חג הסוכות, החג המאסף לכל החגים, הוא החג היחיד שנקרא ׳חג ליהוה׳, ואלו הוראותיו:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוָֹה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כג)
בספר נחמיה אנו קוראים שבימי שיבת ציון מבבל קיימו את החג כהוראתו בתורה, והעובדה שלא נוספה עליהן אף אחת מהוראות ספרי הלכה - לא בניית סוכה, לא ארבעה מינים, לא ניסוך המים ולא אושפיזין, חלילה לנו מהעלאת אבותינו הצדיקים באוב, לא פיוטים ולא הושענות - אומרת שמעולם לא ניתנה למשה ע״ה שום תורה שבעל פה בסיני כי אם נוצרה בימים מאוחרים מאד, קרובים לחרבן בית ה׳.
הבה נעקוב אחר אזכורי התאריך שבו חל החג בספרי קדשנו, בתורה, בספר חנוך ובספר היובלים, בכדי להבין את מקורו ומשמעותו, משום שבלוח המקראי שהובא לראשונה על ידי חנוך בן ירד, וזהה ללוח ספר היובלים ובמגילות המועדים ממדבר יהודה, ישנו עיקר אחד חשוב: בעצם היותו בן 364 ימים המתחלקים ל- 52 שבועות בשנה, כל תאריך - וכל מועד ומקרא קודש - חלים באותו היום בשבוע.
ספר היובלים מלמדנו, שבתאריך 15.7 ביום ד׳ אבינו אברהם ומחוללתנו שרה התבשרו על הולדת בנם יצחק בידי 3 המלאכים: לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃ (בראשית יח,יד) בתורה לא מסופר על שובם של המלאכים אל אברהם ושרה, אך ספר היובלים, כדרכו להשלים את ארועי ספר בראשית, שימר את המאורע החשוב שקרה במועד חג הסכות, וגם לימדנו ש׳עת חיה׳ הוא זמן ההריון:
״ובשנה השישית בשבוע הרביעי (ליובל) באנו אל אברהם בארה־שבע ונרא אליו כאשר אמרנו לשרה כי נשוב אליה והיא הרה בן. ונשוב בחדש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו ונברך אותה ונבשרנה ככל אשר צוּינו כי לא ימות אברהם עד כי יוולדו לו עוד ששה בנים, וביצחק יקרא לו שם וזרע. ויבן שם מזבח לה׳ אשר הצילו וישמחהו בארץ מגוריו ויעש חג שמחה גדולה בחודש ההוא שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר־שבע. ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג ההוא, והוא ראשון עשה חג הסוכות בארץ. ובשבעת הימים האלה יקריב אברהם מדי יום ביומו על המזבח עולה לה׳ פרים שנים כבשים שבעה ושעיר אחד לחטאת ולכפר בו עליו ועל זרעו... ויברך את בוראו וישמח ויקרא את שם החג ההוא חג ה׳ שמחה לרצון לאל עליון. ונברכהו ואת כל זרעו אחריו לעולם לכל דורות הארץ. כי עשה את החג ההוא בעתו כעדות לוחות השמים. על כן הוקם בלוחות השמים על ישראל כי יהיו עושים את חג הסוכות שבעה ימים בשמחה בחודש השביעי, ויהי לרצון לפני ה׳ חוק עולם לדורותם בכל שנה ושנה, ואין לזה קץ הימים כי לעולם הוקם לישראל לעשותו. וישבו בסכות ושמו כתרים על ראשם ולקחו ענף עץ עבות וערבי נחל. ויקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדר וסבב מדי יום את המזבח בענפים שבע ליום ובבוקר יהלל ויודה לאלהיו על הכל בשמחה:״
אם כן ראשית ומשמעות חג ה׳ הוא הבשורה על הולדת יצחק, זרע הקודש ובנו הנבחר של אברהם, וממנו יעקב.
ב-14.7 יעקב אבינו עולה לבית אל ומקיים את נדרו: וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר עִמֹּו׃ וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקֹום אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּברְחֹו מִפְּנֵי אָחִיו׃ ספר היובלים מפרט: ״וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש ההוא, ויעשר את כל מה שבא עמו מאדם עד בהמה ומן הזהב עד כל הכלים והבגדים ויעשר מכל. ויהי בימים ההם ותהר רחל את בנימין בנה ויספר יעקב את בניו ממנו ומעלה ויפל לוי בגורל ה׳ וילבישהו אביו בגדי כהונה וימלא את ידיו. ובחמישה עשר לחודש הזה העלה על המזבח פרים בני בקר ארבעה עשר ואילים עשרים ושמונה וצאן ארבעים ותשעה כבשים שבעה גדיי עזים עשרים ותשעה עולה על המזבח לקרבן אשה ריח ניחוח לה׳ אלהים. זה קרבן נדרו אשר נדר לעשר ומנחתם ונסכיהם. ויהי כאשר אכלה האש ויקטר קטורת על האש עליהם ולקרבן תודה פרים שנים ואילים ארבעה כבשים ארבעה ושעירים ארבעה וכבשים בני שנה שנים וגדיי עזים שנים. ככה יעשה כל בוקר שבעת ימים ויאכלו שם הוא וכל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים ויברכו ויהללו את ה׳ אשר הצילו מכל תלאותיו ואשר הקים לו את נדרו.״
והנה עוד דבר גדול קרה באותו היום - לוי נבחר על ידי אביו לכהן, כפי שסבו יצחק ייעד לו בפגשו אותו לפני עלייתם לבית אל: ״וירד רוח הנבואה בפיו ויקח את לוי ביד ימינו ואת יהודה בשמאלו. ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברך ה׳ אלהי הכל אדנֵי כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים. ויתן ה׳ לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב אותך וזרעך אליו מכל הבשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים. והיו נשיאים ושופטים וכהנים מכל זרע בני יעקב אשר דברי ה׳ בצדק ידברו. וכל משפטיו בצדק ישפטו והגידו דרכיו ליעקב והראום לישראל. ברכת ה׳ תושם בפיהם לברך כל זרע יקיר. לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך תלווה לה׳ תהיה ואוהב לכל בני יעקב. שולחנו לך יהיה ואתה ובניך תאכלו עליו ובכל הדורות יהי שלחנך מלא ולא יחסר לך מאכלך לכל העולמים. וכל שונאיך לפניך יפלו וכל צריך יכרתו ויאבדו ומברכיך ברוכים הם וכל עם מארריך ארורים יהיו.״
ואת חזון הקדשתו ניתן לקרוא בצוואתו.
בספר עזרא - וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכֹּות כַּכָּתוּב וְעֹלַת יֹום בְּיֹום בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יֹום בְּיֹומֹו׃ (ג, ד)
ובספר נחמיה - וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלֵם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב׃ וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם׃ וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד׃ וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט׃ (ח, יד-יח)
כאמור,לא מצאנו שינוי או תוספת במצוות החג, באשר התנ״ך כולו כמקשה אחת זהב טהור וסיג אין בו, כך הוא לגבי כל המועדים וכל מצוות ה׳ השזורות בספרי התנ״ך כולו בלי תוספת ובלי גריעה, ללא ניצוח ומחלוקות על אופן עשייתן וקיומן, באשר לכהני האמת דרך אחת היתה ואין בלתה, והיא התורה הכתובה.
והיית אך שמח - חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (דברים, כט, יג-טו
המילה אך מתפרשת בכמה דרכים במקרא:
א. רק
ב. אבל
ג. באמת - וזהו הפרוש לפסוקנו.
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים - שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה רֵיקָם:
במועד חג הסוכות בשנת השמיטה, מצוות הקהל בה נקראת התורה מול כל קהל ישראל - וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (דברים לא)
מהו שבתון?
שבתון נאמר רק על מועדים שמתייחסים לשבע, שהם שבת: שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה, והמועדים שחלים בחודש השביעי: יום תרועה - שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, יום הכפורים - שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, חג הסוכות ושמיני עצרת - בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן׃ ושנת השמיטה - וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
קרבנות חג הסוכות
גם קרבנות חג הסוכות מכוונות אל השבע. ביום הראשון לחג מקריבים 13 פרים בנוסף למספר קבוע של קרבנות ונסכִּיהם, ובכל יום מקריבים פר אחד פחות. ההתחלה ביום הראשון ב - 13 היא כדי להגיע ליום השביעי עם שבעה פרים, שהוא מספר קודש. באף חג לא נמצא כזה סדר:
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ: וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם: וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ: וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: (וידבר כט)
הקשר בין חג הסכות, חנוך בן ירד, ואחרית הימים
התאריך היחיד המוזכר בספר חנוך - מלבד תאריך לידתו ומותו - הוא יום לפני מועד הסכות, 14.7. ביום ההוא חנוך הוראה חזון אשר בו יחל ׳יום הדין׳: ״בחודש השביעי בארבעה עשר לחודש במשל ההוא ראיתי איך הרעישו את שמי השמים רעש גדול וצבא העליון והמלאכים אלפי אלפים ורבוא רבבות הזדעזעו זעזוע רב. וראש הימים ישב על כסא כבודו והמלאכים והצדיקים עמדו מסביב לו. ורעדה גדולה אחזתני ופחד החזיקני ומתני התחלחלו וכליותי נפתחו ואפול על פני. ומיכאל שלח מלאך אחר מן הקדושים ויקימני ובהקימו אותי שבה רוחי כי לא יכלתי לשאת את מראה הצבא הזה ואת תנודת השמים ורעשם. ומיכאל אמר אלי מה לך כי נרעשת ממראה כזה. עד היום גברו רחמיו והוא היה רחום וארך אפים אל יושבי הארץ. וביום הדין אשר הכין אדון הרוחות תהיה ברית לבחירים ולחוטאים פקודה, ומשפט צדק וגמול יבוא אל הכופרים הנושאים את שמו לשוא ואל כל אשר לא יכנעו.״
דבריו של חנוך נוגעים לנבואת זכריה: וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יְהוָה כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא: (זכריה יה, טו-כא)