ספר בן סירא - חלק ב׳

כד

(א) החכמה תהלל נפשה ובקרב עַם אלהים תתפאֵר.

(ב) בַּעדת אל תפתח פיה ובתוך עמו תתהדָר.

(ג) כי מפי עליון יצָאה וכערפל כסתה אָרץ.

(ד) אנכי במרום עליון משכני וכסאי בעמוד הענן.

(ה) בשמים יחדיו עמו הייתי ובמעמקי תהומות שם אני.

(ו) במעינות נכבדי מים ובמוסדות תבל הלכתי ובכל עם ואֹם שלטתי.

(ז) בכל אלה מנוחה ביקשתי ואיה איפו מקום מנוחתי.

(ח) אז פקד עלי יוצר כל ואל עושני אמר לי.

(ט) ביעקב תשכון ובישראל תשׂתָרֵר.

(י) מראש קדמי תבל נבראתי ולעולמי עד לא יסוּף זכרי.

(יא) במשכן קדשו לפני עבדתי ושם בציון איתו קמתי.

(יב) בקריה אהובה נחתי וירושלם עיר ממשלתי.

(יג) רֵבֵּתי בעם יקר סגולת יי בישראל חבל נחלתו.

(יד) גודלתי כארז בלבנון כעץ זית בשׂניר וחרמון.

(טו) כתומר בעין גדי יודלתי כשושנה בעמק יריחו.

(יו) כזית כן הִרחיבו דליותי וכעץ על פלגי מים פּוּרוֹתי.

(יז) כקנמון ובשמים ראש בשָמִי וכמור נתתי ריחי.

(יח) כלבונה וחלבנה ואהלים ותרי כשמן הטוב ריחי.

(יט) כאלה הכּתי שרשי וענפַי ענפֵי שֶבח וִיקר.

(כ) כהדרת גפן שפרתי ופרחַי פרחי הוד והדר.

(כא) שעו אלי משחרי ומפריי הטוב תתענָגו.

(כב) כי מתוק מצוף לקחי ומנופת אמריו.

(כג) אוכלַי עוד ירעבון ושותי ישובון יצמָאון לי.

(כד) שומע לי לא יפול ועושֵי דברַי לא יכשל.

(כה) כל אלה בספר ברית יי כתובים.

(כו) תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב.

(כז) מָלאה חכמה כפישון וכנהר חידקל בימי האביב.

(כח) מַטיפה שכל כנהר פרת וכירדן בימי הקציר.

(כט) מביעה לקח כיאור וכגיחון בימי הקציר.

(ל) לא גמרו קדמונים החכמה והאחרונים לא ישיגוה.

(לא) כי רחבה היא מני ים ועמוקה מתהום רבה.

(לב) אף אני כנהר משקה וכברכת מים יורדות גן זֵרוע.

(לג) אמרתי אשקה גני וארוה ערוגת מטעָי.

(לד) והנה הייתי לתעלה ומתעלה לנחל ומנחל לנהר ומנהר לים.

(לה) עוד יאירו קרני הוד אמָרַי כשחר ויפֹזו קַוֵי לקחי על כל אפסים.

(לו) עוד כנבואת יי אטיף מילתי ולקחי אקים לדור אחרון.

כה

(א) שלוש הנה תתאַו נפשי ובעיני אלהים ואדם תִשפַּרנה.

(ב) אחים ישליו שכנים יאהבו ואיש ואשתו נאמנו.

(ג) שלוש הנה שנאה נפשי וצר לי מאד בחייהם.

(ד) דל גאה ועשיר מכחש וזקן כסיל וחסר דעת.

(ה) בנעוריך לא אספת ושַׂבת מה תמצא ואם יום תעזבהָ יומיים תעזבֶךָּ.

(ו) מה נאוֶה משפט לזקן ולישיש חכמה.

(ז) מה יקר לנגיד תבונה ולנכבד טוֹב טעם ודעת.

(ח) יְקר ישישים מדע ויראת יי תפארתם.

(ט) תשע הנָה יהלל לבי ועשר תפאר פי.

(י) גבר יצלח באחריתו ואיש חזה אבדן נקם עריו בימיו.

(יא) אשרי בעל אשת חן ולא ינהֵג צמד שור וחמור יחדיו.

(יב) אשרי האיש לא היכשילו לשונו ונכבד לא נענָה לנִקלֶה.

(יג) אשרי הגבר מצא אוהב נאמן ופה דובר על אוזן שומעת.

(יד) אשרי הגבר לא נשבר לבו בעוני ובצרה לא רפתה רוחו.

(טו) ויראת יי על כולנה התרוממה ירא יי מי ידמה לו.

(יו) ראשית יראת יי אהבתו וראשית אמונה לכת בארחותיו.

(יז) הידבק בו ןלא תרפֶינו כי אין דומה לו.

(יח) כל כאב ולא כאב לב כל רעה ולא אשה רעה.

(יט) כל לחץ ולא לחץ אויב כל מוסר ולא מוסר שונא.

(כ) אין ראש ערום מראש נחש ואין צר מאשה צרה.

(כא) אין פחז ממים ולא מלב אשה.

(כב) טוב לשבת עם כפיר ותנין מחברת אשת מדנים.

(כג) אשה רעה תשנה עֹז אפיה ומראת פניה כשָׂק.

(כד) במסיבת רעים יֵשב בעלה לבו נאנח בהזכר שמה פניו יאדימו.

(כה) רבת הרעות כאפס מול רעת אשה גורל רשעים יפול עליה.

(כו) כנתיב חול לרגלי זקן אשת הומיה לאיש מחריש.

(כז) לא תתפתה לתואר אשה רעה ולא תחמוד עשרה בלבֶּךָ.

(כח) אשה מעשירה בעלה עבודתה קשה בשתה רבה וּקְלונה מי יכיל.

(כט) חשכת עין שברון לב ורפה רוח רשה רעה.

(ל) חלחלַת ידים וכשלון ברכיים אשת מבישה.

(לא) ראשית חטאת מאשה ועליה כולנו מתים.

(לב) לא תתן מוצא למים חפץ ויד שלָטֶת לאשה.

(לג) כַּפֶּטר מים הולכים הלוך ונטוש כן אשה רעה תרבה רעתה.

(לד) אם איננה כלבך כרות חצי גוייתך ותן לה ומעל פניך תשלחנה.

כו

(א) אשה טובה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים.

(ב) אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן.

(ג) אשת חיל נֹעם בעלה ישלים ימיו בשמחה.

(ד) אם דל ואם עשיר לבו טוב ופניו צהלו תמיד.

(ה) על שלוש יחרד לבי ותחת ארבע מאד יראתי.

(ו) מרד בהמון עם מרי ולשון שקר יחדיו רָעים ממות.

(ז) ניר קשה אשה רעה דבק בה דבק בעקרב.

(ח) אשה צוררת רעותה מחלת לב ושוט לשונה לא יחוס כל.

(ט) אשה סובאה רבת בוז כי הסתר קלונה בל תוכל.

(י) אשה זונה במרזֵמַת עיניה ובעפעפיה תתוַדָעָה.

(יא) הֶרֶב נצור בת מבישה כי לא תשקוט עד עשות מזימתה.

(יב) תנה עיניך עליה ולא תרף פן תרפה ותתנַבָּל.

(יג) כעָיֵף בציה צָחֵה צמא כל מים ישתה ובכל עץ ישען.

(יד) כן דרך אשה זונה כל עובר תתאָו ואל כל חץ אשפתה פתוח.

(טו) אשה טובה מתת אלהים ואין ערך לעצורת רוח.

(יו) כאור השמש בבוקר לא עבות כבודת בת חן במושב ביתה.

(יז) כנר במנורת הקודש יפת תואר על טובת טעם.

(יח) כאדְני זהב על עמודי כסף רגלי אשת חן צופיות הליכות ביתה.

(יט) בני הזהר בימי העלומים ואל תתן לנכריה חילֶךָ.

(כ) בקש גורלך בכל הארץ ומצא חלקה טובה לזְרַע זרעך כתולדותיך תצמיח.

(כא) וכן יהיה פִּריֶך ולא תהיה שׂוּכתך יבשה.

(כב) חן אשה בנחת קולה והומיה כמחי קָבָל וכאילי ברזל במלחמה.

(כג) בעל אשת מדנים כל ימיו ריב ומצה וחיי לחץ חייו.

(כד) לשתים נשבר לבי ועל שלוש יָרְעָה לי נפשי.

(כה) על איש חיל כי יחסר לחם ואנשי שם כי יֵקלו בכבודם וצדיק נהפַּך לָרשע.

(כו) נהפך מטוב לָרשע אם עוד יאריך הלא יומו יבוא.

כז

(א) סוחר לא ינקה ממרמה ורוכל לא ינצל מעוֶל.

(ב) רודף לבצע יעשה עון ואץ להעשיר מעלים עינו.

(ג) כיתד בקיר בין אבן לאבן כן מרמה בין מוכר לקונה.

(ד) אם לא יחזיק ביראת יי בתמים פתאום ביתו יהרס.

(ה) מעלות העשן נודע האש ושׂכל אנוש בשיחתו.

(ו) הפרי יגיד על עבודת עצו ושפתי אדם על עצת לבו.

(ז) כלי יוצר בכבשן יצרף ואדם בדבריו יבחן.

(ח) אל תהלל איש טרם תשמענו כי זה כור בחינתו.

(ט) לפי מראהו יהולל איש בבואו ולפי דבריו בצאתו.

(י) אם תחפש מישרים תמצא ותלבש אותם כמַדָה תפאָרת.

(יא) כל עוף למינהו ישכון והיושר אצל אוהביו.

(יב) כארי אורב לטֶרֶף ורשע לפועלי און.

(יג) בין כסילים נצור העת ובין נכונים לבטח תשב.

(יד) דברי חכמים בכל עת חכמה וכסיל משתנה כירח.

(טו) שיח אויל בוז ונאצה וצַחֲקוֹ לצון ודברי פי חכם חן ושׂחקו שעשוע.

(יו) מתת רשע רשת מזורה ודבריו פח יקוש.

(יז) מרוב אלתו תסמר שיער ומגידופיו תצִלֶינה אזנים.

(יח) בין רשעים לא תשב ובחבל מלוצצים אטום אזניך.

(יט) מגלה סוד מאבד אמונתו אוהב יבקש בל ימצָא.

(כ) נסה רעך ובטח עליו ואם מגלה סוד הוא אל תלך אחריו.

(כא) מפריד אוהב ממלט אויב כצפור מיד לא תשיגנוּ.

(כב) לא תרדוף אחריו כי נמלט כצפור מפח וכַצבי מיקוש.

(כג) סמים לפצעים כפרה למצָה ולמגלה סוד אין מזור.

(כד) קורץ בעיניו מרמה בלבו מה קשה הִמלט מידיו.

(כה) בצוף שפתים דבריך יהלל ואחרי גוך יפתֵל אותם.

(כו) רבת רעות שנאה נפשי ולא כשנאתו ואף יי שונא אותו ולקללה יתננו.

(כז) זורק אבן על ראשו ישוב ומכה בסתר נפשו חובל.

(כח) חופר גומץ בקומתו ימלאנו ומפיל פח בו ילכד.

(כט) חורש אוֶן בו יכשל ולא ידע אי מזה יבוא.

(ל) צִנים ופחים למזָריהם ועד יום מותם לא ימלטו.

(לא) בוז והיתול לאנשי לצון אף אורב עליהם ככפיר.

(לב) שש לאיד נקי נגע וקלון אחריתו.

(לג) כעס וחמה תועבה הם גם שניהם שומר נפו ירחק מהם.

כח

(א) נוטר איבה משחית נפשו ונוקם ברעהו יי ינקום בו.

(ב) עבור על פשע רעך ויי יעבור על פשעיך.

(ג) אדם לאדם פוקד עוֹן ומיי יבקש חָסד.

(ד) הוא בן אנוש ולא ירחם ואיך ירחם יי עליו.

(ה) זכור קִצֶך והעבר שנאה בשאול ובַאבדון וחדלת מחטוא.

(ו) זכור מצוות יי ולא תשנא אחיך לפני אלהים.

(ז) הרחק מריב דרכך וירחקו חטאים ממךָּ.

(ח) איש נרגן אוהב ריב אוהב מצה הוא בין אחים מדנים ישלֵח.

(ט) מרבה עצים מגדיל מדורה ומרבה מדנים מעלה אף.

(י) זפת וגפרית יעלו האש בוז וחרפה יִרבו זעם.

(יא) הפֵח בנץ תצית להב רוק עליו והא כבה ושתי אלה בפיך המה.

(יב) דבר קשות יצֵת מריבה ומענה רך משיב חֵמה.

(יג) ואף לשון שלישיה תקולל כי חללים רבים הפילה.

(יד) לשון שלישיה הוציא עמים לשבי וגרש אותם מעם לעם.

(טו) הפך מלכים מכסא ונגידים מהיכליהם טרד.

(יו) מקשיב אל לשון רָגל אין שלום במגוּרו כל חייו.

(יז) מכת שבט תעשה פצע ומכת לשון תשבר גָרֶם.

(יח) רבים חללים הפילה חרב ועצומים מהם הרוגי לשון.

(יט) אשרי האיש ניצל ממנה וחכמתו לא נצמָתָה.

(כ) בעוּלה לא משך ובכבלהּ לא באה רגלו.

(כא) כי עול כבד עולה וכבליה כבלי ברזל.

(כב) מות מר מותה ויורדי בור טובים ממנה.

(כג) אל תאחז באוּר ולא תִכוֶה הִפרד מאיש תככים ולא תלכד.

(כד) עוזבי יי המה יכשלו בה ואש עולם תוקד בם.

(כה) הן כרמך בסירים תגדור אף כי תשים לפיך דלתים ובריח.

(כו) כספך וזהבך במאזנים תשקול אף כי תפלס אמרי פיך.

(כז) חתום כספך ובלום פיך ותִנצל נפשך מכל מכשול.

כט

(א) מלוה לרעהו איש חסד ומחזיק בידו נוצר תורה.

(ב) השה ברעך לעת מחסור והוא ביומו ישיב כספו.

(ג) קיים מבטחֶך למועדו ובכל עת יד פתוחה תמצא.

(ד) רבים ילוו לעת מחסור ויאחרו מועד ליום שילום.

(ה) ישַׁק ידיו לעת קחת ועל כיס רעו ירחיב קולו.

(ו) וביום בוא נושה מפח נפשו לימים רבים יתן לו.

(ז) אף אם מצאה ידו חציו ישלם ויהי בעיניו כמצוא חפץ.

(ח) ויש ישיב פניו ריקם וינקה נפשו ברעת עתו.

(ט) ויש בריב ובנאצה יפטירהו תחת כספו וחלף תודה קלון.

(י) רבים יאספו ידם מגמוֹל טוב מיראתם פן ישובו ריקם.

(יא) אפס חַלֵץ עני בעניו והאריך לו ואם מעט אבדת לא כל תחסר.

(יב) טוב תאבד כספך בעד אח ורע משימך אותו תחת אבן לשחת.

(יג) שים לך מטמון בצדק וביושר כי הוא טוב לך מכל אשר לך.

(יד) צור צדקה באסמֶך ומכל רעה תפדךָּ.

(טו) צינה וסוחרה תהי לך בעד אויב מחסה ומסתור מכל צרה.

(יו) ערב בעד רעהו איש חסד ועוזב ערֵבו עז מצח.

(יז) חסד מערבֶך בל תשֶה כי נפשו תקע בעדיך.

(יח) בערובה רבים יורשו והונם בגלי הים.

(יט) אנשי הון הֵריקה ועל ערובתם מארצם ערָקו.

(כ) נפש החוטאת תיכשל בערובה ומתערב במענים שונים נמען בדין משפט.

(כא) ערוב בעד רעך כאשר תמצא ידך אך את נפשך שמור.

(כב) ראשית מחיית אדם לחם ומים כסות לערווה ובית בקרה.

(כג) טוב חיי מסכן בצל קורתו מלחם רב בשולחן זרים.

(כד) אם רב ואם מעט יאכל ולא ידע איש כי הוא עושה בביתו.

(כה) חיי רָעים מבית לָבית ובמקום זר פיו בל יפתח.

(כו) בפנים נזעמים ישאו פני אורח נאצות ישמע ויחריש.

(כז) אורח אתה שימה לחם ואכול מאשר לך גר אתה צא צא כי למכובדַי פיניתי הבית.

(כח) דברים קשים כאלה כמדקרות חרב לאיש דעת כי ילחֵץ בבוז ובחרפה על מגורו.

(כט) הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין.

(ל) וקל מסובין חתן דר בבית חמיו.

(לא) וקל ממנו אורח מכניס אורח.

(לב) וקל ממנו משיב דבר בטרם ישמע.

(לג) טוב טוב חונן דל ומאשר לך האכילהו ואם ערום כסהו.

(לד) כי בשרך אתה מכסה ולאלהים אתה מלוה והוא יגמלך שבעתים.

ל

(א) אוהב בנו יחזק מוסרו למען ישמח באחריתו.

(ב) מיסר בנו יגיל בו ובין חבריו בו יתהלל.

(ג) בן חכם קנאה לשונאיו ואוהביו ישעשעו בו.

(ד) מת האב הרֵע לא מת כי כמוהו השאיר אחריו.

(ה) יראנו בחייו ויגיל ימות ולא יבהל.

(ו) לאוהביו יגמול טוב ורעה ישיב לשונאיו.

(ז) מפנק מנוער בנו ירבה מכאוביו ולכל רעה ישמח לבו.

(ח) כעַיִר פרא לא יאסר בן מביש איננו שומע מוסר אב.

(ט) יסר בנך ולא תבוש תשחק בו ויכלימֶך.

(י) לא תשחק בו פן תעצֵב עליו ולא תניחנו באות נפשו פן יקהה שיניך.

(יא) לא תשליטנו בימי עלומיו ולא תשא עליו כל חטא.

(יב) כוֹף ראשו בעודו רך הט שכמו בעודו נער פן יקשה ערפו ומרה בך.

(יג) חנֵך בנך ויסר אותו בכל כוחך ולא תעַכָּרך רעתו.

(יד) טוב מסכן וגיו בריא מאיש עשיר ומכאוב בבשרו.

(טו) נבחר חיי בריאים מזהב וטוב לב מפנינים.

(יו) אין עושר כחיים בריאים ואין שמחה כשמחת הלב.

(יז) טוב מות מחיי מחלה ורדת שאול מחיי מכאובים.

(יח) משים מעדנים לפני פי סגורה כמציג זבחים על קברי מתים.

(יט) מה יועיל מטעמים לפני האלילים אשר לא יאכלון ולא יריחון.

(כ) ומה כשרון לעושר לא יסכון לבעליו.

(כא) עיניו יראו ולבו נאנח כסריס בחיק העלמה ואין אותו.

(כב) אל תתן דאגה בלבֶּך ולא תתיסר ברעיון רוח.

(כג) לב מרגוע חיי רוח ומשוש נפש אורך ימים.

(כד) אל תדאג צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום.

(כה) מחר בא ואינך ודאגת על עולם לא לך.

(כו) הרגיע בחייך והתענג על טוב וגרש עצב מגֵיו.

(כז) כי רבים חללים הפילה דאגה וקטב ישוד רוח נכאה.

(כח) קנאה וכעס יענו כח ודאגה בלא יומו תזקין.

(כט) מרגוע ומשוש נועם לבעליו וכל מאכל פיו יעלה לו.

לא

(א) דאגה מדאיבה דאגת עושר והדאגה תניד שינה.

(ב) דאגת הון תרחיק תנומה וָחֲלי רעה תפָרֵד שינה.

(ג) עמל עשיר לצבור הון לעת ינוח יאכל טובו.

(ד) עמל דל לכדי מחסורו וגם בנוחו לא ישיג נחת.

(ה) כל ימי עני רעים וגם לילותיו עמל ומכאוב.

(ו) בשפל גגים גגו ומעפר כרמו לִכרמים.

(ז) כי ירעב יחסר לחמו וישבע ישחית מעיו.

(ח) כל ימיו בלא סדרים פעם מחסור ופעם מותר.

(ט) אוהב כסף לא יזכה ורודף אחרי בצע חושׂך מיוֹשר.

(י) רבים הִשׂגו חיל ובטחו בו ולא פדם ברעה ובקיצם לא הִצילם.

(יא) כי הון מכשול לאויל ושוגה בו יווקש.

(יב) אשרי עשיר נקי כפיים ואחרי בצעו עיניו לא הלכו.

(יג) מי זה האיש ונהללנו כי פלא עשה בעמיו.

(יד) מי זה ניסה בהון וישלם ועשה לו שם תהלה.

(טו) מי זה מצא ידו לעשוק ולא עשק לעַוֵל רעהו ולא עִוֵל.

(יו) טובו יחיל לבטח ותהלתו יְתַנו בקהל.

(יז) בני כי תשב ללחום עם עשיר לא תפער לועך בלי חוק.

(יח) אל תאמר לא יספוק לי כי רע עין שנא יי.

(יט) אין רע מרע עין על כן על כל דבר תדמע ומפניך תרדנה דמעות.

(כ) אל תושט ידך בכל אשר תראה ואל תתרוצץ ברעך בקערה ולא תחטוף חלקך ביד.

(כא) שים אוַת רעך כאותֶך והתבונן בכל אשר תעשה.

(כב) אכול מאשר הושם לפניך כאיש מוסָר ולא תהיה זולל פן תשׂנא.

(כג) השכם אסוף ידך בתחילה מן הקערה ובשבת גדולים אל תהי ידך בה בראשונה.

(כד) איש טעם יאכל במידה וישתה במשוּרה ישכב ושנתו ערבה עליו.

(כה) מתוקה שנת אוכל במידה על משכבו ינוח בוקר יקום ולבו טוב עליו.

(כו) נְדַד שינה חלי בטן וקֶרֶס מעי לממלא בטנו בוקר יקום ולבו בל עמו.

(כז) ואם יפצירו בך לאכול סור מתוך המסיבה וינוח לך.

(כח) שמע בני ואל תבוז לקחי כי באחרית תתבונן בם.

(כט) בכל מעשיך היה מהיר וחלי לא יקרב אליך יְגַע בחפצך אז תֶאֱיָל.

(ל) טוב עין יברך הלחם ומאת כל ישא תודה.

(לא) אף ביין אל תתגבר כי בשכר רבים אבָדו.

(לב) כלי צורף בכּוּר יודַע ולב אדם כי מלא מָסָך.

(לג) יין לאדם מים חיים אם במידה ישָתֶה.

(לד) מה חיי אדם באין יין כי הוא מראש למשׂושׂ נוצר.

(לה) שמחת לב צהלת פנים שותה יין במידה.

(לו) ריש וחֲסר דעת וכשל כח מהלומות ופצעים לסובא.

(לז) במשתה היין אל תוכח רעך ולא תפריענו בשמחתו.

(לח) לא תגלה מומיו ואל תִנָצֵה באיש והוא לבוש אדום.

(לט) גם סוד משחקים אל תפר פן תסָכֵּן בם.

לב

(א) אם רב המסיבה נשׂוּמוֹתָ אל תתרומם ובראש גדולים לא תשב היה כאחד מהם.

(ב) חושה על אודותם ועשה אשר נטל עליך ואז תשב.

(ג) בכל עמלם תקֵן ועשה ובשמחתם תֵחַד ועל פניהם תִכּבֵד.

(ד) בין גדולים לא תתגדֵל ולזקנים ממך אל תָבוֹז.

(ה) בהוועד העדה ישישים בראשם ידברו כי בם עצה ותושיה ולבם יחווה דעת.

(ו) חדל פיך באין שומעים ולא תשים דבריך כַּבוסר.

(ז) ערום יצפון חכמה ולפי חפצו יכין ארחותיו.

(ח) דבר ישיש כי לך יָָאֲתָה ימים בך ידבֵּרו.

(ט) דבֵּר נער לעת תבוקש השב דבר בטוב טעם ודעת.

(י) רב העניין במעט דברים כמבין דבר ומחריש.

(יא) לפני רעם ברק ולפני חן ענווה.

(יב) לעת אכול אל תרבה דברים ולא תהיה ממאחרי שָבֵת.

(יג) השב רגליך הביתה ועשה חפץ לבך אך ביראת יי.

(יד) ועל אלה ברך יי המשביעך מטובו.

(טו) ירא יי ישמע מוסר והמטיב דרכו מישֵר ארחותיו.

(יו) משחר דתו ימצא טוב והפותר אותה לפי חפצו תהי למוקש.

(יז) משפטי יי נר לרגלי יראיו ומצעדיהם יכונו.

(יח) רשע יסלף תורה ובפתרון מעוקל יישר ארחותיו.

(יט) משכיל דעת בל יבֶז ואם נעלָמה ורשע נואַש יאמר לבו בגובה אפו בל יחוש.

(כ) נועץ לפני עשותו לא ינחם אחריו.

(כא) משים משטר לדבריו בל יהגה טיח תפל.

(כב) באורח כושל בל תלך ולא תיגוף באבן בת שתים ראשים.

(כ) באורח עָוֶל בל תבטח ובדרכך השמר מאד.

(כד) בכל מעשיך דְעֵה יי עושה זאת נוצר עדותיו.

(כה) מאמין דת אל נוצר פקודיו ובוטח בו לא ימוט.

לג

(א) יראי יי לא יאונה להם רע ואם ינוסו מהר ימלֵטו.

(ב) איש אמונים ילך בטח ולב חנף כאניה בלב ים זועף.

(ג) למד לדבר אז תישָמע אסוף דעת ודע מה תשיב.

(ד) לב סכל כגלגל סוב ומחשבתו כאופן העגלה.

(ה) רֵע נבל כסוס מצילה תחת כל רוכב צהול יצהל.

(ו) מה יום מיומים והשמש תשווה אורה יום כיום.

(ז) יי בחכמתו הבדילם וחלק בהם זמנים ומועדים.

(ח) מהם ברך וקידש ומהם הִפלה למלאכה.

(ט) ואף בני אדם כולם יחדיו מחומר נבראו ומעפר אדם נוצר.

(י) יי בחכמתו הִבדיל בינהם והִפלה דרכיהם.

(יא) מהם ברך וקידש והִקריב אליו ומהם הִשפיל והִכניע.

(יב) כחומר ביד היוצר בני אדם ביד עושֵׂמו.

(יג) טוב לעומת רע חיים לעומת מוות אור לעומת חושך וצדק לעומת רשע.

(יד) שוּר בכל מעשה אלהים כולם שנים שנים זה לעומת זה.

(טו) ואף אנכי באחרונה באתי ולב בני אדם כמבראשית מצאתי.

(יו) כעולֵל אחר הבוצר קמתי ובחסד אלהי כבוצר יקבי מילאתי.

(יז) שמָעוני נגידי עם ונסיכי עדה הקשיבו לי.

(יח) בן ואשה ואח ורע אל תמשל בך בחייך.

(יט) כל עוד אתה חי ונשמה בקרבך אל תשלט עליך כל בשר.

(כ) אל תתן הוניך לאחַר לבקש מהם חית ידֶך לבָשְתֶך.

(כא) טוב יבקשו בניך ממך ואל תבקש אתה מהם.

(כב) היה שליט במעשיך ולא תנבל יקָרֶך.

(כג) וכי ימלאו ימיך למות אז תנחיל לבניך כל אשר לך.

(כד) מספוא משא ושבט לחמור לחם מוסר ועבודה לעבד.

(כה) תן לו ויעבוד וינוח לך פן ירפה וימרוד.

(כו) תן לו ויעבוד ולא ימרה פיך כי הבטלה ראשית כל חטאת.

(כז) אם סורר הוא הרבה מוסרו אך בלי משפט בל תענישנו.

(כח) אם ישר עבדך אַהבֵהו כנפשך כי בדמך קניתיהו.

(כט) אם נאמן הוא אהבהו כמוך כי נפשו כנפשך.

(ל) אם תכביד עולו וימלט מידֶך איה איפוא תבקשנוּ.

לד

(א) מרדֵף רִיק ימצא כזב וחלום שוא שמחת לב בעַר.

(ב) מאחֵז בצֵל וצופן רוח איש מחזיק בחזיון לָיל.

(ג) מחזה בחלום תמונה במראֶה לעומת הרואה.

(ד) מי יתן טהור מטמא ואמת משָקר.

(ה) נחש קסם וחלום הבל המה גם יחד ושוגה בם שומם רוחו.

(ו) אם לא מאת יי נפקדת אל תתן לחלום לבֶּך.

(ז) רבים נפתו בַחלום ותוחלתם נכזָבה.

(ח) כי אין חפץ יי בכזב וחכמת בני עוֶל בלילה תאמֵן.

(ט) גבר מנוסה רבה מדעו ואיש נבחן ישכיל דבריו.

(י) איש לא ניסה מה ידע כי במסה תרב חכמה.

(יא) רבות חזיתי בנסיוני והמון חליפות חלפו עלי.

(יב) פעמים רבות לשערי מות הגעתי ובהם ניצלתי.

(יג) יי עושה רצון יראיו כי רב מבטחם בו.

(יד) רחוק מצדיקים תוגה ופחד כי ביי מבטחם.

(טו) אשרי איש ירא יי מה רב מגינו ומה עוז מחסהו.

(יו) עיני אלהים על כל אוהביו מגן ומציל ומשען עוז.

(יז) מחסה משונא פורק מאויב רופא חולים וסומך נופלים.

(יח) משׂושׂ לב אור עיניים וחיי נעימים ושובע ברכות כל אלה כפלים על צדיקים יאתָיו.

(יט) עולות רשעים עוֶל וזבחיהם לא לרצון.

(כ) כי אין חפץ ליי בעולותיהם ולא ברוב קרבנותם ישא לחטאתם.

(כא) מקריב זבח מחֵיל דלים זובח בן לעיני אביו.

(כב) לחם צר חיי מסכן וטורפו מידו שופך דם נקי.

(כג) עושק מחיית רעהו חומס נפשו ועוצר שכר שכיר שופך דמו.

(כד) זה בונה וזה פורץ מה עשו גם שניהם הלא לריק עמָלו.

(כה) זה מברך וזה מקלל בקול מי משניהם ישמע יי.

(כו) רוחץ למת ושב אליו איכה יטהר.

(כז) צם על חטאיו ושב אליהם תפילתו מי ישמע וצומו מה הועיל.

לה

(א) זבחי צדיקים שוְעת פיהם וקול רינתם יבַקע שמים.

(ב) עשֹה צדק טוב מזבח ונוצר תורה ממקטיר חֵלב.

(ג) עזוב חטאים רצון יי וחדל רֶשע יכפר פניו.

(ד) מתת איש טוב תהי לרצון וזכר צדיק לא ישכח לנצח.

(ה) תן לדל בעין טובה ואל תְזָעֵף בנדבתֶך.

(ו) בכל מתת ידך תצהיל פניך והלווה לדל בטוב לבב.

(ז) כי יי יגמול עליך וכפלים ישיב לך.

(ח) מלווה ליי חונן דל כי מי ישלם מבלעדוֹ.

(ט) שַוֶעת נכאים ישמע יי וצעקת מצוּקים לפניו תעלה.

(י) לא יעזוב אֶנקת יתומים ודמעות אלמנה מקשיב.

(יא) עובד יי בשמחה יֵרצה ותפילתו מעל לעננים תעל.

(יב) ואף יי לא ישקוט עד אשר יפקוד אותם ובמשפט קשה ישפוט קובעיהם.

(יג) לגוי אכזרי ישיב גמול ועריצת חטאים תֹאבֵד.

(יד) יגמול לרעים אונם ולעושי עול על עלילותם.

(טו) עד אשר ידין יי דין עמו וישיש לבם בפרעות אויביהם.

(יו) יבושו שונאים בעת צרתם כקוֹוים לַמטר בחורב וָאָין.

לו

(א) אל אלהי עולם רחם עלינו.

(ב) שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוּךָ.

(ג) הרם ידך על עם נכרי למען ידעו גבורתֶךָ.

(ד) קדש שִמך בם לעינינו כאשר נקדשתָ בנו לעיניהם.

(ה) ויֵדעו גם הם כמונו כי אין אלהים מבלתֶךָ.

(ו) חדֵש אותותיך ושנֵה מופתיך חזֵק ידך וזרוע ימינֶךָ.

(ז) העירה אפְּךָ ושפוך זעמֶךָ שבור שונא והסר אויב.

(ח) כי בא הקץ הגיע זמן ומי יאמר לך מה תעשה.

(ט) באש אפּך העבר שונא וצָרֵי עמך הכניע.

(י) הפר נזר צר האומר אני ואפסי עוד.

(יא) קבץ כל שבטי יעקב ושבו אל ארץ אחוזתם כאשר נשבעת מימי קדם.

(יב) הרם קרן ישראל אשר קראת שמך עליו לאמֹר בני בכורי ישראל.

(יג) רחם על עיר הקודש ירושלם מקום מקדשֶךָ.

(יד) מלא ציון ביקרֶךָ והיכל הקודש בכבודֶךָ וימָלאו דברי נביאיך מקדם.

(טו) האר לב עם סגֻלתֶךָ ושים נבואתך בפי חוזיך.

(יו) השב גמול למייחלים לָך ויֵאמנו דברי נביאיך.

(יז) שמע תפילת עבדך ורצה עמֶך. 

(יח) וידעו כל אפסי ארץ כי אתה הוא לבדְך אל מלך עולם.

(יט) כל מאכל תקח נָפש ואוכל מאוכל יעֵרב.

(כ) חיך יטעם טעם אוכל ולב חכם אמרי שָקר.

(כא) לב נוכל יכין מדחֶה ואיש חכם ידע להנצל.

(כב) לפי גמל משאו ואדם לפי שכלו.

(כג) כסף וזהב באבן יבחַנו ואדם בכסף וזהב.

(כד) מוקש אדם ייטיב דרכו ומקשה לבו אין מזור לו.

(כה) לא יערב לכסיל אמת אם לבו בל ישתאה בה.

(כו) דבר אין לו שחר נפלא בעיני אויל וחכם באשר יבין יתעַנָג.

(כז) פה צמא לַמים ואוזן כסיל לחדשות.

(כח) אשה יפה תצהיל פנים יקרה היא מכל מחמדי עין.

(כט) שמחת בעל אישה יפה ויתרון חפצו בכל היא.

(ל) אם פיה הוצק חן ולבה מלא טוב אין באישים דומה לו.

(לא) אשר לו אשת חיל קניניו יפרוצו כי עזר היא לימינו ועמוד למבטח עוז.

(לב) נחלה בלי גֶדֶר תהי לבז ואדם באין אשה הנו תועה כה וכה.

(לג) מי יבטח על שודד אל כל מקון נודד 

(לד) כן אדם קן אין לו יומם ומקום ללון לפנות ערב.

(לה) בעיני אשה ייטב כל איש ואיש יבחר אשה מרעותה.

(לו) בהוולד בן תשמח האם ויש בת טובה מבן.

לז

(א) כל רֵע יאמר רֵע אני ויש רֵע בשמו.

(ב) רע נאמן שמור לך כנפשך.

(ג) אוהב נהפך לאויב עזה כמות שנאתו.

(ד) אי לרעה הזאת המכסה פני האדמה ערמה ומרמה.

(ה) רֵע נבל יקרב ביום טובה ובאידו יתיצב מנגד.

(ו) רע נאמן נלחם באויב ובצרה הוא מחסהו.

(ז) הצֵר בצרת רעו לא די ועוזרו במאודו איש אמונים.

(ח) הקשב כל עצה והטובה מהן בחר לך.

(ט) הועץ בלבך כי אין נאמן ממנו.

(י) כי הוא יחוה לך יותר משבעה צופים במרומי קרת.

(יא) דע יועֶצך ובין אל דעתו פן יכונן אל חפצו.

(יב) אולי ינסה בך מעשהו הטוב הוא אם רע.

(יג) עשה כי טוב יחוֶה לָך והוא מנגד יתיצב לראות מה אחריתו.

(יד) אל תתיעץ עם צר עין והעלם מעשיך מאיש קנאה.

(טו) אל תדרוש עצה מאשה על צרתה ולא מרך לבב על מלחמה.

(יו) לא מסוחר על מרכולתו ולא מקונה על קניינו.

(יז) לא מכילי על נדיבוֹת ולא מעצל על יגיעה.

(יח) לא מאיש חֵמה על רחמים ולא מנבל על יושר.

(יט) בישרי לבב תוָעץ אשר לבם כלבֶך בצרתך צר למו ובטוּבך יגל לבם.

(כ) ועל אלה תשפוך שיחֲךָ לפני אלהים והוא יישר ארחותיך.

(כא) לפני עשותך הוָעץ ועשה באומץ לב ובכלותך אל תִנָחֵם.

(כב) ארבעה המה מניעים חפץ הלב משכורת ונזק חיים ומוות ומהמה פיתוי שפתיים.

(כג) איש חכם בעיניו סכל הוא בעיני כל.

(כד) יש חכם ויועץ לכל ולנפשו אין כשרון.

(כה) ויש חכם לנפשו ומבלעדו אין תושיה בו.

(כו) ויש חכם בפיו וישׂנֵא כי פועל ידיו לא יֵרָצֶה.

(כז) ויש משכיל יכון לנפשו ובטוּב אחרים יטיל גורלו.

(כח) הוא ישבע עונג כבוד בעמו יירש וזכרו לנצח.

(כט) בני בחן נפשך בחייך והזֶר ממנה כל משחת.

(ל) כי לא כל מאכל יכון לכל נָפש ולא כל נפש תרצה בכל.

(לא) אל תפנק לבך במעדנים ולמטעמים אל תתן עיניך.

(לב) כי ברוב אוכל רב מכאוב ופושק לועו ירבה מחלהו.

לח

(א) כבד הרופא טרם יבוקש לָך כי מאל הוא.

(ב) יי יתן לרופא חכמה ומשאת מאת פני מלך יקח.

(ג) חכמת הרופא תרוממנהו גדולים עליו יתפלאו.

(ד) אלהים יצר סמים למרפא ונפש דעת לא תקוץ בם.

(ה) הלא בעץ המתיק יי מים המרים למען הכֵּר כחו.

(ו) יי חונן לבני אדם כח מַרפא בו נפלאותיו יהללו.

(ז) עשבי מזור מארץ הצמיח בם ירפאו מכאובות.

(ח) הרוקח ימַלַח אותם מעשה בלִילה ומלאכתו לא תכלה.

(ט) בני אל ירך לבך במחלתך העתר ליי וירפאך.

(י) עזוב עוון והיטיבה דָרך וטְהר לבך מפָּשע.

(יא) אז שלח לרופא וקראהו כי במלאכות יי יבוא אליך.

(יב) כי יבקש ליי למען תצלַח מעשהו לחיותך מחלי וגווך יחלים.

(יג) החוטא לאלוהים ביד הרופא ינתן ושב בלבו ימצא מזור.

(יד) בני למת בכֹה תבכה והורד דמעות על מותו.

(טו) אסוף גויתו כיקרו וקבור אותו לפי ערכו.

(יו) ספוד וקטננה עליו יום או יומיים ככבודו ואחרת תינחם.

(יז) כי ברוב יגון מחלה ומספד מר יְעַנה כח.

(יח) אל תמגן למרוּדה לבֶּך והסר תוגה מנפשך.

(יט) כי אין משאול השֵב ולמה תאבד חייך בלא יומו.

(כ) זכור כי אחריתך כאחריתו היום זה מחר אחֵר.

(כא) לכן בנוחו גם זכרונו ינוח ובצאת נפשו השקט לבֶּך.

(כב) אל תבטח בהון אין מבטח בו כעוף השמים הוא פורח אנֶה ואנֶה.

(כג) כדבורה עוקצת לאחד ולאחר תתן דבש כן הון האחד ישמח בו ואחֵר יעצב בו.

לט

(א) חכמת סופרים בלימוד תמצֵא וחפשי ממלאכה יחְכַּם.

(ב) איכה יחְכם חורש ועודר בפָּרים מלאכתו ושיחתו בבני בקר.

(ג) זרע מעניתו הגיון לבו ודאגתו על בליל בקרו.

(ד) הֶחָרש והחושב יום ולילה יגֵע ומחשבתו למלאכת אמן.

(ה) חרש אבן לפיתוחי חותם תחבולותיו עם מעשה ידיו להתפאר.

(ו) חרש ברזל על פטישו ניצב נָחַר בשרו משביב אִשו ומהלום פַּעמו תצְלֶנה אזניו.

(ז) צורף זהב ירקע פחו לציצים ופרחים להוציא כלי למעשהו.

(ח) נחר גרונו ממפוח ועיניו על תבניתו.

(ט) ויוצר חרשׂ על גלילו ישב כליוֹ באבנים יכין ובכבשן יצרפנו.

(י) לבצע מלאכתו כל דאגתו וכל עתותיו שקולות לפניו.

(יא) יוצר החומר ביָד ובכובד משאה יגֵע.

(יב) כל אלה בעמל ידם יעבודו ואיש איש במלאכתו יבין.

(יג) ואם אמנם לא תכון עיר בלעדיהם כי כשרון המעשים במלאכתם.

(יד) אפס לעצה לא יכון לבם ובקהל עם לא יֵרומוּ.

(טו) על כסא דין לא ישֵבו צדק ומשפט בל יָדָעו.

(יו) מדע ולקח לא ילַמֵדו ומשלי חכמה אין בפיהם.

(יז) כי בכשרון מלאכתם ידם גָבֵרה ותחבולות במעשיהם יבינו.

(יח) אכן איש תבונה שם לבו לחכמה ובתורת יי יהגה.

(יט) חכמת קדמונים ידרוש ובנביאי יי יתבונן.

(כ) דברי אנשי השם יחקור ובמעמקי סודם ישכיל.

(כא) בין נסיכי ארץ יתהלך ולפני גדולים יתיצָב.

(כב) משלי חכמים יאלף ומבין אל חידותם.

(כג) גלילות ארץ יסובב טוב ורע ינסה.

(כד) ולפני יי ישפוך שיחו וחטאיו להיטיב יבקש.

(כה) לו יתן יי חכמה וברוח מדע יבוננהו.

(כו) איתו עצה ותושיה ומפיו יפיק תבונה.

(כז) עמים לו ישמָעו ומפרי שפתיו ישבעו לקח.

(כח) רבים תהלתו יגידו ושמו יגדל בארץ.

(כט) תפארתו לעולם תהיה וזכרו לדֹר דֹר.

(ל) חכמתו יתַנו בקהל ותבונתו עמים יספרו.

(לא) בחייו יהולל מאָלף ובמותו שם עולם לו.

מ

(א) שמעוני כי עוד מילים מָלאתי כסהר בחצי חודש.

(ב) הקשיבו בני ותפרחו כשושנה בעומק המים.

(ג) כלבונה תתנו ריח וכחבצלת השרון תפרָחו.

(ד) הרימו קול תהלה יחדיו הודו לאלהים על עלילותיו.

(ה) תנו תודה וכבוד לשמו בנבל וכנור זמרו לו לאמור.

(ו) כל מעשי יי טובים גם יחד לתומם נוצרו כולמו.

(ז) ומי זה יאמר מה זה ועל מה זה כי חפץ לכל דבר.

(ח) בדבָרו תצא השמש בבוקר ובערב היא באה בדברו.

(ט) כולם בשמחה לחפצו ילֵכו ופקודתו אין מאחר.

(י) מצעדי איש לו נודעו ואין נסתר מנגד עיניו.

(יא) כל דבר מאיתו לא יִפלא קטון וגדול אין לפניו ולא חזק וקשה ממנו.

(יב) חסדו כנחל שופע ומשקה כנהר תבל.

(יג) גם חמתו כשטף מים לעמים הופך ארץ פרי למלחה.

(יד) ישרים דרכי יי לצדיקים ופושעים בם יכשלו.

(טו) מראש טוב לטוב הוכן ולרשעים רעה.

(יו) ראשי צרכי אדם אש ומים ברזל ומלח יין ושמן דגן חלב ודבש כסות ובגד.

(יז) טובים המה כל אלה לטובים ולרשעים לרעה יהפֵכו.

(יח) גם רוח סער למשפט הוכן יעקֵר הרים בעֹז אפו לנקמת שולחו.

(יט) ברד ורעם דבר ורעב שלוחי משפט כל אלה.

(כ) שן חיה ועקרב שוט וחרב לכלות פושעים.

(כא) ביום פקודה ימהֵרו פי שולחם לא יעבורו.

(כב) הן זאת מראש דברתי התבוננתי וכתבתים בַּספר.

(כג) כל פועל יי רק טוב וכל דבר לצבאו נוצר.

(כד) אל תאמר זה טוב וזה רע כי כולם חתומים באוצרותיו וכל דבר בעתו מה טוב.

(כה) הבינו זאת בלבכם ברכו את יי והודו לשמו.

מא

(א) מה גדול עמל אנוש ומה רבָּה אסון אדם. 

(ב) מיום צאיתו מבטן אמו עד שובו לבטן אדמה אם כל חי.

(ג) יגון ומכאוב מנָתו כעס ועצב ענינו הבל ורעות רוח עד יום מותו.

(ד) ממלך היושב על כסאו ועד שוכני עפר מנושא נזר ועד לבוש קרעים.

(ה) רוגז וכעס וקנאה וחמדה פחד ואימה שנאה עצב וחרון יפריעום יומם.

(ו) ובנוחם עלי משכב עשתונות בלהות תנוּדֵמו.

(ז) יִנפש אדם מעט בשנתו סעיפים וחזיונות לילה יבהלוהו.

(ח) יקיץ מתנומה כפליט משדה קָטל ויָגֵל כי סר צל פחד.

(ט) כל אנוש נושא דאגתו בלבבו אם עשיר בעשרו ואם עני בעניו.

(י) כל בשר מאדם ועד בהמה יגון ומכאובות ישיגו.

(יא) כל אשר מאדמה לאדמה ישוב וממרום למרום יעל.

(יב) כל עוול ורשע יהבָּלו צדק ויושר לעולם ניצבים.

(יג) הון עוֶל נחל כוזב ומטר סוחף בֶּצע שָקר.

(יד) אוסף רֶשע עב בלוּל ממים גפרית ורוח.

(טו) גפרית בברק תעשַן מים ניתך ארצה ורוח יעלה בתהו ויאבֵד.

(יו) חליפות לרָשע אָין שרשו בל יכֶּה גזעו בל יחליף כעץ שתול על שן סלע.

(יז) כקנה על שפת נחל ולפני עשות ירק יבש מקורו.

(יח) קלים הם כקצף על פני המים לרגע יהָלמו ואינם.

(יט) ופועל צדיקים יבורך וחפצם עומד לעד.

(כ) איש שֶׂפֶק ויגֵע ירגיע בחייו מהון עתק.

(כא) ירושה והצלחה יתנו הון ומשניהם שֶׂפֶק לב.

(כב) כבוד ויקר יתנו שֵם ומשניהם מוצֵא חכמה.

(כג) בנין ובגד ירחיבו לב ומשניהם אשת חן.

(כד) יין וזמר ישמחו לב ומשניהם אוהב נאמן.

(כה) כינור ועוגב יערבו לאוזן ומשניהם אמרי שָפר.

(כו) תואר ויופי מחמדי עין ומשניהם שיבולי השדה.

(כז) רע וחבר עוזרים בעתם ומשניהם אשה טובה.

(כח) אח וגואל מצילים בצרה ומשניהם צדקה.

(כט) הון ובצע מסעדי רגל ומשניהם עֲצַת אמונה.

(ל) חיל וחוסן מאמצי רוח ומשניהם יראת יי.

(לא) כי אין ביראת יי מחסור ולא בעזרתה מגור ועל כל היא רוממה.

(לב) הדבק בה ואל תרפנה כי אין דומה לה ותפארתה על כל כבוד.

(לג) בני זעקת מצוק בל תהדוף ולא תהיה נבהל להמית ונמהר להכות.

(לד) בני הזהר מבַּקֵש נדיבוּת כי טוב מות מחיי עונה.

(לה) גבר מצפה לשולחן זרים חייו אינם חיים.

(לו) מארוחת זר ישבע קיקלון ואיש רוח ירחיק מֶנָּה.

(לז) לחם עוני לנפש עזה יֶעֱרַב ובקרבו נהפּך למרורת פתנים.

מב

(א) אֵי מות מה מר אתה לאיש עשיר שוקט על נכסיו.

(ב) לאיש חיל ומצליח דאגה ועצב לבו לא ילחָצו וכל מאכל פיו יערַב לו.

(ג) הה מוות מה נעמת לאיש נשבר נכה רוח וחדַל טוב.

(ד) ולאיש זקן קשה רוח וחסר לחם וכח לעבוד אָין.

(ה) אל תירא מות כי זה חלקך גם קדמונים גם אחרונים לך ידָמו קץ כל בשר הוא.

(ו) הבחפץ יי תגעל ובשאול מי ישאל אם רב ואם מעט ימיך.

(ז) זרע שנוא בני בליעל כי בבית עוזבי יי גֻדלו.

(ח) אב בליעל בניו יבזוהו כי בגללו תקולל חלקם.

(ט) אוי לו לרשע כי עצב ילוֶנו עד מוֹת והקבֵר.

(י) שם רשעים לאבדון וזכר צדיק לעולם יהיה.

(יא) קנה לך שם טוב כי הוא יְלַוֶך מאלפי זהב וכסף.

(יב) לרעה נולד רשע חייו ביגון ואחריתו לאבדון.

(יג) אם רבה הצלחת אדם בימיו הלא קצרים המה ושם טוב עומד לעד.

(יד) אם רבו שנות זד מה כשרון לו והמה כלא היו.

(טו) ארוכים הם חיי ישר אם רב ואם מעט ימיו.

(יו) חכמה נסתָרה ואוצר טמון מה יועילו גם שניהם.

(יז) טוב אויל המסתיר אוולתו מחכם המסתיר חכמתו.

(יח) בני בחוב לך התאמץ ביראת יי פן תרום ותבעט.

(יט) עשה הטוב ומפני כל אַל תבוש.

(כ) יש בושת לתהלה תהיה ויש בושת לא נאוָה.

(כא) יבושו אב ואן מזנוֹת שר ומושל מכחֵש.

(כב) יבוש שופט מהטוֹת משפט יועץ מהכשיל ועם ממרי.

(כג) יבוש רע מבגוד בעמיתו ושכן מהשיג גבול.

(כד) יבוש איש מגמול רעה תחת טוב ומהחֲריש לדורש בשלומו.

(כה) יבוש הנודב מהַכלִים במתת ידו והגואל מהעלים עין משארו.

(כו) יבוש איש מגלות סוד רעהו ורש מנבָלָה ומספֵּר מכזב.

(כז) אם באלה תבוש מצאת חן בעיני כל אדם.

(כח) אך באלה אל תבוש ולא תשא פני כל איש.

(כט) לשמור מצוות יי ועדותיו ולהוכיח נבל על פניו.

(ל) ליסר בנך במוסר ולחנך אותו במישרים.

(לא) לשאת לקח מחכמים ולשמוע אמת מפי אומרה.

(לב) אל תבוש כל מלאכה ולהרגיע בשכרה אם רב ואם מעט.

(לג) דרשת בשלום איש ומחריש איש חמס הוא.

(לד) שלום נתת לו ואינו משיב כספך אשר תתן לו איכה ישיב.

(לה) בת לאביה מטמון שוא ומפחדה לא ישן בלילות.

(לו) קטנה פן תפותה נערה כי תזנה.

(לז) גדלה פן תעגֵן ותחת בעלה פן תִשׂנֵא.

(לח) אל תביט באיש אל הוד מראהו ובחברת נשים לא תמתיק מילים.

(לט) כי סס מבגד יבוא ומלב אשה ערמה.

(מ) נצור הונך מאשה מפזרת ונעל בעד חפציך באשר חלוּ ידים.

(מא) שימה חשבון לאשר תוציא ותביא מנה וספור אשר תתן ואשר תקח. 

(מב) וכל מעשיך בספר יכתבו.

מג

(א) הִבָּרוּ לבכם עבדי יי ואשר חזיתי תחַוֶה פי.

(ב) כי יי ציווה ונבראו ויצוריו חפצו יעשו.

(ג) כשמש מאיר לכל כן רחמי יי על כל מעשיו.

(ד) גדלו יעידו השמים וחסדו מָלאה הארץ.

(ה) גם קדושיו לא יכילוהו להבין ערכו לא יעצרו כח.

(ו) תהום ולב הוא חוקר ותעלומות בני אדם יבין.

(ז) אין נסתר מנגד עיניו וכל חוקי עולם נגלו לפניו.

(ח) קדמוניות וַחדשות יודע וכל צפוּן הוא חושף.

(ט) לא נעלם ממנו כל חכמה וכל רז לא סתום לו.

(י) כל מעשיו בדעת כֻּלמו ולעד צבאם ישמורו.

(יא) חיים וקיימים כֻּלָהַם ואת גדלו כולם יהללו.

(יב) שנים שנים זה לעומת זה לא למחסור ולא למותר.

(יג) אלה לאלה לא ישביתו ודבר לרִיק אין במו.

(יד) דבר דבר על אופניו ולראות יְקָרָם לא תשבע עין.

מד

(א) שמים הרמים מה נשגבו כגזרת הספיר לטוהר.

(ב) זוהר השמש גדלו יבשר הוד אורו יגיהַ תבל.

(ג) יְיַבש ארץ בצהרים ולפני חומו מי יעמוד.

(ד) כתנור בוער מאש צורף כפלים ילהט שמש הרים.

(ה) יפיק קיטור לוהט ובנֹגה חיציו יעוֵר עין.

(ו) גדול ורב כח עושהו וברוח פיו ירוץ אורח.

(ז) וירח עשה למועדים עתות מחליפות יודיע.

(ח) אותות וזמנים בו ימנו ואורו ימעט וירבה בחודש.

(ט) כוכבים יזהירו הרקיע גדודים אין מספר יעדו מרום.

(י) על משמרתם יעמודו ותפקידם לא יעבורון.

(יא) מה אדירים שחקים האלה מה רמו גבהם לאין חקר.

(יב) שור מראה הקשת בענן מה נפלאו צבעיו לעין.

(יג) הפותח אוצרו עבים ימהרו כעוף על כנפי רוח.

(יד) המביט לארץ ותעשן וישם ערפל חתֻלתה.

(טו) הצורר מים בשמלה ויצו עליהם לרדת ארצה.

(יו) בעוזו יצבור הררי ענן וברקי זעם למשפט ישלֵח.

(יז) מרעם ורוח מסֹעה וסער תנוּט ארץ והרים ירגזון.

(יח) יפיץ שלג כצמר בהיר לִבנתו ישׂישׂ לב.

(יט) המזרה כפור כמלח ומשליך קרחו כפִתים.

(כ) יַשֵב רוח מצפון וישם מים כעין הבדולח.

(כא) יקפיא כנד אגם ונחל ויעטו מעיל קרח כשריון.

(כב) יהפוך רוח מיָם יַמסֶה קרח וָשָלג.

(כג) רֻטְפַּש השרון מטל ותחדש פני האדמה.

(כד) ירטיב צחיח הארץ שיח וָנֶטע יחליפו כח.

(כה) השם חֹק גבול לים ויטע איים בתוכו.

(כו) ישקיט בגערתו גליו וכל משברי ים יפוצץ.

(כז) יורדי הים באניות המה נפלאותיו יספרו.

(כח) שם יראו גדולים מעשיו התנינים ודגי הים.

(כט) מה אדיר מעשיך יי ברוחך למחוז חפצם ילכו.

(ל) מי יעצור כח להגיד פעליך ולבשר נפלאותיך מי יוכל.

(לא) ואם עצמנו לספר כדק מחול וכמר מים.

(לב) מי ראהו כי יגיד גדלו ומי הִשיגו כי יחווה ערכו.

(לג) אפס קצה ראינו ומעט מזעֵיר ידענו.

(לד) תכלית תהלתך אל אתה הוא הכל.

(לה) מי חכם ויבן זאת נבון ויֵדענה.

(לו) יי עושה כל וליראיו יתן חכמה.

(לז) איש כלבבו ישכיל ואדם כשכלו יתבונֵן כי רב ממך לא ביקש.

(לח) משכילים ישכילו בם ובוערים יַשְעו עיניהם.

(לט) ואני יהושע בן סירא מילידי ירושלם חכמה מלבי הוצאתי.

(מ) משלי חכמים וחידותם כתבתי בספר להורותם.

(מא) אשרי הגבר יהגה בם ישכיל ויעשה אותם.

(מב) כי עושה אלה אשריו ואור יי יאיר על נתיבתו.

מה

(א) ואף תהלַת אבותי אשירה איש איש בדורו.

(ב) יקר רב ניתן למו ותפארתם לבאי עולם.

(ג) בנבואתם היגידו אותות ובתבונתם עצה.

(ד) בחכמתם משלו בעם ובדעת נחו מלכים. 

(ה) כבוד בימיהם נחלו ואחריתם לזכר עולם.

(ו) עצמותם בשלום ינוחו על משכבם ושמם חי לדור ודור.

(ז) נח איש צדיק תמים בדורותיו היה.

(ח) בבוא המבול לשחת כל בשר וינצל הוא לפליטת עולם.

(ט) וישבע יי לבלתי היות עוד מים למבול ברית כרת איתו לבלתי השחית כל בשר.

(י) אברהם אב המון גויים התהלך לפני אלהים בתמים.

(יא) בריתו שם בבשרו ולבבו נאמן בנסיונות.

(יב) לכן נשבע לו יי כי יתברכו בזרעו כל גויי הארץ.

(יג) להרבות זרעו כחול הים ולהוריש להם מיָם ועד ים ומנהר פרת עד אפסי הארץ.

(יד) אף ליצחק נשבע בעבור אברהם אביו.

(טו) וברכות אבותיו שם על ראש ישראל אשר קרא בני בכורי.

(יו) ויקם בריתו איתו לרשת ארץ מגורוֹ ויתנהו אב לשנים עשר שבט.

מו

(א) ויצא ממנו איש צדיק אהוב בעיני כל חי.

(ב) ונשוא חן בעיני אלהים ואדם משה זכרו לברכה.

(ג) גדלו ועֻזו רבה לפני מלכים ניצב בעמים רדה יקר יי ראה וקולו שמע.

(ד) כי נאמנה רוחו עם אל וענוותו רבה מכל אדם ונגש לערפל.

(ה) תורת חיים וחוקים ישרים שם בפיו ללמד עדות לישראל ומשפט ליעקב.

(ו) וירם קדוש כמוהו אהרן משבט לוי לשליח עמו שָׂמו ומהודו אצל עליו.

(ז) ברית כהונת עולם נתן לו ובבגדי תכלת וארגמן הִלבישו לכבוד ולתפארת.

(ח) וימלא משה את ידיו ובשמן הקודש מְשחו.

(ט) והיתה לו כהונת ברית עולם לו ולזרעו כשמש עומד לפניו לשרת בקודש ולברך את עמו.

(י) להקריב עולה וזבח ולהקטיר קטורת לכפר על בני ישראל.

(יא) ויתן לו משמרת פקודתו להורות לעמו חוקים ומשפטים.

(יב) וינצו בו אנשים זרים ויקנאו בו דתן ואבירם ורבו עמו קרח ועדתו.

(יג) וירא יי וינאץ ויכלם באש אפו.

(יד) וישם יְקָרו על אהרן וראשית הקודש נתן לו.

(טו) אך בארץ נחלה לא יירש ולא חלק בעמו יקח.

(יו) כי יי חלקו ובית ישראל נחלתו.

(יז) ואף פנחס בן אלעזר שלישי לִיְקר בקנאתו אשר קנא במחנה בקרב ישראל. 

(יח) לכן נשבע לו יי לתת לו ברית כהונת עולם.

(יט) כאשר נשבע לדוד בן ישי לבלתי הסיר שבט מזרעו כן נתן לאהרן כהונה לו ולזרעו.

(כ) ברוך יי אלהי ישראל אשר נתן להם חכמת לב לשפוט את עמו.

(כא) שמם לא ישכח לנצח וממשלתם לדורות עולם.

מז

(א) איש גבור חיל יהושע בן נון הלך בדרכי משה אדוניו.

(ב) בידיו נתן יי תשועה לבחיריו צריו הכניע והוריש לבני ישראל ארץ חמדה.

(ג) מה עַז חילו כאשר נטה הכידון אשר בידו על ערי האויב.

(ד) מי יכול להתייצב איתו כי יי עובר לפניו.

(ה) כי התפלל אל יי וענהו ויַמטֵר על שונאיו ברד ואבני אלגביש.

(ו) וידעו כל העמים יד יי כי הוא נלחם לישראל.

(ז) גם בימי משה טוב בעמו עשה הוא וכלב בן יפֻנה לשכֵּך תלונות העם.

(ח) ויהפכו לטובה רעת מוציאי דִבַּת הארץ.

(ט) והם לבדם נשארו משש מאות אלף איש לבוא לרשת ארץ זבת חלב ודבש.

(י) ויתן לכלב כח וחיל עד זקנה ושיבה ללכוד ערים לרשת ארץ לבניו.

(יא) למען ידע זרע יעקב כי ישרים דרכי יי ומשפטיו.

(יב) גם השופטים איש איש בשמו אשר לא נפתה לבם לסור מאחרי יי זכרם לברכה.

(יג) שמואל בחיר יי ונביא נאמן בדבר פיו הקים מלכים בישראל ומושלים בעמו משח.

(יד) משפט אלהיו הורה ליעקב ולקח טוב הביע לישראל.

(טו) גם הוא הכה שונאיו בכל אשר יפנה לעת העלותו טלה חלב.

(יו) וירעם מן השמים יי ובחזיזים נוראים קולו השמיע.

(יז) ויך כל מושלי צור וכל סרני פלשת הִכרית.

(יח) ולעת מותו העיד נגד יי ונגד משיחו כי שוחד וכֹפֶר לא לקח וצדקתו ענו בו.

(יט) גם אחרי מותו קולו מארץ השמיע להגיד למלך דרכו ולהזהיר עם על חטאיו.

מח

(א) ויקם אחריו נתן הנביא לשרת לפני דוד.

(ב) כאשרהורם חלב מזבח הורם דוד מבית ישראל.

(ג) אריה הרג כגדי ודֹב ככבש.

(ד) בנעוריו הרג איש גיבור ועשה תשועה לעמו.

(ה) הניף ידו בקלע וישבר גאון גלית.

(ו) כי פילל ליי ויתן עֹז בידו להרוג איש לָחֶם להרים קרן לעמו ישראל.

(ז) על כן נשים במחולות ענו לו הכה דוד ברבבותיו.

(ח) אויביו מסביב הכניע וצרי פלשתים הכרית.

(ט) ועל כל מעשיו תודה לאלהים נתן כבוד והדר לאל המאזרו חיל.

(י) אהב עושהו בכל לבו ושיריו יום יום יהלל לפני מזבחו.

(יא) ויתן בלשונו נעימי זמר תהילתו בקהל עם השמיע.

(יב) גם יי העביר פשעיו וירם קרנו לעולם וכסאו לדור ודור.

(יג) ויקם אחריו מלך חכם ואדיר שלמה בנו.

(יד) ויי הניח לו מכל אויביו מסביב למען יבנה בית לשמו לעולם.

(טו) מה חכמתָ שלמה בנעוריך שפתיך הביעו שכל כנהר.

(יו) ממשלתך על כל המלכים הורָמָה ושמך עד קצוי ארץ הגיע ולשמע שמעך תמהו.

(יז) משלי חכמה מליצה וחידה כתבת ואל בינתך עמים ממרחק התפלאו.

(יח) ותתן בימיך כסף כעופרת וזהב כעפר חוצות.

מט

(א) אז יקום נביא בעם כאור נֹגה ודבריו כאש לוהט.

(ב) ויבֵא עלימו רעב ובקנאתו לאלהיו הרָגם.

(ג) בדבריו עצר שמים מגשם ויורד אש ממרום שלוש פעמים על המזבח ועל הרשעים.

(ד) מה נורא אתה אליהו ומי יהלל תפארתך.

(ה) מתים מן שאול החיית בחפץ אלהים.

(ו) מוריד מלכים מכסאותם ומושלים על פניהם הוכיח.

(ז) שומע נקמת יי מסיני ומשפטו מחורב.

(ח) משח מלכים על תגמול ידם ונביא תחתם הקים.

(ט) בסער עלה מרומים וברכב אש שמים.

(י) והוא עתיד לבוא לפני בוא יום יי להשיב לב בנים על אבותם ולבשר שבטי יעקב.

(יא) אשרי איש רואה פניך ומת כי לא מת הוא כי חיֹה יחיה.

(יב) אליהו נאסף בצרור החיים השמימה ופי שנים ברוחו לאלישע השאיר.

(יג) אותות רבות עשה בעמו פני מלכים לא נשא וברוחו לא שלט כל בשר.

(יד) כל דבר לא נעלם ממנו נפלאות בחייו עשה ובמותו מת החיה.

(טו) בכל זאת לא שב העם מדרכם ומרעתם לא סרו.

(יו) עד אשר גלו מארצם ונפוצו בארצות הגויים.

(יז) וישאר יהודה לבדו ניר קטן לבית דוד.

(יח) אלה בדרך הטוב הלָכו ואלה יָספו להרשיע.

(יט) חזקיהו בנה חומות העיר ויבא מי גיחון העירה.

(כ) בימיו עלה סנחריב ושלח עליו רבשקה ויָנף בציון ידו ואת אלהי השמים חרף.

(כא) ויפרוש חזקיהו כפיו אל האלהים ויצל אותו ביד ישעיהו הנביא.

(כב) ויך במחנה אשור מכה רבה יען עשה חזקיהו הטוב והישר וילך בדרכי דוד. 

(כג) כאשר פקד עליו ישעיהו נביא הנביאים.

(כד) כי על פיו שב השמש אחורנית וימים על ימי מלך הוסיף.

(כה) ברוח קדשו חזה חדשות ואבלי ציון ניחם.

(כו) אותות מלפנים הגיד וחדשות טרם תבואנה.

(כז) שם יאשיה כריח בֹשֶׂם כצרי וכשמן הטוב.

(כח) כי בנפלאות ניצל בהחבאו ודרכי אבותיו עזב.

(כט) ויִשלַם לבו אל אלהיו ואמת עשה בימיו.

(ל) מלבד דוד חזקיהו ויאשיה כל מלכי יהודה הרעו לעשות.

(לא) ויתנו הודם לזרים ותפארתם לעם נכרי.

(לב) ויחריבו עיר הקודש ונשמו חוצותיה כדבר ירמיהו הנביא.

(לג) כי נביא מבטן אמו היה ומרחם נקדש לנתוש לנתוץ ולהרוס לבנות ולנטוע.

(לד) ויחזקאל ראה מראה המרכבה ודמות אלהים חזה.

(לה) ועל איוב אמר כי כל ארחתיו ישרים. 

(לו) ואף שנים עשרה הנביאים עצמותם כדשן תפרחנה.

(לז) כי רפאו לישראל ובישׂרו תשועות למו.

(לח) מי יהלל את זרובבל אשר הושם כחותם על יד ימין.

(לט) ואף יהושע בן יהוצדק במצוק הקים מזבח ובנה את היכל קודש לתפארת עולם.

(מ) נחמיה ישגָא שמו כי חִיה חומות העיר מערמת העפר וחיזק אותם בדלתים ובריח.

(מא) מעטים נמצאים בארץ כַחנוך ומִצֶעָרים נולדו כַּיוסף מכלכל אחיו ומציל עמים.

(מב) שת שם ואנוש תפארתם להלל מאוד במשפחות האדמה. 

(מג) ועל כל אלה יגדל תהלת אדם ראש היצורים.

נ

(א) רב אחיו וכליל עמו שמעון בן חוניו הכהן הגדול.

(ב) בימיו נבנה הבית ויוסד ההיכל והורם החומה.

(ג) והוחֲזק המילוא וחפר מעינות מים ויצל עמו מיד אויביו.

(ד) מֶה הוד והדר לו בצאתו מהיכל בהגלותו מבית לפרוכת. 

(ה) כנוגה בין העבים כירח בימי האביב.

(ו) כשמש זורח על הרי עֹפר וכקשת בענן כשבולת השדה. 

(ז) וכחבצלת השרון על מבועי מים וכָעץ לבנון בימי הבציר.

(ח) כריח הלבונה כמחתת הקטורת וכתפוחי זהב במשכיות כסף.

(ט) כזית הדר הִרחיבו דליותיו וכברוש האריכו ענפיו.

(י) בלבשו בגדי הקודש ובהעטפו כסות תפארת.

(יא) בבואו אל הקודש לשרת בעבודתו פנימה.

(יב) בשאיתו דם הזבח מידי אחיו והוא בראשם ניצב.

(יג) וכל אחיו הכהנים בני אהרן כולם לבושי יְקר.

(יד) ובידיהם הקריבו קרבן לעיני כל בני ישראל.

(טו) עד אשר כלה לשרת במזבח ולפאר אותו בהדרת הקודש.

(יו) וישלח ידו אל הנסך ויקח יין ושכר וינסך על המזבח לריח ניחוח.

(יז) אז תקעו בני אהרן בחצוצרות לפני כל עם ישראל וישאו קול חזק לברך את העם.

(יח) ויפלו כל העם על פניהם ארצה וירונו וישתחוו לאלהים. 

(יט) ויתנו את קולם בתודה ובשיר הלל ובתפילה זימרו לו.

(כ) שירו כל יושבי תבל לאלהים העושה נפלאות בארץ.

(כא) הבורא את האדם ממעי אמו ומנהיג אותו בחפצו וממלא את לבו חכמה ודעת.

(כב) יהי נא שלום בארצנו והקם חסדך עם שמעון הצדיק ועם זרעו כימי השמים.

נא

(א) בשנים עמים קצה נפשי והשלישי עם לא היה.

(ב) יושבי גבל ופלשת ועם סָכָל היושב בשכם.

(ג) אודה אלהים וָמלך ואהללה שמך בכל יום.

(ד) כי הצלת נפשי ממות חשׂכת משאול חיי.

(ה) מילטתַ רגלי מדחי ונפשי משחת גאלתַ.

(ו) פרקתני מיד מבקשי רעתי וממוקשי בליעל דיליתני.

(ז) כי מטה למוות נפשי וחיי לשאול הגיעו.

(ח) פניתי למושיע וָאָיִן לסומך ולא מצאתי.

(ט) חסדי יי זכרתי וטובו כי מעולם המה.

(י) הפודה כל הבוטחים בו ומצילם מיד חזק מהם.

(יא) מן המצַר הרימותי קולי שיוועתי לאלהי מרום.

(יב) אל אדיר ומציל אל נא תעזבני ביום צרתי.

(יג) אהלל שמך מאין דומיה וחסדך אזכיר תמיד.

(יד) כי שמעת בקול שַוְעי ותפלטני מרעה ומיגון.

(טו) על כן אודה שמך לעולם וחסדך אזכיר יום יום.

(יו) אנכי בנעורי ביקשתי חכמה מימי עלומי דרכתי בנתיבותיה.

(יז) נער הייתי אל החכמה התפללתי ולפני היכל יי שפכתי שיחי.

(יח) חֲפשתיה על כל דָרכִּי ולא נחתי עדֵי מצאתיה.

(יט) כעל בכורי ענבים שש לבי עליה ועד עולם לא אעזבנה.

(כ) דבקה נפשי בה ועיני לא נטו ממנה.

(כא) ותהי לי למורֶה לקח טוב בה מצאתי.

(כב) כי בכל כחי עבדתיה דרשתי חקרתי ומצאתיה.

(כג) ויי נתן לי לשון למודים חלף עמלי ובה אהללנו.

(כד) שעו אלי בחורים הסבו לבכם אל לקחי.

(כה) עד אנה תעזבו חכמה ונפשכם צָמְאָה אליה.

(כו) הביאו צוואריכם בעוּלה אז תמצאוה.

(כז) כי קרובה היא למשחריה ותימצא לכל דורשיה.

(כח) שאו נא עיניכם וראו כי מעט עמלתי בה ופרי רב עוללתי.

(כט) שִמעו לִקחי בנעוריכם כי מטמוני זהב תקנו בי.

(ל) עבדו עבודתכם בעתהּ ותמצאו שכר טוב באחרית.

(לא) ברוך יי לעולם ומהולל שמו לדור ודור.

ברוך ה׳ אשר זיכנני!