אלו המצוות והמועדים שניתנו לנח, אברהם, יצחק וישראל - לפני מתן התורה לבני ישראל בהר בחורב

שבת
ואתה צו את בני ישראל ושמרו את היום הזה לקדשו ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יטמאוהו כי קדוש היום הזה מכל הימים: כל המחלל את היום הזה וכל אשר יעשה בו כל מלאכה מות ימות לעולם למען אשר ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותם ולא יכרתו מן הארץ: וכל איש אשר ישמרנו וישבת בו מכל מלאכתו קדוש ומבורך יהיה כל הימים כמונו: הגד ואמור לבני ישראל את משפט היום הזה וישבתו בו ואל יעזבוהו בשגגת לבם ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יֵרָאֵה לעשות בו חפצם ולא יכינו בו מכל אשר יאכל וישתה ולשאב מים ולהביא ולהוציא בו כל אשר ינשא בשעריהם אשר לא הכינוהו המה להם בששת ימי המלאכה במושבותיהם: ולא יביאו ולא יוציאו משא מבית לבית ביום הזה כי קדוש הוא ומבורך הוא מכל יום יובל היובלים בו נשבות בשמים טרם יגלה אזן אנוש לשבּות בו על הארץ: ויברכהו בורא הכל ולא קִדש כל עם ועמים לשבות בו כי אם לישראל לבדו נתָנוֹ לאכל ולשתות ולשבות בו על הארץ: ויברא את השמים ואת הארץ וכל אשר ברא בששת ימים ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו על כן צִוה כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהילה מכל הימים: ותנתן התורה והעדות מוֹרשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם:
 
טומאת יולדת​ לזכר ולנקבה
בשבוע הראשון נברא האדם ואשתו ובשבוע השני הראהו אותה לכן צֻותה לשמור בלידה שבעה ימים לזכר ולנקבה שבועיים ימים בטֻמאה: ויהי כאשר מלאו לאדם ארבעים יום על האדמה אשר בה נברא ונביאהו אל גן עדן לשמרו ואת אשתו הביאו ביום השמונים ואחר באה אל גן העדן: על כן נכתבה המצווה על חקת השמים ליולדת אם זכר ילדה תשב בטֻמאתה כשבעת הימים הראשונים ושלשים ושלשה ימים תשב בדם טהרה ובכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד כלותה את הימים האלה אשר לזכר: ולנקבה עוד שבוע כשבוע הראשון בטמאתה וששים יום וששה ימים תשב בדם טהרה והיו כלם שמונים יום: וככלותה שמונים יום אלה הבאנוהָ אל גן עדן כי קדוש הוא מכל האדמה וכל עץ אשר נִטע בו קדוש: על כן הוקמו המשפטים לימים האלה לאשר תלד זכר ונקבה בכל קדש לא תגע ואל בית המקדש לא תבוא עד כלות הימים ההם לזכר ולנקבה: זאת התורה והעדות אשר נתנו ויכתבו לבני ישראל לשמור כל הימים:
הקטרת קטורת בידי אדם
ויהי ביום צאת אדם מגן עדן הקטיר לריח ניחוח קטורת לבונה וחֶלבּנָה ונכאֹת ונֶרְד בבוקר בצאת השמש ביום כסותו את ערוותו: 
ארור מכה רעהו
על כן כתוב בלחות השמים ארור מכה רעהו ברע וענה כל השומע אמן והאיש אשר יראֶה ולא יענה ארור הוא כמהו: על כן נעיד בבואנו לפני ה׳ אלהינו את כל החטאים אשר בשמים ובארץ ובאור ובחשך ובכל מקום:
כאשר עשה כן יעשה לו
ושנה אחריו מקץ היובל הזה נהרג קין ויפל ביתו עליו וימות בתוך ביתו ויהרג באבניו כי באבן הרג את הבל ובאבן נהרג במשפט צדק: על כן הוקם בלחות השמים בדבר אשר הרג איש את רעהו בו יהרג כאשר פצעו כן יעשה לו:
תשובה/כיפורים
 
כל ענשם כלה ונחרץ לגדול כגדלו ולקטן כקטנו וכל אחד כדרכו ישפטנו: ולא ישא פנים ולא יקח שחד באמרו לעשות משפט לכל בשר גם אם יתן כל אשר בארץ לא ישא פניו ולא יקח מידו כי שופט צדק הוא: ועל בני ישראל כתוב וחרוץ אם ישובו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עונם: קים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל פשעיהם פעם בכל שנה:
איסור אכילת דם - מקור לעולת התמיד
בראש החודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא: ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאת הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתבה: ויעל את החלב על המזבח ויקח פר ואיל ושה עזים ומלח ותוֹר ובן יונה ויעל עולה על המזבח וישם עליהם מנחה בלולה בשמן ויצוק יין וישם עליו קטרת לבונה ויעל ריח ניחוח לרצון לפני לה׳:
ורק את הבשר אשר בנפשו דמו לא תאכלו כי הדם הוא נפש כל בשר פן ידרש דמכם לנפשותיכם: מיד כל אדרש את דם האדם כל שופך דם אדם ביד אדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם:
וישבע נח את בניו אם יאכלו כל דם לכל בשר ויכרת ברית לפני ה׳ האלהים לעולם לכל דורות הארץ בחדש הזה: על כן אמר לך כי תכרת ברית אתה עם בני ישראל בחודש ההוא בהר בשבועה והזית עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר כרת ה׳ עמהם לכל הימים: ותכתב העדות הזאת עליכם למען תשמרוה כל הימים לבל תאכלו כל הימים כל דם חיה ועוף ובהמה כל ימי הארץ והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ: ואתה צו את בני ישראל ולא יאכלו כל דם למען יעמדו הם וזרעם לפני ה׳ אלהינו כל הימים:
 
ואין לחוק הזה קץ הימים עד עולם הוא ושמרוהו לדורי דורות לכפר על נפשותיכם בדם על המזבח לפני ה׳ למען ישמרֻהו ולא יכָּרֵתו מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה׳ ושמרו אותו ולא יכרתו. 
ערלת פרי
ובשבוע השביעי בשנתו הראשונה ביובל הזה נטע נח כרם בהר אשר עליו נחה התיבה אשר שמו לובָר מהרי אררט ויעש פרי בשנה הרביעית וישמור פריו ויאסוף בשנה ההיא בחדש השביעי: ויעש ממנו יין וישמהו בכלי וישמר עד השנה החמישית עד היום הראשון באחד לחודש הראשון: ויעש את היום ההוא חג בשמחה ויעל עולה לה׳ פר בן בקר ואיל ושבעה כבשים ושעיר עזים לכפר עליו ועל בניו: ויעש את השעיר ראשונה וישם מדמו על הבשר אשר על המזבח אשר עשה וכל החלב העלה על המזבח אשר עשה עליו את העולה לה׳ והפר והאיל והצאן ויעל את כל בשרם על המזבח: וישם את כל מנחתם בלולה בשמן עליהם ולבונה ואחר יצק יין באש אשר שם ראשונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה׳ אלהיו: וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה:
ואהבת לרעך כמוך, השמרות מזנות, טומאה וחמס
וביובל העשרים ושמונה החל נח לצוות לבני בניו את החקות והמצוות וכל המשפט אשר ידע ויעד בבניו כי יעשו צדק וכי יכסו ערוָת בשרם ויברכו את בוראם ויכבדו אב ואם ויאהבו איש את רעהו ונשמרו לנפשם מכל זנות ומכל טומאה וחמס: 
כל שופך דם אדם, דמו ישפך
כי כל שופך דם אדם וכל אוכל דם כל בשר ימחו כֻּלם מן הארץ: ולא ישאר איש אשר יאכל דם וישפך דם על הארץ ולא ישאר לו זרע ושארית בחיים תחת השמים כי אל שאול ילכו ואל מקום הדין ירדו לחשכת מעמקים יבֹאו כולם במות נורא: ולא יראה עליכם כל דם אשר הוא כל ימי שחָטְכם כל חיה ובהמה וכל מעופף על הארץ ועשו צדקה לנפשתיכם בקבור כל דם אשר ישפך על פני הארץ: ואל תהיו כאוכל על הדם וחזקו לבל יאכלו דם לפניכם וכסו את הדם על הארץ כי כן צֻוֵתי להעיד לכם ולבניכם ולכל בשר: ואל תאכלו את הנפש עם הבשר פן ידרש דמכם לנפשותיכם מיד כל בשר אשר ישפך על הארץ: כי לא יכופר לארץ מן הדם אשר נשפך עליה כי אם בדם השופך תטהר הארץ בכל דורותיה:
לא לקחת שוחד על דם אדם כי לא יכופר לארץ
ולא תקח שחד על כל דם אדם כי ישפך בלי משפט כי הדם הוא אשר נשפך והחניף את הארץ והארץ לא תוכל להטהר מדם האדם כי אם בדם שפכו: ולא תקח שחד וכפר בדם האדם דם תחת דם למען תרצה לפני ה׳ עליון והְיֵה שומר הטוב למען תשמר מכל רע ולמען יצילך מכל מות:
 
ערלת פרי
ועתה בני שמעו בקולי ועשו צדק ואמת למען תּנָטְעו בצדקה על פני האדמה ועלה כבודכם לפני אלהי אשר הצילני ממי המבול: והנה אתם תלכו ובניתם לכם ערים ותטעו בהן כל מטע אשר על הארץ וכל עץ עושה פרי: שלוש שנים לא יאסף פריו לאכלו ובשנה הרבעית יאסף פריו ויעלה ראשית הפרי לפני ה׳ אלהינו אל עליון אשר ברא שמים וארץ:
 
ראשית התבואה - מועדי דגן, תירוש ויצהר
וכל אשר בהם ויעלו כליל ראשית התירוש והיצהר ראשית הפרי על מזבח ה׳ לרצון והנותר יאכלוהו משרתי בית ה׳ לרצון לפני המזבח: ובשנה השביעית תעשו שמיטה ותשמטוה מעבודה אתם בצדק ובתמים והיתם צדיקים ויבורך כל מטעכם: כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו: וגם אנכי מצוכם בני כאשר צוה חנוך את בנו ביובל הראשון בהיותו עוד בארץ החיים שביעי בדורותיו צווה והעיד לבניו ולבני בניו עד יום מותו:
נחלה שגבלו ראשונים - חלוקת הארץ לבני נח - ארץ ישראל שיכת לבני שם
ויקרא נח לבניו ויקרבו אליו הם ובניהם ויחלק את הארץ בגורל אשר יקחו שלשת בניו וישלחו ידיהם ויקחו להם מגילה מחיק נח אביהם: 
ויצא החלק הזה בגורל שם ובניו לאחוזת עולם ולדורותיו עד עולם: וישמח נח כי יצא החלק הזה לשם ולבניו ויזכר את דברו אשר אמר בפיו בנבואה לאמר ברוך ה׳ אלהי שם וישכן ה׳ באהלי שם: וידע כי גן עדן קדש קדשים ומשכן ה׳ הוא והר סיני תוך המדבר והר ציון תוך טבור הארץ שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו. 
ככה חילקו בני נח לבניהם בפני נח אביהם וישבע באלה לקלל כל אשר יבקש לקחת את החלק אשר לא יצא בגורלו: ואמרו כלם אמן כן יהי להם ולבניהם עד עולם בדורותיהם עד יום הדין אשר בו ישפטם ה׳ אלהים בחרב ובאש על כל רעת טֻמאת שגגתם אשר מלאו את הארץ רשע וטמאה וזנות וחטא:
כנען לוקח את נחלת בני עבר
וירא כנען את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאד ולא הלך אל ארץ נחלתו למערב הים וישב בארץ הלבנון ממזרח וממערב לימת הלבנון וארץ הירדן ועל שפת הים: ויאמרו לו חם אביו וכוש ומצרים אֵחיו הן ישבת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל אל תעש כזאת כי אם עשית זאת אתה ובניך תפלו בחרב בארץ וארורים במרד כי בחזק החרב נושבתם ובחרב יפלו בניך והיית לאָלָה ונכרתַ לעולם: אל תשכון במשכן שם ובניו כי לשם ובניו נפלה בגורל לנחל: ארור אתה וארור תהיה מכל בני נח בקללה אשר הקימונו באלה לפני השופט הקדוש ובפני נח אבינו: ולא שמע אליהם כנען וישב בארץ הלבנון מחמת עד לבוא מצרים הוא ובניו עד היום הזה: על כן תקרא הארץ ההיא ארץ כנען: 
ספרים
ויתן את כל הספרים אשר כתב לשם בנו הבכור כי אותו אהב מאד מכל בניו: וישכב נח עם אבותיו ויקבר בהר לובר בארץ אררט:
קדימות השפה העברית, שפת הבריאה, היא שפת שם וכל בני עבר
ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר שבתה מפי כל בני האדם מימי המפולת: ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם:
מעשר לכהנים
ויבא עבדו זקן ביתו את מעשר הבכורים הראשון לה׳ לכפר בעד אברהם ובעד ביתו וישם ה׳ לחק עולם כי יתנהו לכהנים אשר ישרתו לפניו ולקחהו לעלם: ואין למצווה הזאת קץ הימים כי לדורות עולם שומה כי יתנו מעשר לה׳ מן הזרע ומהיין ומהשמן ומן הבקר ומן הצאן: ויתן את המעשר לכהניו לאכל ולשתות בשמחה לפניו:
ברית המילה
 
וירא ה׳ אל אברם ויאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד: ויפל אברם על פניו וידבר אליו ה׳ לאמר: הנה בריתי עמך ואשימך אב המון גויים: ולא יקרא שמך עוד אברם והיה שמך מעתה ועד עולם אברהם כי אב המון גויים נתתיך: ואגדלך מאד ואתן לך גויים ומלכים ממך יצאו: ואתנה בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם חקת עולם והיתי לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריכם את ארץ כנען אשר תמשל בה לעלם והיתי להם לאלהים: ויאמר ה׳ לאברהם ואתה שמר את בריתי אתה וזרעך אחריך ומלתם את ערלתיכם והיה אות בריתי לעולם ביני ובינך ולדרות: וביום השמיני תמולו כל זכר בזרעכם יליד בית ומקנת כספכם מכל בני נכר אשר קניתם אשר לא מזרעך: המול ימולו כל בני ביתך ומקנת כספך ימולו והיתה בריתי בבשרכם חקת עולם: והערל בכל זכורכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את בריתי הפר: 
ויעש אברהם כאשר דבר אליו ה׳ ויקח את ישמעאל בנו וכל יליד ביתו וכל מקנת כספו כל זכר אשר בביתו וימל בשר ערלתם: ובעצם היום הזה נמול אברהם וכל אנשי ביתו וכל מקנת כספו מבני נכר נמולו עמו: וזה חק לכל דורות עולם ואין חילוף ולא יעבר יום אחד משמונת הימים כי חקת עולם היא שֻומה וכתובה בחקת השמים: וכל הילוד אשר לא ימול בשר נפשו עד היום השמיני לא מבני הברית הוא אשר כרת ה׳ לאברם כי אם מבני האבדון ואין בו אות כי מאת ה׳ הוא לאבד ולהכרית מן הארץ כי את ברית ה׳ אלהינו הפר: כי כל מלאכי הפנים וכל מלאכי הקדש ככה בראם ויבט אל מלאכי קדש הקדשים ויקדש את ישראל להיות עמו ועם מלאכיו הקדושים: ואתה צו את בני ישראל ושמרו את אות הברית הזו לכל דורתם לחקת עולם ולא יכרתו מן הארץ: כי המצווה שומה לברית למען ישמרוה לעולם בכל בני ישראל: כי ישמעאל ובניו ואחיו ועשיו בני אברהם הם ולא הקריב ה׳ אליו ולא בחר בהם כי כי ידעם ויבחר בישראל להיות לו לעם: ויקַדשהוּ ויֵאֵספהוּ מכל בני האדם כי רבים העמים והלאומים וכלם לו ובכלם המשיל רוחות להתעותם מאחריו ובישראל לא המשיל כל מלאך וכל רוח כי הוא לבדו שופטם: והוא ישמרם ויבקשם מיד מלאכיו ומרוחותיו וכל מצוותיו ניתנו למען ישמרם ויברכם והיו לו והוא יהיה להם מעתה ועד עולם: ועתה אודיעך כי בחקה הזאת יפשעו בני ישראל ולא ימולו את בניהם ככל התורה הזאת כי כלם בני בליעל מבשר מילתם יעזבו ויעזבו את בניהם בלי מילה כאשר נולדו: ויצא קצף גדול על בני ישראל מאת ה׳ כי עזבו את בריתו ויסורו ממצותו ויקניאוהו ולא עשו אות הזאת לחוקתם כי עשו נפשותם כגויים להאבידם ולהכרתם מהארץ ואין להם סליחה ומחילה על כל חטאי השגגה הזאת לעולם:
 
צדק תרדוף
ויצוֵם לשמור את דרך ה׳ לעשות צדק ולאהבה איש את רעהו ולהיות כמהו לכל אדם ולעשות כן בכל מלחמתם אשר יצאו על כל המתקומם לנגדם ולעשות משפט וצדקה בארץ:
 
 
כי תזנה אשה
וכי תזנה אשה או בת באש ישרפוה ולא תזנינה אחר עיניהן ולבן:
איסורי עבודה זרה - כפרשת בחוקותיי
אעידה בכם בני אהבו את אלהי השמים ודבקו בכל מצותיו ואל תלכו אחרי אליליהם ואחרי טומאתם: אלהי מסכה לא תעשו לכם ופסילים כי שוא הם וכל רוח אין בהם כי מעשה ידים הם וכל הבוטח בהם בוטח בשוא לא תעבדום ולא תשתחו להם: ועבדו אל עליון והשתחוו לו תמיד וקוו בכל עת ועשו הישר והצדק לפניו למען ירצה בכם ויתן לכם רחמיו ויוריד לכם גשם בקר וערב וברך כל מעשיכם אשר עשיתם בארץ וברך יבולך ומימיך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך ועשתרות אלפיך ועדרי צאנך: והיית לברכה בארץ ורצו בכם כל גויי הארץ ויברכו את בניכם בשמי למען יהיו ברוכים כמוני:
להתרחק מטומאות העמים במעשים ובמאכלים ומעבודה זרה
 
ועתה בני יעקב זכור דברי ושמור את מצות אברהם אביך הבדל מהגוים ואל תאכל אתם ואל תעש כמעשיהם ואל תתרע אתם כי מעשיהם טמאה וכל דרכיהם תבל ותועבה מזבחותיהם: למתים יזבחו ולשדים ישתחו ובין הקברים יאכלו וכל מעשיהם הבל ושוא: ואין בהם לב להשכיל ועיניהם לא תראינה מעשיהם ואיך יתעו באמרם לעץ אלהי אתה ולאבן גבירתי את ומושיעתי ואין לב: ואתה בני יעקב יעזרך אל עליון ואלהי השמים יברכך והסירך מטֻמאותם ומכל שגגותיהם:
 
אזהרת אברהם ליצחק על עבודה זרה
ובשנה הששית בשבוע השביעי אשר ביובל הזה קרא אברהם ליצחק בנו ויצוהו אביו לאמר הנה זקנתי ולא ידעתי את יום מותי כי שבע ימים אנכי: בן מאה ושבעים וחמש שנים הנני ובכל ימי חיי זכרתי את ה׳ ואדרשנו בכל לבי לעשות רצון אלהי ולמען אֲיַשר לכת בכל דרכיו: האלילים שנאה נפשי למען אשמור לעשות רצון בוראי כי אלהים חיים הוא וקדוש הוא ונאמן הוא וצדיק הוא מכל ואין בו חמס ומשוא פנים ומקח שחד כי אלהי צדק הוא ועשה משפט הוא בכל עוברי מצוותו ובוזי בריתו:
 
ואתה בני שמור מצוָתוֹ וחֻקותיו ומשפטיו ואל תלך אחרי הטמאים ואחרי הפסילים ואחרי המסכות: ואל תאכל כל דם כל חיה וכל בהמה כל עוף אשר יעופף בשמים:
תורת הקרבנות
ואם תזבח עולה או זבח שלמים לרצון תזבחם ואת דמם תזרוק על המזבח ואת כל בשרם תקטיר על המזבח עם סולת מנחתו בלולה בשמן עם נסכּו תקטיר הכל על המזבח אשה ריח ניחוח לפני אלהים. וחלב קרבן השלמים תשים על האש כחלב הקרב וכל החלב אשר על הקרב ושתי הכליות וכל החלב אשר עליהן ועל הכבד והכרעים והכבד על הכליות יחד: ותעלה כל זה לריח ניחוח אשה לה׳ עם קרבנו ועם נסכו תעלה הכל יחד לריח ניחוח לחם אשה לה׳: ואת בשרו תאכל ביום ההוא ולמחרתו ולא יבוא עליו השמש ביום השני עד אשר יאכל ולא ישאר ליום השלישי כי לא ייטב כי פגול הוא ואל תאכלנוֹ: וכל אוכליו את עוונם ישאו כי כן מצאתי כתוב בספר אבותיי הראשונים בדבר חנוך ובדברי נח: ובכל קרבנותיך תשים מלח ואל תשבֵּת ברית המלח בכל קרבנותיך לפני ה׳:
קרבן העצים
והשמר בעצי הקרבן ואל תביא עצי קרבן על המזבח מלבד ברוש דָפְרן שקד אורן אשוח ארן ארז אדֹם תומר זית מור דפנה ואתרוג ערער ובשם: מן העצים האלה שים על המזבח תחת קרבן הכליל ותבחן מראיהם ולא תשים כל עץ נבקע ושחור מראה אלא עצים קשים ונקיים אשר אין בהם כל מום תמימים ושנית נטועים ואל תשים עץ ישן כי פג ריחו כי אין ריחו בו כבראשונה: ומלבד העצים האלה לא תשים אחרים כי ריחם נמר ולא יעלה רוח ריחו השמימה: שמור את המצווה ועשה בני למען תישר בכל מעשיך:
טהרה על־ידי רחצה
ובכל עת טהור תהיה בבשרך ורחצת במים טרם לכתך להעלות על המזבח ורחצת ידך ורגליך טרם תקרב אל המזבח וככלותך להעלות תשוב ותרחץ ידיך ורגליך: לא יראה בכם ובבגדיכם כל דם ונשמרת בני בדם השמר לך מאד בעפר תכסנו: ואל תאכל את הדם כי הוא הנפש ולא תאכל כל דם:
 
המושג עם סגולה - מאברהם
 
אברהם: יהי אלהי חסדך על עבדך ועל זרע בניו והיה לך לעם סגולה ונחלה מכל עמי הארץ מעתה ועד כל ימי דרות הארץ לכל העולמים:

איסור השאת הבכירה לפני הצעירה
ויאמר לבן אל יעקב לא יעשה כן בארצנו לתת הצעירה לפני הבכירה: ולא ישר לעשות כן כי כן הוקם וכתוב בלחות השמים כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמימה ואין איש אשר יעשה ויצדק כי רע המעשה הזה לפני ה׳: ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הדבר הזה ואל ישאו ואל יתנו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה כי רע מאד הוא:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא לטמא בת ישראל, לא לתת בנך ובתך למולך

ובשנת אחת לשבוע הששי עלה שלם אשר מזרחה לשכם בשלום בחודש הרבעי: ושם חטפו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וישכב עמה ויטמאה והיא נערה קטנה בת שתים עשרה שנה: וידרשנה מאת אביה ומאת אחיה כי תנתן לו לאשה ויחר אף יעקב ובניו באנשי שכם כי טמאו את דינה אחותם וידברו עמהם בערמה ובמרמה: ויבא שמעון ולוי פתאום ויעשו משפט על כל אנשי שכם ויהרגו כל זכר אשר מצאו בה ולא השאירו בה אף אחד כולם הרגו במכאובים כי טמאו את דינה אחותם: וכן לא יעשה מעתה ועד עלם לטמא בת ישראל כי בשמים הוקם עליהם משפט להכרית בחרב את כל אנשי שכם כי עשו נבלה בישראל: ויתנם ה׳ ביד בני יעקב להכריתם בחרב ולעשות בהם שפטים לבל יהיה כזאת בישראל לטמא בתולת ישראל: ואיש כי יהיה בישראל אשר יבקש לתת בתו או אחותו לכל איש אשר מזרע הגויים מות ימות ובאבן ירגמוהו כי עשב נבלה בישראל ואת האשה ישרפו באש כי טמאה את שם אביה ונכרתה מישראל: ולא תִמָצֵא זנות וטמאה בישראל בכל דורות הארץ כי קדוש ישראל לה׳ וכל המטמא אותו מות ימות באבן ירגמוהו: כי כן הוחק ונכתב בלוחות השמים על כל זרע ישראל המטמא מות ימות ובאבן ירגמוהו: ואין לחק הזה קץ הימים ואין סליחה ואין כל כפרה כי אם יכרת האיש אשר טמא את בתו מבין כל ישראל כי מזרעו נתן למולך ויחטא לטמאו:
 
 
לא להתבולל בכנענים שמהותם זנות ושדינם להמחות מעל פני האדמה
ולא יקחו להם אשה מבנות כנען כי יכריתו את זרע כנען מן הארץ: ויאמר להם את משפט הענקים ומשפט סדום כאשר נשפטו בגלל רעתם ובגלל הזנות והטומאה בינהם השחיתם: ואתם השמרו מכל זנות וטמאה ומכל גועל החטא לבל תתנו שמנו לקללה וזכרנו לחרפה פן בניכם יפלו להשחת בחרב והייתם ארורים כסדום ושאריתכם כבני עמורה:
אברהם מזהיר את יעקב: השמר לך יעקב בני פן תקח אשה מכל זרע בנות כנען כי כל זרעו יכרת מן האדמה: כי בחטא חם ובשגגת כנען כל זרעו ימחה מן האדמה ומכל שאריתו לא ינצל מהם איש ביום הדין: ולעובדי האלילים ולמקוללים אין כל תקוה בארץ החיים כי אל שאול ירדו ואל מקום הדין ילכו ואין להם כל זכר בארץ כאשר לֻקחו בני סדום מן הארץ ככה יֻקחו כל עובדי האלילים:
 
לא לשאת ולתת מהגויים, טומאה היא וחרפה
 
ואתה משה צו את בני ישראל והעד בהם כי לא יתנו מבנותיהם לגויים וכי לא יקחו מבנות הגויים כי תועבה היא לפני ה׳: על כן כתבתי לך בדברי החוק כל מעשה בני שכם אשר עשו לדינה ואשר דברו בני יעקב לאמור לא ניתן את בתנו לערל כי חרפה היא לנו:
 
וחרפה היא לישראל ולנושאים ונותנים מבנות הגויים כי טֻמאה היא ותועבה לישראל: ולא יטהר ישראל מהטמאה הזאת אשר כל אשר לו אשה מבנות הגויים או אשר נתן מבנותיו לאיש מכל הגויים: כי נגע על נגע הוא וקללה על קללה וכל משפט ומוסר וקללה יבואו ואם יַעשה כדבר הזה והעלים עיניו מעושי הטומאה וממטמאי מקדש ה׳ וממחללי שם קדשו ונשפט כל העם יחדו על כל הטמאה והחילול הזה: ואין משוא פנים ולא יֻקח מידו פרי ומנחה ועולה וחלב ואשה ריח ניחוח לרצותו ונשפט כל איש ואשה בישראל אשר יטמאו את מקדשו: על כן צוויתיך לאמור העד את העדות הזאת בישראל ראה את אשר היה לשכם ולבניה אשר ניתנה ביד שני בני יעקב ויהרגום במכאובים ותהי להם צדקה ותכתב להם לצדקה:
 
 
יצחק מאשר את בחירת לוי לכהן
ויבחר זרע לוי לכהנים וללוים לשרת לפני ה׳ כמונו בכל הימים ויבורך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל: וכן תכתב לו כעדות בלוחות השמים ברכה וצדק לפני אלהי הכל: ואנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה האדם בחייו בכל עתות השנה עד אלף דור ברכה תכתב ותבוא עליו ולדורותיו אחריו ונכתב אוהב וצדיק בלוחות השמים: וכל הדבר הזה כתבתי לך ואצווך להגיד לבני ישראל כי לא יחטאו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר הוקמה להם לעשותה ונכתבו אוהבים: ואם יעברו ועשו מכל דרכי הטומאה ונכתבו שונאים בלוחות השמים ונמחו מספר החיים ונכתבו בספר האובדים ועם הנכרתים מן הארץ: וביום הרוג בני יעקב את שכם עלה להם ספר השמימה כי עשו צדק ויושר ונקמה בחוטאים ויכתב לברכה:
 
וילך יעקב אל יצחק אביו ואל רבקה אמו אל בית אברהם ושנים מבניו לקח אתו לוי ויהודה ויבוא אל יצחק אביו ואל אמו רבקה: ותצא רבקה מן המגדל אל שער המגדל לנשק ליעקב ולחבקו כי חיה רוחה בשמעה הנה יעקב בנך בא ותשק לו: ותרא את שני בניו ותכירם ותאמר אליו אלה הם בניך בני ותחבקם ותשק להם ותברכם לאמור בכם יכבד זרע אברהם ואתם תהיו לברכה בארץ: ויבא יעקב אל יצחק אביו אל חדרו אשר בו ישכב ושני בניו עמו ויקח את ידי אביו וישתחו וישק לו ויתלה יצחק על צוארי יעקב בנו ויבךּ על צואריו: ויחלוף הצל מעיני יצחק וירא את שני בני יעקב לוי ויהודה ויאמר הבניך הם אלה בני כי ידמו לך: ויאמר לו כי בניו הם ובאמת ראית כי בני הם: ויקרבו אליו ויפן וינשקם ויחבקם כלם יחד וירד רוח הנבואה בפיו ויקח את לוי ביד ימינו ואת יהודה בשמאלו: ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברכך ה׳ אלהי הכל אדֹני כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים: ויתן ה׳ לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב אותך וזרעך אליו מכל הבשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים: והיו נשיאים ושופטים ומלאכים לכל זרע בני יעקב דברי ה׳ בצדק ידברו וכל משפטיו בצדק ישפטו והגידו דרכיו ליעקב והראוּם לישראל ברכת ה׳ תושם בפיהם לברך כל זרע יקיר: לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך תלווה לה׳ תהיה ואוהב לכל בני יעקב שולחנו לך יהיה ואתה ובניך תאכלו עליו ובכל הדורות יהי שלחנך מלא ולא יחסר לך מאכלך לכל העולמים: וכל שונאיך לפניך יפלו וכל צריך יכרתו ויאבדו ומברכיך ברוכים הם וכל עם מארריך ארורים יהיו:
 
 
יצחק בוחר ביהודה לנשיא/נגיד
 
וליהודה אמר יתן לך ה׳ כח ועצמה לדרוך על כל משנאיך נשיא תהיה אתה ואחד מבניך לבני יעקב שמך ושם בניך ילך ויעבור בכל הארץ והמדינה ויראו עמים מפניך וירעדו כל הגויים וכל העמים יחרדו: בך תהיה עזרת יעקב ובך תמצא ישועת ישראל: ובשבתך על כסא הכבוד תגדל צדקתך וגדול יהיה השלום לכל זרע בניך מברכך ברוך וכל משנאיך ולוחציך ומקלליך יכרתו ויאבדו מן הארץ והיו ארורים: ויפן ושק לו שנית ויחבקהו וישמח מאד כי ראה את בני יעקב בנו בצדק: ויצאו מבין רגליו ויפל וישתחו לו ויברכם וינח שם אצל יצחק אביו בלילה ההוא ויאכלו וישתו בשמחה: ויישֵן את שני בני יעקב אחד מימינו ואחד משמאלו ותחשב לו צדקה: ויספר יעקב הכל לאביו בלילה את אשר עשה ה׳ עמו חסד גדול ואשר הצליח את כל דרכיו ויצילהו מכל רע: ויברך יצחק את אלהי אביו אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבן עבדו יצחק:
עריות
וכן יעשה ה׳ משפט כמשפט סדום בכל המקומות אשר עשו שם כטמאת סדום: ואת לוט הציל כי זכר ה׳ את אברהם ויוציאהו מן ההפֵכה: ויעש הוא ובנותיו חטא בארץ אשר לא היה כמהו מימי אדם עד ימיו כי שכב האיש עם בנותיו: והנה צווה ונכרת על כל זרעו בלחות השמים להכריתם ולעשות משפטם כמשפט סדום וכי לא ישאר לו כל זרע אדם ביום הדין:
 

ארור שוכב עם אשת אביו

וילך יעקב וישב בארץ הנגב במגדל עדר וילך אל יצחק אביו הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי: וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פלגש אביו רוחצת במים בסתר ויאהבהַ: ויתחבא בלילה ויבא אל בית בלהה לילה וימצאה שוכבת במיטה לבדה והיא ישנה בביתה: וישכב עמה ותקץ והנה ראובן אתה על משכבה ויגל כנפה ותתפשהו ותצעק ותכר כי ראובן הוא: ותבוש מפניו ותנח ידה ממנו ויברח: ותתעצב על הדבר הזה מאד ולא הגידה לאיש: ויהי כבוא יעקב ויבקשה ותאמר לו לא טהורה אני לך כי נטמאתי לך כי טמא אותי ראובן וישכב עמי בלילה ואני ישנה ולא ידעתי עד כי גילה כנפי וישכב עמי: ויחר אף יעקב בראובן מאד על שכבו עם בלהה כי גלה את כסות אביו: ולא קרב יעקב אליה כי טמאה ראובן וכל אדם כי יגלה כסות אביו רעים מעשיו מאד ותבל הוא לפני ה׳: על כן כתוב וחקוק בלוחות השמים כי לא ישכב איש עם אשת אביו וכי לא יגלה את כסות אביו כי טמא הוא מות ימותו יחדיו האיש אשר ישכב את אשת אביו והאשה כי טומאה עשו בארץ: ולא יהיה טמא לפני אלהינו בעם אשר בחר לו לנחלה: ועוד כתוב ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה ערות אביו ויאמרו כל קדושי ה׳ אמן ואמן: 
ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את הדברים האלה כי משפט מוות בו וטמא הוא ואין כפרה לכפר על האדם אשר עשה הרע הזה כי אם להמיתו ולהרגו ולרגמו באבנים ולהכריתו מבין עם אלהינו: כי לא יחיה יום אחד בארץ כל איש אשר יעשה זאת בישראל כי נתעב וטמא הוא: ואל יאמרו לראובן היו חיים וכפרה בשכבו עם פילגש אביו ובעלה יעקב אביו חי: כי עוד לא נגלו המשפט והחוק כתֻמָם לכל כי אך בימיך היה לחק עולם לדורות עולם: ואין לחוק הזה חליפת הימים ואין כפרה לו כי אם יכרתו שניהם יחד מתוך העם ביום אשר בו עשו את הדבר יומתו: ואתה משה כתוב לישראל ולא יעשו כדבר הזה ולא ישחיתו לחטוא חטא מוות כי ה׳ אלהינו שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד: ואמרת להם את דברי הברית האלה למען ישמעו לשמור ולהשמר ולסור מהם ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ כי טמאה ותועבה ותבל וגעל לפני אלהינו כל עושה אלה בארץ: ואין חטא גדול מהזנות אשר יזנו בארץ כי עם קדוש ישראל לה׳ ועם סגולה לאלהיו ועם כהנים וממלכת סגֻלה ונחלתו הוא ולא תראה טמאה כזו בתוך העם הקדוש: 
איסור אשת איש
 
ויוסף יפה תואר ויפה מראה מאד ותשא אשת אדניו את עיניה ותרא את יוסף ותחמדהו ותבקש ממנו לשכב עמה: והוא לא מסר לה את נפשו ויזכור את ה׳ ואת הדברים אשר קרא בספרים יעקב אביו מדברי אברהם כי לא יזנה איש עם אשת איש כי עליו משפט מות אשר הושם עליו בשמים לפני אל עליון והחטא יעלה בעבורו בספרי עולם כל הימים לפני ה׳:
עריות - איסור כלה וחותנת
וידע יהודה כי רע הדבר אשר עשה לשכב עם כלתו ויבז בעיניו וידע כי חטא ושגה כי גלה כסות בנו ויחל להתעצב ויתחטא לפני ה׳ על חטאו: ובדבר אליו ה׳ בחלום כי יכפר לו כי התחטא מאד ויתעצב ולא יסף לעשות כזאת: ויכופר לו כי שב מחטאו ומסכלותו כי חטא גדול הוא לפני ה׳ אלהינו וכל עושה זאת והשוכב עם כלתו ישרפהו באש למען יבער בה כי נבלה ותועבה עליהם באש ישרפום: ואתה משה צו את בני ישראל ולא תהיה נבלה בתוכם כי כל השוכב עם חותנתו ועם כלתו נבלה עשה באש ישרפו את האיש השוכב עמה ואת האשה וסר הקצף והמגפה מישראל: וליהודה אמרנו כי לא שכבו עמה שני בניו ועל כן קם זרעו ולא יכרת: כי הלך ויבקש דין על פי משפט אברהם אשר צווה לבניו צוה יהודה לשרפה באש:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים׃

 כל המצוות המופיעות בספר היובלים