הבן השלישי ליעקב ולאה

צוואת לוי

העתקת דברי לוי אשר צוה לבניו את כל אשר יעשון ואת אשר יקרה אותם עד יום הדין. 


א

בריא ושלם היה כאשר קרא להם כי נגלה לו אשר ימות ויהי כאשר נקבצו אליו ויאמר אליהם. אני לוי נולדתי בחרן ואבוא עם אבי שכמה: ואנכי נער כבן עשרים שנה כאשר נקמתי מחמור יחד עם שמעון את נקמת דינה אחותנו. וכאשר רעיתי באבל מחולה ותבוא עלי רוח דעת אלהים וארא את כל האנשים המשחיתים את דרכם וכי חומות בנתה לה חטאת ועל המגדלים ישב רשע. ואתעצב על משפחות בני האדם ואתפלל אל ה׳ למען יושיעני.


ב

והנה נפלה עלי תרדמה וארא הר גבוה ואני בתוכו.[1] והנה נפתחו השמים ומלאך ה׳ דיבר אלי ויאמר לוי לוי בוא. ואבוא אל תוך הרקיע הראשון וארא מים רבים תלויים. וארא רקיע שני כהה ועליו אחד מאיר ונוצץ הרבה מן הראשון וכי נגה לבלי חק בו ואמר אל המלאך למה הוא כן. ויאמר המלאך אל תתמה על אלה כי תראה עוד שמים אחרים בהירים מאלה אשר אין ערוך להם. וכאשר תבוא שמה תעמוד ליד ה׳ ותשרת לפניו ואת תעלומותיו תגלה לבני איש ותבשר על אשר יבוא לגאול את ישראל. ומחלק ה׳ יהיו חייך והוא לבדו יהי לך שדה וכרם ותבואת הארץ וזהב וכסף.


ג

ועתה שמע על אודות השמים אשר הוראית ועל אלה אשר כהים מתחתם כי ראו את כל מעשי רשע בני האדם. וברקיע השני כל כוחות הצבא הערוכים ליום הדין לנקום את נקמתם ברוחות התהו ובבליעל ועליו אש ושלג וקרח אשר הוכנו ליום דין למשפט ה׳ וצִדְקו כי בו כל הרוחות מועדים לנקמת בני האדם. 


ואחרי השמים האלה כל המלאכים הגדולים המשרתים והמכפרים לפני ה׳ על כל שגגות הצדיקים. והמה יביאו לה׳ ריח ניחוח למנחה וקרבן ללא דם. ולמעלה מהם המלאכים המביאים את התשובות אל מלאכי פני ה׳. ואחרי אלה כסאות ושלטונות ובהם תנשא תמיד שירה לה׳. ובעליון על כל תשכון התפארת הגדולה למעלה מכל קֹדש. וכאשר ישקיף ה׳ עלינו נחרד כולנו והשמים והארץ ותהום ירעדו מפני גאונו. ובני האדם לא יבינו זאת ויחטאו ויכעיסו אל עליון.


ד

ואתה דע לך כי יעשה ה׳ משפט בבני האדם כאשר יבקעו הסלעים ותחשך השמש ויחרבו המים ותכהה האש וכל היקום יחומם וכל הרוחות אשר לא תראו ימקו. ושאול תשלול שלל בהופיע עליון ובני אדם לא יאמינו וברשעתם יתחזקו ועל כן בשפטים ישפֵטו. ואל עליון שמע תפילתך להבדיל אותך מרשע ולהיותך לו לבן לעבדו ולשרת לפניו. באור הדעת תאיר על יעקב וכשמש תהיה לכל זרע ישראל וברכה תנתן עליך ועל כל זרעך עד אשר ישקיף ה׳ על כל העמים ברחמיו עד עולם. ועל כן תנתן לך עצה ודעת למען תודיע על כל לבניך. 


ה

ואחרי כן פתח לי המלאך את שערי השמים ואראה את קדוש עליון יושב על כסא. ויאמר אלי לוי לך נתתי את ברכות הכהונה עד אבוא ואשכון בתוך ישראל. אחרי כן הורידני המלאך ארצה ויתן לי מגן וחרב ויאמר אלי נקום נקמתך בשכם על דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי ה׳ שלחני. ואשמיד בעת ההיא את בני חמור ככתוב בספר השמים. ואומר אליו אנא ה׳ הודיעני את שמך למען אקראך ביום צרה ויאמר אנכי המלאך העומד על ישראל למען לא ישמידום. אחרי הדברים האלה הקיצותי ואברך אל עליון. ואשמור את הדברים האלה בלבי.


ו

ויהי כאשר באתי אל אבי ואמצא שריון נחושת ועל כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גְבָל לימין אבֵלָה. אחרי כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני חמור אשר ימולו כי קנאתי על דבר הנבלה אשר עשו עם אחותי. ואהרוג ראשונה את שכם ושמעון הרג את חמור ואחרי כן באו אחי ויכו את העיר לפי חרב. וישמע אבי זאת ויקצוף ויתעצב כי נימולו ויומתו כי חטאנו אשר עשינו זאת ולא מרוחו ובברכותיו לא זכרנו לטוב  וגם הוא חלה ביום ההוא. 


ואנכי ידעתי כי מחשבת ה׳ היתה לרעה על שכם כי בקשו לעשות גם עם שרה ועם רבקה כאשר עשו עם דינה אחותנו וה׳ עצר בעדם. וירדפו את אברהם אבינו כי גר היה ויענו את עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד. וככה עשו עם כל הגרים ויגזלו בחזקה את נשיהן וידיחון ותבוא עליהם חמת ה׳ להשמידם.


ואומר ליעקב אבי בך יָבוס ה׳ את הכנענים ויתן את ארצם לך ולזרעך אחריך. כי מהיום תקרא שכם עיר הכסילים כי כאשר ילעג איש לפותה כן לעגנו להם כי נבלה עשו בישראל ויענו את דינה אחותנו.


ז

ונסע ונבוא בית אל וארא שם חזון כבראשונה שבעים יום אחרי אשר ישבנו שם. וארא שם שבעה אנשים ובגדיהם לבנים. ויאמרו אלי קומה ולבשת את מעיל הכהונה ואת נזר הצדק ואת חושן הדעת ואת בגד האמת ואת ציץ האמונה ואת מגבעת הישר ואת אפוד הנבואה. וישאו כולם את הבגדים ויאמרו אלי מעתה היה כהן לה׳ אתה וזרעך. וימשחני הראשון בשמן הקודש וירחצני השני במים טהורים. וילבישני השלישי מעיל קדש ותפארת וילבישני הרבעי לבוש בוץ כעין האפוד. ויתן לי החמישי ענף עץ זית שמן וישם עלי השישי נזר כהונה על ראשי. והשביעי מילא את ידי קטורת לכהן לפני ה׳ אלהים.


ויאמרו אלי את אשר יבוא. לוי לשלשה ראשים יפרד זרעך לאות תפארת ה׳. והחלק הראשון גדול יהיה ולמעלה ממנו לא יהיה אחר והשני לכהונה יהי והשלישי שם חדש יקֹרָא לו ומהם יהיו כהנים ושופטים וסופרים ועל פיהם ישמר הקודש. ויהי כאשר הקיצותי ואבין כי דמה החלום הזה אל החלום הראשון. ואסתיר גם זאת בלבי ולא הגדתי לאיש עלי אדמות.


ח

וכעבור שני ימים ואבוא אנכי ויהודה עם יעקב אבינו אל יצחק אבי אבינו. ויברכני אבי אבי על החלומות אשר ראיתי וימאן ללכת אתנו אל בית אל. ויהי כאשר באנו בית אל ויחלום יעקב אבי חלום על אודותיי כי אהיה להם לכהן לפני האלהים. ויקם בבוקר השכם ויעשר על ידי הכל לה׳. וכך באנו חברונה לגור שם. 


ויקראני אבי יצחק תמיד[2] להזכירני את חקת ה׳ כאשר גם הורני המלאך. וילמדני את משפט הכהונה הקרבנות העולות השלמים והביכורים. ויורני יום יום ויעש איתי הכל לפני ה׳ ויאמר אלי. השמר מרוח הזנות כי היא תשריש ותטמא בזרעך את הקֳדָשים. ולכן קח לך בנעוריך אשה אשר אין בה מום ולא חללה ולא משבט הגוים. ולפני בואך אל הקדש בהקריבך קרבן תרחץ וככלותך להקריב תשוב תרחץ. ושנים עשר עצים אשר העלים עליהם תביא לפני ה׳ כאשר הורני אברהם אבי. ומכל החי הטהור ומכל העוף תקריב קרבן לה׳ ומכל בכוריך ומן היין תקריב ראשיתם קרבן לה׳ ואת כל קרבנך תמלח במלח.


ט

ועתה בני שמרו את אשר אצווכם כי את אשר שמעתי מאבותיי גיליתי לכם. הנה נקיתי מפשעיכם ומעוונכם אשר תעשו באחרית העתים כי תתעו את ישראל ותמיטו עליו רעות רבות מאת ה׳. ואתם תפשעו בישראל עד כי לא תשא אתכם ירושלם מפני רשעכם. ואתם תפוצו בשבי בין הגויים ותהיו שם לחרפה וּלאלה כי הבית אשר בו יבחר ה׳ ירושלם יקרא ככתוב בספר חנוך הצדיק.


י

ואקח לי אשה ואני בן שמונה ועשרים שנה ושמה מִלכּה. ותהר ותלד בן ואקרא שמו גרשום כי גרים היינו בארצנו: ואדע כי הוא לא יהיה במערכה הראשונה: ובשנת חמש ושלושים לחיי נולד קהת לעת עלות השמש. וארא בחלומי והנה הוא עומד במעלה בתוך כל הקהל. על כן קראתי שמו קהת כי הוא ראשית התפארת והקהִלה. ותלד לי בן שלישי את מררי בשנת ארבעים לחיי ויהי בהקשות אמו בלדתה ואקרא שמו מררי לאמֹר מרָּתי כי גם הוא נטה למות. ויוכבד נולדה במצרים בשנת הששים ושלוש לחיי כי נכבדתי אז מאד בין אחי.


יא

ויקח גרשם אשה ותלד לו את לבני ואת שמעי. ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל. ובני מררי מחלי ומושי. ובארבע ותשעים שנה לחיי לקח לו עמרם את יוכבד בתי לאשה כי ביום אחד נולדו הוא ובתי. בן שמונה שנים הייתי כאשר באנו ארצה כנען ובן שמונה עשרה שנה כאשר הרגתי את שכם ובן תשע עשרה שנה הייתי כהן לה׳ ובן שמונה ועשרים שנה לקחתי אשה ובן שמונה וארבעים שנה הייתי כאשר באתי מצרימה. ויוסף מת בשנת מאה ושמונה עשרה לחיי והנה אתם בני דור שלישי.


יב

ועתה בני הנני מצווה אתכם יראו את ה׳ אלהיכם בכל לבבכם והתהלכו בתם לבבכם בכל מצותיו. ולמדו גם אתם את בניכם לקרוא למען תהיה להם דעת בכל חיהם ויהגו תמיד בתורת ה׳. כי כל אשר ידע את תורת ה׳ יכֻבָּד ולא יהי זר בכל אשר ילך ורֵעים רבים יקנה ויתאוו אנשים רבים לעבדו ולשמוע תורה מפיהו.

ועל כן בני עשוּ צדקה עלי אדמות ותאצרו בשמים: וזרעו טוב בנפשותיכם ותמצאוהו בחייכם ואם רע תזרעו רוגז ועצב תקצרו: אספו דעת ביראת ה׳ כי אם שבי יבוא וערים וארצות תכחדנה וזהב וכסף וכל רכוש יאבדו מאת החכם לא יבוז איש את החכמה לולי עוורון הפשע וקְשִי החטא. כי אם ישמר איש מכל הרעות האלה אז גם בין אויביו תהי לו החכמה לתפארת ובארץ נכריה מולדת ובתוך אויבים אוהב לו ימצא. כל אשר נדיבות יורה ויעשה יחד עם מלכים לכסא ישב כאשר היה גם יוסף אחי.


יג

ועתה אחי ידעתי מספר חנוך כי בקץ העתים תפשעו בה׳ ותשאו ידכם לכל פשע ואחי יבושו בכם ותהיו ללעג לכל הגויים. בָני טהורים תהיו כשמים על הארץ ואתם אשר כאור הנכם כשמש וכירח תהיו. כי מה יעשו כל הגויים אם בחושך תלכו בפשעיכם ותבאנה קללות על שבטכם. והאור הניתן בתורה להאיר לכם ולכל איש אותו תחפצו לכבות ותורו את המצוות נגד חוקי אלהים. את קרבנות ה׳ תגזולו ומחלקיו תגנבו כל מבחר ובשאט נפש עם הזונות תאכלו. ובבצע כסף את מצוות ה׳ תורו ונשי איש תטמאו ועם זונות ומנאפות תתחברו ואת בנות הגויים לנשים תקחו והיה משכבכם בהן כסדום וכעמורה. ואתם בכהונתכם תרהבו ותתנשאו על בני איש וגם נגד מצוות אלהים תתרוממו. כי גם את הקדשים בלעג ובקלס תשקצו.


יד

ועל כן המקדש אשר בו יבחר ה׳ לשממה יהיה בטומאתכם ואתם שבויים תהיו בין כל הגויים. ותהיו לשמצה להם ובושה וכלימת עולם במשפט אלהים וכל אשר ישנאו אתכם יגילו על מפלתכם. ואם לא על ידי אברהם יצחק ויעקב אבינו תרוחמו אז לא ישאר איש מזרעכם על פני האדמה.


טו

ועתה ידעתי כי שבעים שבועות תִתעו ואת הכהונה תחללו ואת הקרבנות תטמאו. ואת התורה תסירו ואת דברי הנביאים לאין תשימו בתהפוּכות רשע ואנשים צדיקים תרדפו ותמימים תשנאו ודברי אנשי אמת תשקצו. קדשיכם לשמה יהיו עד היסוד ומקום טהור לא יהיה לכם. והייתם לאלה ולזרא בין הגויים עד אשר ישקיף ה׳ עליכם וירחמכם ויקבל אתכם.


טז

וכאשר שמעתם על דבר שבעים השבועות שמעו גם על דבר הכהונה. כי בכל יובל ויובל כהונה תהיה ובראשון אשר ראשון ימשח לכהונה גדול יהיה וכדבר איש אל אביו אל אלהים ידבר וכהנתו שלמה עם ה׳ תהיה. והשני אשר ימשח לאשר אהב בעצב ידאג והיתה כהונתו כבוד ועל ידי כל יתפאר: והכהן השלישי בעצב יקֻבל והרביעי יעֻנה כי רשע לרוב יתחבר נגדו וכל ישראל ישנאו איש את קרובו. והחמישי בחושך יתפש וכמהו גם הששי והשביעי. ועל כן לשבי ולבזה יהיו וארצם וכל יקומם יכחדו. ובשבוע החמישי ישובו אל ארצם השוממה ויחדשו את בית ה׳. ובשבוע השביעי יבואו כהנים עובדי אלילים מנאפים אוהבי בצע אנשי גאווה עוברי חק פושעים אשר נערים יטמאו ובהמה ירביעו. [כי מלך יקום מיהודה וכהונה חדשה יחדש כדרך הגויים: וחזותו יאהבו כנביא אל עליון מזרע אברהם אבינו] .והיה כי יקום ה׳ את נקמתו מהם תחדל הכהונה.


יז

ואז יקים ה׳ כהן חדש אשר לו יגלו כל אמרות ה׳ והוא יעשה משפט אמת עלי אדמות במלאת הימים: ויעלה כוכבו בשמים ככוכב מלך ויאיר באור הדעת כשמש ביום והוא יתגדל בארץ[4]. הוא יזרח כשמש על הארץ ויסיר כל חושך מתחת השמים ושלום יהיה בכל הארץ. ישמחו השמים בימיו ותגל הארץ והעננים ישישו  ודעת ה׳ תערה על האדמה כמֵי הימים ומלאכי הכבוד לפני ה׳ יגילו בו. והשמים יפתחו וממקדש הכבוד תערה עליו קדושה בקול אב כמו אברהם ליצחק. וכבוד אל עליון יערה עליו ורוח דעת וקדושה תשכון עליו. כי הוא ימסור את גודל תפארת ה׳ לבניו באמת לעולם ולא יהי יורש לו לדור ודור עד עולם. ולעת כהונתו ירבו העמים דעת על האדמה ובכהונתו יתם החטא והרשעים יחדלו הרע והצדיקים ינוחו. והוא יפתח את שערי גן עדן ויסיר את החרב המפחידה את האדם ויתן לקדושים לאכול מעץ החיים. והוא יאסור את בליעל ויתן אומץ לבניו לרמוס את הרוחות הרעות. וישמח ה׳ בבניו ויתהלל בפי אשר אהבו לעולם. ואז יגל אברהם ויצחק ויעקב וגם אנכי אשמח וכל הקדושים ילבשו צדק.


יח

ועתה בני שמעו כולכם בחרו לכם את האור או את החושך את תורת ה׳ או את מעשה בליעל. ויענהו בניו ויאמרו לפני ה׳ נלך ובתורתו. ויאמר אליהם אביהם עד ה׳ ועדים מלאכיו ואתם עדים ואנכי עד על דבר מוצא פיכם ויאמרו לו בניו עדים.

ויחדל לוי לצות את בניו כן ויפשט את רגליו על המטה ויאסף אל אבותיו והוא בן שבע ושלושים ומאת שנה. וישימו אותו בארון ואחרי כן קברהו בחברון עם קברות אברהם יצחק ויעקב.



----

[1] נבואת דניאל על האבן שהופכת להר

[2] יובלים לא׳.

[3]  רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַֽחֲלָה אִשֵּׁי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַֽחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ׃ (יהושע יג,יד)