תוספות למגילת אסתר לקריאה ולהורדה
- גודר פרץ
- לפני 11 שעות
- זמן קריאה 6 דקות
א
(א) ויהי בשנה הרביעית למלך תלמי וקליאופטרה המלכה ויבֵא דוזיטֵיוש אשר התיחשׂ לכהן ממטה לוי ותלמי בנו את ספרי הפורים האלה. (ב) ויאמרו כי העתיקם ליזימכוּס בן תלמי בירושלם.
(ג) ויהי בשנה השנית למלך אחשורוש בראשון לחודש ניסן ויחלום מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני חלום בשושן הבירה. (ד) והוא היה מן הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל מירושלם עם יכניה מלך יהודה והאיש ההוא היה גדול ונכבד בחצר המלך. (ה) ויחלום והנה קול סאון ורעש בשמים וקול רעם ורעד בארץ וברעש שני תנינים איומים נלחמים איש באחיו וקולם קול נורא. (ו) ומקולם התקוממו כל גויי ארץ להלחם בעם קדוש ויהי יום אימה וחלחלה וחושך אפלה בכל הארץ וחתת אלהים על עם יי כי יראו וחרדו לנפשם. (ז) וירימו קולם והנה זרם כביר נובע מבאר מצער ויזרח השמש ותופע אור ויאמצו האמללים מן הגאיונים. (ח) וייקץ מרדכי ויאמר אכן מיי יצא חלומי וישמור אותו בלבבו ויתבונן בו כל היום לדעת פתרונו.
ב
(א) ויהי כשבת מרדכי בשער המלך עם בגתן ותרש שני סריסים משומרי הסף וישמע את מזימתם הרשעה לשלוח יד בנפש המלך. (ב) ויגד למלך ויבוקש הדבר וימצא ויתָלו שניהם על עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך וגם מרדכי כתב את הדבר לזכרון. (ג) ויצו המלך את מרדכי לשרת בחצר המלך וינשאהו ויתן לו מתנות על הדבר הזה. (ד) והמן בן המדתא האגגי היה גדול בעיני המלך ויחרוש רעה על מרדכי ועל עמו בגלל שני הסריסים. (ה) וזאת משנה הספר אשר כתב המלך לכל שרי המדינות לאמור.
(ו) אחשורוש הגדול המולך מהודו ועד כוש לשבעה ועשרים ומאה פחות המדינות ולכל שריו ועבדיו שלום. (ז) אף כי לכדתי גוים רבים וכל הארץ תחת ידי לא גבה רוחי בכחי. (ח) ונתתי את לבי למלוך בחסד וברחמים ולדרוש את שלום ארצותי ויושביהן למען ינוח איש איש בהשקט ובבטחה וישקוד על עבודתו ויצא ויבוא בשלום. (ט) ויהי כי נועצתי עם שרי מלכותי על הדבר הזה ויגד לי המן ראש היועצים איש טוב וישר ונאמן ומשנה במלכותי לאמור. (י) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שֹוה להניחם. (יא) ויהי בשמעי כי עם אחד קשה עורף ידבוק באורחותיו ויקוץ בחקותי לשחת ארצי ומשביתים את שלום עמי. (יב) ונתתי דת לכל שומרי משמרת עבודתי אשר יבוא אליהם כתב המן נאמן ביתי להשמיד להרוג ולאבד את כל העם הזה אנשים ונשים וטף ועין לא תחוס עליהם. (יג) ודתי זאת תעשה ביום ארבעה עשר לחודש אדר הוא החודש שנים עשר בשנה הזאת. (יד) למען השמד ישמדו הרשעים האלה ביום אחד והיה שלום ושלוה בארצי.
ג
(א) ומרדכי שפך את שיחו לפני יי ויזכור את כל נפלאותיו אשר עשה ויאמר. (ב) יי מלכי ואלהי בידך הכח והגבורה ואם יש בלבבך להושיע את עמך ישראל מי יעמוד לפניך. (ג) אתה יצרת שמים וארץ וכל אשר בם כי אתה לבדך אדון כל המעשים ואין מידך מציל. (ד) לא יסתר דבר מפניך ואתה יודע כי לא בקשה עורף ומגבהות לב מאנתי להשתחות לפני המן. (ה) כי מי יתן והיה לטובת ישראל עמֶך כי עתה נשקתי גם את רגליו. (ו) אפס כי נמנעתי להרים כבוד אדם על כבודֶך כי לך לבדך אני משתחוה. (ז) ועתה יי אדני האדנים רחם נא על ישראל עמך כי אויבינו אורבים לנפשנו למען השמידנו מעל פני האדמה. (ח) שמע קול תחנוני וחוסה על עם נחלתֶך. (ט) הפוך אבלנו לששון ומען נחיה ונודה את שמך ואל תסגור שפתי משבחיך.
(י) וגם כל קהל ישראל קראו בכל לבם אל יי להושיעם מצרותם כי המוות לנגדם. (יא) וגם אסתר המלכה נשאה את נפשה אל יי בצר לה ותסר את בגדי החמודות מעליה ותלבש בגדי אבל. (יב) ותחת תמרוקי הנשים זרקה עפר על ראשה ותענה את נפשה. (יג) ותמרוט שער ראשה מרוט והשלך בכל מקום אשר היתה צהלה ושמחה מקדם. (יד) ותתחנן אל יי ותאמר. (טו) יי אלהים אתה לבדך מלכנו הושיעני נא כי אין מושיע בלתך וראה בצרתי כי קרובה היא. (יו) הנה שמעתי בעודני בבית אבי כי בחרת את ישראל מכל העמים להיות לך לעם נחלה וגם הקימות בריתך את אבותינו. (יז) וכאשר חטאנו לפניך ועבדנו את אלהי העמים הסגרתנו ביד אויבינו כי ישר אתה במשפטֶך. (יח) ועתה לא די להם כי העבידו אותנו כי גם נשבעו באלהיהם למחות את שמנו ולהפר בריתך איתנו. (יט) הן מהרסי ביתך ומזבחך יסגרו שפתי משבחיך ויפערו פיהם לרנן עוז שיקוציהם ומלכם בשר ודם. (כ) אנא יי אל תתן שבט מלכותך לבני הבל ללעוג לענינו כי אם השב להם גמולם בראשם ואת אבי המכשלה הזאת שים למשל בגוים. (כא) זכרנו יי בענינו ואמץ את לבבי הורני לדבר אל המלך והפוך לבו לשנוא את שונאינו ולהכריתו עם כל עדתו. (כב) החֵש מפלט לנו והושיעהו עי אין מושיע מבלעדיך. (כג) לך יי נגלו כל תעלומות ואתה יודע כי קצתי בכבוד אשר כבדוני אנשי רשע ונפשי געלה בחיבוק נכרי ולא נכחד ממך כי נלחצתי. (כד) אף מצנפת ראשי למשא ולתכריך בוז חשבתיה ולא צנפתיה בשבתי בדד. (כה) עם המן לא אכלתי ובמשתה המלך לא שמחתי גם לא שתיתי מייו נסכם. (כו) ומאז הובאתי פה נאספה כל שמחה וגיל מלב אמתך ורק בך יי אלהי אברהם שמחתי. (כז) אנא יי האל הגבור הקשיבה לקול העזובה הצילנו ממבקשי רעה ופדנו מכל צרותינו.
ד
(א) ויהי ביום השלישי ככלותה להתפלל ותסר את בגדי אבלה מעליה ותלבש מלכות. (ב) ויהי כי שתה כל עדיה עליה ותוסף עוד להתחנן אל יי אשר עיניו צופות בכל. (ג) ותקח את שתי נערותיה ותשען על האחת והאחרת נשאה את סרח לבושה. (ד) ותופע אור יפיה על פניה למצוא חן בעיני כל אדם ותצפון אימתה בקרבה. (ה) ותפתח את דלתי ארמון המלך ותצעד לקראת המלך והוא יושב על כסא מלכותו ופניו נזעמים. (ו) ויהי בשאת המלך את עיניו ויבט בה בזעמו ויחורו פניה ותתעלף ותנח את ראשה על אחת הנערות. (ז) ויהפוך יי את לב המלך לטוב ויבהל ויקם פתאום מכסאו ויקחה בזרועותיו עד השב רוחה. (ח) וידבר על לבה ויאמר מה לך אסתר כי נבהלת הלא אישך אנכי. (ט) אל תיראי כי לא תמותי כי החוק הוא אר להמון העם הוא ועתה גשי נא. (י) ויושט לה המלך את שרביט הזהב ויגע אל שכמה וישק לה לידבר אליה. (יא) ותען ותאמר בראותי פניך כראות פני מלאך אלהים נבהלתי ויראתך עלי כי אפך יהגה אימה והוד והדר על פניך. (יב) עוד היא מדברת ותתעלף שנית ותפול ארצה וימס לב המלך ולב כל עבדיו וידבר על לבה לנחמה.
ה
(א) אחשורוש הגדול המולך מהודו ועד כוש לשבעה ועשרים ומאה פחות המדינות ולכל שריו ועבדיו שלום. (ב) רבים הם העבדים הבוגדים בחסד אדניהם ומתנשאים בלבבם על הכבוד אשר ינחילו אותם. (ג) ותקטן בעיניהם לענות את העם כי יגדילו גם עקב על אדוניהם המנשאים אותם. (ד) ועל שכחם זכר כל גמול טובה בלבם עוד יוסיפו סרה באמרם כי לא יוכיח ה׳ את פשעם אף כי עיניו על כל. (ה) ויען כי תהפוכות כאלה בקרבם ירמו את אדוניהם הבוטחים בם בדברי שקר ויטו אותם לשפוך דם נקי ולעשות רעות אשר אין להשיב. (ו) כי מלבד זכרון המעשים אשר עשו יועצי רשע מימים קדמוינם אף גם עינינו הרואות את אשר ירשיעון לפנינו ואשר נשָׂאוּ ואין מועיל במו. (ז) ועתה כאשר יכון לנו לשקוד על משמרת השלום לימים הבאים שפטנו אל נכון לשנות את דתנו ולשפוט ומראה עינינו ללכת במישור ובתמים.
(ח) הנה איש אורח בקרבנו ושמו המן בן המדתא המקדוני אשר לא מזרע פרס הוא ולבו רחוק ממנו:. (ט) ואף כי עשיתי עמו רק טוב כאשר הסכנתי לעשות לכל בן נכר וקראתי לו אבי ונכבד מכל העם כמשנה למלך נשאו לבו להדיחני מעל כסא מלכותי ולקחת את נפשי. (י) גם העז פניו לרגל במרדכי אשר הציל את נפשי ממות ולהוציא את דבתו רעה על אסתר המלכה ועל עמה לבעבור השמידם מעל פני האדמה. (יא) כי אמר בלבו אם נעזבתי משומרי נפשי נקל הוא לתפשני ולהסב את ממלכת פרס אל המקדונים.
(יב) ועתה כי מצאתי את היהודים אשר חשב הנבל הזה לאבדם נקיים מכל עוולה וחוקותיהם אך טובים. (יג) וגם בנים הם ליי אלהיהם אל חי ואל עליון אשר הנחיל לאבותינו ולנו את הארץ הטובה הזאת. (יד) לכן אל תשעו אל דברי הספרים אשר שלח לכם המן בן המדתא כי בגלל הדבר הזה תלו אותו ואת בניו על העץ אל פתח שער שושן הבירה ואלהים השיב לו גמולו בראשו. (טו) ואת משנה כתב הזה תעבירו בכל ערי ארצנו לתת תוקף לכל היהודים לשמור ולעשות את חוקותם כמשפטם. (יו) וכי יזידון מבקשי רעתם לשלוח בהם יד בשלושה עשר לחודש אדר וקמתם לעזרתם. (יז) כי אלהים הפך את היום אשר הוכן להשמיד את עם סגולתו לששון ולשמחה. (יח) ומלבד שאר מועדי השנה תחוגו גם אתם את היום הזה למען ייטיב יי לנו ולכל השלמים עם בני פרס מעתה ועד עולם. (יט) והיום הזה יהיה לזכר עולם לכל מבקשי רעתנו לבל יזידון עוד. (כ) וכל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר אשר לא תשמור את פקודתי זאת בחרב ובאש תחרב ולא ישכון בה אדם או בהמה או עוף.
ו
(א) ויאמר מרדכי כדברי כן הוא כי בנתון לבי אל חלומי עשה יי לנו כאשר חלמתי. (ב) הנה הבאר היה לזרם והשמש יצא היא אסתר אשר לקָחהּ המלך לאשתו וימליכֶהָ למלכה. (ג) ואני והמן הם התנינים עם קהל הגוים אשר התאספו להכרית שם יהודה. (ד) ויהי כי קרא עמי ישראל אל יי ויחלצם מצרתם כיום הזה כי הפליא לעשות כאשר לא נעשה בגוים עד הנה. (ה) ויפל פורים שנים פור אחד לעמו ופור אחד לגוים ויהי כי בא עתו ויזכור את עמו וירחם על נחלתו. (ו) והימים האלה נזכרים ונעשים בארבעה עשר ובחמישה עשר לחודש אדר והם ימי משתה ושמחה בקהל ישראל וזכרם לא יסוף מזרעם עד עולם.
תוספות למגילת אסתר להורדה:
