וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם - שירת מרים מתגלה במגילות

בסיום שירת הים על ידי משה ע״ה ובני ישראל מופיעים הפסוקים: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו, כ-כא). מנקודה זו ממשיך הסיפור ומתאר את המשך מסעם של בני ישראל: וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

והנה מצאנו מקטע ממגילת ספר שמות (​4Q365) המשמר נוסח ובו שירת מרים והנשים מורחבת ושונה משירת משה ובני ישראל. מיקום השירה במגילה הוא לאחר שירת משה ולפני הסעתו את העם:

המקטע הוא חלק ממגילת ספר שמות שנמצא בין מגילות בית המקדש, וממנו עולה שעמד בפני כהנינו נוסח שונה של התורה. האם שוב נגלתה חבלת אנשי המסורה בנוסח המקורי? משום שמלבד השירה הזו לא מצאנו נבואה למרים, ותמה הוא מדוע נקראה מִרְיָם הַנְּבִיאָה? הלא נביא הוא מי שמדבר בו אלהים, והוא מביא את דבר ה׳ ליעדו, ואין להסתפק בחשיבות היות מרים חלק חשוב בהנהגת העם בצאתו ממצרים ואף הכרח כפי שמעיד הנביא מיכה: כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם: (ו,ד)

מדוע הוצאה שירת מרים מן התורה?

ישנה רק סיבה אחת אפשרית לכך, והיא משום ׳קול באשה ערווה׳. מקור ההלכה הוא בשני אזכורים מהאמורא שמואל שקול נשים עורר את יצרו עד כדי שהיה חייב להשתיקן. ההלכה מבוססת על שתי טעויות:

בתלמוד הבבלי: ״אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נאוה" (שיה״ש ב, יד) ומי לא יגחך למשמע תירוץ זה? בתלמוד הירושלמי: ״שמואל אמר: קול באשה ערוה, מה טעם? "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ" (ירמיהו ג,ט). לשמואל בעייה בהבנת הנקרא, הזנות המדוברת היא עבודת אלילים שעבדו יהודה, ולא קול אישה בזנותה או קול נשי סתם. יצרו של שמואל יצר הלכת שקר שהביאה לדיכוי מחצית מקהל ה׳, שנאכף באכזריות על ידי המחצית השנייה.

ההבדלים בין שני התלמודים מאירים את עינינו לגבי שני הספרים הנ״ל - הם מייצגים עדות שקר, שהרי הנה שתי סיבות שונות במהותן להלכה שלא היתה ולא נבראה, ולבטח לא ניתנה למשה מצווה התלוייה בפסוקים שהביא שמואל, שכן נכתבו מאות שנים אחרי מתן התורה, וידוע לכל איש שלא ניתנה מפי ה׳ אף מצווה מחוץ לתורה.