עד אשר היו עוד עשרים ושלושה רועים וישלימו כל אחד בזמנו שמונים וחמישה מועדים:

 

והנה טלאים נולדו לצאן הלבנים ההנה ויחלו לפקוח את עיניהם ולראות ולקרוא אל הצאן ולהעירם: ויצעקו אליהם ואלה לא האזינו אל דבריהם כי חרשים היו מאד ועינהם כהו מאד: וארא במראה והנה התנפלו העורבים על הטלאים ויתפשו מן הטלאים ויקרעום לקרעים ויבלעום: וארא עד אשר צמחו קרנים לטלאים ויגדעו העורבים את קרניהם וארא עד אשר צמחה קרן גדולה לאחד מן הצאן ועיניהם נפקחו: ויבט אליהם ויקרא אל הצאן והאילים ראוהו וכלם רצו אליו:

 

עם כל אלה ראיתי עד אשר הנשרים והדיות והעורבים והאנפות היו טורפים את הצאן ויעטו אליהם ויבלעום עד אשר נדמו הצאן אך האיל בכה וצעק: והעורבים נלחמו ויריבו אתו ויבקשו להוריד את קרנו ולא יכלו לו: וארא עוד אשר באו הרועים והנשרים והדיות והאיות ויקראו אל העורבים כי ישברו את קרן האיל ההוא וילחמו ויריבו אתו והוא רב אתם: ויקבצו יחד כל הנשרים והאריות והעורבים והאנפות ויבאו עמדם כל חיית השדה כלם באו יחד ויעזרו זה לזה לגדוע את קרן הטלה ההוא ויקרא לעזר כי יבוא אליו: וארא עד אשר בא האיש אשר כתב את שמות הרועים ויביאם לפני אדני הצאן הוא ירד לעזרת האיל ויעזרהו ויושיעהו ויראהו הכל: וארא עד אשר נתנה חרב גדולה אל הצאן ויצאו הצאן אל כל חיית השדה להמיתן וכל החיה ועוף השמים נפוצו לפניהם: ​​וארא את האיש אשר כתב את הספר במצות האדון עד אשר פתח את הספר על השמד אשר הביאו שנים עשר הרועים האחרונים וכי השמידו הרבה יתר מן הראשונים וישם אותו לפני אדני הצאן: וארא עד אשר בא אדני הצאן אליהם בחרי אף וכל אשר ראוהו נפוצו וכולם נפלו מלפניו ויקח בידו מטה זעמו ויך את הארץ והארץ נבקעה וכל החיות וכל עופות השמים נפלו מתוך הצאן ויבלעו בארץ ותכס עליהם:

 

וארא עד אשר הוקם כסא בארץ החמדה ואדני הצאן ישב עליו והאחד אשר כתב את הספרים לקח את כל הספרים החתומים ויפתח אותם לפני אדני הצאן: ויקרא האדון אל האנשים ההם אל ארבעת המלאכים הלבנים הראשונים ויצו עליהם להביא לפניו למן הכוכב הראשון אשר הלך בראש הכוכבים אשר ערוותיהם היו כערוות סוסים ויביאו את כולם לפניו: וידבר אל האיש אשר כתב לפניו ויאמר אליו קח את שבעים הרועים אשר מסרתי בידם את הצאן והם לקחו אותם וימיתו מהם יותר מאשר צויתים: וארא והנה כלם אסורים והם עומדים לפניו: ומשפט היה בראשונה על הכוכבים וימצאו חייבים וילכו אל מקום הגזרה ויושלכו אל תוך עמק מלא אש ולהבה ומלא עמודי אש: ושבעים הרועים נשפטו וימצאו חיבים ויושלכו גם הם אל תוך מעמקי האש ההיא:

​

וארא בעת ההיא והנה נפתח עמק אחד כזה בתוך הארץ והוא מלא אש ויביאו את הצאן העוורים ההם וישפטו כולם וימצאו חייבים ויושלכו אל תוך עמק האש ההוא ויבערו וארא את הצאן ההם והם בוערים ועצמותיהם בוערות והעמק היה מדרום לבית ההוא: ואקום לראות עד אשר כיסו את הבית הישן ההוא וישאו את כל העמודים ואת כל קורות הבית וצעצועיו ויכסום וישאום וישליכום אל מקום אחד בדרום הארץ: וארא עד אשר הביא אדני הצאן בית חדש גדול וגבוה מן הראשון ויקימהו במקום הראשון אשר היה: כל עמודיו היו חדשים וצעצועיו היו חדשים וגדולים מן הראשון הישן אשר נישא משם וכל הצאן היו בתוכו: וארא את הצאן אשר נשארו וכל החיות אשר על הארץ וכל העופות אשר ברקיע השמים נופלים ומשתחוים לצאן ומתחננים אליהם ונשמעים להם לכל דבר:

​

ואחרי כן אחזוני בידי שלושת לבושי הלבן שהביאוני מעלה בראשונה ויד האיל אחזה בי גם כן ויקחוני ויעמידוני בתוך הצאן ההם לפני היות המשפט: והצאן היו כלם לבנים וצמרם גדול וצח: וכל האובדים והפזורים וכל חיות השדה וכל עוף השמים נאספו בבית ההוא ואדני הצאן שמח שמחה גדולה כי היטיבו מעשיהן ותשבנה אל ביתו: וארא עד אשר הניחו את החרב אשר ניתנה לצאן וישיבוה אל הבית ותחתם לפני האדון: ועיני כולם נפקחו ויראו את הטוב ולא היה בתוכם איש אשר לא ראה: וארא כי הבית היה גדול ורחב ומלא מאד וכל הצאן נקראו אל הבית ולא הכיל אותם: וארא והנה נולד פר אחד לבן וקרניו גדולות וכל חיית השדה וכל עוף השמים יראו מפניו ויתחננו אליו בכל עת: וארא עד אשר שוּנוּ כל משפחותיהם וכלם היו לפרים לבנים ואדון הצאן שמח על כל הפרים: 

 

זה המראה אשר ראיתי בשנתי ואקץ ואברך את אדון הצדק ואתן לו שבח: אחר בכיתי בכי גדול ודמעותי לא חדלו עד אשר לא יכלתי נשוא עוד ובראותי נזלו דמעותי על המראה אשר ראיתי כי הכל יבוא ויקום וכל מעשי האדם לפרטיהם הראתי: בלילה ההוא זכרתי את החלום הראשון עליו בכיתי ואתאבל על ראותי את המראה ההוא: ואנכי חנוך לבדי ראיתי את מראה הקץ וכל איש לא יראה כאשר ראיתי אני:

​