צוואת יוסף

ויהי כאשר הלך למות ויקרא אל בניו ואל אחיו ויאמר אליהם.

א
אחי ובני שמעו אל יוסף אהוב ישראל והאזינו לאמרי פיו. אנכי ראיתי בחיי קנאה ומוות ולא סרתי מאמת ה׳ ואתחזק בו. אחיי שנאוני וה׳ אהבני הם בקשו להרגני ואלהי אבותי שמרני הם בבור השליכוני ואל עליון העלני. לעבד נמכרתי ואדון כל פדני בשבי לֻקחתי וזרועו החזקה הושיעתני ברעב עוניתי וה׳ כלכלני. לבדי הייתי וה׳ השקיף עלי בבית הכלא הייתי וה׳ חנני באזיקים נאסרתי והוא הצילני. עלילות רעות שמו עלי המצרים והוא הושיעני עבד הייתי וירוממני.

ב
וככה הפקיד פוטיפר שר הטבחים אשר לפרעה את ביתו על ידי. ואנכי נלחמתי עם אשתו לא ידעה בושת אשר החזיקה בי לחטוא עמה ואלהי ישראל אבי שמרני מפני האש היוקדת: בבית הכלא השליכוני הכוני שמוני ללעג ואלהים נתנני לרחמים לפני שר בית הסהר. כי לא יעזב ה׳ את יראיו לא בחושך ולא באזיקים וביגון וצרה. ובכל אלה עֵזר הוא ואיש לפי דרכו יֵנחם ואם גם ירחק מעט לבחון יצר לב. בעשרה נסיונות בחנני ובכלם אֶרֵך רוח הייתי. כי רפואה גדולה אֹרך רוח והרבה טובה תביא סבלנות.

ג
כמה יִראה אותי המצרית בַמָות כמה מסרה אותי לענשני ואחרי כן קראה לי. וכי לא חפצתי להיות עמה אמרה אלי אתה תמשל גם בי גם בכל אשר בביתי אם תִמסר לי ואתה תהיה כאדוננו. ואני זכרתי את דברי יעקב אבי ואלך אל חדרי ואבך ואתפלל אל ה׳. ואנכי צמתי בשבע השנים ההן ובעיני המצרים הייתי כחָי חיי תענוגים כי חן יצוק על פני כל הצמים למען ה׳. ואם לא היה אדני בביתו לא שתיתי יין ולקחתי אכלי ואתן לעניים ולחולים. ואשחר לבקר את ה׳ ואבך על אודות המצרית אשת מף כי הציקה לי תמיד מאד כי גם בלילה באה אלי ותאמר לבקרני. ובן זכר לא היה לה ותהי כמבקשת לאמצני כבן לה ואתפלל אל ה׳ ותלד זכר. ובמשך ימים חבקה אותי כבן ואחרי כן בקשה להסיתני לזנות עמה. ובראותי זאת אתעצב עד מות ואתאבל על אודותיה ימים רבים וכצאתה ואתעודד כי הכרתי את יצרה ואת מזימתה. ואדבר אליה דברי ה׳ למען תשוב מתאותה הרעה.

ד
ופעמים רבות הללתני בדברים כאיש קדוש ובערמה שבחה את ענוותי לפני בעלה בעוד כאשר היינו לבד בקשה להדיחני. בגלוי הללתני כמו עניו ובסתר דברה אלי לאמר אל תירא מפני אישי כי הוא גם מאמין בענוַתך ואם יאמר לו איש עלינו לא יאמין. ואני בכל אלה יצועי שק ואתפלל אל ה׳ כי יצילני מערמת המצרית. וכאשר לא יכלה עשות דבר ותבא אלי בערמה לקחת לקח לשמוע את דבר אלהים. ותאמר אלי אם חפץ אתה כי אעזב את האלילים שכבה עמי ואני אפתה את בעלי לסור מאחרי האלילים ונלך בחקת ה׳ אלהיך. ואומר אליה אין חפץ לה׳ בטומאת יראיו ולא ירצה בנואפים כי אם באלה אשר בטהר לבב ובנקיון שפתים יקרבו אליו ותחרש כי בקשה למלא תאותה. וארבה לצום ולהתפלל למען יצילני ה׳ מידה: כמה פעמים באה אלי בהיותה חולה במחשך ליל ותשמע לקול תפילתי ואנכי בשמעי את אנחותיה החרשתי. כי בהיותי בביתה ותגל את זרועותיה ואת שדיה ואת רגליה למען תדיחני לאשכב עמה. כי יפת מראה הייתה עד מאד והדורה בלבושה וה׳ הצילני ממזימותיה.

ה
ותוסף לעת אחרת ותאמר אלי אם לא תחפץ לזנות עמי אנכי אהרג את בעלי ואקחך לי לבעל. ואני בשמעי זאת ואקרע את בגדי ואמר לאשה יראי את האלהים ואל תעשי את המעשה הרע הזה פן תכרֵתי. ואת דעי לך כי אני אודיע את מזימתך זאת. ותירא ותבקש ממני אשר לא אגלה את מזימתה זאת. ותלך ותסיתני במתנות ותשלח לי כל חמודות בני אדם.

ו
ותשלח לי אכל ובו כשפים. ויהי כי בא הסריס ויבא את המאכל ואביט וארא איש נורא מראהו ויושט לי חרב עם הקערה ואדע כי זו מזימתה להדיחני. ובצאתו ואבך ולא טעמתי טעם מאכל זה. וכעבור יום ותבוא אלי ותכר את האכל ותאמר אלי מדוע לא אכלת מן המאכל הזה. ואמר אליה כי מלאת אותו כשפים ומוות ואיך אמרת לא אקריב לאלילים בלתי לה׳ לבדו. ואת דעי לך כי אלהי אבי גילה לי ביד מלאכו את רעתך ואנכי שמרתי את המאכל למען בחני אותך אם תראיהו ותשובי מדרכך. ולמען תוכחי כי לא תשלוט רעת פושעים בצדקת יראי ה׳ הנה אקח ואכל בפנייך. ובדברי אלה ואתפלל כזאת לאלהי אבותי ומלאך ה׳ יהיה עמדי ואוכל. ובראותה זאת ותפל על פניה לרגלי ותבך וארימה ואדבר אל לבה. ותבטיחני לבלתי עשות עוד את מעשה הפשע הזה.

ז
אולם היא הקשתה את לבה ברעה ותחפש אי הדרך תצודני. ותאנח מר והיא לא חלָתָה ובראות בעלה אותה ויאמר לה למה נפלו פניך. ותאמר לו צרה בלבבי וכל אנחות רוחי הציקוני וירפא אותה והיא לא חלתה. והיא לעת מצוא רצה אלי ובעלה היה מחוץ לבית ותאמר אלי אחנק או אפול אל בור אם לא תחפץ לשכב עמי. ובראותי כי רוח בליעל הרגיזהּ ואתפלל אל ה׳ ואמר אליה. למה אומללה תרגזי ותתגעשי והחטא יעור עיניך זכרי כי אם תשלחי יד בנפשך תכה אֵשְתה צרתך פילגש בעלך את בנך ותשמידי את זכרך מעל פני האדמה. ותאמר אלי הנה אהבתני רב לי אלחם על חיי ועל חיי בני ואנכי אחכה עוד עד אשר אמלא גם את תאותי. והיא לא ידעה כי למען ה׳ דיברתי אליה כן ולא למענה. כי אם יפל איש בחשק תאוה לו יעבד והיה כי ישמע דבר טוב על חשקו אשר בו נפל וקיבל אותו למען תאותו הרעה הזאת.

ח
וזאת אומר לכם בני כי שש שעות ביום היו בלכתה מאתי ואני כרעתי על ברכי לפני ה׳ כל הלילה ובבקר קמתי ואבך ואתפלל להצילני ממנה. לאחרונה תפשה בבגדי ותמשכני בחזקה לשכב עמה וכראותי כי החזיקה בשגעון בבגדי ואעזבהו ואנוס ערום. והיא בהחזיקה בבגדי שמה עלי עלילות שוא וכבוא בעלה נתנני במשמר אשר בביתו וממחרת הכני וישלחני אל בית הסהר אשר לפרעה. וכאשר הייתי באסורים ותעצב המצרית ותבוא ותשמע אותי מהלל ומשבח את ה׳ במקום חשך. ואגיל בקול שמחה ואודה את אלהי כי ניצלתי מתאוות המצרית.

ט
ופעמים רבות שלחה אלי לאמר הואילה למלא תאותי ואנכי אוציאך מן האזיקים ואפדך מחשך. ואנכי לא נשמעתי לה אף במחשבותי כי אוהב ה׳ את אשר יתענה בבור חשך בענוה מאשר יחי חיי תפנוקים בחדרי מלך ויתהולל. כי אם יחיה איש בצדקתו ויבקש גם תהלה ואל עליון ידע כי תועילהו ונתן לו גם את זאת כאשר נתן גם לי.

י
ועל כן ראו בני את אשר יפעלו ארך רוח ותפילה וצום. וגם אתם אם תלכו אחרי הענוה וטהר לבב בארך רוח ותפילה ותצומו בלב נדכה ישכון בקרבכם ה׳ כי אהב הצנע לכת. ובכל אשר ישכון עליון אם גם קנאה תפול על איש או שבי או רצח אלהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען עַנְוָתו כי גם ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם איתי. כי בכל דרכיו יגבה איש אם במעשים או בדברים או במחשבות. ידעו אחי מה אהבני אבי ואנכי לא התגאיתי בלבבי אף כי נער הייתי ויראת ה׳ הייתה בלבבי כי ידעתי כי הכל יחלוף. ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה ואכבד את אחי ומיראתם החרשתי בעת מכרוני ולא הגדתי לישמעאלים כי בן יעקב אנכי איש גדול וצדיק.

יא
וגם אתם בני תהי יראת ה׳ לנגד עיניכם בכל מעשיכם וכבדו את אחיכם כי כל אשר יעשה את חוקת ה׳ יאהבהו ה׳. כי בנסעי עם הישמעאלים וישאלוני לאמר העבד אתה ואמר עבד אנכי יליד בית לבל יבֹשו אחי. ויאמר לי הגדול בהם לא עבד אתה כי כן תעיד גם חזותך ואנכי אמרתי עבד אנכי. ויהי כאשר באנו מצרימה ויריבו בינהם מי יתן מחירי ויקחני ויאתו כלם כי אשאר במצרים אצל מוכר סחורתם עד אשר ישובו עם סחורתם. וה׳ נתן חני בעיני הסוחר ויפקד על ידי את ביתו ויברכהו אלהים לרגלי וימלא אותו כסף וזהב ועבודה. ואהי אצלו שלשה חדשים וחמישה ימים.

יב
בעת ההיא באה אשת פוטיפר במרכבה ברוב הדרה כי שמעה על אודותי מפי סריסיה. ותגד לבעלה כי הֶעשיר הסוחר ביד נער עברי וכי גֻנב מארץ כנען ואתה עשה בו שפטים וקח את הנער אל ביתנו כי חסד מן השמים נסוך עליו.

יג
ויאמן פוטיפר לדבריה ויצו להביא לפניו את הסוחר ויאמר אליו מה הדבר אשר שמעתי עליך כי גונב אתה נפשות מארץ כנען ותמכרם לעבדים. ויפל הסוחר לרגליו ויתחנן אליו ויאמר בי אדני לא ידעתי את אשר תאמר. ויאמר פוטיפר אם כן הדבר מאין העבד העברי הזה ויאמר הישמעאלים הפקידהו על ידי עד אשר ישובו. ולא האמין לו ויצו ליסרו בשוטים ערום ויהי כי החזיק בדבריו ויאמר פוטיפר יביאו לפני את הנער. אני הובאתי לפניו ואשתחוה אפים ארצה לפני פוטיפר כי היה השלישי במעלה בין שרי פרעה. ויאמר אלי העבד אתה אם חפשי ואמר עבד אנכי. ויאמר עבד מי אתה ואמר עבד הישמעאלים. ויאמר אלי איך הית עבד להם ואֹמר קנה קנוני מארץ כנען. ויאמר אלי אכן שקר אתה דובר ויצו מיד ליסרני בשוטים על מערומי בשרי.

יד
ואשת פוטיפר הביטה בעד האשנב בעת יסרוני כי קרוב ביתה ותשלח אליו לאמר לא בצדק שפטת כי ענֹש תענוש איש חפשי אשר גֻנב כאילו פושע היה. וכאשר לא שיניתי מדברי אף כי הֻכיתי ויצו לשום אותי במשמר עד אשר יבאו אדוני הישמעאלים. ותאמר האשה אל בעלה למה תאסור בזיקים נער לקוח בשבי ועליך להוציאו לחפשי ולשמרו כי היא בקשה לראותני בחשק חטאה ואנכי לא ידעתי מכל זה דבר. ויאמר אליה לא יעשה כן במצרים לקחת רכוש זרים לפני הוכֵח במשפט כזה דבר על הסוחר. ואשר לנער היֹה יהיה בבית הסהר.

טו
מקץ ארבעה ועשרים יום באו הישמעאלים וכי שמעו כי התאבל עלי יעקב אבי מאד ויבאו ויאמרו אלי מה הדבר אשר אמרת עבד אתה והנה ידענו כי בן אתה לאיש גדול בארץ כנען ואביך מתאבל עליך בשק ואפר. ואנכי בשמעי כזאת נמקו קרבי וימס לבבי ואבקש לבכות מאד. ואתאפק לבל אכלים את אחי ואמר אליהם אנכי לא ידעתי דבר עבד אנכי. ויועצו למכרני למען לא ימצאוני בידהם כי יראו מפני אבי פן יבוא עליהם ויקום מהם נקמת חֵמה כי שמעו כי גדול הוא את אלהים ואנשים. ויאמר אליהם הסוחר חלצוני ממשפט פוטיפר. ואלה באו אלי ויבקשו ממני לאמר הגידה כי בכסף קנינו אותך והוא יוציאנוֹ לחפשי:

טז
ותאמר אשת פוטיפר לבעלה קנה את הנער כי שמעתי אומרים למכור אותו. והיא שלחה מיד סריס אל הישמעאלים ותחפץ לקנותני ויקרא רב הטבחים לישמעאלים ויבקש לקנות אותי וכאשר לא נאות למחיר וילך. והסריס הודיע לגבירתו אחרי אשר ניסה אליהם דבר כי דורשים הם מחיר רב בעבד. ותשלח סריס אחר ואמרה אף אם שתי ככרי זהב ידרשו תן להם אל תחשןך זהב רק קנה את הנער והביאהו אלי. וילך הסריס ויתן להם שמונים שקלי זהב ויקחני ולמצרית הגיד כי מאה נתן. ואנכי ידעתי ואחריש למען לא יכלם הסריס.

יז
אתם ראיתם אפוא בני את כל אשר עוניתי למען אשר לא אכלים את אחי. וגם אתם אהבו איש את רעהו ובארך רוח הסתירו איש את עון רעהו כי שמח ה׳ בחבר אחים ובחפץ לב טוב אשר ירצה באהבה. וכאשר באו אחי מצרימה ויכירו כי אנכי יוסף לא שנאתים ואנחמם. ואחרי מות אבי עוד הוספתי לאהבה אותם וכל אשר צוה עשיתי להם עד בלי די ולא נתתים להעצב אף על מצער. וכל אשר היה בידי נתתי להם ובניהם היו בני ובני להם כעבדים ונפשם כנפשי ויגונם יגוני וכל חליים חֹליי ועצתם עצתי. ואנכי לא התנשאתי עליהם בגאווה בהדר תפארתי ואהי בינהם כאחד האחרונים.

יח
וכי תלכו במצות ה׳ ינשא אתכם ה׳ בטוב לעולמים. וכי יבקש איש להרע לכם אתם גמלו אותו טוב והתפללו בעדו וה׳ יצילכם מכל רע. והנה ראיתם כי בענוָתי ובארך רוח לקחתי לי לאשה את בת הכהן לעיר שמש ומאה ככרי זהב נתנו לי אתה וה׳ נתנם לי לעבדים. וגם יופי נתן לי ה׳ מעל לכל יופי ישראל וישמרני עד זקנה בכחי וביפיי כי דמיתי בכל ליעקב.

יט
ועתה שמעו את החלום אשר חלמתי. ראיתי והנה שתים עשרה אילות רועות ומהן נפוצו תשע. ושלוש ניצלו וממחרת והנה נפוצו גם הן וארא והנה שלוש האילות ילדו שלשה טלאים. ויקראו אל ה׳ ויוציאן ה׳ אל מקום צמח ומים וינהלם מחושך לאורה. ושם קראו אל ה׳ עד אשר נקבצו אליהם תשע האילות ויהיו כשנים עשר כבשים ועוד מעט ירבו ויהיו עדרים רבים. וארא אחרי כן והנה שנים עשר פרים יונקים מפרה אחת וממנה יצא ים חלב וישתו ממנו שנים עשר העדרים ומקנה לאין מספר. ולפר הרביעי גדלו קרניו עד לשמים ותהיינה כחומה לעדרים ובין הקרנים בתָוֵך צמחה עוד קרן אחת. וארא והנה הפר והוא סובב אותם שתים עשרה פעמים ויהי לעזר לכל הפרים. וכל הדברים האלה יבאו בעיתם באחרית הימים. ואתם בני שמרו את מצוות ה׳ וכבדו את לוי ואת יהודה כי מזרעם יקום לכם אשר יציל את כל הגוים ואת ישראל. כי מלכותו מלכות עולמים תהי אשר לא תחלֹף ומלכותי בינכם תאסף כסכת נצרים אשר תחלֹף עם קיץ.

כ
ידעתי כי אחרי מותי יציקו לכם המצרים וה׳ יקום את נקמתכם ויביא אתכם אל הארץ אשר דבר לאבותיכם. ואתם תקחו את עצמותי אתכם וקִברו את עצמותי שמה והיה ה׳ עמכם ובליעל יהיה בחשך עם המצרים. ואתם העלו את אסנת אמכם בדרך אפרתה וקברוה שמה על יד רחל אמי. ויהי כאשר דבר כזאת ויפשוט את רגליו וימת בשיבה טובה. ויתאבלו עליו כל ישראל וכל מצרים אבל גדול: כי גם עם המצרים סבל כאחד מהם ויעש להם טובות ויעזור להם בכל מפעל ובעצה טובה ובכל עבודה. ובצאת בני ישראל ממצרים ויעלו איתם את עצמות יוסף ויקברוהו בחברון עם אבותיו ויהיו ימי שני חייו מאה ועשר.