וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - מאבק יעקב והמלאך


נקרא את הפרשייה ולאחר נפרשה:


​וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: (בראשית לב, כה-לג)



וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ: לאחר פרדתו המוחלטת מלבן ובדרכו לארץ כנען צפים ועולים חששותיו של יעקב מכעס עשו ונקמה על גזילת הברכה, כי את צעקת אחיו הוא שמע: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד:... וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (כז, לא;מא)



​וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ: כדברי הנביא הושע על יעקב: וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל: פעמים רבות במקרא איש הוא כינוי למלאך: וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ: {יא} וַיַּעֲנוּ אֶת מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים: (זכריה א, י, יא) וכעדות יעקב: כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:


מי הוא המלאך ומדוע תקף את יעקב?


עדות המקרא היא שלכל אומה יש שר, מלאך ממונה עליה מעם ה׳. המינוי נעשה בזמן הפלת מגדל בבל: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (בראשית יא, ז) ה׳ מדבר אל מלאכיו, הם אלו שלימדו את העמים שהיו אז אך שבטים כל אחד את שפתו, כי אם נתבונן ונעמיק נמצא כללים סדורים וחוקי לשון מדוייקים לכל אחת מהשפות, וזה פלא ולא יד המקרה. לכל שר וממלכה יש תקופת שלטון מוגדרת מראש: וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא: (דניאל י, כ) גם לישראל יש מלאך, מיכאל: וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ: (דניאל יב, א)


נזכר בנבואה שקיבלה אמנו: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: אין מדובר בעליונות לאומית בזמן חייהם של יעקב ועשו, הברכה היא ברכה מאלהי כל הארץ ולדורות עולם ולנצח, ולא תשתנה, ואין מדובר רק בשטח ארץ ופרייה, כי אם בכורה על העמים כולם, ככתוב: כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: (שמות ד, כב)