תהלה יט

תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ

עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב

מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד

מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב

וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם

בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: יתרון התורה על חוקי האדם והמדינה הוא כיתרון אור על חושך, והוא מתברר מתוך הפסוקים לעיל*:

כוונת החוק הטבעי - כלומר חוקים שהאדם היה שואף להם באופן טבעי - הוא להרחיק את העוול ולקרב את היושר, כדי שיתרחקו האנשים מן הגנבה והגזלה והרציחה, באופן שתישאר ותתקיים החברה בין האנשים, ויהיה כל אחד ניצל מכף מעוול וחומס.



וכוונת החוק המדיני - כלומר חוקי חברה מסודרת, כחוקי ממשלות ארצות ועמים - הוא להרחיק את המגונה ולקרב את הנאה והטוב, כדי שיתרחקו האנשים מן הגנות הידועה. ובזה החוק המדיני עדיף על החוק הטבעי, כי החוק המדיני גם מתקן את הנהגת האנשים ומסדר ענייניהם באופן נאות, ובדרך כלל שניהם מתקיימים לתיקון מדינה.



וכוונת החוק האלוהי - התורה - היא להישיר האנשים בדרך השגת ההצלחה האמיתית, שהיא הצלחת הנפש וההשארות הנצחית. התורה תראה להם את הדרכים שילכו בם, ותודיע להם הטוב האמיתי כדי שישתדלו בהשגתו, תודיע להם על הרע האמיתי כדי שישמרו ממנו, ותרגיל אותם לעזוב את ההצלחות המדומות עד שלא יתאוו להם ולא יצטערו בהיפקדן.



התורה גם תניח דרכי יושר, כדי שיתוקן הקיבוץ המדיני באופן נאות ושלם עד שלא יטרידם ולא יפריעם דבר מלהשיג את ההצלחה הנפשית האמיתית. התורה מקיימת חברה שלא תעיק על האנשים ולא תמנעם מלהשתדל בהשגת ההצלחה והתכלית האחרונה למין האנושי, שהוא הטוב הנצחי, באשר זו הוא מגמת האלוהים ורצונו האמיתי, ובזה התורה עדיפה על החוק המדיני.

​

החוק המדיני לא יספיק לתת שלמות בדעות כדי שתישאר הנפש אחר המוות. רק יתקן את פעולות האנשים החיצוניות באופן שיתוקן הקיבוץ המדיני, משום שהיא מקיפה את הנאה והמגונה בלבד, אך תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ הדת האלוהית היא תמימה, חסרת מום, משום שהיא כוללת את שלמות המידות ושלמות הדעות שהם שני החלקים ששלמות הנפש תלויה בהן, וכן נאמר עליה שהיא מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, משיבת הנפש אל האלוהים אשר נתנה, אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה.

​

החוק המדיני חסר מן התורה האלוהית, בזה שהוא לא יכול להפריד את הנאה מן המגונה בכל הדברים, משום שאין שכל אדם מספיק להפריד הנאה באמת מן המגונה, ולכן לעולם לא תהיה עדות האדם על הנאה או המגונה נאמנה,

אבל עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: כי היא תעיד על כל השאלות הנכבדות בהנהגת האדם, ועל הנאה והמגונה תעיד באמיתות.

​

המתנהג על פי החוק המדיני, תמיד יחיה בספק אם היושר המוגבל בו הוא יושר באמת, אבל פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב: מי שמתנהג על פי התורה האלוהית, בהיותו יודע שהיושר ההוא המוגבל בה הוא יושר אמיתי - הוא שמח בפעולתו.

​

החוק המדיני לא יכול להגביל פרטי פעולות שראוי שיופעלו בכל עניין, ומודיע רק את הכללים הכוללים, ומשאיר הפרטים להחלטת שופטים בשר ודם, אבל מִצְוַת יְהוָה בָּרָה כחמה ומְאִירַת עֵינָיִם: להאיר למתנהגים בה את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשו.

​

החוק המדיני ארעי, סידרוהו בני אדם בזמן מסויים ובלתי אפשרי שישערו הם את הנאה והמגונה בכל הזמנים משחר קיום האנושות. אבל החוק האלוהי שהגיע מן החכמה האלוהית, יבאר את הנאה והמגונה בכל זמן מהזמנים, ולא ימצא בתורה אף שינוי והפסד, כי יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד היראה תהיה נקיה מכל סיג וחלאה וגינוי. ומסיבה זו היראה יכולה להתקיים לעד ככסף הנקי מכל סיג, ככתוב: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלות יב, ז). ולכן תיאר את אמרות ה' טהורות ככסף נקי שאין בו חשש שום זיוף. וכמו הכסף, היראה הנקנית מן המגונה שכתוב בתורה - היא טהורה עומדת לעד, (שם י"ט) משום שלא יקרה בה שינוי או הפסד כפי שקורה בחוק הנימוסי.

​

החוק המדיני אינו אינדיבידואליסטי ולא יוכל לתת לאיש כדרכיו שווה בשווה, או לשער את העונשים במידה במשקל כך שיהיו העונשים המגיעים לחוטא אמיתיים כשיעור החטא, אך מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: אמת יאמר על שיעור העונשים או ההטבות בעולם הזה ובעולם הבא, וומשפטי ה׳ צדקו יחדו.

החוק האנושי מוגבל ולעיל החסרונות המהותיים שיש בו, ועוד נוסף עליהן כהנה וכהנה, אך מכללם עולה שהחוק המדיני האנושי יכול להעניש רק על הנגלה ולא על הנסתר, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, והתורה האלוהית תעניש גם על הנסתר, כי יהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב׃ ואפשר לפרש, משפטי ה' צדקו יחדו על זה הדרך, על הנגלה ועל הנסתר.

​

​

וראוי למנות את ששת היתרונות שמנה אותם המשורר: תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי פקודי ה' ישרים משמחי לב מצוות ה' ברה מאירת עיניים יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו.

​

בדת האלוהית, בתורה שנותנת שלמות דעות שהם האמת והשקר והנאה והמגונה המביאים לשלמות המידות ימצא גם המועיל והערב: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב לרמוז על המועיל, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים - לרמוז על הערב.

כלומר, שהשכר המושג באמצעות המצוות הוא עקב (שכר) רב - יותר מועיל מזהב ומפז רב, ויותר ערב מנופת צופים, וזה קורה כשהאדם נזהר בעשייתן, ולכן אמר: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב:

​

מזמור זה הוא פתח למזמור קיט׳, אותו חילקנו לשמונת נושאיו: תורה, עדות, פיקודים, מצוות, משפטים, חוקים, אמרות, דברים ודרכים, קראו כאן.

מזמור יט כולו

​

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

​

​

* מספר העיקרים | הרב יוסף אלבו | מאמר ראשון פרק ח׳ | נערך והותאם ע״י גודר פרץ.