פסוק תועה במזמור סד

פסוק י׳ תהלה סד׳ כפי שמופיעה בנוסח המסורה עוסקת בפחד היחיד מפני אויב ומפני הפועלים בדרכי רשע בשם האויב, ודרכיהם הוא מפליא לתאר. אך ה׳ שולח חץ יחיד המביא למכות רבות ופתאומיות ברשעים, ועל כן בעל המזמור ממליץ בסיום - על הצדיק לשמוח ולחסות בה׳ וזהו סיום המזמור המהווה מסגרת לתחילתו - תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן.

הפסוק וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל יְהוָה וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ׃ אינו מתאים לרוח מזמורנו ותכנו:

1. הדברים נאמרים לרבים נסתרים ולא בפנייה אל ה׳ או אל הצדיק המדובר.

2. וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל יְהוָה וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ - לא מתואר במזמור פועל ה׳ ומעשהו, רק מעשי הרשעים.

3. ניתן לראות את זרות הפסוק, כיצד בלתי יתכן שהרשעים שפתאום היו מכותם יראו כל אדם ויגידו פעל ה׳.

שְׁמַע יְהוָה קוֹלִי בְשִׂיחִי

מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי׃

תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים

מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם

דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מר׃

לִירֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם

פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ יְחַזְּקוּ לָמוֹ:

וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם

יִתְנֹדְדוּ כָּל רֹאֵה בָם׃

יַחְפְּשׂוּ עוְלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ

וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק׃

דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים

אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ׃

וַיֹּרֵם יְהוָה חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם׃

וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם:

וַיַּגִּידוּ פֹּעַל יְהוָה

וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ׃

יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ

וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

פסוקי סוף המזמור: