אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל

משמעות המילה פסח

שמות יב


תמיד חשבנו שמובן המילה פסח הוא דילוג, כלומר שמלאך ה׳ דילג על בתי ישראל שמשקופיהם משוחים בדם ולא הכה בבכוריהם, אך האומנם בדילוג מדובר? הלא פיסח הוא מי שמתקשה ללכת, קל וחומר שלא יוכל לדלג... נברר מן המקרא. 

במקרא לשורש פ.ס.ח ישנן 5 משמעויות, לכן נעקוב אחריהן וננסה להבין איזו מהן, או אולי כמה מהן, מתאימות לעניין הפסח. יהיה טוב אם נצליח לבטל את התאור הגשמי והילדותי שנתנו חכמי הדורות המופלאים למילה.


1. פיסח הוא מוגבל ברגליו שאינו יכול לדלג, והוא צולע

אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה: (ישעיהו לה, ו)
וְכִֽי־יִהְיֶה בֹו מוּם פִּסֵּחַ אֹו עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ (דברים טו, כא)
וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת: (שמואל ב ד, ד)

2. פסיחה הוא דריכה ברגלים, כך הרסו עובדי הבעל את המזבח שבנה אליהו בכרמל

וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה: כלומר הרסוהו ברגליהם כמו שנאמר אח״כ: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס: (מלכים א יח, כו;ל)

3. פסח הוא הגנה והצלה, מילוט ושימור

כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט: (ישעיהו לא,ה)

4. פסח הוא הקורבן עצמו, השה או הגדי המוקרבים ביום הפסח על כל חוקתיו 14.1

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָֹה: (שמות יב, יא)
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: (שמות יב, כא)

5. פסח הוא שם המועד לזכרון חוקת עולם לדורותינו, כלומר בכל דור ודור

וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח מַצֹּות וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה׃ (יהושע ה, יא)
וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָֹה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ: (שמות יב, יג-יד)

אם כן בעניין יציאת מצרים וזבח הפסח, המשמעות המתקבלת והאמיתית למילה היא הצלה ושמירה, ולכן ליל שימורים הוא לאלהים, בשמרו את השבועה שנתן לאבותינו להוציא את זרעם מארת מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, ככתוב וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ  מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶ֛רֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַ֣חִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיבוּסִי׃

ועל פי זה מתפרש היטב הפסוק: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות יב, כז)

כי לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהֹוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: (שמות יב, מא-מב)

והתנ״ך, ברוך אלהינו, פרושו בו.