אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם - מגילת משפט המלך



אם אבותינו לא היו נמשכים אחר דרכי הגויים לא היה צורך במלך כלל, שהרי כוונת ה׳ היתה להיות לישראל למלך, כפי שאמר ירֻבעל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם: (שופטים ח, כג) אמנם מאחר וה׳ צפה זאת מראש ניתן משפט המלך. ספר שופטים הוכיח שכשאיש עושה הישר בעיניו במקום לעשות הישר בעיני ה׳ חלה הדרדרות אמונית ומוסרית - כי הדבר תלוי בדבר - ומלחמות באות להעיר ולפקוח עיניהם. לאור זאת בימי שמואל ביקשו להם העם שוב מלך להיות ככל הגויים שיוציאם ויביאם ממלחמות, ולא השכילו להבין ולדעת ששמירת המצוות תמנע ביאת אויב ומלחמה מישראל, ולא רק זאת אלא שלא יעבדו לשליט ומושל אלא יהיו אנשים חופשים ששומר עליהם הסדר החברתי הנובע באופן ישיר מקיום המצוות.



נבאר את מגילת משפט המלך [בכחול] בדרכי התנ״ך:


כי תבוא אל הארץ אשר אנוכי נותן לכה וירשתה וישבתה בה ואמרתה אשימה עלי מלך ככול הגוים אשר סביבותי: שום תשים עליך מלך‏ אשר‏ אבחר‏ בו‏ מקרב אחיך תשים עליך מלך לוא תתן עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא: רק לא ירבה לו סוס ולא ישיב את העם מצרים למלחמה למען הרבות לו סוס וכסף וזהב: ואנכי אמרתי לך לוא תוסיף לשוב בדרך הזאת עוד: ולא ירבה לו נשים ולא יסירו לבבו מאחרי וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: ‏והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתבו לו את התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים: וזאת התורה‏ אשר יכתבו לו מלפני‏ הכוהנים:‏


תחילת המגילה זהה למשפט המלך מן התורה מלבד שני הפסוקים האחרונים:


כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהֹוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: (דברים יז, יד-כ))


המגילה מתארת את משפט המלך

  • פקידת הצבא ושימת ראשים עליו - ונשאו ביום אשר ימליכו אותו את ראש‏ בני ישראל מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה לדגליהמה ופקדו בראשיהמה שרי אלפים ושרי מאיות ושרי חמשים ושרי עשרות בכול עריהמה:

  • חיל המלך ותכונותיו המוסריות הרצויות - וברר לו מהמה אלף אלף מן המטה להיות עמו שנים עשר אלף איש מלחמה אשר לוא יעוזבוהו לבדו ויתפש ביד הגוים: וכול הברורים אשר יבור יהיו אנשי אמת יראי אלוהים שונאי בצע וגבורי חיל למלחמה: והיו עמו תמיד יומם ולילה אשר יהיו שומרים אותו מכול דבר חטא ומן גוי נכר אשר לוא יתפש בידמה:

  • היושבים עמו למשפט ולתורה - ושנים עשר נשיאי עמו עמו ומן הכוהנים שנים עשר ומן הלויים שנים עשר אשר יהיו יושבים עמו יחד למשפט ולתורה ולא ירום לבבו מהמה ולא יעשה כל דבר לכול עצה חוץ מהמה:‏‏

  • וישפוט משפט צדק - ולא יטה משפט ולוא יקח שוחד להטות משפט צדק ולא יחמוד שדה וכרם וכול הון ובית וכול חמוד בישראל וגזל אנשיהמה:‏

  • בחירת אשת המלך - ואשה לא ישא מכול בנות הגויים כי אם מבית אביהו יקח לו אשה ממשפחת אביהו: ולוא יקח עליה אשה אחרת כי היאה לבדה תהיה עמו כול ימי חייה ואם מתה ונשא לו אחרת מבית אביהו ממשפחתו:

  • החיל היוצא עמו למלחמה - והיה כי ישמע‏ המלך‏ על כול גוי ועם‏ והוא‏ מבקש לגזול מכול אשר יש לישראל ושלח על שרי האלפים ועל שרי המאות הנתונים בערי ישראל ושלחו עמו מעשר העם‏ לצאת עמו למלחמה על אויביהם ויצאו עמו: ואם עם רב בא לארץ ישראל ושלחו עמו חמישית אנשי המלחמה ואם מלך ורכב וסוס ועם רב ושלחו עמו שלישית אנשי המלחמה: ושתי הידות יהיו שומרים את עריהמה ואת גבולמה אשר לוא יבוא גדוד אל תוך ארצמה: וכי אם תחזק המלחמה עליו ושלחו לו מחצית העם את אנשי הצבא ומחצית העם לוא יכרתו מעריהמה‏:

  • ‏חלוקת שלל המלחמה - והיה אם נצחו את אויביהמה ושברום והכום לפי‏ חרב ונשא את שללמה ונתנו ממנו למלך מעשרו: ולכוהנים אחד מאלף וללויים אחד מן המאה מן הכל וחצו מחצית השאר בין תופשי המלחמה לאחיהמה אשר הניחו בעריהמה:‏

  • אם יצא למלחמה על אויביו ויצא עמו חמישית העם אנשי המלחמה כול גבורי החיל ונשמרו מכול דבר טמאה ומכול ערוות ומכול עוון ואשמה:

  • על פי האורים והתומים יצא - ולוא יצא עד יבוא לפני הכוהן הגדול ושאל לו במשפט האורים והתומים על פיהו יצא ועל פיהו יבוא הוא וכול בני ישראל אשר אתו: לוא יצא מעצת לבו עד אשר ישאל במשפט האורים והתומים והצליח בכול דרכיו אשר יצא על פי המשפט אשר//

  • מלכות המלך ובניו תלוייה בקיום המצוות - והמלך אשר זנה לבו ועינו ממצוותי לא ימצא לו איש יושב על כסא אבותיו כול הימים כי לעולם אכרית זרעו ממשול עוד על ישראל: ‏ואם בחוקותי ילך ואת מצוותי ישמור ויעש הישר והטוב לפני לוא יכרת לו איש יושב מבניו על כסא מלכות ישראל לעולם: והיתי עמו והושעתיהו מיד שונאיו ומיד מבקשי נפשו לשאתה ונתתי את כול אויביו לפניו ומשל בהמה כרצונו והמה לוא ימשולו בו: ונתתיה [את מלכותו] למעלה ולוא למטה לראש ולוא לזנב ויארך ימים רבים על מלכותו הוא ובניו אחריו://



לאחר תקופת השופטים, העם מבקש מלך בתרוץ שבני שמואל מטים משפט ולוקחים שוחד:


{א}וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: {ב}וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע: {ג}וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בְּדָרְכּו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: {ד}וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: {ה}וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: {ו}וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה:


אך באמת ה׳ היודע תעלומות לב יודע שהעם מאס את מלוכתו ולבם אחר אלהים אחרים


{ז}וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: {ח}כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ: {ט}וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם:{י}וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ:


שמואל מפרט עול המלוכה, שיפול עליהם ובניהם ובנותיהם, שדות וכרם ועבדים ושפחות וצאן, כי כל מלוכה דורשת מהעם מס:


{יא}וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: {יב}וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: {יג}וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: {יד}וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: {טו}וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: {טז}וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: {יז}צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: {יח}וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:


אך העם לא שומע, ומגלה את שעל לבו: וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם


{יט}וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ: {כ}וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ: {כא}וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה: {כב}וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ: (שמואל א פרק ח)


לאחר ההודעה על בחירת ה׳ בשאול למלך:


וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה: (שמואל א י, כה)