מדוע נכתבו סיפורי התורה - מתוך הקדמת "מעשי ה'" לאליעזר אשכנזי

בהקדמה לספר מעשי ה׳, אליעזר אשכנזי מאיר עינינו להבין מדוע, הביאה התורה סיפורים ממעשי האבות, אשר מצוות אין בם, למעט המילה וגיד הנשה. אמנם ידוע לכל משכיל כי דרכי האבות הצדיקים הם לנו מורי דרך להנהגה הטובה והישרה בעיני ה׳ ואדם, אולם אליעזר אשכנזי נותן בזה עוד טעם, יקרא חכם ויוסף לקח.

והטעם: ידוע לכל משכיל, שכאשר יעלה לרצון לפני כל חכמי לב ואוותה נפשם להשפיע לזולתם מן השלמות או ההשגה אשר הגיע אליהם, בהיות כן חק השלם להטיב לזולתו מן הטוב אשר ייטיב ה׳ לו. ואולם אמת השלמים ההם, בשגם לא הגיעו אל מדרגת אותה השלמות ואותה השגה רק אחרי השקידה ביגיעה מופלגת, אף גם זאת, מאשר נכספה נפשם לגלות אל הזולת אם היה אפשר בשעה קלה, מה שהגיע אליהם ביגיעה רבה, לא יבצר מהם. לכן כאשר יהיה הענין ההוא אשר ירצה להבינו לזולת דרוש עמוק ונסתר, עד שאותו הזולת לא יכיל שכלו עומק המושג ההוא, ולא יוכל לציירו ציור אמתי בנפש, הנה אז השלם ההוא יבקש לו תחבולות המשל ויסדר לפניו משל לדמיון לאותו הדרוש העמוק אשר ירצה להבינו, כי על ידי המשל ההוא יצא הזולת ההוא ממבוכתו, ויצייר בנפשו הדרוש העמוק ההוא.

[ג.פ: כשחכם מופלא ירצה להעביר חכמה אליה הגיע בשקידה מופלגת ישתמש במשל דומה לדבר שבעזרתו יובן הדבר]

ואולם אין ספק שהשלם ההוא אשר ישתדל להבינו לאותו הזולת הדרוש ההוא ע״י משל, הנה יאמר לו שאותו הדרוש יהיה דמיונו, כמלך שהיה לו בן ובנה מגדל והלך לצוד ציד ועשה מלחמה ונצח או נצחוהו או כדומה לזה. ועם היות שמעולם לא היה בפועל שמלך עשה כל המעשים ההם, עם כל זה הנה השלם ההוא בדא מלבו הדברים ההם למשל, כדי להבינו לאותו הזולת, שאותו הדרוש העמוק דומה למלך שעשה המעשים ההם, כי במשל הזה יגיע לאותו הזולת קצת ציור בנפשו מאותו הדרוש. אף גם זאת אין להסתפק שאם אותו השלם ימצא מעשה שהיה בפועל, והוא דמיון לדרוש הנסתר ההוא שבו יוכל להבינו לזולת, ודאי טוב לו להביא המשל אשר כן היה בפועל, ממה שיהיה בדוי מלבו מעשה שלא היה כן בפועל, לפי שהמעשה הבדוי אשר לא היה בפועל, יחוייב שומעו להבחין ולעיין בו אם הוא תחת חק האפשרי, ואח״כ יהיה לו למשל ויבין מתוך המשל את הנמשל לו, שאם היה המעשה הבדוי מן הנמנעות, היאך יעתיק נמשל ממנו. אבל המעשה אשר כן היה בפועל, עד שיאמר לזולת שאותו הדרוש הנסתר דומה למלך פלוני שעשה כך וכך, הנה תיכף יגיע אליו הנמשל בלתי צורך אל הבחנה אחרת, ותקל ההבנה והציור מאד על המקבל יתר שאת על מה שיאמר לו משל בדוי:

[ג. פ אם יביא משל שלא היה בפועל רק מדמיונו, אז השומע יאלץ קודם לשקול המשל אם הגיוני הוא, ורק אז להוציא את הנמשל, אך אם יספר לו דבר שהיה במציאות, לא יצטרך לשקול ויבין מייד את הנמשל כי יודע אמיתת העניין]

וכאשר גזרה חכמתו ית׳ להישירנו הישרה נכונה בהשגת האמת בנסתרות, כדי להועילנו ולהשפיע מטובו עלינו, ונתן לנו את התורה הזאת, אשר היתה ידיעתנו קצרה די הבין עמוקותיה וסודותיה, עד שגם אנחנו הוצרכה אלינו תחבולת המשל והדמיון, להביננו העמוקות ההם, ולהרחיב לנו ההבנה והציור בנפש, והיה רצונו ית׳ להמצא מעשה שהיה כן בפועל, שיהיה למשל כדי להיות הבנת העמוקות נקלה עלינו, הנה כל אותם המעשים שהיו טובים למשל כדי להביננו תיכף היות רצונו יתברך להמצא, כבר נמצאו כן בפועל כל המעשים ההם קודם נתינתו התורה אלינו, והוא יתברך אמרם למשה נאמן ביתו, וציוה לו שיכתבם בתורה המעשים ההם כפי מה שהיו בפועל, בלי תוספת ובלי מגרעת כלל, כדי שהמעשים ההם יהיו לנו למשל ושע״י כן תרחב הבנתנו בעמוקות, באופן שכל המעשים שנכתבו בתורה כולם היו כן בפועל כאשר נכתבו, בלתי השתנות כלל:

[ג.פ.: וגם ה׳ יתברך שמו לעד ולנצח נצחים, בטובו הגדול רצה לבהיננו בישרת דרך, כדי שהדברים העמוקים יהיו קלים עלינו, כי כל דבריו אמת ואנו יודעים שסיפורי התורה קרו בפועל כאשר נכתבו]

ועתה ראה בני היאך אמר זה אסף בפירוש במזמור תהלים (ע״ח) במלות קצרות

מַשְׂכִּיל לְאָסָף

הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי:

אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם:

אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ:

לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן

מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה:

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל

אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם:

לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן

בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם:

וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם

וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל

וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ:

הרי לך בביאור מופלג שאמר אסף דבריו כאלו התורה מדברת ואומרת שהיא תפתח במשל פיה ושתאמר חידות במעשים שהיו מימי קדם ושכולם היו בפועל, וזה אמרו ׳שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׳, כי לא יתכן לספר דבר בדוי, ואח״כ אמר את התועלת הנמשכת מן המעשים ההם שנכתבו למשל, שאמנם הם מספרים תהלות ה׳, וזה יהיה עדות ליעקב ותורה לישראל, בהיות המעשים שסופרו בתורה סופרו לתועלת הנמשל מהם, וכדי שמתוכם יובנו עמוקות מני חשך:

מתוך הקדמת הספר "מעשי ה'" על חמשה חומשי תורה. הרב אליעזר אשכנזי בן רבי אליה הרופא ( 1513 - 1586) היה פרשן מקרא, פייטן ופילוסוף יהודי מפורסם באירופה ובמזרח התיכון. התפרסם כבעל אישיות עצמאית ודעתנית, ונדד בין קהילות רבות.