ספר טוביה
- גודר פרץ
- 29 ביוני
- זמן קריאה 16 דקות
עודכן: 6 ביולי
פרק א
(א) איש היה ממטה נפתלי ושמו טובי, ומושבו בעיר אחת הגליל העליון ממעל לאשור ומשמאל לשפת הים. (ב) והוא היה מן הגולה אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור, ואף כי נשבה בין הגויים לא סר מתורת אלוהיו ומחוקותיו. (ג) ויהי תמיד מעוז לדל, וייתן מכל אשר לו לאחיו ולקרוביו אשר אתו בשביה. (ד) ואף אמנם היה הצעיר ממטה נפתלי, לא תעה מדרך הטוב והישר בעיני ה'. (ה) וכי ראה את העם עובדים את עגלי הזהב אשר עשה ירבעם מלך ישראל קצה נפשו בתועבותיהם. (ו) ויעל מימים ימימה אל בית ה' בירושלים ויעבוד את ה' אלוהי ישראל וישתחוו לו. (ז) ויבא שם את ראשית בכורי אדמתו ומעשר מכל אשר לו. (ח) ולתקופת השנה השלישית נתן את מעשר תבואתו לגר ליתום ולאלמנה. (ט) ככה היה משפט האיש ומעשהו כל הימים.
(י) ויהי כי גדל טובי וייקח אישה ממשפחתו ושמה חנה, ויולד בן ויקרא אותו בשמו טובי. (יא) ויורהו את דרכי ה' מנעוריו ליראה אתו ולסור מרע. (יב) ויהי אחרי הגלותו עם אשתו ובנו ועם כל שבטו בתוך יתר בני הגולה לנינוה, וירא את העם אוכלים ממאכלי הגויים, ותיגעל נפשו בהם ויישמר מנגוע בם. (יג) ויען כי ירא את ה' בכל לבו, ויט ה' אליו חסד, וייתן חנו בעיני שלמנאסר מלך אשור. (יד) והמלך לא מנע ממנו לצאת ולבוא כטוב בעיניו, ולעשות כפי אוות נפשו. (טו) וילך אל כל אסירי הגולה וינחם אתם וידבר על ליבם. (יו) ויבא גם לעיר רגוש בארץ מדי, ובידו עשרה כיכרי כסף אשר נתן לו המלך למנה. (יז) וירא בתוך אסירי ישראל איש אחד ושמו גבאל, והנה הוא דל מאד וילווהו את הכסף וייקח כתבו ממנו.
(יח) ויהי ברבות הימים, וימת שלמנאסר, וימלוך סנחריב בנו תחתיו, והוא שנא את בני ישראל במאוד מאוד. (יט) וטובי הלך כדרכו יום יום אל השבויים וינחם אותם, וייתן לכל איש כפי אשר מצאה ידו. (כ) מלחמו נתן לרעבים, וילבש את הערומים, ויקבר את החללים ואת המתים. (כא) ויהי בעת ההיא וינס סנחריב מארץ יהודה, יען כי נגפו אלוהים על חרפתו אשר חרפהו. (כב) ויהי בשובו אל ארצו, וישפוך חמתו על היהודים, ויהרוג מהם רבים, ויקבר אותם טובי. (כג) וישמע המלך ויצוו להמיתו, וייקח את כל רכושו מידו. (כד) וייקח טובי את אשתו ואת בנו ויברח מפניו, ויגור בהיחבא עם קרוביו. (כה) ויהי לימים עוד חמישים וחמשה, וישלחו בני המלך את ידם באביהם ויכוהו נפש. (כו) ויוגד לטובי, וישב אל ביתו ויושב לו כל רכושו וכל הון ביתו.
