הפרוש מועתק מספרו של שלמה פלסנר 'נוזלים מן לבנון' חלק שני

ידוע שאת פירוש המלות האלה ונַקֵּה לֹא יְנַקֶּה וכן פירוש פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹות עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לרוב מפרשים ומתרגמים לרעה ולא לטובה, כלומר לעונש ודין ופקידת הרעה, ואני השתוממתי על זה ונטיתי מכל אשר קדמוני כי הקשיתי לשאת על פירוש זה שאלות רבות:

א - אם בהתרצות ה׳ אל תפלת משה, ויעבר על פניו ויגלה לו רק מדותיו הטובות שהוא מלא חסד ורחמים, איך יצייר לו מדה לא טובה כזו שמלבד שלא ינקה, עוד לא נתקרה דעתו עד שיעניש דורי דורות של החוטא? הלא מידה כזו תסתור לכל הקודמים אליה ותאבד טובה הרבה?

ב - אם מדת ׳נקה לא ינקה פוקד עון על בנים וכו׳ מדה רעה היא, איך ימנה אותה משה בתפלתו על המרגלים גם הוא? יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה (במדבר יד, יח) והלא רחמי ה׳ וחסדיו בא לעורר ולא קצפו ומשפטיו?

ג - אם המדה קשה, איככה תמצא בפי נחום האלקושי בעצם ציורי רחמיו ית׳ באמרו יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּים וגדול כֹּחַ (כמו ועתה יגדל כח ה׳) וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה יְהוָה? (נחום א, ג)

ד - גם ירמיהו הנביא בציור חנינת ה‘ (פרשה ל׳ ופרשה מ״ו) כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגֹּויִם  אשֶׁר הֲפִצֹותִיךָ שָּׁם אַך אֹתְךָ לֹֽא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶךָּ׃ 

לזאת חשבתי למשפט שגם מדה זו היא ממידות רחמיו ית׳ ״ונקה לא ינקה״ שמשמעותה ולא נקה ינקה הרומז להפלגה, ושעורו מעיד שלא ינקה פתאום ובפעם אחת וביד חזקה, ענין עשיית כלה, שהוא נקיון פתאום ובעור גמור המכלה חטא וחוטאו יחד ומי יעמוד לפני נקיון כזה, שהוא שוט ימית פתאום? וחלילה לו ית' מעשות כדבר הזה, כי מירוק עון כזה רק יכול להיות רק ע״י מיתה ככתוב: זְכׇר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד (איוב ד,ז)

ובזה יובן ציור נחום: יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַיִם וגדול כֹּחַ לכן וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶה בפעם אחת אלא יאריך אפו וימתין ויכבוש כעסו (א, ג)

וכן נבואת ירמיהו כי אִתְךָ אֲנִי נְאֻם יְהוָה לְהֹושִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגֹוים אשׁר הֲפִצֹותיךָ שׁם אַך אֹתךָ לא אֶעֱשׂה כָלָה וְיִסַרְתיךָ לַמשְׁפָּט וְנַקֵה לֹא אֲנַקֶךָּ׃ (ל, יא) על דרך יסור יסרני.

והנה ידוע שהיפך הדבר הפתאומי הוא האריכות והבא אחת אחת, ולזה יורה שרש פ.ק.ד שענינו מנוֹת אחת אחת; כמו מפקד אנשי מלחמה המנוים איש איש[1].

ועתה יעלה פירוש כל המדות הנ״ל נכון: ה׳ אל רחום וחנון נושא עון וגו׳ כלומר הוא נושא משא עון ופשע, ואיך נושא וסובל אותם? הנשיאה היא שלא ינקה בבת אחת אבל למען הקל משאם, נושא אותם ויחלק מהם קצת על החוטא וקצת על בניו ועל בני בניו עד דור רביעי, כך מתמעט העון וכל אחד לא ירגיש כל כובד המשא. ונמצא בירמיהו הפרוש המלא למאמר זה: עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמשַׁלֵּם עֲון אבוֹת אל חיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ (לב, יח) והוא הפרוש הנכון ובעזרתו מתפרשים פסוקים אחרים בתנ״ך, למשל:

• וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹֽא נִקֵּיתִי וַיהוָה שֹׁכֵן בְּציֹּֽון׃ (יואל ד, כא) - נקיתי את השופך דמם של יהודה ולא ניקיתי את (יושבי) יהודה מקיום.

• אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי׃ מעווני לא תהרגני במכה אחת (איוב י, יד)

הנה גם דבריו של ׳הרכסים לבקעה׳ (יהודה ליב בן צבי הירש) על ׳נקה לא ינקה׳:

יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

יתכן שסדר המידות כל הוא: א - רחום, ב- חנון, ג- ארך אפים, ד- רב חסד, ה- רב אמת, ו- נוצר חסד לאלפים, ז- נושא עוון, ח - נושא פשע, ט- נושא חטאה הקשה משניהם, ואל תאמר שאם אני נושא הכל מה יתרון הצדיק על הרשע, אין זה כי אם לנקות החוטא, ודאי שלא אנקהו, אבל גם זה מדרכי טובי שלא להטיל תשלומי חטאיו כולם עליו לבדו, כי אם אחלקם לפקוד עוונו, י- על בנים, יא - על בני בנים, יב - על שלשים לבנים, יג - על רבעים לבנים. כל אלה מדרכי הטובים ולפיכך בעשרת הדברים לא אמר כי אם ׳על בנים על שלשים ועל רבעים׳, ששם מזכיר העניין לרעה, שאחר שהזכיר רעת שונאיו, מודיע טובת אוהביו, ועושה חסד לאלפים לאוהביו וגו׳ לא מנה כי אם ד דורות, וכאן (במידות) שמזכירו לרחמים על החוט שלא ישא הרעב לבדו, מוסיף עוד דור לטובתו. ברוך הוא.

----

[1] משל וכו׳ לאדם שנושה בשני בני אדם וכו׳ אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת.