הבן השני ליעקב וללאה

צוואת שמעון


העתקת דברי שמעון אשר דבר אל בניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים לחייו בעת מות יוסף[1].


א

 ויהי כאשר חלה שמעון ויבואו בניו לראותו ויתחזק וישב וישק להם ויאמר שמעו בני אל שמעון אביכם ואגידה לכם את אשר בלבבי. 


אנכי נולדתי ליעקב בן שני לאבי ולאה אמי קראה את שמי שמעון כי שמע אלהים את תפילתה. וחזק מאד הייתי ולא יראתי לעשות דבר ולא פחדתי מכל מפעל. כי קשה היה לבי וכָבד לבלי חת וּקרבַי לבלי רחמים. כי הגבורה ניתנה מאת אל עליון לבני איש בנפשם ובבשרם. כי בעת נעורי הרביתי לקנא ביוסף כי אהבו אבי מכל בניו. ואקשה את לבי להרגו כי שר החטא ורוח הקנאה עִוְרוּ את תבונתי לבלתי הִתהלך אתו כאח ולבלתי חשוך גם את יעקב אבי מצער. ואלהיו ואלהי אבותינו שלח את מלאכו ויצילהו מידי. כי כאשר הלכתי אנכי שכֶמה להביא משחה לעדרים וראובן דותינה מקום היו צרכינו וכל אוצרנו נמכר יוסף לישמעאלים.


וראובן בשמעו זאת התאבל כי בקש להשיבו אל אביו. ואנכי בשמעי כאלה ואקצוף על יהודה מאד כי עזבו חי ואהי קוצף עליו חמישה חדשים. ויאסרני ה׳ וימנע ממני את חוזק ידי כי יבשה יד ימיני שבעה ימים. ואדע בני כי באה לי זאת בגלל יוסף ואנחם ואבךּ ואתפלל אל ה׳ כי תשוב ידי לאיתנה וארחק מכל קנאה. כי ידעתי כי מעשה רע זמותי לפני ה׳ ולפני יעקב אבי על דבר יוסף אחי בקנאי בו.


ב

ואבי שאלני על נפשי כי ראה כי הלכתי קודר ואומר לו כי עֻניתי בכבדי. כי אנכי הרביתי להתאבל מכלם יען כי אני אשמתי במכירת יוסף. ויהי כאשר באנו מצרימה ויאסור אותי כמרגל ואדע כי בצדק עֻניתי ולא נעצבתי. ויוסף היה איש טוב רחום וחנון ורוח ה׳ הייתה בו ולא שמר לי עברתו ויאהבני יחד עם אחי. כל הימים האלה לא הכלימני על המעשה הזה ויאהב אותנו כנפשו ויכבדנו על בניו ויתן לנו עושר ומקנה ותבואות לרוב: וגם אתם בני אהבו איש את אחיו בלב טוב ותסור מכם כל רוח תִגרה. כי היא תרגיז נפש ותשחית בשר ורוגז וריב תביא ותרתיח את הדם ותוליך דעת איש שולל ותביא בַלָהָה לנפש ורעדה לגו. כי גם בשנתו קנאה רעה תתעהו ותאכלהו וברוחות רעות תרעיש את נפשו ותבהיל את בשרו וברעש תידד שנה מנפשו וכרוח רע ומרעיל יֵראה האיש לבני האדם.


ולכן היה יוסף יפה תאר וטוב ראי כי כל רע לא היה בו. ועתה בני היטיבו את לבבכם לפני ה׳ וישרו את דרככם בפני אנשים ותמצאו חן בעיני אלהים ואדם. והשמרו נא גם אתם בני מכל קנאה ותחרות והתהלכו בתם לבב למען יתן ה׳ גם לכם חן וחסד וברכה על ראשיכם כאשר ראיתם ביוסף.


ג

ועתה בני שמעו לי והשמרו מרוח עִוְעִים ומן הקנאה כי הקנאה תמשול ברוח האדם. ולא תתנהו לאכול ולשתות ולעשות טוב כי בכל מקום תסיתהו להרוג את אשר יקנא בו וכל עוד האיש אשר יקֻנא יפרח אזי יבול המקנא בו. ועל כן שנתים עיניתי נפשי בצום ואדע כי יגאל האיש מקנאה ביראת אלהים. כי כל אשר ינוס אל ה׳ תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תֵקל. והוא גם את אשר קנא בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה.


ד

השמרו גם מן הזנות כי הזנות היא אם כל רע בהרחיקה מאת ה׳ ובהקריבה לבליעל. ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב. ולא יוכלו לעמוד בפני לוי כי ילחם את מלחמות ה׳ ויכניע את צבאכֶם. ומתי מספר תהיו ותחלקו בלוי וביהודה ולא יהיה מכם איש למלוכה כאשר נבא גם אבינו בברכותיו:


ה

ראו הגדתי לכם הכל למען אהיה נקי מחטאתכם. ואם תסירו מכם תגרה וכל קשי לבב כשושנה יפרחו עצמותי בישראל וכחבצלת בהרי ביהודה ויהי ריחי כריח הלבנון ותמלא ממני הארץ קדושים לעולמי עולמים וענפיהם למרחוק ישתרעו. ואז ישמד כל זרע כנען ולא תהיה שארית לעמלק ונשמדו כל בני כתים וכל בני חת יכרתו וכל רוחות התהו אז ינתנו למרמס ובני האדם ימשלו ברוחות הרעות: ואז תכחד ארץ בני חם וכל עמה ישמד ואז תשקט הארץ מרגזה וכל אשר תחת השמים ישקוט ממלחמה. ואז יכבד שם ישראל כי ה׳ אלהים יופיע עלי אדמות ואקום גם אנכי בשמחה ואהלל אל עליון על נפלאותיו.


ו

ועתה בני שמעו אל לוי ואל יהודה ואל תתקוממו לשני השבטים האלה כי מהם תקום לכם ישועת אלהים. כי יקים ה׳ לכם מלוי כהן גדול ומיהודה מלך והוא יושיע את כל הגוים ואת ישראל. ועל כן הנני מצווכם זאת אשר תצוו גם אתם את בניכם למען ישמרו זאת לדורותם.


ז

ויהי כאשר חדל שמעון לצוות את בניו וישכב עם אבותיו והוא בן מאה ועשרים שנה. וישימו אותו בארון עץ למען העלות את עצמותיו חברונה ויעלו את עצמותיו חרש במלחמת מצרים. כי את עצמות יוסף שמרו המצרים בקברי המלכים כי הגידו להם החרטומים אשר בצאת עצמות יוסף ממצרים יהיה חשך אפלה בארץ ומכה גדולה למצרים אשר לא יכיר איש את אחיהו בנרות.


ח

ויבכו בני שמעון את אביהם ויהיו במצרים עד יום צאתם ממצרים ביד משה.





------

[1] גם לפי היובלים שמעון ויוסף מתו בשנה אחת.