וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֶרַאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (יב, א-ג)

אנו רגילים להתחיל את הקריאה ב׳לך לך׳ הפתאומי של ה׳ אל אברהם, ומה נאמר על קולמוסים שנשברו בכתיבת אגדות על הסיבה לצו ל׳לך לך׳ זה? אמנם אם נקדים ונקרא הפסוקים מסוף פרשת נח, נגלה שלאחר רשימת יחשׂ המסכמת את חיי הדורות מנח לתרח נמצא את ראשית הסיפור: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: תרח עוזב עם בנו האחד, כלתו/בתו ונכדו ללכת ארצה כנען: וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

ההליכה לארץ כנען היא שהביאה לבחירה האלהית באברהם, כי בית האב של תרח היה עבר, ובעזוב תרח ובניו את עיר מגוריהם אור כשדים במטרה לשוב אל ארץ העברים אחיהם שהיתה אז ארץ כנען, בבואם לחרן מצאו שם מקצת אחיהם העברים אשר נִדָחו גם שמה מפני הכנעני לוכד ארץ העברים, וישבו שם תרח אברהם, שרי ולוט. ואברהם, עם כל חפצו לשוב לארץ אבותיו בעקבות קריאת ה׳ שידע כי פניו מועדות שמה, עזב את אביו, וישא את רגליו ללכת ארצה כנען לראות את ארץ אבותיו ואחיו ולגור שם, ובשכר זה היה אליו דבר אלהים כי זרעו ירש את ארץ אבותיו והיתה לו לנחלה עד עולם. אביו נשאר ומת בחרן בשנה שבה קרה נסיון עקדת יצחק לפי חישוב שני חייו וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:

ושני תיקונים יש לעשות בנוסח המסורה לתנ״ך:

1. התחלת פרשת לך לך ב: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח

על פרשת ׳לך לך׳ היה להתחיל במסגרת הסיפורית הכוללת את תולדות תרח, כי הילודה ממנו, היא שבנתה את בית אברהם: שכן שרה היא אחותו מאביו והיתה לו לאשה, ויצחק נכדו של תרח לקח את רבקה בת בתואל בת נחור, נינתו של תרח, ונינו של תרח יעקב אף הוא לקח את בנות נינו לבן לנשים. תולדות ישראל כולן מתרח, ולכן לא נמצא ׳ואלה תולדות אברהם׳.

2. תיקון הניקוד אַרְאֶךָּ בנוסח המסורה לניקוד אֶרַאֶךָּ וזו הסיבה:

ה׳ אמר לאברהם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית יב, א) ואילו יעדו של אברהם היה ידוע לו, כי כבר שם פניו ארצה כנען, והניקוד למילה אֶרַאֶךָּ: הבטיח את התגלות ה׳ אליו בארץ הקודש, ומשמע הניקוד: אראה אליך כשתגיע שמה, ואכן כך קרה בהגיעו ששה פסוקים אחר כך: וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו: (שם, ז).

את הנוסח המתוקן ניתן לקרוא באתר בפרשת לך לך.