הֲל֤וֹא לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ אִם תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל בּֽוֹ וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ

ראשית ספרות המוסר

נהוג לחשוב שתורת המוסר הוא רעיון מאוחר בהיסטוריה ואחד מענפיה של הספרות התורנית-חסידית, אך באמת, הבחירה בטוב והעבודה על תיקון מידות הנפש נמצאת עוד בספר חנוך, ולכל אורך התורה. גם ספרי הנביאים ספרי מוסר הם, ותכליתם השבת האדם לדרך ה׳ ומצוותיו. ומה נאמר על ספרי הכתובים שבהגדרתם הם ספרי מוסר וחכמה: משלי, איוב, מזמורי חכמה בתהלות וגם דברי שלמה וספר בן סירא - כולם עוסקים בהדרכת האיש והאשה להצלחת הנפש. אנו עשויים חומר ורוח שזורים זה בזה וכך גם המצוות: המצוות המעשיות הן חוט השתי שבתורה [מלשון תשתית] ואילו חוטי הערב [מלשון ערבוב] הן מצוות ההיטב הרוחני, או ׳המצוות שבלב׳ כפי שקרא להן ר׳ בחיי בעל ׳חובות הלבבות׳, בו עסק במצוות הקשורות ללב, למחשבה.

ב׳צוואות השבטים׳ מתברר העניין בצורה שונה מהספרות המאוחרת. צוואות 12 בני יעקב נכתבו בהיות העם במצרים איש לפני מותו, ובהם מוצגת העמדה שהחטא מגיע ממקור חיצוני לאדם. גם בתורה מוצגת עמדה זו בדמות אזהרה מפי ה׳ לקין טרם יהרוג את אחיו: וַיֹּאמֶר יהֹוָה אל קָיִן לָמה חָרָה לָך וְלָמה נָפלוּ פָניךָ: הלוֹא לַפֶתַח חַטָאת רֹבֵץ אם תיטִיב שְׂאֵת ואתה תמשֹל בו ואם לא תֵיטִיב ואליך תשׁוקתוֹ׃ (ד, ז)* רוצה לומר אלהינו, שהחטא רובץ לפתחך וככזה אינו מגיע ממך. אם תבחר בטוב הלא שאתה תמשול בו כי יסתלק מעליך, ואם לא תבחר בטוב תהיה מקום משכנו כי אליך תשוקתו ,ובזה מצטייר החטא כבעל רצון ומשתוקק לאדם, ההיפך מספרות המוסר הרבנית בה יצר טוב ויצר רע משתוללים בלב פנימה, עד לנצחון האחד ללא יכולת האדם למשול בו. ואיזה הוא החטא משתוקק לאדם? אֵל אלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר אומרים משה ואהרון לה׳, ואנו נתבונן בעומק המושג ׳רוחות׳ לאורם של צוואות אבותינו.


מעט על ׳צוואות השבטים׳ מקטעים מצוואות לוי ונפתלי נמצאו במערה 4 בקומראן, בה נמצאו מגילות ספרות קודש וכהונה. תרגומו לעברית מיוונית והשמות שמתפרשים אך בעברית שניהם מאמתים שמקור הספר שזו שפת כתיבתו המקורית. מבנה צוואות בני יעקב דומה: וידוי על חטאם, הוראת הבנים בדרכי מוסר וחסד, השמרות מרוחות החטא המבקשות להחטיא את האדם, נבואה על אחרית הימים ולשבטם, משפט ה׳ על הארץ וצווי לכבד את בני לוי ויהודה.

על הרוחות המושלות באדם נלמד מצוואת ראובן בן ראשון ליעקב ולאה


״ועתה שמעו אלי בני את אשר ראיתי על דבר שבעת רוחות התֹהו באֶבלי. כי שבעה רוחות ניתנו נגד האדם והם ראש כל מעשה נַערוּת. ושבעה רוחות אחרים ניתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל מעשה האדם. הראשון הוא רוח החיים אשר בו יווסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תִיוָצר התאוה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר איתו תבוא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואיתו ניתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה. החמישי הוא רוח הדיבור ואיתו תבוא תבונה. הששי הוא רוח הטעם ועל ידו תהיה אכילת כל מאכל ומשקה ועל ידו יווצר הכח כי במאכלים יסוד הכח. הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל ידו יבוא החטא בתאוות החשק. ועל כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנוער כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעיוֵר אל בור וכבהמה אל שחת. ואחרי כל אלה עוד רוח רוח השינה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות.


ובכל הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים. לראש יכוֹן רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הרעב בבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה. הרביעי הוא רוח החנופה ואחיזת העיניים למען ישא חן בהכנעו לפני איש. החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשנאה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים. השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאוות נפשו כי הרֶשע יתחבר בערמה עם כל הרוחות האלה. ועם כל אלה יתחבר רוח השינה והוא רוח עִוְעים והזיה. וכך יאסֵף כל נער כי תחשך דעתו מהאמת ולא יבין בחוקות ה׳ ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי.״


המשך קריאת צוואת ראובן


תיקון בנוסח המסורה לפסוק ד,ז

חלוקת הפסוק למקטעיו וצביעתם מבהירים את הערבוב הלא הגיוני בעליל בפסוק בגרסת המסורה, לעומת הסידור המוצע, הנושק יותר לכוונת התורה ולהגיון.

הפסוק בנוסח המסורה: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמשָׁל בּוֹ׃

הפסוק בנוסח ׳גודר פרץ׳: הֲלוֹא לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ וְאִם לֹא תֵיטִיב וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ׃

לא יקשה עלינו להבין מדוע עורבב עד לאין פשר דווקא הפסוק הזה אם נחשוב על הספרות הענפה שנכתבה בשם ׳היצר הטוב והיצר הרע׳. הנדסת תודעה היא נשק קדום, המוזהר בספר חנוך א׳: ״ועתה ידעתי את הסוד הזה כי החטאים יחליפו הרבה ויטו דברי יושר וידברו דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים לחזק על דבריהם...אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע אשר יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים:״


לגרום לאדם תחושת אשמה פנימית על הכנעו ליצר הרע שבתוכו מצד אחד ושיסיר אחריות אישית ׳כי היצר הרע השתלט׳ מצד שני, וזו צורת המחשבה נוצרית.




״אכן כאשר יכתבו באמונה את כל דברי בלשונותיהם ולא ישנו ולא יחסרו מדברי כי אם יכתבום באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם: אז ידעתי סוד אחר כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים ללמוד בם להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה: ואז כל הצדיקים אשר למדו בהם את כל דרכי היושר יאמינו בהם וישמחו בם ויבואו על שכרם:״ (חנוך א)

צוואות ראובן

1

צוואת שמעון

2

צוואת נפתלי

8

צוואת יהודה

4

צוואת אשר

10

צוואת יששכר

5

צוואת יוסף

11

צוואת זבולון

6

צוואת בנימין

12