הבן השמיני ליעקב ובלהה

צוואת נפתלי

העתקת צואת נפתלי אשר צווה לפני מותו בשנת שלושים ומאה לחייו.


א

ויהי כאשר נאספו בניו בחודש השביעי בראשון לחודש ויעש להם משתה. ויהי ממחרת כאשר הקיץ משנתו ויברך את ה׳ ויתחזק ויאמר להם הנה אנכי מת אחרי המשתה אתמול. ויען ויאמר אל בניו שמעו בני נפתלי והקשיבו לאמרי אביכם. אותי ילדה בלהה כי עשתה רחל בערמה ותתן ליעקב את בלהה תחתיה ותהר ותלד אותי על ברכי רחל ועל כן קראה את שמי נפתלי. ותאהבני רחל מאד כי נולדתי על ברכיה ובעודני רך ותשקני ותאמר מי יתן לך אח יוצא מרחמי וישוה לך. ועל כן דמה אלי יוסף בכל כתפילת רחל. ואמי בלהה הייתה בת רֻתָי אחי דבורה מינקת רבקה אשר נולדה ביום הוָלד רחל. ויהי רֻתָי ממשפחת אברהם בני עבר ירא אלהים חפשי ומזרע היחש. ויהי כאשר נפל בשבי ויקנהו לבן ויתן לו את עדנה שפחתו לאשה ותלד בת ויקרא שמה זלפה על שם העיר אשר בה נשבה. ואחרי כן ילדה לו את בלהה לאמר נבהלה בתי כי אך נולדה ותתפוש בשדי אמה ותבהל לינוק.


ב

ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האילות ויועידני אבי לכל בשורה וגם ברכני להיות כאילה. כי כאשר ידע היוצר את הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חומר ככה יצר גם ה׳ את הגויה בדמות הרוח ולפי כח הגוף יפח הרוח. ולא יהי יתרון בינותם עד לשלישית השערה כי במשקל ובמדה ובקו נוצר כל יצור. וכאשר ידע היוצר שרות כל כלי למה יכשר כך יודע ה׳ כל בשר את הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב ומתי יחל הרע. כי אין יצור ואין מחשבה וה׳ לא ידעֵם כי את כל האדם ברא בצלמו. ככוח האדם כן פעלו כתבונתו כן מעשהו כאשר זמם כן יבצע כליבו כן פיו כעינו כן שנתו כנפשו כן דְבָרו אם בתורת ה׳ אם במעשה בליעל. וכאשר הובדל בין אור לחושך בין ראיה לשמיעה ככה הובדל גם בין איש לרעהו ובין אשה לרעותה ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם. כי כל פעל אלהים בסָדר חמשת החושים בראש ואת הצואר חבר עם הראש ויתן עליו שער ליופי ולתפארת ולב להבין ובטן להפריש הקיבה לבריאות כבד לכעס מרה למרירות טחול לשחוק כליות לעצה ירכים לכח צלעות למשכב מתנים לעוז וכאלה. וככה יהיו בני כל מעשיכם בסדר לטוב וליראה את האלהים ואל תחפזו לעשות בגאווה ואל תעשו דבר בלא עתו. כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל כן לא תוכלו להאיר מעשיכם אם בחושך תהיו.


ג

ואתם אל תמהרו להרע את מעשיכם בתאות בצע ולפתות את נפשיכם בדברי שוא. כי אם תחרישו בטהר לבב תדעו להתחזק ברצון ה׳ ולתעב רצון בליעל. כשם שהשמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם כן לא תמירו גם אתם את תורת אלהים במשובת מעשיכם. כי הגויים הלכו שולל ויעזבו את ה׳ וימירו את דרכם ויכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים. לא כן אתם בני אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל היצורים את ה׳ עושם לבל תהיו כאנשי סדום אשר המירו את דרכם. ככה השחיתו גם הנפילים את דרכם ויקללם ה׳ בעת המבול וישם בגללם את הארץ שממה מיושביה וכל הצומח בה.


ד

ואת כל אלה הנני אומר לכם בני כי קראתי בספר חנוך אשר גם אתם תסורו מאחרי ה׳ ותלכו בכל חטאת הגוים ותעשו כל רשעת סדום. והביא ה׳ עליכם שבי ועבדתם שם את אויביכם וצרה וצוקה תכניע אתכם עד השמיד ה׳ את כלכם. ונשארתם מתי מעט ושארית ואז תשובו וידעתם את ה׳ אלהיכם והשיבכם ה׳ לארצכם כרב חסדיו. והיה כי ישובו אל ארץ אבותם ושבו ושכחו את ה׳ ופָשְעוּ והפיצם ה׳ על פני כל הארץ עד בוא חסד ה׳.


ה

ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו. והנה יצחק אבי אבי ויאמר אלינו רוצו ותפשו איש כפי כחו והיה אשר יחזיק בם והיו לו השמש והירח: ונרץ כלנו יחד וירוצו לוי ויהודה ויתפש לוי את השמש ויעבר יהודה ויתפש את הירח וירומו שניהם אתם ויחזיקו בם. ויהי לוי כשמש והנה עלם מושיט לו שתים עשרה קרנים. והנה שור פר על הארץ ושתי קרנים גדולות לו וכנפים בגבו ככנפי הנשר ונחפוץ להחזיק בו ולא יכלנו. ויבא יוסף ויחזק בו וירֹם איתו יחד. ואנכי ראיתי כי שם הייתי והנה מגילה קדושה נראתה לנו לאמר האשורים המדים הפרסים הכשדים והסורים ינהלו את שבי שנים עשר שבטי ישראל.


ו

ומקץ שבעה ימים וארא עוד והנה אבינו יעקב עומד על שפת ים ימניה ואנחנו בניו אתו. והנה אוניה באה בלא מלחים ובלא רב חובל ועל האוניה כתוב אונית יעקב. ויאמר אלינו אבינו הבה נרדה לתוך אוניתנו. ויהי כאשר באנו לתוכה והנה סער חזק התחולל ורוח סופה גדולה ואבינו אשר אחז בהגה הלך מאתנו. ואנחנו נשאנו על הים בסערה ותמלא האניה מים ותנד בתוך הגלים עד אשר נשברה. וימלט יוסף על הסירה האחת וגם אנחנו נפרדנו איש מאחיו על תשעה קרשים ויהודה ולוי היו על האחד ונפוץ כלנו עד לקצוי ארץ. ויחגור לוי שק ויתפלל אל האלהים ויחדל הסער ותגע האניה אל היבשה בשלום. והנה יעקב אבינו בא ונשמח כלנו יחדיו.


ז

ואגיד ליעקב אבינו את שני החלומות האלה ויאמר אלי בוא יבואו הדברים האלה בעתם אחרי אשר ישראל יעונה הרבה. ויאמר אלי אבי אחרי כן אוחילה לאל כי עוד יוסף בני חי כי ראיתי תמיד אשר יספרהו ה׳ יחד אתכם. ויבך ויאמר אללי לי בני יוסף כי חי אתה ואנכי לא אראך וגם אתה לא תראה את יעקב אשר הולידך. לקול דבריו בקשתי לבכות גם אני ויהי כאש עצורה בלבבי להגיד לו כי נמכר יוסף ואולם יראתי מפני אחי.


ח

הנה בני הראיתי אתכם את אחרית הימים כי כל אלה יקרו את ישראל. ואתם תצוו את בניכם אחריכם אשר יתחברו אל לוי ויהודה כי ביהודה תקום תשועת ישראל ובלוי יבורך יעקב. כי בשבטו יראה אלהים להציל את עם ישראל ויקבוץ את הצדיקים מבין הגויים. וכי תעשו גם אתם בני את הטוב יברכוכם בני איש ומלכים ובכם יתפאר אלהים בין הגוים והשטן ינוס מפניכם וחיות השדה יראו מכם וה׳ יאהבכם ומלאכים יסוככו עליכם. כי כאשר יגָדֵל איש את הילד היטב ויִפָּקד שמו לטובה ככה יפקד גם זכרכם לטוב לפני האלהים כי תעשו את הטוב. ואשר לא יעשה טוב יקללוהו מלאכים ואנשים ואלהים יחולל על ידו בין הגויים והשטן יעשהו כלי משכן לו וכל חיית השדה תרדה בו וה׳ ישטמהו. כי גם מצות התורה שתי פנים להן ובתבונה תתמלאנה. עת לאדם לדעת את אשתו ועת פרוש ממנה לתפילתו כי שניהם הנם מצות ה׳ ואם לא ישָמרו על פי דרכם יביאו חטא גדול על בני האדם וככה גם שאר המצווֹת. ואתם בני היו חכמים ונבונים באלהים כי ידעתם את דרך מצותיו ואת חוקי כל מעשה למען יאהבכם ה׳.


ויצו אותם כאלה ויאמר להם אשר יעלו את עצמותיו אתם חברונה ויקברֻהו עם אבותיו. ויהי אחרי אשר אכל ושתה אתם בשמחת לבב ויכס את פניו ויגוע: ויעשו בניו ככל אשר צום אביהם.