לא תבשל גדי בחלב אמו - האומנם איסור אכילת בשר וחלב?


האיסור לבשל גדי בחלב אמו (כלומר גדי שעודו יונק) מופיע בתורה שלוש פעמים באותן המילים ללא פרוש או הסבר. נברר מה ראתה התורה להורות על ישראל את האיסור שבעיני רבים מתפרש כאיסור אכילת דבר חלב יחד עם בשר.

1. מיקומו של הפסוק בקובץ המצוות אליו הוא שייך.

2. דרך סיפורי המקרא על האבות אם מסכימים עם האיסור ואם לא.

3. דרך מנהגי העמים וחוקותם בסביבת הארץ בזמן המדובר.



מיקום המצוה בתורה


אזכור 1 - בעניין שלושת הרגלים, טהרת הזבח ואכילתו והבאת ביכורים לבית ה׳


שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות כג, יז-יט)


אזכור 2 - בעניין שלושת הרגלים, טהרת הזבח ואכילתו והבאת ביכורים לבית ה׳


כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד, כד-כו)


אזכור 3 - בין מקבץ המאכלים האסורים לבין הבאת ואכילת ביכורים בבית המקדש


לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: (דברים יד, כא-כג)


האיזכור השלישי יוצא דופן, משום שהוא משוייך לאכילת ממאכלים אסורים, אך הגדי או חלב אמו אינם אסורים כשהם בנפרד. מייד לאחר פסוקנו וללא הפסקה הכתוב עוסק במעשר התבואה, ואכילת המעשר במקום הקודש, כבשני האזכורים הקודמים. לעת עתה אפשר להסיק שהמשותף לשלושת האזכורים הוא טהרת הזבח ואכילתו, והבאת ביכורים לבית המקדש.



השאלות העולות מהקריאה


אם באמת התכוון ה׳ להורות לנו לא לערבב אף בשר באף חלב, מדוע אפוא מופיע הפסוק שלוש פעמים באותו נוסח וללא הסבר - האם ייתכן שידעו ישראל על מהות האיסור? מדוע רק באזכור השלישי הפסוק מקושר למאכלים טמאים? ובידענו כי התורה מדייקת עד מאד במילותיה - מדוע כתוב ׳לא תבשל׳ אם תכלית האיסור היא האכילה?



אברהם אבינו ודוד מלכנו ידעו שאין איסור לאכול בשר עם חלב


קיומן של חיות טמאות וטהורות ידוע לאנושות מזמן הבריאה. הבל הקריב את חלבן של חיות טהורות, שכן ה׳ שעה אל מנחתו. נח הביא לתיבה שבעה שבעה מהחיה ומהעוף הטהורים והקריבם בעת צאתו מהתיבה, והיו המה לריח ניחוח באף ה׳.

אברהם אבינו הגיש בשר וחלב למלאכים שבאו להודיע לשרה על הולדת יצחק ולהפוך את סדום: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (בראשית יח, ח) ואם יאמר האומר שהיה זה טרם מתן התורה לישראל, נענה:


1. ישנה עדות ה׳ שאמר ליצחק שאברהם שמר מצוותיו: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:


2. מי יעז לבו ויאמר שמלאכי ה׳ קדושי עליון היו אוכלים דבר טומאה?


3. מאות שנים לאחר מתן התורה דוד המלך והעם אשר איתו אכלו בשר וחלב, ז