וְיוֹם הַשְּׁבִיעי שַבָת ליהוָה אלֹהֶיךָ

שבת קודש

יום השבת

מהתורה


  • וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: (בראשית ב, ב-ג)

  • זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (שמות כ, ח-יא)

  • שֵׁשֶת ימִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּביּוֹם השְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנפשׁ בֶן אֲמָתְךָ וְהגֵּר׃ (שמות כג, יב)

  • וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (שמות לא, יג-יז)

  • שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת׃ (שמות לד, כא)

  • שֵׁשֶׁת ימִים תֵּעָשֶׂה מלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃ לֹא תְבעֲרוּ אשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בּיום הַשַּבּת׃ (שמות לה, א-ג)

  • דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט, ב-ג)

  • שֵׁשֶׁת ימים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג, ג)

  • אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָֹה: (ויקרא כו, ב)

  • שָׁמוֹר את יוֹם הַשַּבָּת לְקדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׃ (דברים ה, יב-טו)


גבולות השבת מפרשיית המן


וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (שמות טז, כב-ל)


פרשית המקושש


וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרן וְאֶל כָּל הָעֵדָה׃ וַיּניחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כּי לא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ (וידבר טו, לב-לו)


מספר היובלים


  • ויברא את השמים ואת הארץ וכל אשר ברא בששת ימים ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו: על כן צִוה עליו כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ואתה צו את בני ישראל ושמרו את היום הזה לקדשו: ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יטמאוהו כי קדוש היום הזה מכל הימים:

  • כל המחלל את היום הזה מות ימות וכל אשר יעשה בו כל מלאכה מות ימות לעולם: למען אשר ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותם ולא יכרתו מן הארץ כי יום קדוש וברוך הוא: וכל איש אשר ישמרנו וישבת בו מכל מלאכתו קדוש ומבורך יהיה כל הימים כמונו:

  • הגד ואמֹר לבני ישראל את משפט היום הזה וישבתו בו ואל יעזבוהו בשגגת לבם ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יֵרָאֵה לעשות בו חפצם: ולא יכינו בו מכל אשר יאכל וישתה ולשאב מים: ולהביא ולהוציא בו כל אשר ינשא בשעריהם אשר לא הכינוהו המה להם בששת ימי המלאכה בבתיהם: ולא יביאו ולא יוציאו מבית לבית ביום הזה כי קדוש הוא ומבורך הוא מכל יום יובל היובלים: בו נשבות בשמים טרם יודע לכל בשר לשבת בו על הארץ:

  • ויברכהו בורא הכל ולא קידש כל עם ועמים לשבות בו כי אם ישראל לבדו: לו לבדו נתנו לאכל ולשתות ולשבת בו על הארץ: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדשה ולתהלה מכל הימים. ותנתן התורה והעדות הזאת לבני ישראל חוקת עלם לדורותם:

  • והנה את מצוות השבת כתבתי לך וכל משפטי חוקותיה: ששה ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה׳ אלהיכם  לא תעשו בו מלאכה ובניכם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם וגריכם אשר בכם: והאיש אשר יעשה בו כל מלאכה יומת וכל איש אשר יחלל את היום הזה ואשר ישכב עם אשה: ואשר ידבר בו דבר לעשות בו ולצאת בו לדרך וכל משא ומתן והשואב בו מים ואשר לא הכין לו ביום השישי ואשר ישא כל משא להוציא מאהלו או מביתו ומת:

  • לא תעשו ביום השבת כל מלאכה אשר לא הכינותם לכם ביום השישי לאכול ולשתות ולנוח ולשבות מכל עבודה ביום הזה ולברך את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום קדוש ויום מלוכה קדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם בכל הימים:

  • כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם: כי אם להקטיר קטורת ולהביא קרבן לפני ה׳ לימים: ולשבתות: והמלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום כאשר ציויתיך:

  • וכל איש אשר יעשה בו מלאכה ואשר ילך בדרך ואשר יעבוד את האדמה אם בביתו: ואם בכל מקום ואשר יבעיר אש ואשר ישא על בהמתו והיורד באניה בים ואשר יכה ויהרג כל איש: והשוחט בהמה ועוף והצם והעושה מלחמה ביום השבת: והאיש אשר יעשה דבר מכל זה ביום השבת ומת: למען ישבתו בני ישראל במצוות שבתות הארץ ככתוב בתוך לוחות השמים  אשר נתן בידי לכתוב לך חוקי עת ועת בחלקת ימיה: (נ, ו-יג)