הבה נברר את צורת הציצית ומשמעה, ראשית נביא את המצוות כפי שמובאת בתורתנו בשני מקומות:

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת׃

וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ (וידבר טו, לי-מ) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ׃ (דברים כב, יב)

גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ - גדילים הם חוטים שלובים או קשורים זה בזה כמעשה שרשרת כפי שמבואר בפסוק: גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת לַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים (מלכים א ז, יז) ומטרתם להחזיק.

אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ - כל כסות שהיא בכל זמן מהזמנים, שכן נותן התורה יתברך ראה מראשית אחרית וכל הזמנים ומקריהם לפניו, ועל כן לא דייק בסוג הבגד.

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם - הצצית היא מצבור חוטים כמו שיער הראש, כי ציצת הראש היא השיער: וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם: (יחזקאל ח, ג) גדילי הצצית קשורים על כנפי הבגד באיזה אופן שיהיה, על כי לא ניתנה הוראה אחת מלבד ׳ועשו׳.

וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף - על קצה כנף הבגד, על כל אחד מארבע הכנפות.

פְּתִיל - פתיל הוא קבוצת חוטים מפותלת, אפשר שגם שני חוטים מפותלים כפתיל הנר: וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ: (שופטים טז, ט). על החוטים להיות גמישים באשר פעולתם רכיסה שהיא מעבר חוטים בין טבעות או ווים, : וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד: (שמות כח, כח) והוא פרוש ׳וְנָתְנוּ׳

תְּכֵלֶת - גוון התכלת אינו מצויין בתורה, בימינו ידוע שתכלת הוא צבע כחול שמעורב בו לבן רב, בהיר מאד ונבדל מכחול. מאחר ואין הוראה מעשית, וגם ידענו שכל אדם רואה צבעים באופן שונה לעתים, יעשה לו האדם פתיל בגוון תכלת, באיזה אופן שיהיה, אם עשוי מראש ואם יוכל עשוהו לבדו.

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת - הפתיל התכול הוא הבוקע מן הפתילים הלבנים גם הוא ציצת, כי איך יאמר והיה לכם הציצת לציצת? ולכן חובה על הציצת להכיל בין פתיליה פתיל תכלת.

המילה ציצת קשורה לתחילת הפריחה, יציאתם של העלים המקיפים את הפרח מן הגבעול או הפקעת:

וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (וידבר יז, כג) פטורי צצים הם צצים פתוחים מתוך פקעותם, וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה: (מלכים א ו, יח) כך גם ׳פטר רחם׳ מתייחס לולד הראשון הבוקע את הרחם.

וּרְאִיתֶם אֹתוֹ - על כלו נאמר, כל מעשה הציצת, החוטים הלבנים ופתיל התכלת. הראייה תשמש לזכירת כל המצוות ופינוי הראש ממחשבות הבל, וועשיית המצוות, ואם תראה הציצת ימנע זה מן העיניים והלב לתור אחר רעיונות אחרים המביאים לזנות, שהיא מכירת הגוף והנפש במחשבה שיהא רווח מה מפעולה מסויימת, המנוגדת לדבר ה׳ ומצוותיו: וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃

הציצית היא כמו חותם על כל איש ישראל ככהן המשרת את אלהיו, וכשרואים ישראל זוכרים שהם משועבדים לה׳, ועליהם לקיים כל מצוותיו: וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה: וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: (שמות לט, ל-לא)

הקשר בין הציצת שעל כל בני ישראל לדורותם והקשר אל הכהן הגדול, הוא הסיבה שמצוות הציצת מקומה בתורה לאחר מחאתו של קרח, שהיה מבני קהת נושאי כלי הקדש ועדתו שביקשו כהונה מטעם היותם ישראל ולא קיבלו את בחירת ה׳ בזרע אהרן. אכן, לא כל הרוצה להתקרב אל ה׳ יכול להתקרב באיזה אופן שיהיה, אלא הקרבה אל ה׳ ממנו היא ובחירתו, ונתן אפשרות לכך - אם ירצה האדם להיות קודש לאלהיו כפי שהכהן הגדול קדוש לאלהיו, יוכל להיות נזיר, והוא דבר פלא שיוותר האדם על תאוותיו הגופניות מצד אחד, וקשריו המשפחתיים מצד שני:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהֹוָה: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהֹוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהֹוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהֹוָה: (וידבר ו, ב-ח)

את הדברים הללו, שנאמרו לאחר הודעה על בחירת ה׳ בזרע אהרן, לא השכילו קרח ועדתו להפנים. אמנם 250 מקריבי הקטורת נקדשו במותם על כי ביקשו קרבה, אך את קרח, שביקש להגיע למעלה השמימה במרד והקהיל עדתו על משה ואהרן, אותו בלעה האדמה מטה.