והָאלֹהים נִסָה את אברהם - נסיון אהבה


קריאת ופרוש המקראות יכוּונו לנסיון להבין את נפש אבינו ואת מחשבות לבו דרך דיבורו ומעשיו:


וַיהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ האמירה הנני היא המוכנות המקסימלית, בתורה פרושה ״הנה אני, הנני אתך בכל מאודי, וכל אשר תשאל ממני אעשה״.


וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ יצחק הוא מטרת כל הוויתורים שקדמו לנסיון החל מאמור ה׳ לו ׳לך לך׳ בפעם הראשונה. לאברהם הובטח כי ביצחק יקרא לו זרע ועכשיו ילקח הזרע, וזו עצמת הנסיון. בעינינו שרואות כאן ועכשיו שחיטת הבן היא דבר בלתי מתקבל על הדעת, אך צריך לראות את הנסיון דרך עיני התקופה, כי אברהם חי בארץ הכנעני שהיה ידוע בהקרבת קרבנות בניו למולך ״כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם׃ (דברים יב, לא)


בציות מוחלט הבא לידי ביטוי במילוי הוראות ה׳ אחת לאחת: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים׃ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃


וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃ אברהם איש גדול ומכובד, ונוהג איש גדול להיות מלוּוה בעבדים בהיותו בדרך, על כן נעריו שם ועם החמור שהוא חיה טמאה ואין לקרבה למקום קודש, ובין כה המעשה אינו זוֹקק קהל, אך השאלה העולה מהפסוק היא כיצד אברהם יכל לומר לנעריו ״וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״ האם ידע שיחזור עם יצחק שמא שיקר לנערים?


וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ כאן עולה השאלה הבלתי נמנעת - בן כמה היה יצחק באותה העת, שיכל לסחוב העצים? מהתורה לא נוכל לדעת, אך מספר היובלים נודע שיצחק היה כבן 14 והתורה מאשרת את גילו הצעיר, אחרת אביו לא היה מסוגל להרימו המזבחה לאחר עקדתו, ככתוב בהמשך.


וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ חזרה על המילה ׳ויאמר׳ בפסוק זה היא אמצעי ספרותי של התורה להראות שהיה ליצחק מאד קשה לשבור את השתיקה, ואברהם הרגיש את המאמץ ואומר ׳הנני בני׳, באותה מוכנות מוחלטת. כיצד יכול אברהם, שהתחייב לה׳ ב׳הנני׳ לשחיטת בנו, להתחייב גם כלפי בנו?


וַיֹּאמֶר אַברָהָם אלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה לעֹלָה בְּנִי וַיֵּלכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ תשובתו של אברהם מדהימה ברגישותה, ואולי הוא באמת אוחז בדעה עצמה, שאין לדעת מיהו השה שיעלה, וראוי לבחון את המילה יִרְאֶה שבפסוקנו, שהיא מפתח להבנת השם המקום שנתן לו אברהם.


10 פעמים במקרא משמשות מילות ראיה בפירוש בחירה: יתרו למשה על בחירת שופטים: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכּל הָעָם אַנשֵׁי חַיִל (שמות יח, כא), ה׳ לשמואל על הבחירה בדוד: לֵךְ אשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כּי רָאִיתִי בּבָנָיו לִי מֶלֶךְ׃ (שמואל א טז, א). אברהם אבינו הטוב יודע נפש בנו ומשיב שמדובר בבחירת ה׳, ושהוא עצמו אינו יודע את תכניתו של אלהים. במילים אלה גילה ליצחק את עיקרה של העקדה, שלא האדם בוחר את הקרבן לאלהים, הבנתו של יצחק באה לידי ביטוי בצרוף מילים וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃


וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַברָהָם את הַמִּזבֵּחַ וַיַּערֹךְ את הָעֵצים וַיַּעקֹד את יִצחָק בּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזבֵּחַ מִמַּעַל לָעצִים׃ וַיִּשׁלַח אַברָהָם את יָדו וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃ זהו מרכז הסיפור ונקודת אי־החזור בה. נשים לב כיצד הסיפור הופך לאיטי בפסוקנו: וישלח ידו... ויקח את המאכלת... זהו אמצעי ספרותי המיועד ליצור מתח והשהיה, כאילו לרגע שכחנו שמדובר בניסיון.


וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ בפעם השלישית בסיפורנו אברהם נותן את התוקף האמיתי והסופי לה׳. באמירת פעמיים ׳הנני׳ לה׳ ופעם אחת לבנו הוכיח אבינו נאמנותו לה׳. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ ה׳ עצר את הנסיון עם שליחת יד אברהם אליה, ולא הספיק להזיזה כדי לקרב