מדוע נלקח חנוך בן ירד - נפתלי הירץ ויזל
- גודר פרץ
- 2 במאי 2024
- זמן קריאה 9 דקות
עודכן: 19 באוק׳
מתוך ׳רוח חן׳ לנפתלי הרץ ויזל - מבאר את סיבת הלקחו של חנוך בצעירותו אל האלהים, על השתלמות נפש האיש התמים ואספתו על ידי האלהים בנעוריו לטוב לו, להצילו מהשפעת דור רשע.
(ז) וְצַדִּיק מֵת בִּנְעוּרָיו בֹּא יָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה:
(ח) כִּי לֹא רוֹב יָמִים הֲדַר שֵׂיבָה וְלֹא מִסְפָּר שָׁנִים רַבּוֹת:
(ט) חָכְמָה תֵּחָשֵׁב גַּם הִיא שֵׂיבַת אָדָם וְלֶכֶת בְּדֶרֶך טוֹבִים בּוֹאוֹ בַיָּמִים:
(י) אֲשֶׁר לְפָנִים הִתְהַלֵּךְ אֶת הָאֱלֹהִים מָצָא חֵן
וּבַעֲבוּר שָׁכַן בֵּין רְשָׁעִים לֻקַּח מֵאֶרֶץ לַשָׁמָיִם:
(יא) לֻקַּח לְבַל תְּשֻׁנֶּה דַעְתּוֹ בְּרָע וְלֹא תִמְשׁוֹל מִרְמָה בְּנַפְשׁוֹ:
(יב) כִּי כִשׁוּפֵי רִשְׁעָה יַאֲפִילוּ נֹגַהּ צְדָקָה וְיֵצֶר הֲפַכְפַּךְ יְהַפֵּךְ תְּבוּנַת סָר מֵרָע:
(יג) מִהֵר לִהְיוֹת תָּמִים גַּם יָמִיִם רַבִּים מִלֵּא:
(יד) וְיַעַן יָקְרָה נַפְשׁוֹ בְּעֵינֵי ה׳ מִהַר לְקַחְתוֹ מִבַּין רְשָׁעִים:
(חכמת שלמה ד׳)
ישנה צרה שתקרה למקצת צדיקים, ונראה צרה ממש, והוא שלפעמים ימות צדיק בקוצר ימים, וישאל האדם, הנה זה נהג בחכמה, ויום יום הוסיף אושר ושלמות, ומדוע נאסף בקוצר ימים, והלא העולם הזה הוא עולם המעשה ואין אחר המות מעשה וחשבון, והיה ראוי שצדיק כזה יאריך ימים על האדמה להשלים עצמו יותר. ואמר המלך ע״ה אל תתמה על החפץ, ומה שאתה סובר שהוא צרה אינו כלום, כי צדיק מת בנעוריו, לא הלך במותו משמחה ליגון ומחיים למוות, אבל בא אל המנוחה. כעניין ׳ושם ינוחו יגעי כח׳ (איוב ג) כי בעולם הזה הצדיקים בעמל תמידי, בעבור ענייני העולם וטורח הסכלים המתנגדים לו, ולהלחם תמיד עם יצר הסכלות והתאוה, ובעולם הבא הם במנוחה גמורה, כאמרו יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, ונקראת שכיבה לפי שהם ישנים, כדרך ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו׳ (דניאל יב), והנה כל המתים בין צדיקים בין רשעים נקראים שוכבים כמבואר בספרי התנ״ך, אלא שיש הבדל בין שכיבה לשכיבה, יש שוכב במנוחה, ויש שוכב בלי מנוחה, יפחד ויחרד יציקוהו רעיונותיו ישמע קול מבהיל וכיוצא, ושכיבת צדיקים היא במנוחה ובלי פחד, ועליו אמר בשכבך תשמור עליך, שתוכל להיות במנוחה, וכן ינוחו על משכבותם (ישעיה נז) אבל שכיבת רשעים בלי מנוחה, ועל זה אמר המלך שהצדיק המת בנעוריו טוב לו סלה, כי בא אל המנוחה:
ח- כִּי לֹא רוֹב יָמִים הֲדַר שֵׂיבָה - כענין והדר זקנים שיבה (משלי טז) וכמו עטרת תפארת שׂיבה באורח צדקה תמצא (שם כ) אבל אם השׂב איננו חכם ולא צדיק אין שׂיבתו הדר לו ולא עטרת תפארת, כי מה יתרון לו בשנים הרבים שחיה, וזהו שאמר המלך ע״ה עתה שימים רבים אינם הדרת השׂיבה, שבעבורן השׂיבה נקראת פאר והדר, ולא מספר שנים רבות, כמו שתאמר זה האיש בן שבעים או בן שמונים:
