top of page

שמות אלהים בלידת בני יעקב

נעסוק במערכת היחסים שבין לאה ויעקב, רחל ויעקב, ולאה ורחל דרך שמות האל בפרשיית לידות השבטים.


וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: יעקב מתאהב ברחל יפת התואר ויפת המראה, תקשורתית ומרשימה, ועיני לאה רכות, לאה מופנמת ורואה את המציאות אחרת.

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: ולא שהזמן עבר מהר בעיניו, כי המצפה לדבר מה תראה לו ההמתנה ארוכה כנצח, אלא ששכר העבודה שעבד יעקב שבע שנים ברחל, היה נראה לו כשכר ימים אחדים מרוב ערכה בעיניו.


וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה: וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: מספר היובלים נאמר על כך: ״וכן הוקם וכתוב בלוחות השמים כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמימה ואין איש אשר יעשה ויצדק כי רע המעשה הזה לפני ה׳: ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הדבר הזה ואל ישאו ואל יתנו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה כי רע מאד הוא:״


מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: שְׁבֻעַ זֹאת הוא שבוע המשתה של זאת לאה, ותינתן גם רחל בעבודת עוד שבע שנים. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: הפעם לא חיכה יעקב שבע שנים נוספות לרחל אלא התחתן לאחר שבוע משתה חתונת לאה. וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:


וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל משמעו יבוא הרבה אל רחל מלאה. יעקב שהיה מאוהב ברחל לא רצה בלאה, היא בביתו כתוצאה מרמאות של נבל שעשק את בן אחותו בעוד שבע שנות עבודה, ופתר גם את בעיית השאת הגדולה כמנהג מקומו. בשורש בניין בית ישראל עומדת רמאותו של איש ציני, וקנאה.


וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: ללאה יש רק את ה׳ לעזרתה ואכן רק אחד יכול לנהל את המציאות. פתיחת רחמה נעשית למול סגירת רחם אחותה, ה׳ מתערב לטובת לאה המסכנה, שבית ישראל יבנה ממנה. שְׂנוּאָה לֵאָה - שנואה אינו מביע רגשות שליליים בהכרח, פעמים שנאה היא גם הרחקה, דחייה.


לאה יודעת מבינה שברכת ה׳ מכוונת אליה היא וקוראת לבניה בשמות ראובן ושמעון בהתאמה לפסוק ׳וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה׳.


וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי: שמות הילדים הראשונים מהווים עדות ליחסים שבין יעקב ללאה, אך בשם הבן הרביעי היא כבר לא מתייחסת למצבה מול אחותה אלא מודה את ה׳: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: לאה מצפה שברכת בטנה תהפוך לאהבה.


וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: עקרות רחל הפכה לכעס זוגי, שרשו קנאה באחותה שהפכה להיות בעייה בקשר הזוגי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: כי באמת מה אשם יעקב? וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב: וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: רחל חוששת שעקרותה תפגע בהיותה אשה, ולכן נותנת את בלהה כדי להבנות ממנה, כשרה אמנו. שמות הבנים עוסקים בקנאה לאחותה: דָּנַנִּי אֱלֹהִים ונתן לי בן להבנות ממנו כאחותי, ונפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי.


וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר לֵאָה בּגָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד: וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר: (פרק כט) לאה לעומת רחל נתנה את זלפה ללא רגשות שליליים, לא חסרים לה בנים והיא כבר לא חיה תחת צל אהבת יעקב את אחותה, כניכר בשמות אשר וגד.



נקודת המפנה מתרחשת בהביא ראובן את הדודאים, זהו דיבור הראשון בין לאה לרחל: וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: בפעם הראשונה רחל עומדת מול התחושות של לאה שמעולם לא היה לה קיום זוגי, היא רק מכשיר, רחם להולדה. ורחל נענית ונותנת לה את יעקב, לא בשביל ילדים, בשביל אהבה. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: מה רבה היתה התרגשותה של לאה שיצאה לקראתו, וכששמע כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ, מעשה כה נואש לאהבה, הבין גם הוא, כי בלילה ההוא שכב עמה, ולא איתה.



וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשׂכָר: וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן: וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה: הנה בשמות יששכר וזבולון אין יסודות נפשיים שליליים בהגדרתם, ולשם דינה לא ניתן הסבר.


וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: לא הדודאים פתחו רחמה כי אם ה׳ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:



לאה ורחל הן בעצם שתי הנשים המתוארות בפרשת בראשית:


פרק א׳ כתוב בשם אלהים - וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: (כז-כח)

לאה היא האשה בפרק א׳, האשה שנועדה לפרייה ורביה.


פרק ב׳ כתוב בשם יהוה אלהים/יהוה -וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגדּוֹ; וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (יח; כג-כד)

רחל היא האשה בפרק ב׳- האשה עצם מעצמיו של האדם והאהבה מתאפשרת, אחד מוצא אצל השני את החלק החסר אצלו, האיש והאשה הם שני פרטים שחיבורם שלמות ובאה לידי ביטוי במילים עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: לא מוזכרת לידה ולא ילדים.



השימוש בשמות האל בפרשייתנו:

לגבי לאה נאמר: וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי, כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה. לגבי רחל: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתי. הנה המצב לפנינו - האהובה אינה פוריה והפוריה אינה אהובה. לאה רוצה להיות אשה נאהבת ולא רק מפעל פרייה, ואילו רחל רוצה ילדים ולא רק שלמות זוגית. לאה רוצה שם יהוה המתבטא בזוגיות, רחל רוצה שם אלהים המתבטא ברביה.


הלידות והעקרות הם חלק מתהליך מתקן. כשרחל מוכנה שלאה תהיה אשה שלמה אלהים פותח את רחם לאה: יִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה, וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי. ובלידות רחל: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, יֹסֵף יְהֹוָה לִי בן אחר.


כשרחל מוכנה שלאה תהיה אשה שלמה אלהים פותח רחמה, אלהים דווקא ולא יהוה.



התורה אוסרת על לקיחת שתי אחיות


וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ: (ויקרא יח, יח)




הפרשייה מספר היובלים


יעש לבן משתה ויקח את לאה בתו הגדולה ויתנה ליעקב לאשה ויתן לה את זלפה שפחתו לשפחה ויעקב לא ידע כי חשב רחל היא: ויבא אליה והנה היא לאה ויחר אף יעקב בלבן ויאמר אליו למה עשית כזאת הלא ברחל עבדתיך ולא בלאה למה רימיתני קח את בתך ואלך כי הרעות אשר עשית לי: כי אהב יעקב את רחל מלאה כי עיני לאה רכות ורק מראה נאה מאד ועיני רחל יפות ותהי יפת מראה ותאר מאד:

ויאמר לבן אל יעקב לא יעשה כן בארצנו לתת הצעירה לפני הבכירה ולא ישר לעשות כן: וכן הוקם וכתוב בלחות השמים כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמימה ואין איש אשר יעשה ויצדק כי רע המעשה הזה לפני ה׳: ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הדבר הזה ואל ישאו ואל יתנו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה כי רע מאד הוא:

ויאמר לבן אל יעקב יעברו שבעת ימי המשתה אשר לזאת ואתן לך את רחל ועבדת לי עוד שבע שנים ורעית את צאני כאשר עשית בשבוע הראשון: וביום אשר עברו שבעת ימי משתה לאה נתן לבן את רחל ליעקב למען יעבוד לו שבוע שנים שנית ויתן לרחל את בלהה אחות זלפה לשפחה: ויעבד עוד שבע שנים ברחל כי לאה ניתנה לו חינם: ויפתח ה׳ את רחם לאה ותהר ותלד ליעקב בן ויקרא את שמו ראובן בארבעה עשר לחודש התשיעי בשנה הראשונה לשבוע השלישי: ורחם רחל נסגר כי ראה ה׳ כי שנואה לאה ורחל תאֵהב:

ויבא עוד יעקב אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן שני ויקרא את שמו שמעון בעשרים ואחד לחודש העשירי בשנה השלישית לשבוע הזה: ויבא יעקב עוד אל לאה ותהר ותלד לו בן שלישי ויקרא שמו לוי בראש החודש הראשון בשנת שש לשבוע ההוא: ויבא יעקב עוד אל לאה ותהר ותלד לו עוד בן רביעי ויקרא שמו יהודה בחמישה עשר לחודש השלישי בשנת אחת לשבוע הרביעי: ובכל זה קנאה רחל בלאה כי היא לא ילדה ותאמר ליעקב הבה לי בן ויאמר יעקב האני מנעתי ממך פרי בטנך האנכי עזבתיך: ויהי בראות רחל כי ילדה לאה ארבעה בנים ליעקב את ראובן ושמעון ולוי ויהודה ותאמר אליו בא אל שפחתי והרתה וילדה לי בן: ויבא אליה ותהר ותלד לו בן ותקרא שמו דן בתשעה לחודש השישי בשנת שש לשבוע השלישי: ויבא יעקב עוד שנית אל בלהה ותהר ותלד בן שני ליעקב ותקרא רחל את שמו נפתלי בחמישה לחודש השביעי בשנה השנית לשבוע הרביעי: וכראות לאה כי עמדה מלדת ותקנא היא ברחל ותתן את זלפה שפחתה ליעקב לאשה ותהר ותלד בן ותקרא שמו גד בשנים עשר לחודש השמיני בשנה השלישית בשבוע הרביעי: ויבא עוד אליה ותהר ותלד לו בן שני ותקרא לאה את שמו אשר בשני לחודש עשתי עשר בשנה החמישית בשבוע הרבעי: ויבא יעקב אל לאה ותהר ותלד ליעקב ותקרא את שמו יש שכר ברביעי לחודש החמישי בשנה הרבעית לשבוע הרבעי ותתנהו לאומנת: ויבא יעקב עוד אליה ותהר ותלד תאומים בן ובת ותקרא את שמו זבולון והבת שמה דינה בשבעה לחודש השביעי בשנה השישית בשבוע ההוא הרביעי: וירחם ה׳ את רחל ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותקרא שמו יוסף באחד לחודש הרביעי בשנה השישית בשבוע ההוא הרביעי: ויהי בימי הולדת את יוסף ויאמר יעקב אל לבן תנה לי את נשי ואת בני ואלכה אל יצחק אבי ואעשה לי בית כי ביליתי שנותי אשר עבדתיך בשתי בנותיך ואלכה אל בית אבי: ויאמר לבן אל יעקב שבה עמדי בשכרך ורעה לי שנית את עדרי ולקחת שכרך: וידברו בינהם כי יתן לו שכרו כל שה מן הכבשים ומן העזים כל שה חום וטלוא ולבן אשר ילד יהיה שכרו: ותלדנה כל הצאן נקודים נקודים וטלואים ותלדנה הצאן שנית כמוהן ויהי כל הנקוד ליעקב ואשר אינם נקודים ללבן: וירב מקנה יעקב מאד ויהי לו בקר וצאן ואתונות וגמלים ועבדים ושפחות: ויקנאו לבן ובניו ביעקב וישב לבן את צאנו ממנו ויבט בו לרעה: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וילך לבן לגז את צאנו כי רחוקים הם ממנו מהלך שלושה ימים:

על לאה ויעקב מספר היובלים


״ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ביובל הארבעים וחמשה ויקברנה במערת המכפלה אצל רבקה אמו משמאל לקבר שרה אם אביו: ויבאו כל בניה ובניו לבכות ללאה אשתו עמו ולנחמו עליה כי התאבל עליה: כי אהֵבהּ מאד מיום מות רחל אחותה כי תמימה וישרה היתה בכל דרכיה ותכבד את יעקב ובכל הימים אשר הייתה עמו לא שמע מפיה דבר קשה כי עדנה וישר ושלום וכבוד היו בה: ויזכר את כל מעשיה אשר עשתה בחייה ויתאבל עליה מאד בכל לבו ובכל נפשו:




* רעיון שמות האל בפרשה והקשר לבראשית לקוח משעורו של הרב ד״ר תמיר גרנות מישיבת אורות שאול לפרשת ׳ויצא׳.




מצוות מלחמות ישראל - כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: גבולות הארץ כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר ד

bottom of page