דע כי איוב החזיק את עצמו לחכם גדול מאד, כמו שהתפאר במקומות רבים בספרו. ומלבד שהעיד על עצמו שהוא צדיק תם וישר ואסף חֻקוֹת החכמה, עוד לקח עטרה לעצמו שמבין בסוד דרכי ההנהגה העליונה שעור רב. ולכן כשהוכח במכאובות רבות ורבו פצעיו, תמה והשתאה לדעת ולהבין על מה עשה י"י ככה לאיש חכם וצדיק כמוהו? השתולל אביר לב ונלאה לעמוד על סוד הדבר, וכדרך (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ד'). ומתוך צערו דִבֶּר דברים מגונים, הִצְדִיק נפשו מאלהים, ואמר כי השם ב"ה אויב לו, שְׁפָטוֹ בלי משפט, וְהִרְבָּה פצעיו חנם.
ורֵעָיו הוכיחוהו על דבריו, הצדיקו את השם ב"ה, ואמרו שהוא ב"ה לבדו החכם באמת וכל דרכיו משפט, והנה מנהגיו בחכמה, אלא שאיוב מסכל דרכיו ולא למד חכמה ואינו מבין בסוד דרכי ה'. ואיוב לעג על דבריהם והחזיק בדעתו שהוא חכם מהם, ומבין יותר מהמה בדרכי ה', ושכל מה שקרהו היה בלי סבה. ולבסוף הוכיחו אליהוא בן ברכאל על הצדיקו נפשו מאלהים, ועל שאמר כי השם ב"ה חשבו לאויב ולשונא ושהביאו במשפט שלא כדין. והחל לספר מלאכות ה', והודיע לאיוב חכמות גדולות מאד בסוד דרכי ה' לא ידעום מקדם. אז שתק איוב כי נחם על מחשבותיו הראשונות, וקבל דברי אליהוא.
וכאשר קבל דברי אליהוא, אז דבר השם ב"ה עמו בנבואה, והוכיחו גם הוא יתברך פנים אל פנים, על שהרבה מלין בבלי דעת להפר משפטי ה' שהן בחכמה, והודה איוב על סּכלותו, נחם על דבריו והתודה לפני ה', שאַל ישוב עוד לכסלה הזאת, ושכל מה שדבר עד הנה היה בלי דעת, בעבור שנעלמו ממנו דרכי ה' הנשגבים מבינת האדם. זהו יסוד ספר איוב.
[איוב ט, ד] "חֲכַם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם". פירוש "חכם לבב", שיש עמו מאסף החכמה, ונוהג בכל עת בחכמה; תאר "חכם לב" הוא יקר מאד. והושאל פה על דרך משל על השם ב"ה, כי הוא ב"ה אדון החכמה, הוא ידע את מקומה, וממנו לא נעלם דבר, נוהג בכל מעשיו בחכמה בתבונה ובדעת. וכן כל הנהגותיו בחכמה, והוא דבר שיורה שקול דעת כל אדם ומן המושכלות הראשונות. וכן נודע בשקול הדעת שהשם ב"ה אמיץ כח, יכול על הכל, וכאשר יחפוץ כן יעשה. ולפי שעמו עוז וגבורה יוכל להשלים כל חפץ חכמתו העליונה, וכאשר יגזור כן יקום וכן יהיה. מה שאין כן בני האדם המסכלים דרכי החכמה, לא ידעו מה היא. וכן הם חסרי אומץ וכח, ולכן אין בכחם להשלים מה שיגזרו לעשות כפי רעיון רוחם, המנגד לדרך ה'. ונגד כל זה אמר בהיות השם ב"ה לבדו "חכם לבב ואמיץ כח", מי מבני אדם הקשה ערפו נגד השם ב"ה לחלוק על דרכיו ומנהגיו? כדרך ה"חכמים בעיניהם", וכדרך הסכלים האומרים "לא יתכן דרך ה'". "וישלם", כלומר השלים מחשבתו והיה שלם בחכמה. ומי מהם שהתחכם נגדו וגזר אומר נגד גזרת השם ב"ה וישלם במעשהו לעשות נגד רצון עליון ב"ה? הלא קשה־הלב סכל ולא חכם, וילאה להשלים מעשהו אם לא חפץ בו השם ב"ה, כדרך (ישעיה ח, י) "עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום". ואמר איוב הן כל זה (איוב יג, ב) "ידעתי גם אני", ובכל זאת אני מסכל אופן משפט הנהגתו בארץ, כי בראותי (איוב ט, כד) "ארץ נִתְּנָה ביד רשע", וצדיקים וברי לבב נגועים כל היום, הנני חושב בחפזי, שאיננו משגיח על הארץ השפלה הזאת כראוי. ועל זה אמר (איוב ט, כב) "אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה", וכדרך (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם".
[איוב יג, י] "ואולם כולם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חָכָם". פירוש "חכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה. ולפי שהוא חכם יוכל לצייר ולהבין דרכי השם ב"ה שהן בחכמה. והמאמר הזה אמר איוב נגד רֵעָיו, שטענו עליו והצדיקו דרכי השם ומשפטיו, בדברים בלי יסוד וטעם. וכמו שהחל מענהו (איוב טז, ג) "הֲקֵץ לדברי רוח". ואחר שהודיעם איוב שהם תועים ומסכלים דרכיו יתברך, כי יודע בנפשו שהוא צדיק, ולא חטא נגד השם ב"ה ושיסוריו בלי משפט, אמר (איוב יז, י) "ואולם כולם תשובו ובאו נא, ולא אמצא בכם חכם", כלומר גם אם תרבו להשיב אמרים ותביאו טענות ככל העולה על רוחכם, לא אמצא בכם איש חכם, שמצטיירים בלבו דרכי החכמה באמת, שעל ידם יבין סוד דרכיו יתברך, וכדרך (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה" שבארנו למעלה. גם הודיעם שאין בנפשם כח השכל להשכיל, כמו שאמר (איוב יז, ד) "כי לבם צפנת משכל", וגם זה בעבור שנעלמו מלבם ציורי החכמה, ואם אין חכמה לא ישכילו באמתת השם ברוך הוא ודרכיו, כענין (דברים לב, כט) "לוא חכמו ישכילו זאת".
[איוב טו, ב] "הֶחָכָם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו". פירוש "החכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה. ומאמר זה אמר אליפז נגד איוב שהכלימם בעבור טענותיהם, ואמר להם (שם יג, ה) "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה", ותארם (יג, ד) "טופלי שקר" ו"רופאי אליל". והחזיק בדעתו שנשפט על לא חמס בכפו, וערך תשובות להוכיח יושר אמריו. והשיב אליפז איך אפשר שהחכם יענה דעת רוח? כלומר החכם שהצטיירו בלבו דרכי החכמה ונוהג בחכמה, היוכל לענות תשובות של דעת וברור דברים, לנצח בהן החולקים עליו, ותהיינה יסודות תשובותיו רעיון רוח והבל? הלא כל איש חכם יבנה דעתו על יסודות החכמה המצטיירים בלבו, וישים מעצור לרוחו, ולא יניחהו לפעול ולמלאת חדרי בטנו זולתי בהיותו נכון כפי דרכי חכמתו. ועל זה אמר "וימלא קדים בטנו", וכדרך (משלי כט, יא) "כל רוחו יוציא כסיל". ואתה איוב בהיותך דובר דברי רוח ניכר שאינך חכם, אלא סר ונלוז מדרך החכמה, וכמו שאמר עוד (טו, ד) "אף אתה תפר יראה" וגו'. כלומר חסר יראת ה' אתה, ואמר עוד (טו, ה-ו) "כי יאלף עונך פיך וגו' ירשיעך פיך ולא אני וגו'. ואמר עוד (טו, יב-יג) "מה יקחך לבך וגו', כי תשיב אל אל רוחך" וגו'. כלומר איך מְלָאַךָ לבך להשיב לפני השם ברוך הוא מִלִין כפי העולה על רוחך? וכל זה לפי שאין לבך לב חכם.
[איוב טו, יח] "אשר חֲכָמִים יגידו ולא כחדו מאבותם". פירוש "חכמים" שקבלו חכמה ונוהגים בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והן גם כן דברי אליפז אחר שאמר כי דברי איוב רוח ולא דעת ושאיננו חכם, שב להוכיחו ולהודיעו מה שהחכמים שאספו חכמה ונוהגים בצדק מגידים ומספרים בענינים הללו, ולא יכחדו תחת לשונם מה שקבלו מאבותם, כדרך (תהלים עח, ד) "לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה'". והקדים (איוב טו, יז) "אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה". כלומר אתה איוב, יען כי סכלת האמת, ראוי לך לשמוע לי מה שאחוך, ולקבל מפי מה שאספר לך בדרוש הזה מה שחזיתי אני בדעתי ובברור החוש. והן הן דברים אשר יגידו ויפרשו ג"כ החכמים שקבלו באמונה מאבותם קורות דור ודור, כדרך (דברים לב, ז) "שאל אביך ויגדך" וגו'. והם מגידים (איוב טו, יט) "להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם", כלומר מימות עולם נתנה הארץ למורשה לחכמים ולצדיקים, וזר לא יקרב אליהם, כי השם ברוך הוא משגיח על החכמים. ולהיפך יקרה לרשעים הבוזים חכמה, שנפרע מהם בחמה שפוכה, כמו שאמר (איוב טו, כ) "כל ימי רשע הוא מתחולל" וגו' עד סוף הפרשה. ולפי שהדבר מוסכם מכל החכמים הדוברים באמונה כפי חכמתם הנאמנה, הלא חייב אתה לקבל דבריהם.
[איוב לד, ב] "שמעו חֲכָמִים מלי ויודעים האזינו לי". פירוש "חכמים", שקבלו חכמה ונוהגים בחכמה, והצטיירו בלבם דרכי החכמה. ומאמר זה אמר אליהוא בן ברכאל כשהוכיח את איוב על צַדְקוֹ נפשו מאלהים, ושטען טענות נגד דרכי ההנהגה העליונה, ערך אליהוא תשובות נכונות נגד איוב, להוכיח כי ה' הצדיק ולא יעות אדם בריבו ח"ו, ושכל דרכי הנהגתו יתברך שקולים בפלס חכמתו העליונה צדק משפט ומישרים. וגלה במענותיו חכמות גדולות לא נודעו לאיוב וחבריו מלפנים. ולפי שהעמוקות כאלה לא יבינו ולא יציירו רק החכמים הגדולים והיודעים דעת אלהים, שנגלו בנפשם כדמות הציורים הללו, וכמו בפסוק (איוב יז, י) "ולא אמצא בכם חכם". על כן הקדים "שמעו חכמים מלי". ה"חכמים" בעלי החכמה הנוהגים בצדק הם ישמעו מלי ויציירום בחכמתם. "ויודעים", והן הנבונים היודעים דעת אלהים נוסף על חכמתם, הם יאזינו לי; כי ההאזנה נפלאה מן השמיעה. ואזן כמו מאזנים לשקול כל דבר ודבר בפלס ומאזני משפט. ובמקרא שלאחריו אמר (לד, ג) "כי אזן מלים תבחן וחיך יטעם לֶאֱכֹל". ראש הכתוב לעמת היודעים המאזינים ובוחנים בכּוּר ומבחן תבונתם ודעתם, וסוף הכתוב נגד החכמים שהן בעלי הטעם. על דרך משל, כמו (משלי יא, כב) "וסרת טעם", (שמואל א כה, לג) "וברוך טעמך", (תהלים לד, ט) "טעמו וראו כי טוב יי'", וכיוצא בהן.
[איוב לד, לד] "אנשי לבב יאמרו לי וגבר חָכָם שומע לי". פירש "חכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה. וגם אלה דברי אליהוא ובו חתם המענה, והודיע כי אנשי לבב, והן חכמי לב יודעי דעת עליון, יאמרו לי מדעתם מה שאני אומר לאיוב. "וגבר חכם" שאינו עדיין חכם לב לדעת העמוקות מלבו ומדעתו, על כל פנים שומע לי ויקבל מפי הדברים שאני דובר. וכדרך שהחל "שִׁמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי", ופרשנוהו בחלון זה. וכן חתם דבריו שהחכם שנגלו בנפשו ציורי החכמה וחפץ בחכמה, הוא ישמע לי. ואמר (לד, לה) "איוב לא בדעת ידבר, ודבריו לא בהשכל". והוסיף מלת "גבר", כדרך (משלי כד, ה) "גבר חכם בעוז", ופרשנוהו למעלה בחלון ח', המורה על חכם המתגבר על יצרו, ועדיין לא זכה לרוח דעת ותוספות בינה והשכל, זולתי לעוז שבו יתאמץ על יצרו, והוא העזר האלוהי ממרומים. וכשישמע העמוקות מפי איש הדעת וחכם הלב, יבינם, וממנו דִבֶּר אליהוא גם כן.
[איוב לז, כד] "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חַכְמֵי לב". פירוש "חכמי לב", החכמים המופלאים שאספו החכמה ונוהגים בחכמה, וזכו לרוח אלהים בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ז. ודברי הכתוב הזה חתומים מאד, ובו חתם אליהוא דבריו ותוכחותיו. ובפסוק שלפניו אמר (לז, כג) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה". פירוש, אליהוא הוכיח את איוב על צַדקו נפשו מאלהים, וחשב כי אין אלהים שופטים בארץ. לכן הזכיר אליהוא תעלומות רבות של חכמה שאנו רואין במפעלות השם ברוך הוא בענין רדת הגשמים, כי בם ידין עמים. והודיע כי הוכן הכל פעם לחסד פעם לשבט, דבר והפוכו כפי דרכי החכמה. והודיע עוד כי עצמו וגבהו דרכי השם ברוך הוא, והאדם לא יבין אחת מני אלף, וכל שכן שלא ידע תכלית הדברים. ועל זה אמר "שדי לא מצאנוהו", כלומר אין ביכלתינו למצוא מעשה השם ברוך הוא, כדרך (קהלת ה, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא", וכדרך (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" וכן הוא ב"ה כל יכול (תהלים קמז, ה) "גדול אדונינו ורב כח", ועל זה אמר "שגיא כח", וכדרך (איוב ט, ד) "חכם לב ואמיץ כח". וגם כל דרכיו משפט צדק ומישרים, הוא יודע הכל ומבין הכל, ולכן הוא לבדו (תהלים צח, ט) "ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים". ועל זה אמר "ומשפט" כלומר שגיא משפט, כי מלת "שגיא" תשמש לשתים. וכן יסודות משפטיו כולם צדיקים, כי הוא ב"ה אדון כל צדק, והוא לבדו מחוקק חֻקֵי חכמה וצדק וכדברי הכלל העשירי. ועל זה אמר "ורוב צדקה", רב ואדון כל צדק. ולפי שכל דרכיו בצדק ובמשפט, ישלם לכל איש כמעשהו בלי ספק, טוב לטובים ורע לרשעים, ולא יחליף מדתו לעולם. ועל זה אמר "ולא יענה", כלומר חלילה לשופט כל הארץ לענות גבר שלא כמשפט, כמו שחשבת אתה איוב! וכענין (איכה ג, לג) "כי לא עִנָּה מלבו ויגה בני איש". ואחר שהאריך אליהוא ההודעות האלו, הוציא התולדה "לכן יראוהו אנשים", כלומר לפי שהוא ב"ה לבדו החכם בהחלט, וכל החכמה מאת השם לבדו, וגם אין ביכולת האדם לברר חֻקֵי חכמת השם ברוך הוא במופתי הדעת, הן מה שחקק לבני אדם, הן דרכי הנהגתו את עולמו, וכדברי הכלל התשיעי; הנה לא נשאר לבני אדם דרך לקבל החכמה ולהתנהג בדרכיה, זולתי ביראת ה', להשען על מצותיו וחֻקוֹתיו כְעִוֵּר הנשען על הפקח. ובעבור יראתו יתגבר על יצרו וינהג בחכמה, על כן הנני מצוה אתכם שתיראו את ה', וכדרך שחתם קהלת ספרו (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור".
וכבר בארנו כי החכמים לא המציאו חכמה משכלם ומדעתם. ומקצת דרכי החכמה יִוָדְעוּ בראית עין והבנת הלב, כי בעל הנפש היקרה המתבוננת בדרכי ה' שבהן מנהיג את עולמו יוכל להכיר ולהבין במקצת הדברים מה הן דרכי החכמה. ואמרנו שם שממין זה היו חכמי הגוים הצדיקים, כמו איוב ורֵעָיו, שהיו חכמים מקיימי שבע מצות בני נח, ונוהגים בדרכי החכמה שנודע להם בבינתם ובחקירותיהם ובנסיונותיהם. ואלו המבינים הן חכמי לבב, כי בצדקתם זוכים גם כן לאור נאצל ממרומים המעתיק כחותיהם מן הכח אל הפועל, והכל תלוי בצדקת ההנהגה ויראת ה'. והנה מי האיש הירא את ה' מחכמי הגוים וצדיקיהם, יוכל לאסוף חכמה בראית עינו והבנת לבו, ואינו צריך ללכת אל חכמי לב המבינים לקבל מהם חכמה, כי הירא יוכל ללמוד החכמה באמצעות מראה עיניו ומשמע אזניו שרואה וששומע ממעשה השם ברוך הוא. ובצדקתו יהיה גם הוא נעזר מעם השם ברוך הוא, לקבץ ולצייר ציורי החכמה ולהבינם, וילמד הוא לעצמו מה שילמדוהו חכמי לב. ועל זה אמר "לא יראה כל חכמי לב", ושב על ראש הפסוק, כלומר מי הירא את ה' אינו צריך לראות ולבחור לו רב מכל חכמי לב, או לראות מנהגם ולשמוע חכמתם, ללמד מהם החכמה, כי גם נפשו קבלה מן הרועה המיוחד שקבלו מהם כולם. לא כמו שאמרת איוב בתתך מגערת ח"ו בדרכי ההנהגה העליונה, והתוַכחת נגדו. הנה כל דבריך הבל וסּכלות. וכמו שאמר כבר (איוב לה, טז) "ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכביר". ופירוש זה יסודתו בהררי קדש.
מתוך ׳גן נעול׳ בית שני חדר ב׳