נקרא את הפרשייה ולאחר נפרשה:

​וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: (בראשית לב, כה-לג)

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ: לאחר פרדתו המוחלטת מלבן ובדרכו לארץ כנען צפים ועולים חששותיו של יעקב מכעס עשו ונקמה על גזילת הברכה, כי את צעקת אחיו הוא שמע: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד:... וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (כז, לא;מא)

​וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ: כדברי הנביא הושע על יעקב: וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל: פעמים רבות במקרא איש הוא כינוי למלאך: וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ: {יא} וַיַּעֲנוּ אֶת מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים: (זכריה א, י, יא) וכעדות יעקב: כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:

מי הוא המלאך ומדוע תקף את יעקב?

עדות המקרא היא שלכל אומה יש שר, מלאך ממונה עליה מעם ה׳. המינוי נעשה בזמן הפלת מגדל בבל: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (בראשית יא, ז) ה׳ מדבר אל מלאכיו, הם אלו שלימדו את העמים שהיו אז אך שבטים כל אחד את שפתו, כי אם נתבונן ונעמיק נמצא כללים סדורים וחוקי לשון מדוייקים לכל אחת מהשפות, וזה פלא ולא יד המקרה. לכל שר וממלכה יש תקופת שלטון מוגדרת מראש: וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא: (דניאל י, כ) גם לישראל יש מלאך, מיכאל: וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ: (דניאל יב, א)

נזכר בנבואה שקיבלה אמנו: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: אין מדובר בעליונות לאומית בזמן חייהם של יעקב ועשו, הברכה היא ברכה מאלהי כל הארץ ולדורות עולם ולנצח, ולא תשתנה, ואין מדובר רק בשטח ארץ ופרייה, כי אם בכורה על העמים כולם, ככתוב: כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: (שמות ד, כב)

הנאבק ביעקב הוא השר הממונה על מלכות אדום שנגזלה בכורתו, ועתה ישנן 2 דרכים לקחתה. האחת היא להרוג את יעקב וצאצאיו ולהשמיד את זרע היחשׂ, השנייה היא להתעמת איתו רוחנית ולגרום לו להודות שהבכורה מגיעה לעשיו. אך אבינו הצדיק לא ויתר למלאך משום שהזכות האמיתית לקבל את הברכה היא שלו בנוסף לנבואה אל רבקה ולא בגללה, כי עשו בז לבכורתו ומכרה בנזיד עדשים אדום שהפך לשמו, לחרפתו.

וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: (כה, ל-לד)

הנה המאבק לא היה מאבק גופני, כי אם נאבקו בגופם מדוע לא ניזוק יעקב בכל גופו, כדרך הנאבקים לנגוע בכל חלקי גוף היריב, ואם נגיעת המלאך כה מזיקה, איך עמד כח יעקב להאבק עמו עד עלות הבוקר? וכיצד ניצחו יעקב, שכן המלאך הוא שביקש שישלחנו : וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ: (יב, ה)

וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ: בזמן אבותינו הראשונים שימת היד תחת הירך היתה אות שנותן קטן החשיבות לגדול ממנו, או הנכנע או הנשבע, והעברי ששם ידו תחת הירך אומר ״אתה אדוני ואבי ועבדך ובנך אני, צווה עלי ואעשה מצוותך בשבועה. אברהם: שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (בראשית כד, ב-ג) יעקב ויוסף: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:...וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: (בראשית כז, כט-לא)

כשעלה השחר וזמנו של המלאך תם מבלי שיכנע לו יעקב, נגע בירכו לאות כניעה והודאה בתוקף השבועה שנשבע עשיו לאחיו: וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:

וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: נקעה כף ירכו כי כניעת מלאך בפני אדם, אי אפשר שלא תשאיר רושם.

יֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: בהלחמו עם המלאך יצאה צדקתו ורצה הבטחה לכך בברכה, כהודאה בזכאותו האמיתית לברכת אביו.

באחד ממקטעי מגילת בראשית מצאנו את ברכת המלאך שחסרה בנוסח המסורה: ״יפרך יהוה וירבך יחונך דעת ובינה ויצילך מכל חמס וי___ עד היום הזה ועד דורות עולם״ הבה נעקוב אחר ההבדלים בין גרסת המסורה וגרסת המגילה העתיקה ממנה, מסומנים להלן.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: שינוי השם מקביל לשינוי שעשה יעקב בנפשו. עד כה יעקב שלח יד מבטן ואחז בעקב אחיו, הוא קנה את בכורת אחיו בשעת כושר ולקח הברכה בעקבה, ולאחר הברכה ברח ממקום מגוריו. הוא עבר מבחנים קשים מאד אצל חותנו, ולא סר מתומתו ויושרו וגם בעמידתו מול המלאך צדק - ׳וְהָיָה הֶעָקֹב למִישׁוֹר׳ יעקב יֹשר כשנאמר ב שׁ, וישׂר מלשון שררה בשׂ.

לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ: שלא יהיה שמו מזכיר עוון לו ולזרעו אחריו.

על צד האמת, לו עשו היה ירא את ה׳ שנשבע לפניו ומכבד את אחיו לקיים שבועתו היה אומר לאביו כבר שמכר את בכורתו ליעקב בנערותו, אך עשו לא עשה זאת, ולאחר מכן סרב להודות באמת, ועדיין מסרב. כי הנה טענת הנצרות, שהיא הבן הבכור הנבחר... ישנה ׳ברית חדשה׳ בין אלהים לעם אדום, כי ישראל הפרו ברית עם ה׳ והוא עזבם ובחר בעם אחר. הנצרות נלחמת בגוף וברוח בנסיון לכלות את ישראל, מסעות צלב ונסיונות השמדה, וכשלא הצליחו עברו למסיון שמטרתו מתמיד ומקדם לנצר ולהטביל את כל העם היהודי, כי אם לא יתנצרו היהודים, לא יבוא משיחם.

יש חוסר הלימה בין טענתם שהתנ״ך הוא ספר קדשם, לבין התעלמותם מהפסוקים הרבים שמתארים את השמדתה המוחלטת של אדום והטענה לחכמי הדת הנוצרית ולא לעם: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר: (מלאכי א, ב-ג). האור לגויים הוא להעירם לאמת, אם ביכלתנו עלינו לקרב את אחינו הנוצרים לאמונה באלהי ישראל ולהשיבם לתנ״ך.

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: ״וירא אליו יהוה ביום ההוא ויאמר אל תאכל את גיד הנשה על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על שתי כפות הירך עד היום הזה ועד דורות עולם:״ גיד הַנָּשֶׁה הוא גיד שנמצא על כף הירך האחורית.