פרשת ויצא ושמות האל בלידת השבטים

נעסוק במערכת היחסים שבין לאה ויעקב, רחל ויעקב, ולאה ורחל דרך שמות האל בפרשיית לידות השבטים.


וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: יעקב מתאהב ברחל יפת התואר ויפת המראה, תקשורתית ומרשימה, ועיני לאה רכות, לאה מופנמת ורואה את המציאות אחרת.

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: ולא שהזמן עבר מהר בעיניו, כי המצפה לדבר מה תראה לו ההמתנה ארוכה כנצח, אלא ששכר העבודה שעבד יעקב שבע שנים ברחל, היה נראה לו כשכר ימים אחדים מרוב ערכה בעיניו.


וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה: וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: מספר היובלים נאמר על כך: ״וכן הוקם וכתוב בלוחות השמים כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמימה ואין איש אשר יעשה ויצדק כי רע המעשה הזה לפני ה׳: ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הדבר הזה ואל ישאו ואל יתנו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה כי רע מאד הוא:״


מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: שְׁבֻעַ זֹאת הוא שבוע המשתה של זאת לאה, ותינתן גם רחל בעבודת עוד שבע שנים. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: הפעם לא חיכה יעקב שבע שנים נוספות לרחל אלא התחתן לאחר שבוע משתה חתונת לאה. וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:


וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל משמעו יבוא הרבה אל רחל מלאה. יעקב שהיה מאוהב ברחל לא רצה בלאה, היא בביתו כתוצאה מרמאות של נבל שעשק את בן אחותו בעוד שבע שנות עבודה, ופתר גם את בעיית השאת הגדולה כמנהג מקומו. בשורש בניין בית ישראל עומדת רמאותו של איש ציני, וקנאה.


וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: ללאה יש רק את ה׳ לעזרתה ואכן רק אחד יכול לנהל את המציאות. פתיחת רחמה נעשית למול סגירת רחם אחותה, ה׳ מתערב לטובת לאה המסכנה, שבית ישראל יבנה ממנה. שְׂנוּאָה לֵאָה - שנואה אינו מביע רגשות שליליים בהכרח, פעמים שנאה היא גם הרחקה, דחייה.


לאה יודעת מבינה שברכת ה׳ מכוונת אליה היא וקוראת לבניה בשמות ראובן ושמעון בהתאמה לפסוק ׳וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה׳.


וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא ש