לקיחת יעקב את הברכות


וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: וזו תחילת היחידה הסיפורית באמת, תחובה בפסוקו האחרון של פרק כו׳. עדות על כך היא סיום הפרשיה המודיעתנו על אישה שלישית שלקח עשו, מחלת בת ישמעאל דודו.


וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: כשיעקב ועשו היו בני 40 היה יצחק בן 100 ולא קרוב למותו, כי מת בגיל 180 אלא מהחלשות ראייתו חשב שיומו מתקרב, וגם ראה כי עשו מתחתן ומקים משפחה ורצה לברך אותו וזרעו.


וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא׃ שומעת ולא ותשמע, הפועל בהוה מתמשך, רוצה לומר שרבקה שומעת כל הזמן לדעת מתי תפעל, כי היתה חפצה ביעקב כי בו חפץ ה׳ ודאגה להצלחתו.


וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר׃ הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי׃ יצחק לא אמר זאת אך רבקה רצתה שיעקב יזדרז לדבר ויתאווה לברכה ויעשה כמצוותה.


וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ׃ לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים: שנים עדי לכסות שתי ידי יעקב וחלקת צווארו: וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב׃ והנה טעם בשר עזים כטעם בשר ציד.


וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן׃ חמודות הוא בכל מקום דבר נעים לחושים, ובחכמתה ידעה רבקה שהריח נשמר בבגד זמן רב, וריח בגדי עשו מהשדה אינו כריח יעקב הבא מן הצאן, פן יחוש בכך יצחק.


וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי׃ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ׃ יעקב אמר ׳אבי׳ ו׳אנכי עשו בכורך׳, בדרך מהוססת ולא כעשו הבוטח ׳יקום אבי ויאכל מצידו׳ כי חשש יעקב שמא יזהה אותו אביו.


וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא׃ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׃ וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ׃ מיששו כי לא היה בטוח בקולו, וה׳ העלים ממנו כדי שיברכהו.


וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי: ומה עניין המטעמים? שיברכהו אביו בלב טוב לאחר שנהנה מאכלו ומשתֹה: וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׃ בצרוף כל החושים לשם הברכה, גם חוש הטעם.


וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי׃ וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ: לאחר שבדק ריח ומישוש הם לו שני עדים, וברכו.

וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה׃ ׳אשר ברכו ה׳׳ אומר יצחק מאהבתו לריח השדה, כי ישב עיוור בביתו והתגעגע לריח הטוב, כי איש שדה היה.


וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי׃ ׳יקרבו ימי אבל אבי׳ כי לא יכל לראות ברעת אביו שאהבו, ולאמו לא דאג עשו כי לא אהבתְהו כאהבת יעקב.