ספר בן סירא - חלק א׳

דברי שמעון בן ישוע מן הכהנים הנקרא בן סירא:

א

(א) החכמה מאת יי אלהים ומעולם ועד עולם איתו היא.

(ב) מי מנה חול ים ומי ספר אגלי מטר ומי יתן צבא לימי עולם.

(ג) מי תיכּן גבהי שמים ומי ירד אפסי ארץ ומי כל תהום לעומק.

(ד) והחכמה רבה מכל אלה ואין חקר לתבונתה.

(ה) מי גילה מאז מקור החכמה ותעלומות שכל מי ידע.

(ו) אחד הוא אל יחיד ונורא ואדיר תקיף ושליט על כל אוצרותיה.

(ז) הוא בחנהּ הכינהּ וגם חִקרהּ ואִזן ותִקן הכל על מכונו.

(ח) יראת יי הדר ויִקר כבוד וכליל תפארת.

(ט) יראת יי שמחת לב חדווה וגילה וחיי עולם.

(י) ירא יי ייטַב אחריתו ולקץ ימיו יבורך.

(יא) ראשית חכמה יראת יי ועם אמונים מבטן אמם נוצָרָה.

(יב) באנשי אמת תיכּון לעד ולבניהם תשמור אמונתה.

(יג) ראשית חכמה יראת יי תרבה שלום וחיי מרפא.

(יד) תמלא אוצריו חכמה ואסמיו בתבואתה.

(טו) ראשית חכמה יראת יי תשקהו מטובה ומרוב פריה.

(יו) מטה חזק ומשען עוז לתומכיה תהילה ויקר למתהלכים בארחותיה.

(יז) שרשיה חיי עד וענפיה אורך ימים.

(יח) אשר אנוש מחזיק בה כי יקרה היא מכל מטמונים.

(יט) אשרי איש הוגה בה וכל מצוותיה יעשה.

(כ) עטרת עולם תתן לראשו וצדקתו תיכּון לעד בין קדושים.

(כא) שַמַח בה ותשמחך ולא תעזבך לנֶצח.

(כב) יראת יי תציל מרֶשע ומתהלך בה יכפֶּה אף.

(כג) בעל אף לא יאושר כי על חמת אפו ידָחֶה ברעה.

(כד) וארך רוח יצפון אמריו לעת נכון וליום מועד תנחמנוּ.

(כה) ישׂא עושק ימים רבים עד בוא ארוכתו ובפי ישרים יהולל.

(כו) יראת יי חכמה ומוסר אמונה וענווה רצונו.

(כז) באוצר החכמה משלי תבונה ותועבת רשעים מישרים.

(כח) יסלף בוגד דבר יי כי מטמון החכמה נסתר מנגד עיניו.

(כט) בני ביראת יי לא תכזב ולא תקרב אליו בלב וָלב.

(ל) לא תתהדר בה לעיני בני אדם והשמר מאד בשפתיך.

(לא) אל תתרומם במהלל פיך פן תפול ולעיני כל תתגלַע.

(לב) פן יגלה יי מזימת אוֹנֶך וחרפתך תיגלה בקהל.

(לג) יען לא נאמנה רוחך ביראת יי ותוך לבך מָלְאָה נִקלֶה.

ב

(א) בני בגשתך לַעבודת יי הכון נפשך למסות.

(ב) החזק בו ולא תרפנו למען תחכם בארחותיך.

(ג) כלכל לבך ככל אשר יעבור עליך ונצור רוחך ברעה וביגון.

(ד) האמן ביי והוא יעזרך בטח בו והוא יישר ארחותיך.

(ה) כי זהב באש יבָּחן ובן אדם בכוּר עֹוני.

(ו) יראי יי חכו לתשועתו ולא תמהרו פן תפוֹלוּ.

(ז) יראי יי האמינו בו והוא לא יעשוק פעולתכם.

(ח) יראי יי הוחילו לתשועתו לחדוות עולמים ולחסדו.

(ט) זכרו נא לימים הראשונים התבוננו לימי קדם וראו.

(י) מי האמין ביי ונעזב או מי בטח בו ויֵבוש ומי קרא אליו ולא ענהו.

(יא) כי חנון ורחום יי עונה ומציל בכל צרה ושומע בקול עושי דברו.

(יב) לב נמס וידיים רפות אדם פוסח על שני סעיפּים.

(יג) אי לו איש לא נכון לבו ביי ואף הוא לא יקום.

(יד) אי לו איש רפתה רוחו ומה נעשה ליום פקודת יי.

(טו) יראי יי ישמרו דבריו ואוהביו נוצרי עדותיו.

(יו) יראי יי יבקשו רצונו ואוהביו יאלפו חוקותיו.

(יז) ירא יי ירבה הון וזרעו אחריו לברכה.

(יח) ירא יי נכון לבו ועוזבו רוח נכאה.

(יט) יראי יי יכינו לבבם לפניו ויכניעו רוחם. 

(כ) לאמור טוב לנפול ביד יי מנפול ביד אדם.

(כא) כי כגדלו כן רחמיו וכשמו כן עלילותיו.

ג

(א) שמעו בנים לדברי אביכם ועשו למען ייטב לכם.

(ב) כי יי הִשַׂר אב על בניו ואישר משפט אם על ילדיה.

(ג) מכבד אביו נשוא פשע ומוקיר אמו יאסוף הון.

(ד) מכבד אביו יכובד מבניו יקרא ויי יענה. 

(ה) מכבד אביו יאריך ימים ומוקיר אמו יפק רצון מיי.

(ו) בני באֹמֶר ובמעשה כבד הוריך למען תבורך מברכתם.

(ז) ברכת אב בנתה בית בנים וקללת אם תהרסהו.

(ח) אל תבוז ליקהת אביך כי לא לכבוד הוא לך.

(ט) כי כבוד אב כבוד בנים וקלון אם קלון בר בטנה.

(י) בני כלכל שיבת אביך ולא יהיה עמלו עליך לטורח.

(יא) שׂאהו כי פג טעמו ואל תכאיבו בימי כִלחו ולא תתפאר עליו בכח בחורים.

(יב) צדקת אב לא תשכֵח מגן היא בעד חטאים.

(יג) בימי רעה תזכֵר לך כחום על קרח למחות פשעים.

(יד) בז לאב חרף עושהו ועוכר אמו זעום יי.

(טו) בני ברוב עשרך הצנע לכת ותֶרֶב תפארתך מאיש מתן.

(יו) ברבות שׂיאך הכנע רוחך ומצאת חן בעיני יי.

(יז) כי רם ונשגב ואת ענָוִים סודו.

(יח) במופלא ממך בל תדרוש ובמכוסה ממך בל תחקור במה שהרשית התבונן.

(יט) חדל לבך מנסתרות ובתעלומת המעשים ומסיבותם לא תחפש כי רב ממך הָרְאה לך.

(כ) כי רבות מחשבות מבוכת בני אדם ודמות כזב תתעֵמו.

(כא) חסר בת עין יבָּצֵר מראוֹת ונבער מדעת חדַל עצה ותושיה.

(כב) כי בגובה אפם רבים כשלו וגדולי לכת יפלו במורד.

(כג) מפיל נפשו ברעה בה יחבֵל ודורך בנתיב מוקש בו יכשל.

(כד) קשה לב רעה אחריתו ואוהב טוב יְיַשר לָכת.

(כה) קְשה לב רבים מכאוביו ורֵהַב ישפּות אוֶן על אוֶן.

(כו) למֵחַץ יהיר אין מזור כי שורש רשע שרשו.

(כז) לב חכם ישיכל במשלי חכמים ואוזן שומעת תשמח בנבונים.

(כח) מים מכבים אש וצדקה תימח חטאה.

(כט) גומל טוב יאשר דרכו ולעת ימוט ימצא מסעד.

ד

(א) בני נפש מסכן אל תמאס ולא תָמֵק עֵין איש מחסור.

(ב) נפש מצוק לא תונה ולא תעצור מתת רעב.

(ג) לא תבוז לעני בעניו ואל פּיד לב בל תרבה יגון.

(ד) אל תקשיח לבך לשַוְעַת דל ולא תעלים עינך מאביון.

(ה) לא תשיב פני דל ריקם ואל תתן לו יד לקללךּ.

(ו) כי קללת רש במר נפשו ובקול צעקתו ישמע עושהו.

(ז) הרחֵם נפשך בקהל עם ולפני שליט השח ראשֶך.

(ח) הט אזנך לדל וענהו שלום בנחת.

(ט) הצל עשוק מיד עושקו ולא תבהל בהִשפטך מישרים.

(י) היה אב ליתומים וחלף בעל לאלמנה והיית ידיד יי ומאהבת אם יאהבך.

(יא) החכמה תאלף בניה ותצהיר לכל משכילֶהָ.

(יב) אוהביה אהבו חיים ומבקשיה יפיקו רצון מיי.

(יג) מחזיקיה ישיגו כבוד ומשכנם מקום ברך יי.

(יד) משרתיה משרתי קֹדש ובית מכונהּ אוהב אלהים.

(טו) החכמה תקרא שומע לי ישפוט לאומים ומקשיב לדברַי ישכון לבטח.

(יו) נאמן לי ירָשני ויורני לכל באי עולם.

(יז) ואם איפוא אֵהָפך לכתי עמו טרם הִוַדעי אחקרנו.

(יח) פחד ואימה עליו אפילה ואנסנו במסה עד אשר יֵאַמֵן ליבו לי.

(יט) אז אשלם לו אדריכהו בנתיבתי אֲחַדֶה פניו בשמחה ואחשוף לו כל מצפונָי.

(כ) ואם לא נאמנה רוחו בי אירֵהו ואמוגגֶנו ביד איוַלתו לכלותו.

(כא) נצור עיתֶך וגור מאוֶן ומפניך אל תבוש.

(כב) כי יש בוש ונחטָא ויש בוש ליקר וכבוד.

(כג) אל תשׂא פניך ולא מֵבוש להכיר תעֻוָתֶך.

(כד) לא תחשוך לשונך בעתו ולא תטמון חכמתֶך.

(כה) כי במלל תיגלה חכמה ושכל במענה הלשון.

(כו) לא תכסה על האמת מן משֻגָתך חדל.

(כז) לא תיכָּלם להכיר שגיונֶך ולא תגוֹר חרפת מחרפיך.

(כח) אמת אמת תרדוף ולא תעבור זרם מים בשיטפָּם.

(כט) אל תִכָּנע לפני סכל ולא תשׂא פני שליט.

(ל) בכל כוחך הלחם בעד האמת ויי ילחם בעדֶך.

(לא) אל תהי נפחז בלשונך ורפה ועצל במעשיך.

(לב) לא תהיה לביא בביתך וזָעֵף וזָחיל למשרתיך.

(לג) אל תהיה ידך פשוטה לקחת וקפוצה מהשיב.

ה

(א) אל תבטח על הונֶך ולא תאמר יש לי רב.

(ב) אל תבטח על חילֶך ללכת בשרירות לבֶּך.

(ג) אל תאמר מי יפקוד עלי דרכי כי יי יפקוד על מֶריֶך.

(ד) אל תאמר הן חטאתי ולא עבר עלי מה כי יי ארך אפים.

(ה) אל תאמר אל רחום יי ועל המון פשעי יסלח לי.

(ו) אל תבטח נפשך בסליחתו פן תוסיף חטא על פָשע.

(ז) כי רחמים ורוגז עמו ועל רשעים ינוח רֻגזוֹ.

(ח) אל תתמהמה לשוב ולא תעביר מיום אל יום.

(ט) כי פתאום יעיר חמתו וביום נקם תיסָפֶה.

(י) אל תבטח על בצע עושק כי לא להועיל ביום עברה.

(יא) אל תהי סר אל כל רוח ופונה אל כל נתיבה.

(יב) התעשת ברעיונֶך והתאחר בדבריך.

(יג) היה מהיר לשמוע ומענה דבריך בנחת.

(יד) אם יש דבר בפיך השב ואם אַין שים יד לפה.

(טו) כי כבוד וקלון ביד הדבור ואויל בלשונו ילבֵט.

(יו) אל תהי שפתי חלקות ובלשונך אל תַרגֵל.

(יז) כי אם בוז יבוזו לגנב ושפתי חלקות מרים קלון.

(יח) תחת אוהב לא תתהפך לאויב פן תחלל שמֶך. 

(יט) קלון ומארה על לשון תהפוכות.

ו

(א) אל תהי בז לכל דבר אם קטֹן ואם גדול.

(ב) אל יֵקַל המעט בעיניך כי שָׁאט למצעָר בל תשיג ידו הרב.

(ג) אל תתחכם יותר פן תבוקש כַּשור כוחֶך.

(ד) אם תטרוף עליך פריך יקוסס ונשארת כעץ יבש.

(ה) פה נעֵמָה תרבה רעים ושפתי ישר ידעו רצון.

(ו) נפש בליעל תדיח בעליו ומשחק לעָרָיו תשׂימנו.

(ז) זבובים אל מקום צרעת נאספים ודורשי רעה אחר מומין לבקר.

(ח) ודן רעהו לטובה אוהביו רבים ודובר טוב בעמיתו גם בו טוב ידובר.

(ט) רבים יהיו דורשי שלומֶך גלה סודך לאחד מאלף.

(י) גם משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

(יא) קנות רֵע בנסיון תקננו ולא תמהר לבטוח בו טרם תבחננו ביום רע.

(יב) יש רֵע בעודך תסכון לו ולא יקוּם בעת צרה.

(יג) בטוב לך דָבֵק מאח ובצרתך ירחק ממךּ.

(יד) הפרד משונאֶך ומאוהב הזהר.

(טו) אוהב נאמן מגדל עֹז מצאו מצא הון.

(יו) אוהב נאמן אין דומה לו לא יסוּלה בפז.

(יז) אוהב נאמן סם חיים ירא יי ישיגנו.

(יח) ירא יי אוהביו נאמנים כי כמוהו כן אוהביו.

(יט) בני שא לקח בנעוריך ותמצא חכמה בימי השׂיבה.

(כ) שיתה לך כזורע וקוצר ורב תבואות תאסוף.

(כא) אם עמלת בה מעט רב פרי תעולל.

(כב) יְקֶש לאויל חכמה וחסר לב לא יחפוץ בה.

(כג) תִכבד עליו כאבן מעמסה וישליכנה אחרי גווֹ.

(כד) בפיו יהלל חכמה ולבו בל ידע מה.

(כה) שמע בני והקשיבה לקחי ואל תקוץ במוסרי. 

(כו) הבא במאסרהּ רגליך וצוארך בעוּלהּ.

(כז) הט שכמך לסבול ולא תעיק תחתיך משאהּ.

(כח) קרב אליה בכל לבֶּך ובכל חילך נצור ארחתה.

(כט) חקור בקש וחפשנה אז תמצאנה התאמץ בה ולא תרפנה.

(ל) ובאחריתך תמצא עונג ותשׂחק ליום אחרון.

(לא) ותהי לך מנוסה ומצודה מבטח עוז ומשען חזק.

(לב) סלסלֶהָ ותרוממךּ ובין נגידים תושיבֶךָּ.

(לג) לבושי יקר תעטיך וכליל תפארת תענדֶך.

(לד) אם תאבה בני תחכם ואם תשים אל לבך תשכיל.

(לה) אם תאבה ושמעת תאלָף ואם תטה אזנך תתחכָּם.

(לו) בקהל זקנים תקום וחזית חכם הִדָבק בו.

(לז) קול שיחתו האזינה ומשלי נבון לא ילוזו מנגד עיניך.

(לח) ראית חכם בקשהו ועל סף ביתו תשקוד.

(לט) התבונן ביראת יי ובפקֻדיו תהגה יום יום. 

(מ) והוא ארחותך יכין ואשר תבקש יאלפךָ.

ז

(א) אם אתה לא תעשה הרעה לא תאוּנֶה אליך רעה.

(ב) הרחק מרָשע וירחק הוא ממךּ.

(ג) לא תזרע על תלמי אוֶן פן תקצור תבואתה שבעתים.

(ד) לא תבקש שלטון מלפני יי ויקר וגדולה מלפני מלך.

(ה) אל תהי זך לפני אלהים וחכם לפני מלך.

(ו) אל תבקש לשפוט אם אין לאל ידך לעצור בעוֶל. 

(ז) פן תשׂא פני עשיר ושיחתָ צדקתך.

(ח) אל תאֱשם נפשך בקהל עם ובהתעשׂקם לא תתערב.

(ט) לא תִשנה לחטוא חטאה כי באחת לא ניקֵית.

(י) אל תאמר ברוב עולה ארַצֵנו ועל פשעַי יָרַח מנחה.

(יא) בצר לא תערוך שוּעֶך ובצדקה אל תתמהמה לא תאחר פקודתֶך.

(יב) אל תלעג אל מר נפש כי יש מרים ומשפיל.

(יג) לא תחרוש רעה על אחיך ולא על אוהבְך ולא על עמיתֶך.

(יד) אל תאות אל כל דבר כזב כי אחריתו לא טוב.

(טו) אל תרבה שיח בקהל זקנים ולא תכביר מילים בתפילתֶך.

(יו) טוב מעט בתם לבב מהפצר שיח בלא דעת.

(יז) אל תתכוסס בהמון מרעים וזכור כי יי יפקוד על עֲוֹנך.

(יח) בעמל יגיעך אל תקוץ ניר נירך בעצבון ולא תגעָל כי אלהים עשהו.

(יט) מאד מאד השפל רוחֶך כי אחרית כל אנוש רימה.

(כ) לא תחליף אחיך בכסף ורעך בזהב אופיר.

(כא) אשת חן וטובת לב בל תמיר בפנינים.

(כב) עבד נאמן לא תלחץ ולא תונה שכיר בעמל נפשו.

(כג) עבד משכיל אהוב כנפשך ולא תמנענו מצאת לחפשי.

(כד) אם מקנה לך שמרהו ואם יסכון לך חוס עליו.

(כה) בנים יש לך יסר אותם והשא להם נשים בנעוריהם.

(כו) בנות יש לך נצור בשרן ולא תיטיב להן פניך.

(כז) הוצא בת ויֵצא עשׂק ולאיש ישר לשיאה.

(כח) אשה אוהבת לָך לא תעזוב ואם רעה היא אל תאמין בה.

(כט) כבד אביך בכל לבך ואם יולדתך לא תֶשֶה.

(ל) זכור כי בלעדיהם לא היית ובמה תגמול על אשר טפחוך ורִבוךָ.

(לא) ירא יי בכל לבֶך וכבד כהניו יַקֵר אל זה בראך ולא תעזוב משרתיו.

(לב) הודה לו וכבד כהניו והב למו מנתם אשר צוּוֵית לחם קרבנך וראשית ידֶך.

(לג) ואף לעני תפרוש כפֶּך למען תבורך בכל משלח ידך.

(לד) הפק רצונך לכל חי ואף למתים תעשה חסד.

(לה) אל תעזוב דמעות אונֵן באין מנחם ועם אבלים תתאבָּל.

(לו) לא תכלא רגלך מפקוד דָוֶה על ערשו כי בגלל הדבר הזה תמצא חָסד.

(לז) בכל מעשיך זכור אחריתו ולא תחטא לעולם.

ח

(א) אל תתגר באיש תקיף ממֶךּ פן תיפול בידו.

(ב) אל תתגר עם בעל הון פן ישָאֲך משקלו.

(ג) כי הכסף יסית רבים גם לב שרים יטה.

(ד) אל תתגר באיש מדון פן תרבה עצים לגחלתו.

(ה) אל תשׂחק באיש נקלה פן יבזוך אנשי יקר.

(ו) לשב מחטאיו אל תזכיר עונו זכור כי כולנו חטאים.

(ז) על איש זקן בל תלעג זכור כי גם אתה תזקן.

(ח) על מות שונאך בל יגֵל לבֶּך זכור כי כולנו מתים.

(ט) לא תעזוב דברי חכמים כי מהם תאלַף חכמה.

(י) אל יקָל בעיניך כל שיחתם כי בם תקנה דעת להתייצב עם גדולים.

(יא) אל תבוז לדברי זקנים אשר שמעו מאבותם.

(יב) כי מהם תישא לקח לתת מענה דעת בעיתו.

(יג) אל תגָרֵה עם בעל אף פן תִכווה בחמת אפו.

(יד) אל תתחרה באיש מתעלל כי צודה הוא לדברי פיך.

(טו) באיש תקיף ממך לא תשה כסף ואם נשית בו יהי אובד בעיניך.

(יו) בעד איש תקיף ממך לא תערוב ואם ערבת שלם תשלם.

(יז) עם שופט אל תדין כי לו המשפט אל אשר ירצה יטנוּ.

(יח) עם אדם פרא לא תלך בדרך פן תרבה רעתך. 

(יט) כי ברוח תָאֲנָתו הולך הוא ואתה באוַלתו תאבַד.

(כ) באיש חמה בל תריב ובמקום ציה לא תִלָוֶה לו.

(כא) כי בשָׁט בנפש דמך בעיניו ובאשר אין מושיע יקטלך.

(כב) עם פתי אל תמתיק סוד כי לא ידע לכסותו.

(כג) לא תגַלה לבך לכל אדם פן יטיל עליך תגמולו.

ט

(א) אל תקנא את אשתך פן תאֱלַף עליך ערמה.

(ב) אל תמגן לאשה נפשך פן תשוב אלוף לראשך.

(ג) אל תתגורר עם זונה פן תילכד במצודתה.

(ד) אל תֵט אל מזמרת פן תדיחך בנעימת קולה.

(ה) אל תתבונן אל בתולה פן תָחוֹב כפלים מוהר.

(ו) אל תתן לנשים נפשך פן תֹאבַד ירושת נכסיך.

(ז) ויצר לך ברחובות העיר כי רבים נושיך.

(ח) אל תשוטט בחוצות העיר ולא תארוב אצל כל פינה.

(ט) לא תערוך יצועך אצל בעלת בית ולא תמסוך עמה יין ושכר.

(י) פן יֵשְׂט לבך אחריה ובדמך תרד שאול.

(יא) העלם עיניך מאשת חן ואל תביט אל יפת מראה לא לך.

(יב) כי בתואר אשה יפה רבים השחתו ואהבת אישה כאש יוקדת.

(יג) אל תרבה שיחה עם אשת איש ולא תחבק חיק נכריה. 

(יד) פן יֵט אחריה לבך והורדת נפשך בדם שאול.

(טו) כנצוּץ מבעיר גחלת ותשוקת אשה כאש יוקדת.

(יו) ככלוב מלא עוף כן בתיהן מלא מרמה.

(יז) אל תעזוב אוהב ישן כי החדש לא יערכנו.

(יח) אוהב חדש יין חדש ואם יוָשִן ימתק אל שותיו.

(יט) אל תקנא בעוֶל כי לא ידעת מה אחריתו.

(כ) אל תתחר באיש מזימות מצליח זכור כי עד יום מותו לא ינקה.

(כא) התרחק מאיש מושל ולא תגור אימת מות.

(כב) ואם קרבת לו השתמרה מפניו פן תאשם נפשך.

(כג) ודע כי בין פחים אתה הולך ועל צנינים תצעד.

(כד) לפי חילך ענה רעך ועם חכם תתיעץ. 

(כה) ועם ירא אלהים תשיח וכל ארחותיך ביראת יי.

(כו) שים ישרים מאוכלי שולחנך וביראת יי תהיה תפארתך.

י

(א) לפי מעשהו יהולל חָרָשׁ ומושל לפי ממשלתו.

(ב) בחכמת יועצים תיכון עיר ומושל משכיל אשרי עַמו.

(ג) מגור בעיר איש דיבה ומחליק לשון ישׂנֵא.

(ד) יועץ חכם יאלף לאוּמוֹ ושליט נבון כונן עיר.

(ה) כַּמושל כן משרתיו וכראשי עם הארץ כן יושביה.

(ו) מושל עריץ משחית עמו ובשליט נבון תרום קריה.

(ז) ממשלת תבל ביד יי ואת הישר בעיניו יקים עליה.

(ח) כל המשׂרה ביד יי וליראיו יָחון יקר.

(ט) לא תִקוֹם כל עוֶל ובאורח גאים לא תאשַר.

(י) מזד ומדובר שקרים מנע נפשך ולא תלך ברָמת רוח.

(יא) כל גאון שנוא ליי ולאדם כי על שניהם חמס ואוֶן.

(יב) עושק בצע וגאון הסֵבו ממלכה מעם לעם.

(יג) מה יתגאה עפר ואפר בעודו בחייו רִמה בקרבו.

(יד) בקרביו חלו ידי רופא רגע חי משנהו מת.

(טו) במות אדם רמה מנתו וקרביו ירש תולעת.

(יו) ראשית חטאת גאון מַסַח לב ומסכל דעת.

(יז) מקור חטאת גאון מסח לב ומסכֵּל דעת.

(יח) מקור חטאת גאון ואחריתו לבַלַע ולהשחית.

(יט) על כן הפליא יי מכותם ומחה אותם עד לכלֵה.

(כ) כס גאים יסחוף יי וַיוֹשב ענוים תחתם.

(כא) הפך משורש גאים ויטע ענוים במקומם.

(כב) עקב גאים עקַר אלהים ואיבד מן הארץ זכרם.

(כג) איבד ושֵרֵש ועקר אותם ומחה שמם מן בני אדם.

(כד) כי לא חלק גאון לבן אנוש ורום לבב לילוד אשה.

(כה) זרע יקר זרע אנשים זרע יקר ירא יי זרע יקר נוצר עדותיו.

(כו) זרע בזוי זרע אנשים זרע בזוי עוזב פּקודיו.

(כז) בכור באחים נכבד וירא יי נכבד ממנו.

(כח) כתושב כנכר כרש כעשיר ביראת יי יתהללו.

(כט) לא נכון בוז לדל וצדיק ולא נאוֶה יְקָר לעשיר וָרשע.

(ל) רב שליט ומלך נכבדים ויותר מהם ירא יי.

(לא) עבד משכיל בן חורים יעבדנו וגבר מבין יוָסר ולא ילוֹן.

(לב) לא תתרפה לעת מלאכתך ולא תתכבד לעת מחסור.

(לג) טוב חרוץ יגֵע ומוֹתר לו ממתכבד וחסר לחם.

(לד) בני גם בעוני יַקִר נפשך והתכבד בטוב טעם כערכך.

(לה) איש מתאשֶם מי ינַקנו ובוזה נפשו מי מוקירנו.

(לו) הרש יכובד בחכמתו והעשיר בעד עשרו.

(לז) מכובד בעניוֹ אף כי בעושר נבזה בעושרו אף כי בעוני.

יא

(א) חכמת מסכן תרים ראשו ובין נגידים תושיבנוּ.

(ב) אל תהלל איש בתואר פניו ולא תבוז אדם כי מָשחת מראהו.

(ג) כי מה שׁאט בעוף הדבורה ומה מתוק פריה.

(ד) על קרועי בגדים בל תלעג ושׁאט נפשך על מר נָפש.

(ה) על מעטה הדר בל תתנשא ואם יקרת בל תתרומם.

(ו) כי נפלאה עצת יי וצפונות מבני  אדם עלילותיו.

(ז) נבזים ושפלים יושיב לכסא ואשר לא עלו על לב לבשו בגדי חופש.

(ח) ורוזנים בושו חפרו יחדיו ונגידים מגאונם הוּרָדו.

(ט) עד לא בחנת לא תתערֵב חקור ובחון ואז תתרַע.

(י) אל תשיב דבר בטרם תשמע ואל תָפֵר איש בדַברו.

(יא) בריב לא לך לא תתעשׂק ועם בוגדים אל תשית ידֶך.

(יב) בני לא תרבה מעשיך פן תַרבה רעתֶך ואץ להעשיר לא יזכה.

(יג) בני אם לא תרוץ לא תשיג ואם לא תבקש לא תמצָא.

(יד) יש רץ לֹאֶה ועמל ובכל זאת הוא מתאחֵר.

(טו) ויש מתנהל לאיטו רפה כח וחסר כל ורב מחסור.

(יו) חפץ יי עליו ייטב ופְצָהו מעפר ומאשפה.

(יז) הקים ראשו ונשאהו עליו רבים יתמהו.

(יח) טוב ורע חיים ומוות עושר ועוני מיד יי.

(יט) חכמה מדע ודעת תורה מתת אלהים רשע וארחות יושר ממנו יהיו.

(כ) בלהות ואפלה לרשע הוכָנו ואשר גדלו בָרֶשע הרֶשע יזקַן עמהם.

(כא) מִקוֵה לישרים מתת אלהים וחפצם יתן לעולם.

(כב) יש מתעשר ממסכנותו ולא יסכון לו עשרו.

(כג) כי לעת יאמר אבקשה לי מנוח עתה אראה טוב בעמלי.

(כד) והוא לא ידע מה אחריתו ועזב לאחרים חילו ומת.

(כה) בני קום על ארחֶך והשען בהּ ואשר בהּ ושׂיב בהּ.

(כו) אל תקנא באיש עוול גול אל יי וקוה לאורו.

(כז) מה קרוב בעיני יי להעשיר רש עַד ארגיעה.

(כח) חפץ אלהים גמול יראיו עד מהרה ישאו פֶּרי.

(כט) אל תאמר מה בצע באשר יבוא מה יסכון לי עתה.

(ל) אל תאמר כביר מצאה ידי ואיכה יפקֵד ממני.

(לא) בטוב לך ראה ביום רע ובצר לך קוה לַטוב.

(לב) כי לא יבצר מיי להרע ולהיטיב ולגמול על איש כפרי מעלליו.

(לג) רַע רגע אחד משבית כל שמחה ואיש לפיהו נגלֶה במותו.

(לד) לא תאשר איש עד יום מותו כי באחריתו יודע בן אדם.

(לה) מנע רבים מתוך ביתך כי אנשי מרמה רבים.

(לו) כרשת מזורה לציפור לב נבל וכאורב צוֹדֶה ללכוד עֲוֹנות רָשע.

(לז) כַּכלב בכל מקום יבוא יחטוף כן בליעל בכל מקום יבוא יגרה מדון.

(לח) הופך טוב לָרע ובכלֵי חמדה ישים כשלון.

(לט) כנצוּץ קל מבעיר תבערה ואיש דמים לשפוך דם.

(מ) גור מאיש רע כי לרע מעוּתָד פן תהיה לִדְרָאון עולם.

(מא) אל תתרע את בליעל פן ישחית דרכך ויַהֲדפך ממעמדֶך.

(מב) אל תשכן זר בתוך ביתך פן יפריע שלוָתך ויטרדך מגֵו נָוֶך.

יב

(א) אם היטבת לַנבל כלא היטבת גמול על טובתך אין.

(ב) גמוֹל על ישר כי יש שכר אם לא ממנו מיד עושהו.

(ג) חֹן רשע לא טוב ומחונן צדיק לא אבד.

(ד) כפלים רעה גמוּל טובה ישיבך רשע ביום אידֶך.

(ה) כלי זֵינך לא תתן לו כי בו ילחם עמך.

(ו) היטיבה לטובים וחדל מרשעים הב לַמָך ומנע מיהיר.

(ז) ואף יי שונא יהיר ועל זד ישים אף.

(ח) לא ניכר אוהב ביום טובה וביום רעה גם שונא לא יתנכָּר.

ט() בטובה יקצוף שונא וברעה יפרד אוהב.

(י) לא תאמין בשונא עוד כל ימיך.

(יא) אם נאלח הברזל עוד לא יסיר זוהמתו כן משׂטמת אויב לא תסור.

(יב) גם אם ידכה יָשוֹח לפניך הָרֵק לבך וסגור לקראתו.

(יג) מראה לטושה מַבְעָה כל כתם כן תהיה לו.

(יד) לא תעמידנו לצידך פן ישוב על מקומֶך.

(טו) לא תושיבנו לימינך פן יבקש כסאך ובאחריתך תזכור בדברי ונהמת.

(יו) מי ירחם איפו על חובר חבר נשכו נחש או על קָרֵב לחית טרף כי תטרפנוּ.

(יז) כן מתחבר אל בליעל לא ישוב עד אשר תאכלֵהו אשו.

(יח) בראשיתו יתראה לך אמון ונפלת בל תמצא ידו.

(יט) בשפתיו יניד עליך ובלבו מחשיך עצה עמוקה.

(כ) דמעות תרדנה עיניו ואם הִשיגה ידו לא ישבע מדמֶך.

(כא) אם תאונה אליך רעה יהי כאיש מושיע והוא לעקֵר עקבך יבקש.

(כב) נוד יניד ראשו וישנה פניו כפיו יספוק ובקרבו ישים אָרְבּו.

יג

(א) מאחז בזפת ידבק בידיו ומתחבר לָרשע יאלף ארחותיו.

(ב) משא כבד ממך לא תעמוס ולעשיר ממך לא תתחבָּר.

(ג) למה תציג כלי חרשׂ אצל כלי נחושת אם ינקֵש בו ישבר.

(ד) או למה יתחבר רש לעשיר עשיר יעשוק ויעוז רש יסבול ויודֶה.

(ה) כל עוד תסכון לו יעבוד בך ואם מטה ידל יעזבךָּ.

(ו) ביש לך יחליק לשון יפרוק אותך לא יחוּש.

(ז) עד עשות מזימתו יאות לכל חפצך ובחלקלקות לשונו ישר יקראֶך.

(ח) יכלימך בארוחתו עד מלאת חפצו בך.

(ט) אחת ושתים יקראך אל משתהו ואחר ישור בך. 

(י) תבקשנו יֵעלֵם ממך ובראשו יניד אחריך.

(יא) הישמר בל תתמגן בידיו ולא תתפתה למזימותיו.

(יב) אם יקריבך מושל הִסוג אחור ובכל עת קרבתך יחפוץ.

(יג) לא תתקרב פן ירחיקך ולא תתרחק פן ישנאך.

(יד) אל תבטח בדברך עמו ולא תאמין בחלקלקות אמריו.

(טו) כי למען חקור אותך ירבה דברים לתור ולדעת את אשר בלבבך.

(יו) וביום חרות אפו לא יחמול ולא יחוס ביום נקם.

(יז) הישמר ושמור נפשך מאד כי באיש חמס אתה הולך.

(יח) כל בשר אוהב למינהו ובן אדם לרעו.

(יט) כל חי למינו ישכון ובן אדם לדומה לו.

(כ) מה יתחבָּר זאב עם כבש ורשע עם צדיק.

(כא) הַיִשלַם אפעה לכלב ועשיר לאיש מסכן.

(כב) אריה טורף פרא מדבר ורש מרעה לעשיר.

(כג) עשיר יפול ונידח רש יפול ונידח מדחי אל דחי.

(כד) עשיר ידבר עוזריו רבים גם שונאיו דבריו יהללו.

(כה) רש ידבר יהסוהו אף כי דבריו טובים ונכונים שומע אין להם.

(כו) עשיר ידבר כולם מקשיבים ועד מרום מנשאים מִליו.

(כז) רש ידבר שואלים מי זה ובדבריו ישימו תָהֳלה.

(כח) טוב עושר בלא עוול ורֵיש לחוטא ענין רע.

(כט) לב אדם משנה פניו אם לַטוב ואם לָרע.

(ל) טוב לב פנים מאירוֹת וסוּג לשון חורש אוֶן.

יד

(א) אשרי הגבר נוצר פיו מהַווֹת ולא הִסיח מישרים מעיניו.

(ב) אשר יהגבר לא תָצַר לו נפשו ומבטחו לא אָבָר.

(ג) לא נאוה לכילי עושר והון לרע עין.

(ד) מחסר מנפשו אוסף לאחרים ובטובו זרים יגילו.

(ה) רע לנפשו למי ייטיב ובטוּבתו לא יִחַד.

(ו) רע לנפשו אין רע ממנו ורעתו תגמול עליו.

(ז) גם טובתו בנכלי מרמה ובאחריתו נגלָה מזימתו.

(ח) לא תשבע עין כילי באשר לו ועל מנת רעהו יֵרֵע לבו.

(ט) משגיא גורל רעו וחלקו מצער הוא.

(י) לא יערב לכילי אוכל ומצרת עינו יִרזה.

(יא) גם לחם פיו ידאב לו ובארוחת שולחנו יתן מגרעת.

(יב) בני גמול נפשך באשר לך ואם יש לך הֵיטיב לך.

(יג) כי אין התמהמֵהַ לַמות ולא בשאול תענוג.

(יד) עת מותך לא ידעת וחזות שאול מי הראה לך.

(טו) חילך לאחרים תעזוב ועמלך אל מפילי גורל.

(יו) לא תכלא לבך מטובת היום ומאוָיֵי זדון לא תתאָו.

(יז) בטרם תמות היטֵב לאוהבך ושואל ממך תן לו.

(יח) הב ושא ורצה נפשֶך והטוב בעיני האלהים עשה.

(יט) כל בשר בלֹה יבלֶה וכל דורי עולם מות ימותון.

(כ) כעלים בעץ אלה נובלים ואלה יציצו כן בני אדם אלה מתים ואלה נולדים.

(כא) וכל מעשיו יחופשו לפני ופֹעל ידיו הולך אחריו.

טו

(א) אשרי הגבר יהגה בחכמה ואדם יתנהל בתבונה.

(ב) שם לבו על ארחותיה ועל דרכיה ישכיל.

(ג) הולך אחריה כַּתָר וכָאורב צודֶה על דרכיה.

(ד) ומציץ אל חלון ביתה ועל שעריה ישקוד.

(ה) ישכון בצל קורתה ובחומותיה יתקע יתדותיו.

(ו) סוכתה תסך לו ובין סעיפיה יתלונן.

(ז) ויחסה בצילה משרב ומגורה תגונן עליו. (בנוסח המועתק פס׳ ח׳ מתחיל פרק טו)

(ח) ירא יי יעשה כן ונוצר פקודיו יהלֶך בה.

(ט) כאם תישאהו וכאשת נעורים תחבקנו.

(י) תרווהו חכמה ומי תבונות תשקהו.

(יא) ישען עליה ולא יפול יבטח בה ולא יבוש.

(יב) תרוממנהו מכל רעיו ובקהל עם תפתח פיו.

(יג) תמלא לבו משׂושׂ ושֵׁם עולם תורישנו.

(יד) חטאים לא יהלכו בה ופועלי און לא יבחרוה.

(טו) רחוקה היא מרהב ואנשי לצון לא ישיגוה.

(יו) לא נאוה תהילתה בפי רשע כי לא מיי מיתנה לו.

(יז) פי ישר תהללנה ויי יט אליו חָסד.

(יח) אל תאמר מאת יי חטא ועון כי אשר שנֵא לא עשה.

(יט) פן תאמר אולי הוא הִכשילַני כי אין לו חפץ בבן מֶרי.

(כ) כל נבָלה וגאון שנֵא ופצה מהם אוהביו.

(כא) הוא ברא אדם מראש ועזבו ביד יצרו.

(כב) אם תֹאבה תנצור פקודיו ואם תאמין בו תמצא חוסן.

(כג) אש וּמים הוצג לפניך שלח ידך באשר תרצה.

(כד) חיים ומוות נתן לבני אדם לבחור בחיים ולסור ממות.

(כה) מה רבה חכמת אלהים ומה עצמו פעולותיו.

(כו) ועיניו כל תצפינה וכל עשתונות אדם יבחון.

(כז) לא פקד לבני אדם לחטוא ולא אמר לבני בשר סוּרו. 

(כח) ואין לו חפץ בעושי עוול.

טז

(א) לא תתאווה לבנים רבים באין מוסר.

(ב) ואל תשמח בהמונם באין יראת יי בם.

(ג) אל תבטח על חייהם ולא תְקַו בם אחרית.

(ד) טוב בן אחד וישר מאלף והמת ערירי טוב מאבי בני רֶשע.

(ה) כי בן צדיק יכונן קריה ורֻכסי בני רשע יהרסוה.

(ו) כי רב מאלה ראתה עיני ועצום מהם שמעה אזני.

(ז) בקהל מרעים אכלה אש ובעם מרי ניתכה חמת אף.

(ח) לא נשא פני מלכי קדם כי מילאו תבל בעולתם.

(ט) ולא חסה עינו על יושבי קרית לוט כי הרשיעו בגאוותם.

(י) ולא ריחַם על עם חרמו וישלחם ביד פשעם.

(יא) אז שש מאות אלף רגלי תמו לגווע במרדם ביי.

(יב) ואם איש אחד מקשה ערפו הלא יפלא כי ינקה.

(יג) כי רחמים ורוגז עִמו רַב לנשוא ועֹז בַּחמתו.

(יד) ואף פוקד עון ואיש כפי דרכו ישפוט.

(טו) ברעתו לא ימלט רָשע ותקוות צדיק לא תאבֵד לעד.

(יו) כל טוב ימצא תגמולו וכל איש לפי מעשהו ימָצֵא לו.

(יז) יי הקשה לב פרעה אשר לא ידעו למען הראות גדלו תחת השמים.

(יח) רחמיו נגלו לכל חי ואור וחושך חלַק לבני אדם.

(יט) אל תאמר נסתרה דרכי מיי ובמרום שמיו מי יזכרני.

(כ) בעולם הגדול לא נודעתי ובין רִבבות יצורים מֶה אני.

(כא) הם שמים ושמי שמים הארץ וכל תהומות כספר נגלו לפניו.

(כב) שרשי הרים ומוסדות תבל כי יביט עלימו ירגָזון.

(כג) העָלַי לא ישים לבו ואם אָרְחי לא יתבונֵן.

(כד) אם חטאתי לא תשורני עין ואם אפשע במסתרים אין מי יֵדעֶנו.

(כה) חסרי לב יאמרו כן ואנשי רשע כזאת יְחַוו.

(כו) הלא כסופה אשר לא שזפַתה עין כן דרכי יי ומעלליו.

(כז) מי זה יבשר משפטו ומי יחיל יום בואו כי יזהיר ושבטו יאחר.

(כח) קצר לב אנוש מהבין ומשטר ממשלתו מי יכיל.

(כט) לב נכון יחוּש למו וכסיל מתעבר ולא יבין.

יז

(א) שמָעוני ושאו לקחי ולדברי הבו לבכם.

(ב) במשקל שקלתי מלָי ובחכמה אחוֶה לִקחִי.

(ג) מראש ברא אלהים יצוריו פִלֵג אותם במשטרם.

(ד) ואצַל אל כל מענהו עד תכלית וממשלתם לדורות עולם.

(ה) לא ירעבו ולא יצמאו לא ייעפו ולא ייגעו איש כוחו לא נעדר.

(ו) לא יפריעו זה את זה ולעדי עד פיו לא יעבודו.

(ז) אז הִשקיף ארצה וברכהּ בכל צאצאיה.

(ח) בנפש כל חי מילא פניה וכל מִחייתם ערך בקרבה.

(ט) אלהים ברא את האדם מעפר וישיבהו לעפר.

(י) מספר ימים חָלַק לו וימשילהו בכל.

(יא) וילבש אותם חכמה וגבורה ועיטרם בַּמורא.

(יב) והִטיל חיתיתם על כל בשר על כל חי ועל כל עוף.

(יג) בחכמה ועצה מלא לבם טוב ורא אילף למו.

(יד) פה ולשון עין ואוזן ברא להם ולב מבין חלק למו.

(טו) לראות גבורת פעולותיו ולהשכיל נפלאותיו.

(יו) לשים יראיתו עליהם ואת שם קדשו יהללו.

(יז) בריתו שם בהם וחוקי חיים הורה למו.

(יח) ברית עולם כרת איתם ומשפטיו הודיעם.

(יט) עין בעין ראו יקר תפארתו ודִבּרַת קדשו באזנם שמָעו.

(כ) לאמור השמרו לכם ולא תסורו ופקד גבר על עמיתו.

(כא) ארחותם לפניו נגלו ולא יעברו מנגד עיניו.

(כב) לכל העמים הקים מלך וישראל מנת אלהים.

(כג) כל מעשיהם נגלו לפניו כשמש וכל מחשבותם לו נודעו.

(כד) לא נעלמה רעתם ממנו ואשמתם כתובה לפניו.

(כה) ישמור כחותם צדקת אדם ויָשְרו כבת עין.

(כו) אז יחשוף ידו לגמוֹל ואשמם בראש ישיב.

(כז) אפס לשבים יתן יד והממהרים לָרע יאבדו.

(כח) שובו אל יי ותשובון פן תאבֵדו.

(כט) שובו מחטאתכם ואל תרגָזו.

(ל) כי מה חפץ לאל במתֵי אובד כי אם חי חי יודנו.

(לא) מה שגיא רחמי אל נושא עווֹן שבים.

(לב) כי לא כבן אדם אל ולא כעצת בני בשר עצתו.

(לג) מה יזכה אנוש והוא בן תמותה.

(לד) מה בהיר משמש וחושך ישופנו אף כי יצר אנוש בשר ודם.

(לה) כל חילי מרום ידין אל ואף כי בני בשר עפר ואפר.

(לו) מי יכול למלל עלילותיו או מי יספר גבורותיו.

(לז) תבל ומלואה יחדיו תבולנה ויי לבדו חי לנֶצח.

(לח) זך וישר יי ואפס בלעדוֹ וכל מעשיו תמים יחדיו.

(לט) הוא ערך מעשיו במשטר סדרים ובדְבָרו כולם יעמודו.

(מ) עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ומה לב אנוש כי יכילֵם.

(מא) בהשלים אנוש עוד רב השאיר ואם ישוב יתמָהּ.

(מב) מה אנוש מה חסרונו ומה יתרונו מה טובתו ומה רעתו.

(מג) וצבא אנוש אם רבו ימיו מאה שנה כטיפה מן הים וכגרגיר מן החול.

(מד) ואלף שנים כאָין כיום אחד מחיי עולם.

(מה) על כן האריך להם רוחו ושפך רחמיו עליהם.

(מו) כי ידע מה אחריתם על כן הרבה לסלוח.

(מז) רחמי אנוש על שאֵר בשרו ורחמי יי על כל מעשיו.

(מח) מורה ומיסֵר מאלֵף ומוכיח אותם כרועה נאמן ינהל עדרו.

(מט) אשרי אדם קַוֵה לרחמיו ואיש משפטו ישא.

יח

(א) בני אם תיטיב בל תבזֶה ואם תתן לא תרע עיניך. 

(ב) טוב אשר לא תתן משתתן ותָחֵת בגערה.

(ג) כצינת מטר עלי חורב וַאמרים רכים עלי מַתָת.

(ד) יש איפו אמרי נועם טובים ממתן ונאמן רוחו יחונן בשניהם.

(ה) אויל מתחסד לפני נדבתו ומתַת רשע מכַלָה עיניים.

(ו) נדבת פיו רבה ומתת ידהו מעט מזער.

(ז) פושק שפתיו בהמון ולעת יתן אין כל מאומה.

(ח) עד לא תדבר התבונן ולמד טרם תלמֵד.

(ט) עד בוא צרה בקש עזר וטרם תחלה בקש מרפא.

(י) הווכַח טרם תוכיח והִשפֵט טרם תשפוט.

(יא) עד בוא צוקה התפלל ולעת רעה תמצא מענה.

(יב) עד לא כשלת התחנן ועד לא תחטא תן צדקה.

(יג) לא תתמהמה לעשות חובֶך ולא תאחר לשוב עד שכבך על ערש דוי. 

(יד) בעוד חילך לחטוא תיטיב דרכך.

(טו) לא תשים מועד לשוב זכור כי המות לא יאחר.

(יו) עד לא נדרת בּין נדרך ולא תהיה כמנסה את יי.

(יז) אל תוסיף חטא על חטאה כי בראשונה לא ניקֵת.

(יח) זכור כי רוגז אחרית כל חטא ובעת צרה לא ישוב אפו ממֶךָּ.

(יט) זכור רעבון בימי שובע ועוני בימי עושר.

(כ) מבוקר לערב מהפֵּך עִתך וביד יי אין מעצור.

(כא) וגבר חכם יצֶף מלפנים וביום צרה לא יירָא.

(כב) נאוָה לנבון אַלֵף חכמה ויודעיה יפיקו משלי דעת.

(כג) אוהב לקח יחכם ועד קיצו ידע משלי תבונה אמרי דעת ואַלפֵי נָפש.

יט

(א) בני אחרי משאלות לבך לא תלך ומתשוקתך חדָל.

(ב) כי אם איפוא כל מאוָיֶיך תמלֵא לחרפת אוייבך תהיה.

(ג) לא תפנק במעדנים לבך פן חיש קל תוָרש.

(ד) אל תשת ידך עם מערכי ארוחות פן תידל ומאום בכיסך אָין.

(ה) נושים בך יפגָעו בגדיך חבולות וכליך בעבוט וקלונך יוּצע לרבים.

(ו) פועל סובא לא יעשיר ואוהב בשר יתרושש.

(ז) יין ואשה מסכלים לב ורועה זונות יאבֵד.

(ח) נפש עזה תדיח בעליה ונמהר להאמין חסר לב ורבה רעתו.

(ט) שמח לאיד קרוב שברו ושונֶה דבר חסר דעת.

(י) אל תִשנֶה דבר ולא יחסֶדך איש.

(יא) עם אוהב ועם שונא לא תרבה דברים ואם לא יחשֵב לך עוון החרש.

(יב) לא תוציא מפיך כל אשר ידע לבֶּך.

(יג) מִסְדַר בית שכנך לא תספר ולא תתחקה על דרכו.

(יד) כי שומעך ישים דברְךָ אל לבו ואחר גבֶך בוז יבוז לָך.

(טו) שמעת דבר בלבך ימות הרגיע כי בטנך ממנו לא תבָּקֵע.

(יו) אויל עוּבַּר שמועה יחבל לו כחבלי אשה הרה מעוּלה.

(יז) חץ תקוע בירך שמועה בלב סכל.

(יח) הוכח את עמיתֶך אולי לא עשה ואם עשה אל יוסיף.

(יט) הוכח את עמיתֶך אולי לא דיבר ואם דיבר אל יַשְנֵה.

(כ) הוכח את עמיתֶך כי הולכי רכיל רבים ואל יאמין לבך לכל דבר.

(כא) יש חוטא ולא מלבו ומעוות ולא מדעתו.

(כב) הוכח לרשע ואַחֵר תַעֲנֵש ובקצפֶּךָ אל תיבהל.

(כג) תורת אל חכמה ויראת יי תבונה נוצר אלה משכיל.

(כד) אין חכמה במזימות רשע ולא שכל בנכלֵי מרמה.

(כה) יש ערוֹם לעולל עלילות ברשע בַּעַר ונקי חטא.

(כו) יש נבער מדעת בלי חטא ורַב מדע וחוטא.

(כז) טוב מעט תבונה ותָם לבב ממדע רב ורָשע.

(כח) יש מתראה מך מטָה ראשו ורוח נשבָּרה ולבו מלא נְכלים.

(כט) מָטָה פניו מכניע רוחו ובמקום לא נודע ישר יקָרא.

(ל) והוא באפס כח יעצור רשעו וימצֵא לו יבאיש ויחפיר.

(לא) בַּחזות אפיִם נודע גבר ומראה עיניו על מחשבתו יענה.

(לב) מראהו ולבושו יוכיחו על מעשיו צַחקוֹ והילוכו יעידו מה משפטו.

כ

(א) הוכח לץ לא טוב ולהלל איש לא לו תהלה.

(ב) מוכיח בלא עתו לו החריש חכם יחשב.

(ג) טוב הוכח עמיתו בפיו מנשוא שנאתו בלבבו.

(ד) מודה חטאיו מלבו מציל מכניעה נפשו.

(ה) שופט מעול משפט סריס מענֶה נערה אשר הָפְקדה איתו.

(ו) יש מחריש חכם יחשב ומרבה דברים ישׂנֵא.

(ז) יש מחריש כי אין בפיו מענה ויש עוצר מענהו לעתו.

(ח) נבון מחריש ונוצא עִתו ופתי נמהר בדבריו ולא יחיל.

(ט) נטל כבד מרבה דברים ומתקשה בדבריו ישָׂנֵא.

(י) מרבה דברים מרבה כזבים ומרים נפשו קלון אחריתו.

(יא) משליך אבן מפריח צפרים ודברי נרגן מפריד רעים.

(יב) הופך במוסר לבו פורק עול מנפשו.

(יג) יש נזק נהפך למשכורת ומשכורת תהפֵך למחסור.

(יד) יש קונה דבר במחיר מעט ואחר ישלם שבעתיים.

(טו) יש מתן ללא יועיל ויש יפיק פרי שבעתיים.

(יו) מתת כסיל לא תֵרָצֶה כי עיניו על גמול שבעתיים תִצפֶינה.

(יז) מעט יתן ורב מחַסֵר וכדורך בגת יקרא בקול גדול.

(יח) היום נושה ומחר נוגשׂ וכל נדבתו קלון וחרפה.

(יט) במתק שפתים יתן נדיב ייטיב וקולו בל ישמע.

(כ) אמר סכל חסרתי רֵעים ואין גומל על טובתי.

(כא) גם אוכלי לחמי דורשי הוָתי עד מֶה תַרבֶּה חרפתו.

(כב) מוקש רגל קטן מוקשו ומוקש לשון יחבֵּל נפשו.

(כג) מים על אבן חָלָק לשון כסיל בין נבונים.

(כד) מאכל תפל בלי מלח דבֵּר דבָר בלא עִתהּ.

(כה) דבר חכמה בפי סכל נשחתה כי בלא עיתהּ ידבר.

(כו) גם בהגות פי כסיל תבונה סר טעמה כי משפטה יסלף.

(כז) יש ברישו נמנע מחטוא ומָך ערכו ניצל מנסיונות.

(כח) יש אובד מפני בשתו ומכלימת פניו יישָחת.

(כט) יש מבטיח מפני חרפה וקנה לו שונא חינם.

(ל) אין רע כאיש כזב ורבה היא בפי אוילים.

(לא) טוב גנב מאיש כזב ושניהם ילבשו בושת.

(לב) אחרית פי מארה בבוז ובחרפה יאבד.

(לג) פי חכם תצליח דרכו ופועל משכיל לפני גדולים יַנחנו.

(לד) נָר נירו ירבה אלומתו ונשוא חן בעיני שליט ייטיב עוול.

(לה) מֹהר ומתן מכסה לעינים ורסן לשפתים להשבית מוסר.

(לו) חכמה נסתרה ואוצר טמון מה יועילו גם שניהם.

(לז) טוב יתחבא האויל באוולתו ואל החכם בחכמתו.

כא

(א) בני חטאתָ חדל בקש על העוברות וכופרו לך.

(ב) ברח לך מעָוֹן כמפני נחש אם תקרב אליו ישכךָּ.

(ג) שיניה שיני אריה נפש אדם חובלת.

(ד) חרבה חרב פיפיות אין מזור למכתה.

(ה) עושק ועוֶל ירוֹששו ויהרסו ארמון גאים.

(ו) שוְעַת עשוּק מפה לָאוזן ולפני שופט הארץ תעלֶה.

(ז) שונא תוכחת איש בליעל ואוהב מוסר ירא יי.

(ח) איש מהתל נודע מרחוק וכל יודעיו יבָּדלו ממנו וינזֵרו.

(ט) בונה ביתו בחֵיל זרים כונס אבנים לקברו.

(י) נטל חול על שכם זקן איש אויל בחברת נבונים.

(יא) רֻכסי רשע חֶבֶל קש נץ תקדח בו כולו יְקַד יְקוד.

(יב) ראש אורח רשע על משׂכית שש ואחריתו שוחה עמוקה.

(יג) נוצר תורה שליט ביצרו וירא יי לא יחסר לו כל.

(יד) לב חכם מעין נובע ומחשבתו מקור מים חיים.

(טו) לב כסיל סיר נקוּב כל ימיו לא יאֱלַף חכמה.

(יו) משכיל מקשיב חכמה יהללנה ועליה יוסיף.

(יז) כסיל שומע יהתֵל בה וישליכנה אחרי גווֹ.

(יח) שיח רשעים כמשא בדָרך ומלל צדיק נעים לאוזן.

(יט) בקהל עם פי חכם יבוקש ולדבריו ישימו לב.

(כ) בית הרוס דברי כסיל ומדעוֹ אמָרים אין להם שחר.

(כא) חכמה לסכל סוּגַר לידיו וסד לרגליו ולחכם חֲלי פז לראשו ואצעדה לזרועו.

(כב) שחוק בער בקול גדול וחכם בנחת ישחק.

(כג) פתי ירוץ פתאום בית רֵעו וגבר חכם מתנהל לאיטו.

(כד) אויל מציץ מפתח הבית פנימה ויקר רוח בחוץ יעמוד.

(כה) מטה אזנו אחורי דלת רעהו אוולת היא לו וכלימה ומשכיל יבין לאשורו.

(כו) דברי פתי שיח סיג בלא דעת ובפלס משקל ידבר נבון.

(כז) לב כסיל בפיו ופי משכיל בלבו.

(כח) מחרף נבל רשע נפשו הוא מחרף.

(כט) כבד על משכיל פתי כי לא ידע מה ידבר איתו.

כב

(א) אבן צַחַן באשפה איש עצל כל עובר ירחק מפניו.

(ב) גלל צואה איש עצל מרימו יטרוף ידיו.

(ג) בן מביש חרפת אב ובת איוֶלת למכשול נולָדה.

(ד) אב ואם יקַלו בבת פתַיות ושנואה היא בעיני כל רואיה.

(ה) שיר בבית אָבֵל דבר בלא עיתו מוסר ולקח בכל עת נכונים.

(ו) מורה לב בער מדַבֵּק מכתישי חרס ומעורר נרדם משנתו.

(ז) מאלף לסכל מאכיל לחם ללא רעב ואחרי כלותךָ ישאל מה הוא.

(ח) בכֹה למת כי חדל חיים ועל סכל כי חדל דעת.

(ט) אל תבכו למת כי בא שלום ינוח על משכבו בכו בכֹה לסכל כי יחיה חיי רָעים.

(י) למת יספדו שבעה ימים ועל סכל כל ימיו.

(יא) אל תתן לאויל אמרי שָפֶר ועם חזיר אל תֹאזל בדָרך.

(יב) הרחק מעליו פן יציק לך ולא יטנֵפך כאשר יתנפץ.

(יג) הרחק מעליו וינוח לך ולא יכבידו דבריו עליך עב טיט.

(יד) מה כבד מעופרת ומה שמו סכל.

(טו) חול מלח וברזל קלים לנשוא מסכל.

(יו) בית חָזקוּ אָשיותיו אמצו מאסריו נכונים עמודיו לא יירא מסֹעָה וסער. 

(יז) לב נכון בעשתונותיו כל חרדה לא תזעזענו.

(יח) לב נכון במחשבתו כפיטוּרֵי ציצים על קיר שׂיד.

(יט) כִּצְבַת צמר בהר גבוה ורוח סערה לב סכל על כל צרה רוחו נשברה.

(כ) מחָאַת עין תדלף דמעה מחאת לב תוציא חמה.

(כא) משליף צרור בצפורים יָעֵט אותם גוער ברעהו מגרש אהבתו.

(כב) שָלוֹף חרב על רעו עוד יש תקווה להשיבה אל נדנה.

(כג) פעוֹר פיו על רעו עוד יש תקווה לרצותו באמרי שָפר.

(כד) גולה רָז מכה בסתר ונכלי מרמה מבריחים רֵעַ באֵין השב.

(כה) החזק ברעך לעת מטה ידו למען תָגֵל בטובו.

(כו) מצר בצרת רעהו גם בשמחתו יתערב לבו.

(כז) אל תבוז רע כי דל הוא כי אין אדם מבלי לו רגע צולח.

(כח) לפני עלות הלהב תמרַת עשן ולפני שפוך דם קלון.

(כט) אם מך רעך לא תגַעלֶנו ומפניו בל תיסתר.

(ל) אם הפקיד לך רעך סודו בל תגלנו כי שומעך יזהר ממךָּ וכדוֹמן יחשבךָּ.

(לא) מי זה ישים משמר לפי וחותם על לשוני בל תהגה פי נבלה ולשוני בל יְחיתני.

כג

(א) אל אבי ואדון חיי הצילה נפשי לבל אכשל במוצא שפתי.

(ב) מי זה ישים שוט על הגיוני ושבט מוסר על לבי.

(ג) מי יגַל משוּגתי על פני בל אוסיף עוד לפשוע.

(ד) פן תרבנה אשמותיי ומעֻוָתַי תגדלנה ומחרפַי ישישו ויגדילו עלי עקב.

(ה) אלהי אבי ואדון חיי פלטני מרום עיניים ולב פחז הרחק ממני.

(ו) בל ישׂט לבי ביפת עין במחמדי זוללים וסובאים בל אִפָּת ולא יהיה לי עז מצח.

(ז) שמעו בנים תורת פי ושם לבו לדברי לא יֵבוש.

(ח) בפיו ילכד רשע ואויל בלשונו יכשל.

(ט) אל תתן פיך לשבועה ולשאת השם על שפתיך.

(י) מרבה להשבֵע לא ינקה מעונש ולשון אֻלָה לא תִזכֶּה מחטא.

(יא) נמהר להִשבִע נמהר לחטוא ונגע לא ימוש מביתו.

(יב) נשבע בשגגה חטא באחת נשבע ואשֵם כפלַיִם ענשו.

(יג) שומר פיו מאלה שומר נפשו מעוֶל ובחטא לא יָחְלָט.

(יד) ואף לנבל פיך לא תֶאֱלָף כי הוא עמל ואוֶן.

(טו) זכור אביך ואמך ולא תבוש לדבר בהם במושב גדולים.

(יו) לא יֵקַלו הוריך בעיניך ונהמת כי מהם נולדת.

(יז) מַסְכֵּן פיו לנאצות לא יחכם כל ימיו ונפחז במאוָיי יצרו לא יאֶלַף דעת.

(יח) שתים הנה שנאה נפשי והשלוש תעל חמתי.

(יט) גבר נפחז בזימה לא ינוח עד תלהטנו אַשו.

(כ) משחית דרכו ארצה לא יחדל עד אם כבה שביבו.

(כא) בעל זימה כל בשר ינעם לו ולא יחדל עד אם יבצע מזימתו.

(כב) בעל מחלל יצוע ערשו ואמר בלבו אין מי רואָני.

(כג) קורת ביתי סתר לי וחומות היכלי תסוּכֶּנה בעדי אין רואה עלי ומה ימנעני.

(כד) ולא ידע כי עיני ה׳ בהירות משמש ומחשכֵּי מעשֵי אנוש נגלו לפניו.

(טו) הן בטרם יהיו הכל צפוי לפני אף כי אחרי היותם.

(יו) ובטרם יכין פושע ילָפֵת ברשעו ויגלה קלונו בקהל.

(יז) ואף אשה בוגדת על בעלה ומִזרים תלד בנים.

(יח) על שלושה פשעיה סרה ממצוות יי ברית בעלה הפרה ובנים זרים ילדה.

(יט) היא תִגלה חרפתה בקהל ועל פרי בטנה יפָּקד עֲוֹנה.

(כ) ילדיה לא יעשו שורש למטה וענפיה לא יתנו פרי ממעל.

(כא) שמה לקללה ישאר וחטאיה לא ימחו.

(כב) למען דעת כל עמי הארץ ויבינו כל יושבי תבל.

(כג) כי אין טוב מיראת יי ולא נעים מנצוֹר פקודיו.

כד

(א) החכמה תהלל נפשה ובקרב עַם אלהים תתפאֵר.

(ב) בַּעדת אל תפתח פיה ובתוך עמו תתהדָר.

(ג) כי מפי עליון יצָאה וכערפל כסתה אָרץ.

(ד) אנכי במרום עליון משכני וכסאי בעמוד הענן.

(ה) בשמים יחדיו עמו הייתי ובמעמקי תהומות שם אני.

(ו) במעינות נכבדי מים ובמוסדות תבל הלכתי ובכל עם ואֹם שלטתי.

(ז) בכל אלה מנוחה ביקשתי ואיה איפו מקום מנוחתי.

(ח) אז פקד עלי יוצר כל ואל עושני אמר לי.

(ט) ביעקב תשכון ובישראל תשׂתָרֵר.

(י) מראש קדמי תבל נבראתי ולעולמי עד לא יסוּף זכרי.

(יא) במשכן קדשו לפני עבדתי ושם בציון איתו קמתי.

(יב) בקריה אהובה נחתי וירושלם עיר ממשלתי.

(יג) רֵבֵּתי בעם יקר סגולת יי בישראל חבל נחלתו.

(יד) גודלתי כארז בלבנון כעץ זית בשׂניר וחרמון.

(טו) כתומר בעין גדי גודלתי כשושנה בעמק יריחו.

(יו) כזית כן הִרחיבו דליותי וכעץ על פלגי מים פּוּרוֹתי.

(יז) כקנמון ובשמים ראש בשָמִי וכמור נתתי ריחי.

(יח) כלבונה וחלבנה ואהלים ותרי כשמן הטוב ריחי.

(יט) כאלה הכּתי שרשי וענפַי ענפֵי שֶבח וִיקר.

(כ) כהדרת גפן שפרתי ופרחַי פרחי הוד והדר.

(כא) שעו אלי משחרי ומפריי הטוב תתענָגו.

(כב) כי מתוק מצוף לקחי ומנוֹפת אמריו.

(כג) אוכלַי עוד ירעבון ושותי ישובון יצמָאון לי.

(כד) שומע לי לא יפול ועושֵי דברַי לא יכשל.

(כה) כל אלה בספר ברית יי כתובים.

(כו) תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב.

(כז) מָלאה חכמה כפישון וכנהר חידקל בימי האביב.

(כח) מַטיפה שכל כנהר פרת וכירדן בימי הקציר.

(כט) מביעה לקח כיאור וכגיחון בימי הקציר.

(ל) לא גמרו קדמונים החכמה והאחרונים לא ישיגוה.

(לא) כי רחבה היא מני ים ועמוקה מתהום רבה.

(לב) אף אני כנהר משקה וכברכת מים יורדות גן זֵרוע.

(לג) אמרתי אשקה גני וארוה ערוגת מטעָי.

(לד) והנה הייתי לתעלה ומתעלה לנחל ומנחל לנהר ומנהר לים.

(לה) עוד יאירו קרני הוד אמָרַי כשחר ויפֹזו קַוֵי לקחי על כל אפסים.

(לו) עוד כנבואת יי אטיף מילתי ולקחי אקים לדור אחרון.

המשך - חלק ב׳