אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יְהוָה

יום זכרון תרועה


ביום הראשון לחודש השביעי חל יום תרועה המוכר בימינו בטעות כ׳ראש השנה׳. יום תרועה מצויין במקרא פעמיים ובשתי הפעמים לא ניתן הסבר לשם החג, למהותו, או לסיבה שחגים אותו ביום זה דווקא.


האזכור הראשון בספר ויקרא: בחֹדֶשׁ הַשׁביעי בּאֶחָד לַחֹדש יהיה לכם שַׁבָּתֹון זִכרֹון תְּרוּעָה מקרָא קֹדֶשׁ׃ (כג, כד) ובפרקי הקרבנות בספר וידבר: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יֹום תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ (כט, א)


ננסה להבין את המשמעות הנכונה של המילה תרועה, שכן היא מתפרשת בשלושה אופנים:

1. תרועה היא אחד מקולות השופר: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנֹות הַחֹנִים קֵדְמָה׃ (וידבר י,ה)

2. תרועה משמעה הגבהת קול מתוך שמחה: וְכׇל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדֹולָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית יְהוָה׃ (עזרא ג,יא).

3. תרועה משורש התרועעות ורעות: יְהוָה אֱלֹהָיו עִמֹּו וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בֹּו׃ (וידבר כג,כא)


שני הפרושים הראשונים אינם מסבירים דבר בקשר למהות, אך בפרוש השלישי ייתכן ונמצא קשר. ישנם רק עוד 2 פסוקים בהם מופיעה ומתפרשת המילה: יֶעְתַּר אֶל אֱלֹוהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנֹושׁ צִדְקָתֹו׃ (איוב לג, כ) אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאֹור פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃ (תהילות פט, טז)


נמצא שהמילה תרועה מתייחסת לרעות, אך לא רעות אנושית אלא רק בין האלהים והאדם, ובאמת אנו מוצאים בספר היובלים שבתאריך הזה ממש, התחילה רעות מסוג אחר הקשורה יותר לשמו השני של המועד, ׳זכרון תרועה׳ ולתאריך עצמו ממש.


אחת המגילות המיוחסות לספריית בית המקדש שנמצאו בקומראן היא ׳ספר היובלים׳ בו מתועדים תאריכיהם המדוייקים של האירועים המשמעותיים בחיי האבות. המעיין בספר ימצא שהם הם הבסיס והמקור לכל מועדי ה׳.


1.7.1951 לבריאה הוא מועד המפגש הראשון בין אברהם והאלהים שמצטמצם בתורתנו לדיבור ״לך לך״. הארוע סופר למשה ע״ה מפי מלאך ה׳ בספר היובלים בפירוט רב מזה שמספקת תורתנו[1] ואנחנו מתוודעים לראשונה להתרחשות המלאה מאחורי הדיבור הקצר והפתאומי לכאורה, של האל לאברם:


״ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען וישב בחרן וישב אברם עם תרח אביו בחרן שבועים שנים. (שבוע שנים = 7 שנים) ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבוקר לראות מה יהיה מעשה השנה בגשמים. ויהי הוא יושב לבדו ומביט ויבוא דבר בלבו ויאמר כל אותות הכוכבים וכל אותות השמש והירח הכל ביד ה׳ ולמה אני חוקר? ברצונו ימטיר ערב ובקר וברצונו יוריד טל והכל בידו הוא.

ויתפלל בלילה ההוא ויאמר: אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא ובך ובעבודתך בחרתי. הצילני מיד הרוחות הרעים המושלים בבמחשבות לב איש ואל יתעוני מאחרי אלהי וכוננני אותי וזרעי לעולם ואל נתעה מעתה ועד עולם.

ויאמר האשוב אל אור כשדים אשר בקשו פני לשוב אליהם ואם אשב פה במקום הזה דרך ישרה לפניך הצליחנה ביד עבדך ויעש ואל ילך בשגגת לבו אלהי.

הוא כלה לדבר ולהתפלל והנה נשלחו דברי ה׳ אליו בידי לאמר קום לֵך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ ואעשך לגוי גדול ורב. ואברכך ואגדל שמך והיית ברוך בארץ ויתברכו בך כל גויי הארץ ואברך מברכיך ומקלליך אאור: והייתי לך לאלהים לבניך ולבני בניך ולכל זרעך אחריך אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ אני אלהיך.

ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל בני האדם ומימי המפולת (מגדל בבל): ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם. (ספר היובלים יב, טו-כז)


בראש החודש השביעי, בפעם הראשונה מאז ימי נֹח אלהים פנה לאדם, אל אברהם אבינו, וביום הזה ממש החל אבינו לדבר בשפת הבריאה, היא שפת הקודש. שני המארועות הללו משמעותיים בחיי אברהם אבינו בזמנו, כי אם גם לזרעו, מאז ולתמיד, ולכן יום זכרון הוא. מתוך כך גם מובן לנו מדוע אברהם העברי נקרא כך – שהרי הוא וביתו מאז מדברים עברית.


לסיכום:


יום זכרון תרועה הוא היום בו התחיל קשר הנצחי שהוביל לברית עולם בין יוצר האדם ובין האיש אשר מזרעו האלהים יבחר לו עם. אנו נזכרים מדי שנה בתרועה מול אלהינו, מבינים שאנו לו והוא לנו מאז 1.7.1951. היום הזה מציין את החסד והאמת שעשה ה׳ עם אבותינו, ומעיר אותנו להבנה שאכן תתכן תרועה לזכרון עולם בין האלהים והאדם, איש אחד בארץ.


תִּתֵּן אֱמֶת ליַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃ (מיכה ז,כ)

ברוך יהוה אלהינו אשר לא הסיר חסדו מעימנו מאז ועד עתה.


---


[1] ככלל, ספר היובלים הוא מעין גרסה שנייה לבראשית ותחילת שמות, וככזה מגלה טעמים רבים למצוות ומסביר פסוקים סתומים בתורה, ולמשכיל ינעם. 


ספר היובלים לקריאה.