הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכׇּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח
אגרת ברוך א
אגרת ברוך הראשונה נשלחה אל תשעה וחצי השבטים מגלות ישראל לאשור. במצוות ה׳ הוא מוסר באגרת את קורות יהודה ובית המקדש, הגלות לבבל, ומחזק אלי ידיהם לבל יסורו ממצוות תורת משה.
א
(א) ואלה הדברים אשר שלח ברוך בן נריהו לתשעה וחצי שבט היושבים בעבר נהר פרת לאמור: (ב) כה אמר ברוך בן נריהו לאחים הגולים רחמים ושלום. (ג) אחי זכרתי את אהבת יוצרנו אשר אהבנו מקדם והוכיחנו ולא משנאתו. (ד) נפשי יודעת מאד כי בקשר אחד קשורים כולנו שנים עשר שבט יחד כאחים בני איש אחד. (ה) ואני שקוד שקדתי להשאיר לכם את דברי האגרת הזאת בטרם אמות למען תנחמו על הרעה אשר מצאתכם. (ו) ויצר לכם על הרעה אשר מצאה את אחיכם ככם ולבעבור תצדיקו משפט אלהים אשר הושיבכם בגולה. (ז) כי קלו צרותיכם מעוונותיכם ותלאתכם לטוב לכם להיותכם נקיים לפני אבותיכם באחרית ולא תאבדו לעת קץ. (ח) כי תקוות עולם תהיה לכם אם תתקששו להסיר מלבבכם הבלי שוא אשר הגליתם בעבורם מן המקום הזה. (ט) ואז פקוד יפקוד אתכם אשר מבטיח בכל עת אל בחירי עמו אשר לא ישכחנו ולא יעזבנו לנצח כי אם יקבץ נדחינו ברחמים גדולים.
(י) ועתה אחי ראשית אודיעכם את אשר קרה לציון אשר עלה עלינו נבוכדנצר מלך בבל. (יא) כי חטאנו ליי ולא שמרנו מצוותיו אשר צוונו. (יב) אמנם ככל המוצאות אתכם מצאתנו ומכתנו אנושה ממכתכם. (יג) אך אודיעה נא אתכם כי כאשר הקיפו האויבים את העיר וישלח יי את מלאכיו ויהרסו מבצרי חומותיה ויסודותיה אשר כברזל למוצק גדעו לארץ. (יד) וכלים מכלי הקודש הטמינו לבלתי בואם ביד צר. (טו) ואז הסגירו ביד אויב חומה נהרסה בית־יי בזוז היכל בוער ועדה חלושה למען לא יתפאר האויב לאמר בעצם ידי החרבתי גם את־בית־יי ביום קרב. (יו) את אחיכם תפשו ויביאום בבלה ויושיבום שם ואנחנו רק מתי מספר נשארנו במקום הזה. (יז) היא הרעה אשר אמרתי להודיעכם כמכתב הזה.
(יח) ידעתי גם ידעתי כי גדולה היתה נחמתכם בדעתכם את ציון בשלוותה מעצבתכם בהיותכם רחוקים ממנה. (יט) אך גם היום שמעו מילתי והנחמו. (כ) כאשר התאבלתי על ציון וחלותי את פני יי ואומר עד מתי יחולו עלינו כל אלה והשיגונו רעות כל הימים אשר תפקוד עלינו כרוב רחמיך וחסדיך. (כא) ויגל לי יי דבר לנחמני ויראני חזון לבל אספד עוד וצפוני עתים ועתידות הראני. (כב) ולא אעלים מכם למען תנחמו גם אתם מרוב תלאותיכם. (כג) דעו כי יקום בוראנו מכל אויבינו ככל הרעה אשר גמלונו. (כד) קרוב יום יי ורחמיו באים ולא רחוק עוד קץ משפטו. (כה) אם אמם עוד גודל שלוות עמים לנגדכם עם רבת רעתם הן להבל ידמו. (כו) אם גדלה ממשלתם לפניכם אף בעשותם כל עוות הן כמר מדלי כלמו. (כז) אם תקפה גבורתם אף בהתייצבם על־יי כל היום הלא לריק נחשבו. (כח) אם נשגב הוד תפארתם עם המרותם את־פי עליון עוד כעשן יחלופו. (כט) אם בנעימים יכלו ימיהם אף כי בתועבות יבחרון הלא כעשב יבש יבלו. (ל) אם מצחם כנחושה מבלי הבין לאחריתם עוד כגלי הים ישברו. (לא) גאון עוזם כי יתגבר אף בכחשם בטוב מחוננם הן כענן הולך יתמו. (לב) כי אלהים ימהר יחיש עתו ויביא מועדו. (לג) דון ידין יושבי עולמו ובאמת יפקוד כל יצוריו ככל סתרי מעלליהם יחקור כליות ולב וכל מצפוני גבר לאור יוציא כצהרים.
(לד) לכן אל תשימו לב אל כל התלאה אשר מצאתכם כיום הזה כי אם קוו כי יקים יי את אשר הבטיחנו. (לה) ואל תקנאו בשלוות העמים כי אם תזכרו את אשר צפון לכם לאחרית הימים. (לו) מהר יעברו עתים ומועדים יסופו הם וכל אשר בהם יחד. (לז) לעת קץ יראה אדון כל ארץ גודל גבורתו ואת כל מעשה יביא במשפט. (לח) לכן שאו לבבכם אל אשר האמנתם בו מקדם למען לא לנגפו בשני עולמים פה בשבי ושם בצוקת נפש.
ב
(א) כל הקורות אשר לפנינו היום ואשר היו ואשר יהיו עוד, לא השלימו גם טובתם גם רעתם. (ב) כי עתה כל כח יהפך לשחוח כל חַיל לחִיל כל תוקף לנוקף כל יופי לדופי כל גאון לדראון כל נחת לשחת כל רומה לרימה כל עושר לחוסר. (ג) כל שפר לעפר כל גודל לחדל כל תאווה לתועבה כל תשוקה למצוקה כל רמיה לדמיה כל חלאים לחליים כל אהבה לשקר באיבה תחקר. (ד) והיה כי יבואו כל אלה מי לא יראה כי בא נקם ושלם. (ה) סוף דבר הכל יבוא אל האמת. (ו) ואודיעכם את אלה למען תלמדו היטב. (ז) ויי צווני להורות אתכם ולשים לפניכם מעט מחוקי משפטיו בטרם אמות. (ח) זכרו כאשר העד העיד בכם משה שמים וארץ לאמר אם תעזבו תורתי תעזֵבו ואם תשמרוה תשָמֵרו. (ט) וכהנה רבות דבר אליכם בהיותכם במדבר שנים עשר שבט יחד. (י) וביען כי אחרי מותו סרתם מתורתו ובאתכם כל אשר הוגד לכם בעת ההיא. (יא) כי משה הזהיר אתכם מפני הרעה למען תמלטו ובעזבכם דבריו מצאתכם כל זאת. (יב) ועתה אם עוד בימי עניכם תאבו ושמעתם לאשר הוגד לכם ובא כל טוב יי אשר שמר וצפן לכם. (יג) והאגרת הזאת תהי עדות ביני ובינכם, לכם למזכרת מצוות יי ולי תהיה לנקה לפני שולחי. (יד) זכרו את התורה ואת ציון ואת הארץ הקדושה ואץ אחיכם ואת ברית אבותיכם ואל תשכחו את המועדים ואת השבת. (טו) ותנו את האגרת הזו ואת מסרת התורה לבניכם אחריכם כאשר מסרו אבותיכם לכם. (יו) והעתירו אל יי תמיד בכל לבבכם בחזקה למען ירצה לכם ויסתר פנים מחטאותיכם ויזכור צדקת אבותיכם. (יז) כי לולא כרב רחמיו ישפטנו אוי לנו כי נולדנו. (יח) כי בימי קדם ובדורות אשר היו לפנינו צדיקים ונביאי אמת היו בעזרי אבותינו וגם לנו בהיותנו עוד על אדמתנו ונחטא היו למגן ולמחסה. (יט) כי בבטחם בתום דרכיהם העתירו בעדינו אל־יי ויעתר להם וירחם עלינו. (כ) ועתה הצדיקים נאסָפו והנביאים ישכבון ואנחנו עזבנו ארץ וציון לוקחה ממנו ולא נשאר לנו כי אם יי ותורתו כיום הזה. (כא) ואם עוד נשא לבבנו אליו, כפלים ישיב את אבדתנו והותר. (כב) כי אבדתנו בשחת ואשר יושב לנו לא ישחת נצח. (כג) וכה כתבתי גם לאחינו אשר בבבל והעידותי בם את כל אלה.
(כד)והיה כל אשר הוגד מראש לכם לפני עיניכם תמיד, בעודכם חיים ומושלים ברוחכם. (כה) ויי מאריך אפו עמנו פה את הבאות יודיענו ולא יכסה ממנו מעשהו באחרית. (כו) ועתה טרם יקרב לריב יי ועד לא יקום למשפט אמת אשר אהב, שאו לבבכם אליו למען תקחו ולא תלָקָחו תשׂברו ולא תַחפרו תוותרו עם אבותיכם ולא תווסרו עם אויביכם. (כז) כי ילדות תבל עוברת, כח יצוריה הולך לו, הזמן יכלה כמעט, כד קרוב למבוע, אניה לחוף, מרוצת ארח לעיר והחיים למוות. (כח) על כן הכונו לנוח אחרי צאתכם מן אניה אז תנוחו ולא בעודכם בה.
(כט) כי אחרי הביא אלהים את כל אלה לא יהיה מקום לשוב מפשע לא גבול לעת ולא מדה למועד ולא חליפות למסילות. (ל) לא מקום לתפילה לא משלוח לשאלות לא מדע לבקש ולא סליחה לעוונות. (לא) לא מקום להתוודות ולא עתרת על עוון לא תפילת אבות ולא מליצת נביאים ולא עזרת צדיקים. (לב) אך שם משפט חרוץ ארח לאש ומסילה לבאר שחת. (לג) על כן לכולכם כאחד תורה אחת עולם אחד וכל אשר בו קץ למו. (לד) ולחנוני יי תהיה פלטה והעטופים בחטאתם יאבדו יחד.
(לה) והיה כבוא אליכם האגרת הזאת קראוה באזני כל קהלכם והגיתם בה מאד בימי צמותיכם. (לו) וזכרו אותי ביד האגרת הזאת כאשר זכרתי אתכם בה. (לז) והיה שלום לכם כל הימים.
