כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:

לכל המועדים שניתנו לעם ישראל בזמן צאתם במצרים ובמסעם במדבר יש מקור סיבה, והיא התגלות ה׳ לאבות בתאריכים קבועים, שהפכו למועדי נצח. קשה להאמין שעם ישראל לא תהה לפשרם, ואיך לתהיה זו אין זכר בתורה, אלא אם נקח כעובדה שישראל הכירו את ספר היובלים, שכן הכתוב בו נאמר למשה כשעלה להר יום לאחר ההתגלות, הוא יום השבועה.

על זמני השנה
 
חלוקת השנה ליובלים

ואחרי החק הזה הגדתי לך את ימי השבתות במדבר סיני אשר בין אילים ובין סיני: ושבתות הארץ הגדתי לך בהר סיני ושנות היובלים ושבתות השנים הגדנו לך ושנתו לא הודענו לך עד בואך אל הארץ אשר תנחלו: ושבתה הארץ בשבתותיה בשבתם בה וידעו את שנת היובל: על כן שמתי לך שבועי שנים ויובלים מימי אדם עד היום הזה ארבעים ותשעה ושבוע אחד ושתי שנים ועוד ארבעים שנה תעברנה עד אשר ידעו את מצות ה׳ עד עברם את גבולות ארץ כנען בעברם את הירדן פני מערבה: ויובלים יעברו עד אשר יטהר ישראל מכל הזנות והחטא והטומאה והתועבה והעוות והשגגה וישבו בכל הארץ לבטח ואין שטן לו ואין רע וטהרה הארץ מהעת ההיא לכל הימים:


הוראת ימי השנה - 364 ימים

ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כפי עדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג: ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוה עליהם כלם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חדש ושבת וחג ובכל חק השנים יתעו: כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטֻמאה ובלבלו כל ימי קדש בטמאים ויום טמאה ביום קדש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים: על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות ששים וארבעה ימים לבדם ועל כן יתעו בראש חדש ושבת ומועד וחג ואכלו דם עם כל בשר:

4 ימים פגושים

והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו למועדים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלוּם על לחות השמים שלושה עשר שבעות מזה עד זה לזכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי המצווה חמישים ושתים שבתות ימים בכל שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעבור שנה אחת ללא זכרון: 

מקור השבת

ויברא את השמים ואת הארץ וכל אשר ברא בששת ימים ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחנ לכל מעשיו על כן צִוה עליו כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות: וכל המטמא אותו מות ימות:ואתה צו את בני ישראל ושמרו את היום הזה לקדשו ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יטמאוהו כי קדוש היום הזה מכל הימים: כל המחלל את היום הזה וכל אשר יעשה בו כל מלאכה מות ימות לעולם למען אשר ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותם ולא יכרתו מן הארץ: וכל איש אשר ישמרנו וישבת בו מכל מלאכתו קדוש ומבורך יהיה כל הימים כמונו: הגד ואמור לבני ישראל את משפט היום הזה וישבתו בו ואל יעזבוהו בשגגת לבם ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יֵרָאֵה לעשות בו חפצם ולא יכינו בו מכל אשר יאכל וישתה ולשאב מים ולהביא ולהוציא בו כל אשר ינשא בשעריהם אשר לא הכינוהו המה להם בששת ימי המלאכה במושבותיהם: ולא יביאו ולא יוציאו משא מבית לבית ביום הזה כי קדוש הוא ומבורך הוא מכל יום יובל היובלים בו נשבות בשמים טרם יגלה אזן אנוש לשבּות בו על הארץ: ויברכהו בורא הכל ולא קִדש כל עם ועמים לשבות בו כי אם לישראל לבדו נתָנוֹ לאכל ולשתות ולשבות בו על הארץ: ויברא את השמים ואת הארץ וכל אשר ברא בששת ימים ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו על כן צִוה כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהילה מכל הימים: ותנתן התורה והעדות מוֹרשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם:

מצוות השבת

 

​והנה את מצוות השבת כתבתי לך וכל משפטי חוקותיה: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה׳ אלהיכם לא תעשו בו מלאכה ובניכם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם וגריכם אשר בכם: והאיש אשר יעשה בו כל מלאכה יומת וכל איש אשר יחלל את היום הזה ואשר ישכב עם אשה ואשר ידבר בו דבר לעשות בו ולצאת בו לדרך וכל משא ומתן והשואב בו מים ואשר לא הכין לו ביום השישי ואשר ישא כל משא להוציא מאהלו או מביתו ומת: לא תעשו ביום השבת כל מלאכה אשר לא הכינותם לכם ביום השישי לאכול ולשתות ולנוח ולשבות מכל עבודה ביום הזה ולברך את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים: כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳:​המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך: וכל איש אשר יעשה בו מלאכה ואשר ילך בדרך ואשר יעבוד את האדמה אם בביתו ואם בכל מקום ואשר יבעיר אש ואשר ישא על בהמתו והיורד באניה בים ואשר יכה ויהרג כל איש והשוחט בהמה ועוף והצם והעושה מלחמה ביום השבת: והאיש אשר יעשה דבר מכל זה ביום השבת ומת למען ישבתו בני ישראל במצוות שבתות הארץ ככתוב בלוחות השמים אשר נתן בידי לכתוב לך חקי העת ואת העת בחלקת ימיה:


1.1 - ראש השנה 

נח עשה חג לאחר המבול 

ויעש ממנו יין וישמהו בכלי וישמר עד השנה החמישית עד היום הראשון באחד לחודש הראשון: ויעש את היום ההוא חג בשמחה ויעל עולה לה׳ פר בן בקר אחד ואיל אחד לכפר עליו ועל בניו: ויעש את השעיר ראשונה וישם מדמו על הבשר אשר על המזבח אשר עשה וכל החלב העלה על המזבח אשר עשה עליו העולה לה׳ והפר והאיל והצאן ויעל את כל בשרם על המזבח: וישם את כל מנחתם בלולה בשמן עליהם ואחר יצק יין באש אשר שם ראשונה על המזבח וישם קטרת על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה׳ אלהיו:

 

אברהם בנה מזבח  

ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי בראש החודש הראשון ויבן מזבח בהר ההוא ויקרא בשם יהוה אתה אלהַי אל עולם: ויעל על המזבח עולה לה׳ כי יהיה איתו ולא יעזבנו כל ימי חייו:

חלום יעקב 

ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה בשנת אחת בשבוע השני ביובל הארבעים וארבעה ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע הזה ויבא אל המקום בערב ויסר מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא וישן שם כי בא השמש: וידר יעקב נדר לה׳ לאמר אם יהיה ה׳ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך בו ונתן ה׳ לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בית אבי בשלום והיה ה׳ לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי במקום הזה לאות תהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי אעשרנו לך אלהי:

 

12.1 - צווי העקדה

ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ביובל ההוא בשנים עשר לחודש היה דבר בשמים על אודות אברהם כי נאמן הוא בכל אשר ידבר וה׳ אהבו כי בכל צרה נאמן הוא: ויבא השר משטמה ויאמר לפני האלהים הנה אברהם אהב את יצחק בנו ויבכרהו על כל אמור לו ויעלהו עולה על המזבח ואתה תראה אם יעשה את הדבר הזה ותדע אם נאמן הוא בכל אשר תנסהו:

15.1 - מועד חג המצות 

העקדה 

וישכם בבקר ויעמס על אתונו ויקח את שני נעריו עמו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה וילך אל המקום ביום השלישי וירא את המקום מרחוק: ויבוש השר משטמה וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד נאחז ויבא בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ רָאַה אשר יאמר ה׳ ראה וזה הר ציון: ויחג את החג הזה בכל השנים שבעה ימים בשמחה ויקרא לו חג ה׳ כפי שבעת הימים אשר הלך וישב בשלום: וכו הוקם ויכתב בלחות השמים על אודות ישראל וזרעו לעשות את החג הזה שבעת ימים בשמחה:

1.3 - חודש השבועה והבכורים

 

נח יוצא מן התיבה 


בראש החודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא: ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאת הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתבה: ויעל את החלב על המזבח ויקח פר ואיל ושה עזים ומלח ותוֹר ובן יונה ויעל עולה על המזבח וישם עליהם מנחה בלולה בשמן ויצוק יין וישם עליו קטרת לבונה ויעל ריח ניחוח לרצון לפני לה׳:ורק את הבשר אשר בנפשו דמו לא תאכלו כי הדם הוא נפש כל בשר פן ידרש דמכם לנפשותיכם: מיד כל אדרש את דם האדם כל שופך דם אדם ביד אדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם:​וישבע נח את בניו אם יאכלו כל דם לכל בשר ויכרת ברית לפני ה׳ האלהים לעולם לכל דורות הארץ בחדש הזה:

 

החודש השלישי הוא חודש השבועה 

על כן אמר לך כי תכרת ברית אתה עם בני ישראל בחודש ההוא בהר בשבועה והזית עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר כרת ה׳ עמהם לכל הימים: ותכתב העדות הזאת עליכם למען תשמרוה כל הימים לבל תאכלו כל הימים כל דם חיה ועוף ובהמה כל ימי הארץ והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ: ואתה צו את בני ישראל ולא יאכלו כל דם למען יעמדו הם וזרעם לפני ה׳ אלהינו כל הימים:


הבטחת זרע לאברהם 

אחר הדברים האלה בשנה הרבעית לשבוע הזה בראש החודש השלישי היה דבר ה׳ אל אברם בחלום לאמר אל תירא אברם כי אנכי מגן לך ושכרך הרבה מאד: ויאמר אדני מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק בן אמתי הוא דמשק אליעזר הוא יירשני ולא נתת לי זרע: ויאמר אליו לא ירשך זה כי אם זה אשר יצא ממעיך הוא יירשך: ויוצא אותו החוצה ויאמר אליו הבט השמימה וראה את כוכבי השמים אם תוכל לספור אותם: ויבט השמימה וירא את הכוכבים ויאמר כה יהיה זרעך: ובאותו היום ברית בין הבתרים וביום ההוא כרתנו את ברית את אברם כברית אשר כרתנו בחדש ההוא את נח ויחדש אברם את החג ואת החֻקה לו עד עולם:

הגמל יצחק וסילוק ישמעאל בחודש השלישי

 

ובשנת אחת בשבוע החמישי ביובל ההוא בחודש השלישי נגמל יצחק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק: וישמעאל בן הגר המצרית היה לפני אברהם אביו במקומו וישמח אברהם ויברך את ה׳ כי ראה בנים ולא מת ערירי: ויזכור את דברו אשר דבר אליו ה׳ ביום הפרד לוט ממנו וישמח כי נתן לו ה׳ זרע לרשת את הארץ ויברך בקול את בורא הכל: ותרא שרה את ישמעאל והוא מצחק ורוקד ואברהם שמח שמחה גדולה ותקנא בישמעאל ותאמר אל אברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני יצחק: וירע הדבר הזה בעיני אברהם על אודות אמתו ועל אודות בנו כי יגרשם מפניו: ויאמר ה׳ לאברהם אל ירע בעיניך בגלל הילד ובגלל הנערה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ועשה כי ביצחק יקרא לך שם וזרע: וגם את בן האמה הזאת אשים לגוי גדול כי מזרעך הוא:

 


יעקב עולה לזבוח בבאר שבע לפני ירידתו מצרימה   

ויקם ישראל מחברון מביתו בראש החודש השלישי וילך בדרך באר שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק בשבעה לחודש ההוא: ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל וירא לרדת מצרימה: ויהי בחשבו לשלוח ליוסף לבוא אליו והוא לא ירד וישב שם שבעת ימים אולי יראה במראה הישב אם ירד: ויעש חג קציר הבכורים מתבואה ישנה כי אין בכל ארץ כנען מלא החפן זרע בארץ כי היה הרעב ההוא לכל החיה והבהמה והעוף והאדם: ובששה עשר בו נראה אליו ה׳ ויאמר אליו יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אליו אני אלהי אבותיך אלהי אברהם ויצחק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם: אנכי ארד עמך ואנכי אעלך אל הארץ הזאת ופה תקבר ויוסף ישית ידו על עיניך אל תירא מרדת מצרימה: ויקם הוא ובניו ובני בניו וישאו את אביהם וכליהם בעגלות: וילך בדרך באר שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק בשבעה לחודש ההוא: ויהי בחשבו לשלוח ליוסף לבוא אליו והוא לא ירד וישב שם שבעת ימים אולי יראה במראה הישב אם ירד:

 

 


​15.3 - חג השבֻעות - חג הביכורים

 

אברהם עושה חג ביכורים

​ובשנה החמישית בשבוע הרביעי ביובל ההוא בחודש השלישי בחצי החדש עשה אברם חג בכורי קציר הקמה: ויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה לה׳ ופר ואיל ושה על המזבח עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם העלה על המזבח ולבונה:

 

 

ברית המילה

וירא ה׳ אל אברם ויאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד: ויפל אברם על פניו וידבר אליו ה׳ לאמר: הנה בריתי עמך ואשימך אב המון גויים: ולא יקרא שמך עוד אברם והיה שמך מעתה ועד עולם אברהם כי אב המון גויים נתתיך: ואגדלך מאד ואתן לך גויים ומלכים ממך יצאו: ואתנה בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם חקת עולם והיתי לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריכם את ארץ כנען אשר תמשל בה לעולם והיתי להם לאלהים: ויאמר ה׳ לאברהם ואתה שמר את בריתי אתה וזרעך אחריך ומלתם את ערלתיכם והיה אות בריתי לעולם ביני ובינך ולדרות: וביום השמיני תמולו כל זכר בזרעכם יליד בית ומקנת כספכם מכל בני נכר אשר קניתם אשר לא מזרעך: המול ימולו כל בני ביתך ומקנת כספך ימולו והיתה בריתי בבשרכם חקת עולם: והערל בכל זכורכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את בריתי הפר: 


לידת יצחק  

​ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש בימים אשר אמר ה׳ לאברהם בחג הביכורים נולד יצחק: וימל אברהם את בנו ביום השמיני הוא הראשון אשר נמול בברית אשר נכרתה לעולם:

 

יצחק וישמעאל באים לאברהם  

ויהי בשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה בשנת שתים היא השנה אשר בה מת אברהם ויבאו יצחק וישמעאל מבאר שבע לחג את חג השבעות והוא חג הבכורים אל אברהם אביהם וישמח אברהם כי באו שני בניו: כי מקנה רב ליצחק בבאר שבע והלך יצחק לרעות את מקנהו ושב אל אביו: ובימים ההם בא ישמעאל לראות את אביו ויבאו שניהם יחדיו ויזבח יצחק זבח לעולה ויעל על מזבח אביו אשר עשה בחברון: ויזבח זבח תודה ויעש משתה שמחה לפני ישמעאל אחיו ותעש רבקה עגות חדשות מהיבול החדש ותתנן ליעקב בנה להביא לאברהם אביו מראשית פרי האדמה למען יאכל ויברך את בורא הכל טרם ימות:

 

יעקב עושה משתה ללבן


ובחמישה עשר לימים ההם עשה יעקב משתה ללבן ולכל הבאים עמו וישבע יעקב ללבן ביום ההוא ולבן ליעקב אם יעבר אחד מהם לרעה את הר הגלעד:

 



המקור לחג השבֻעות

על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי ישמרו לעשות את חג השבעות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה: ויעש כל החג הזה בשמים מיום הבריאה עד ימי נח עשרים וששה יובלות וחמשה שבעות שנים וישמרהו נח ובניו שבעה יובלות ושבוע שנים אחד עד מות נח ומיום מות נח חללוהו בניו עד ימי אברהם ויאכלו דם: וישמור אברהם לבדו ויצחק ויעקב שמרהו כי בניו הם עד ימיך ובימיך (משה) שכחו בני ישראל עד אשר חדשתיו בהר הזה: ואתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחק להם יום אחד בשנה בחדש הזה יחגו בו: כי חג שבעות הוא וחג ראשית הבריאה משנה תושיה הוא כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה (משנה חג ומשנה משפט) ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשתו במועדו יום אחד בשנה וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשהו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה:

1.4 ראש החודש הרביעי

 

הראות המלאכים לאברהם


ובאחד לחודש הרביעי נראינו לאברהם באלוני ממרא ונדבר עמו ונגד לו כי ינתן לו בן משרה אשתו: ותצחק שרה כי שמעה כאשר דיברנו את הדברים האלה עם אברהם ונגער בה ותירא ותכחש כי צחקה בגלל הדברים: ונאמר לה את שם בנה ככתוב בלחות השמים והוא יצחק ובשובנו אליה למועד ותהר בן:

יעקב מגיע מצרימה  

ויבא ישראל ארצה מצרים ארץ גשן בראש החודש הרביעי בשנת שתים לשבוע השלישי ליובל הארבעים וחמישה:

 

 


​23.6 - קרבן העצים

והשמר בעצי הקרבן ואל תביא עצי קרבן על המזבח מלבד ברוש דָפְרן שקד אורן אשוח ארן ארז אדֹם תומר זית מור דפנה ואתרוג ערער ובשם: מן העצים האלה שים על המזבח תחת קרבן הכליל ותבחן מראיהם ולא תשים כל עץ נבקע ושחור מראה אלא עצים קשים ונקיים אשר אין בהם כל מום תמימים ושנית נטועים ואל תשים עץ ישן כי פג ריחו כי אין ריחו בו כבראשונה: ומלבד העצים האלה לא תשים אחרים כי ריחם נמר ולא יעלה רוח ריחו השמימה: שמור את המצווה ועשה בני למען תישר בכל מעשיך:



1.7 - יום תרועה

 

אברהם מכיר באלהים, ואלהים מתגלה אליו - לך לך​


ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבוקר לראות מה יהיה מעשה השנה בגשמים ויהי הוא יושב לבדו ומביט: ויבוא דבר בלבו ויאמר כל אותות הכוכבים וכל אותות השמש והירח הכל ביד ה׳ ולמה אני חוקר? ברצונו ימטיר ערב ובקר וברצונו יוריד טל והכל בידו הוא: ויתפלל בלילה ההוא ויאמר אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא ובך ובעבודתך בחרתי: הצילני נא מיד הרוחות הרעים המושלים בבמחשבות לב אדם ואל יתעוני מאחרי אלהי והֹשיבני אותי וזרעי לעולם ואל נסור מאחריך מעתה ועד עולם: ויאמר האשוב אל אור כשדים אשר בקשו פני לשוב אליהם ואם אשב פה במקום הזה הנחה עבדך בדרך אמת לפניך הצליחנה ביד עבדך ויעש ואל אלך בשגגת לבי אלהי: וכאשר כלה לדבר ולהתפלל והנה נשלחו דברי ה׳ אליו בפי לאמֹר קום לֵך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ ואעשך לגוי גדול ורב: ואברכך ואגדל שמך והיית ברוך בארץ ויתברכו בך כל גויי הארץ ואברך מברכיך ומקלליך אאור: והייתי לך לאלהים לבניך ולבני בניך ולכל זרעך אחריך אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ אני אלהיך:
 

אברהם מתחיל לדבר עברית

ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל בני האדם ומימי המפולת: ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה:

 

יעקב מקיים נדרו בבית אל

ויהי בראש החודש וידבר יעקב אל כל אנשי ביתו לאמור הטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל במקום אשר נדרתי נדר בברחי מפני עשו אחי כי היה ה׳ עמדי וישיבני אל הארץ הזאת בשלום והסירו את אלהי הנכר אשר לכם: ויקרעו את אלהי הנכר ואשר באזניהם ועל צוואריהם והאלילים אשר גנבה רחל מבית לבן אביה ותתן את הכל ליעקב וישרפם ויתצם ויטמנם תחת האלה אשר בארץ שכם: ויעל בראש החודש השביעי בית אל ויבן מזבח במקום אשר לן שם ויקם שם מצבה וישלח אל יצחק אביו לבוא אליו אל זבחו ולרבקה אמו:​

10.7 - יום הכפורים

​מכירת יוסף, מות בלהה

ובשנה השביעית לשבוע הזה שלח את יוסף לדעת את שלום אחיו מביתו שכמה וימצאם בארץ דותן: ויתנכלו אליו ויעשו לו בערמה להמיתו וישובו וימכרהו לסוחרים ישמעאלים ויורידהו מצרימה וימכרֻהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים: ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם ויהי בעשירי לחודש השביעי: ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עמו כל היום: ויקמו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו:

 

ותשמע בלהה ביום ההוא כי אבד יוסף ובהתאבלה עליו מתה והיא יושבת בכפר טוב ודינה בתו מתה אחרי אבד יוסף ויבאו על ישראל שלשת מקרי האבל האלה בחדש אחד: ויקברו את בלהה ממול קבר רחל ואת דינה בתו קברו שם: ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני: על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו: ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה: 

 

המלאך למשה על יום הכפורים 

כל ענשם כלה ונחרץ לגדול כגדלו ולקטן כקטנו וכל אחד כדרכו ישפטנו: ולא ישא פנים ולא יקח שחד באמרו לעשות משפט לכל בשר גם אם יתן כל אשר בארץ לא ישא פניו ולא יקח מידו כי שופט צדק הוא: ועל בני ישראל כתוב וחרוץ אם ישובו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עונם: קיים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל פשעיהם פעם בכל שנה:


14.7 - יעקב מעשר

וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש ההוא ויעשר את כל מה שבא עמו מאדם עד בהמה ומן הזהב עד כל הכלים והבגדים ויעשר מכל: וילבישהו אביו בגדי כהונה וימלא את ידיו:

15.7 - חג הסֻכות

המלאכים חוזרים לשרה​


ונשב בחדש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו ונברך אותה ונבשרנה ככל אשר צוינו כי לא ימות עד כי יוולדו לו עוד ששה בנים טרם ימות וביצחק יקרא לו שם וזרע: וכל זרע בניו גויים יהיה ועל הגוים ימנו ומבניו יצחק אחד יהיה לזרע קדש ובגוים לא יתחשב: כי לחלק עליון יהיה ובכל אשר לאלהים יחד הוא וכל זרעו להיות לו זרע ה׳ עם סגולה מכל עם ולמען יהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש: ונלך לדרכנו ונבשר את שרה ככל אשר אמרנו לו וישמחו שניהם שמחה גדולה:


ויבן שם מזבח לה׳ אשר הצילו וישמחהו בארץ מגוריו ויעש חג שמחה גדולה בחודש ההוא שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע: ויבן סכות לו ולעבדיו בחג ההוא והוא ראשון עשה חג הסכות בארץ: ובשבעת הימים האלה יקריב אברהם מדי יום ביומו על המזבח עולה לה׳ פרים שנים כבשים שבעה ושעיר אחד לחטאת לכפר בו עליו ועל זרעו: ולקרבן שלמים אילים שבעה שעירים שבעה כבשים שבעה ושבע עזים ומנחתם ונסכיהם על כל חלבם יקטיר על קרבן העולה לרצון לה׳ לריח ניחוח: והקטיר בקר וערב קטרת סמים ולבֹנה וחלבנה ונטף ונרדְ ומֹר ושחלת וקֹשְטְ כל שבעה אלה ישחק יחד בד בבד טהור ויקריב: ויעש כן שבעה ימים וישמח בכל לבו ובכל נפשו הוא וכל אשר בביתו ואין עמו בן נכר וכל ערל: ויברך את בוראו אשר בראהו בדורו כי ברצונו ברא אותו כי ידע וראה כי ממנו יצא מטע צדק לדורות עולם וממנו זרע הקדש להיות כמהו לעשות הכל: ויברך את בוראו וישמח ויקרא את שם החג ההוא חג ה׳ שמחה לרצון לאל עליון: ונברכהו לעולם וכל זרעו אחריו לכל דורות הארץ כי עשה את החג ההוא בעתו כעדות לחות השמים: על כן הוקם בלחות השמים על ישראל כי יהיו עושים את חג הסכות שבעה ימים בשמחה בחדש השביעי ויהי לרצון לפני ה׳ חק עולם לדורותם בכל שנה ושנה: ואין לזה קץ הימים כי לעולם הוקם לישראל לעשתו וישבו בסכות ויענדו עטרות על ראשם ולקחו ענף עץ עבות וערבי נחל:

 

הקפת המזבח - ויקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדר וסבב מדי יום את המזבח בענפים שבע ליום ובבקר יהלל ויודה לאלהיו על הכל בשמחה: ויחג את החג הזה בכל השנים שבעה ימים בשמחה ויקרא לו חג ה׳ כפי שבעת הימים אשר הלך שמה וישוב בשלום: וכן הוקם ויכתב בלחות השמים על אודות ישראל וזרעו לעשות את החג הזה שבעת ימים בשמחה:

 

יעקב מקיים נדרו

ובחמישה עשר לחודש הזה העלה על המזבח פרים בני בקר ארבעה עשר ואילים עשרים ושמונה וצאן ארבעים ותשעה כבשים שבעה גדיי עזים עשרים ותשעה עולה על המזבח לקרבן אשה ריח ניחוח לה׳ אלהים: זה קרבן נדרו אשר נדר לעשר ומנחתם ונסכיהם: ויהי כאשר אכלה האש ויקטר קטורת על האש עליהם ולקרבן תודה פרים שנים ואילים ארבעה כבשים ארבעה ושעירים ארבעה וכבשים בני שנה שנים וגדיי עזים שנים ככה יעשה כל בוקר שבעת ימים: ויאכלו שם הוא וכל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים ויברכו ויהללו את ה׳ אשר הצילו מכל תלאותיו ואשר הקים לו את נדרו:

22.7 - שמיני עצרת

ובלילה השני בעשרים ושנים לימי החדש אמר יעקב לבנות את המקום ולהקיפו גן ולקדשו ולעשותו קדוש לעולם לו ולבניו אחריו: וירא אליו ה׳ בלילה ויברכהו ויאמר לא יקרא שמך עוד יעקב לבדו כי אם ישראל יהיה שמך: ויאמר אליו שנית אני ה׳ אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ והפריתיך והרביתיך במאד מאד ומלכים ממך יהיו וירדו בכל מדרך כף רגל אדם: ואתן לזרעך את כל הארץ אשר תחת השמים ושפטו בכל הגויים כרצונם ואחר יקחו להם את הארץ וירשוה לעולם: ויכל לדבר עמו ויעל מעליו: 

 

ויעל מאתו ויקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה ויכתוב את כל הדברים אשר קרא ואשר ראה: ויעש שם עוד יום אחד ויקרב בו ככל אשר הקריב בימים הראשונים ויקרא שמו עצרת כי נוסף היום ההוא לראשונים להם קרא חג: וככה כתוב הוא בלחות השמים על כן נגלה לו לעשות ולהוסיף אותו לחג על שבעת הימים: ויקרא שמו עצרת כי יעלו אותו על עדות הימים ובחג ובמספר ימי השנה: