הבן הרביעי ליעקב וללאה

צוואת יהודה

העתקת דברי יהודה אשר דבר אל בניו לפני מותו. 


א

ויהי כאשר נאספו ויבאו אליו ויאמר אליהם שמעו בני אל יהודה אביכם. אנכי נולדתי בן רביעי ליעקב אבי ולאה אמי קראה שמי יהודה כי אמרה אודה את ה׳ כי נתן לי גם בן רביעי. ואנכי חרוץ הייתי בנעורי ואשמע בקול אבי לכל דבר ואכבד את אמי ואת אחות אמי. ויהי כאשר גדלתי ואהי לאיש ויברכני אבי ויאמר מלך תהיה ובכל תצליח.


ב

ויתן ה׳ לי חן בכל מעשי בשדה ובבית. וכי דלקתי יחד עם האיילה ואצודה ואעש מטעמים לאבי ויאכל ואת הצבי תפשתי במרוצתי וכל אשר בשדות צדתי. ואָּךְ את הארי ואציל גדי מפיו ואת הדב תפשתי ברגלו ואשליכהו אל הפחת וישבר. ואחרי חזיר היער רדפתי ואצודהו במרוצתו ואקרעהו. ובחברון קפץ נמר על הכלב ואֹחַז בזנבו ואשליכהו אל הסלע וישבר לשנים. ואת שור הבר מצאתי והוא בִעֵר בשדות

ואתפשהו בקרניו ואסובבהו סביב ואהום אותו ואשליכהו ואהרגהו.


ג

ויהי כאשר באו שני מלכי כנען על מקננו ועם רב אתם והמה משוּריָנים וארוץ אנכי לבדי אל מלך חצור ואכהו על שריוני רגליו ואורידהו ארצה וככה הרגתיו. ואת המלך השני מלך תפוח אשר יושב על סוסו הרגתי וכך פיזרתי את כל עמו. ואת מלך אחר איש ענק ראיתי והוא יושב על סוסו ומורה חצים מלפניו ומאחריו ואקח אבן ששים ליטרא משקלה וָאוֹר בסוס ואהרגהו. ואלחם באחֵר שתי שעות ואשבר את מגינו לשנים וארוצץ את רגליו ואהרגהו. ויהי כאשר פשטתי את שריונו והנה תשעה אנשים מחבריו באו להלחם איתי. ואקח את בגדַי על זרועי ואקלע בהם אבנים ואהרוג ארבעה מהם ויתרם נסו. ויעקב אבי הרג את בעל שילה מלך כל המלכים איש ענק גבהו שתים עשרה אמה. ויפל עליהם פחד ויחדלו להלחם בנו ועל כן היה אבי בלי פחד במלחמותיו כאשר הייתי אנכי עם אחי. כי ראה בחלומו על אודותי כי מלאך הגבורה הולך בעקבותי למען לא אכשל.


ד

ואחרי כן קמה עלינו בנגב מלחמה גדולה מאשר בשכם ונערך מלחמה יחד אני ואחי וארדוף אלף איש ואהרג מאתים מהם וארבעה מלכים. ואדלג על החומה ואהרוג עוד ארבעה מלכים וככה לכדנו את חצור וניקח את כל שללם. ממחרת באנו אל צרתן עיר חזקה ובצורה אשר יושביה אמרו להרגנו. ואני וגד קרבנו אליה מן המזרח וראובן ולוי מן המערב. וכאשר חשבו האנשים אשר על החומה כי לבדנו אנחנו ויערכו לנגדנו אחי עלו מכל עבר חרש ביתדות על החומה ויבאו העירה והמה לא ידעו. ונך אותם לפי חרב ואשר על החומה נסו ויבאו אל המגדלים ונצת את המגדלים ונלכדם איתם. ויהי כאשר הלכנו משם ויתנפלו אנשי תפוח על שללנו וניתנהו ביד בנינו ונלחם אתם עד תפוח. ונהרוג אותם ונשרוף את העיר וכל אשר בתוכה בזוֹנוּ.


ו

ויהי כאשר היינו על מימי כוזבא ויבאו עלינו אנשי ארבל למלחמה. ונלחם אתם ונרדפם ואת אנשי שילה מרעיהם הרגנו ולא היה להם מפלט מאתנו. וביום החמישי באו עלינו אנשי מכיר לשלול שלל ונצא לקראתם וננצח אותם בחרב חדה ונהרגם טרם יצאו במעברה. וכאשר באנו העירה ותשלכנה נשיהם אבנים בנו מראש ההר אשר הייתה עליו העיר: וניחבא אני ושמעון מאחרי העיר ונלכוד את מעלות ההר ונהרוס גם את העיר הזאת.


ז

ויֻגד לנו ממחרת כי מלך געש יוצא לקראתנו בעם רב. ואני ודן התחפשנו לאמורים ונבוא אל תוך עירם כבעלי ברית וברדת הלילה ויבאו אחינו ונפתח להם את השערים. ונשמד אותם ואת כל אשר להם ונבוז את כל רכושם ונהרוס את שלוש חומותיהם. ונקרב אל תימנה מקום שם אצוּר כל רכוש המלכים אויבינו. ויהי כאשר גידפוני ואקצוף וארוץ אליהם אל ראש ההר והמה ירו בי אבנים וחיצים ולולא דן אחי היה בעזרי כי יכלו להרגני. ונתנפל עליהם בקצף וינוסו כולם ויבואו בדרך אחרת אל אבי ויתחננו לפניו ויכרות להם ברית שלום. ולא עשינו להם רעה ויהיו לנו למס ונשב להם את כל שללם. ואבנה את תמנה ואבי בנה את ארבל ואנכי בן עשרים שנה כאשר פרצה המלחמה הזאת. ויגֻרו הכנענים מפני ומפני אחָי מאד.


ח

ומקנה רב היה לי וראש הרועים אשר לי חירם העדולמי. ויהי כאשר הלכתי אליו וארא את בן שוע מלך עדולם וידבר עמנו ויעש לנו משתה ויתן לי את בתו לאשה. ותלד לי בת שוע את ער ואת אונן ואת שלה וימת ה׳ שנָים ושלה חי ואתם בניו.


ט

ושמונה עשרה שנה הייתה ברית שלום בין אבי ובין עשו אחיו ובין בניו ובינינו אחרי אשר באנו מארם נהרים מעם לבן. וכמלאת שמונה עשרה שנה בשנת הארבעים לחיי ויצא מהר שעיר עשו אחי אבי לקראתנו בעם כבד וחזק. ויך יעקב בקשתו את עשיו. ונרדוף את בני עשיו ולהם עיר בצורה חומת ברזל ושערי נחושת ולא יכלנו לבוא בתוכה ונשם עליה מסביב ונצר עליה. ויהי מקץ עשרים יום והמה לא פתחו והנה אנכי מביא לעינהם סֻלם. ובנשאי את מגיני ממעל לראשי ואעל ואני תופש את האבנים ואהרוג מהם ארבעה אלופים וראובן וגד הרגו ששה אחרים. ויתחננו אלינו בדברי שלום ונועץ עם אבינו ונשם אותם למס. ויהיו נותנים לנו חיטה חמש מאות כור ושמן חמש מאות איפה ויין חמש מאות מדה עד הרעב אשר ירדנו מצרימה.


י

אחר הדברים האלה לקח לו ער בני את תמר מארם נהרים בת ארם לו לאשה. ויהי ער רע ויצק לתמר כי לא הייתה מארץ כנען וימתהו מלאך ה׳ בלילה השלישי. והוא לא ידעהּ במזימת אמו כי לא חפץ להוליד ממנה בנים. ואתננה לאונן לאשה בימי המשתה וגם הוא ברעתו לא ידעהּ ויעש אִתה שָנָה. ויהי כאשר יִרֵאתי אותו ויבוא אליה וישחת זרעו ארצה במצוות אמו וימות גם הוא ברעתו. ואבקש לתתה לשלה ולא נתנתני אמו כי כעסה על תמר אשר לא הייתה מבנות כנען כמוה.


וגם אנכי ידעתי כי רעה משפחת הכנענים ועצת נעורים נמהרה עוורה את תבונתי. ובראותי אותה והיא השקתני יין ואֵפָּת ואקחֵהָ בלא עצת אבי. והיא כאשר הלכתי ותלך ותקח אשה לשלה מבנות כנען. וכאשר נודע לי את אשר עשתה ואקללהָ במר נפשי ותמות גם היא ברעתה יחד עם בניה:


יא

ויהי מקץ שנתיים אחר הדברים האלה ותמר באלמנותה ובשמעה כי הולך אנכי לגזז את צאני ותעד בגדי כלולותיה. ותשב בעיר עינים לפני השער כי כן חוק לאמורים אשר יושיבו את המאורסה שבעת ימים לפני השער להזנותה. ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדיה. ואֶט אליה ואומר אבוא נא אליך ותאמר מה תתן לי ואתן לה את מטי ואת פתילי ואת חותמי לערבון וכאשר באתי אליה ותהר. ובהוָדעי את אשר עשתה ואבקש להרגה והיא שלחה אלי חרש את הערבונות ותכלימני. ואני אמרתי אולי בעצת ערמה עשתה בקחתה את הערבון מאשה אחרת ובקראי לה ואשמע גם את דברי הסוד אשר דברתי בשכבי עמה בשכרוני. וגם אנשי העיר אמרו לא היה בשער קדשה כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער. ולא יכלתי להמיתה כי מאת ה׳ הייתה זאת ואנכי לא קרבתי אליה כל ימי חיי כי עשיתי את התועבה הזאת בישראל. ואנכי אז בן שש וארבעים שנה ושלוש ושבעים שנה גרתי במצרים.


יב

ועתה בני הנני מצוה אתכם שמעו אל יהודה אביכם ושמרו את דברי לעשות ככל חֻקֹת ה׳ ולשמוע אל מצות אלהים. ולא תלכו אחרי תאוותיכם בשרירות לב ואל תתגאו במעשיכם ובכח נעוריכם כי כל אלה רע בעיני ה׳. כי גם אנכי התפארתי אשר במלחמות לא פיתני מראה אשה יפת תאר ואחרף את ראובן אחי על דבר בלהה אשת אבי ורוח הקנאה והזנות ערכו לנגדי מלחמה עד אשר שכבתי עם בת שוע הכנענית ועם תמר כלתי. כי אמרתי אל חותני אועץ באבי וכן אקח את בתך והוא לא חפץ ויראני את בתו והמון זהב לבלי חק כי מלך היה. ויפאר אותה בזהב ובפנינים ויצוֵהַ להשקותנו יין בחדר הנשים והיא יפה מאד. והיין הטה את עיני והחשק החשיך את נפשי ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות ה׳ ומצות אבי ואקחה לאשה. וה׳ שלם לי על עצת נפשי הרעה כי לא היה לי נחת בבניה.


יג

ועתה בני אל תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאוה ויטה את העינים לתעתועים. כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאות נפש כי גם שניהם יעקשו את תבונת האדם. כי אם תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את רוחך במחשבות נתעבות אשר תַתעינה לזנות ויחמם את גוך לתאוה ואתה תעשה את מעשה החטא ולא תבוש. כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש. והנה גם אנכי נתעיתי לבלתי הִכָּלם מפני המון העיר כי לעיני כל נטיתי אל תמר. ואחטא חטא גדול ואגל את מכסה ערות בני ואחשוב כי לא ידע איש כי באתי אליה. וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את מצות אלהים ואקח אשה כנענית: ועל כן דרושה תבונה רבה לאיש השותה יין וזה יהיה שֶכֶל שתית היין אשר ישתה איש כל עוד יבוש. והיה כי יעבר את הגבול הזה ורוח תעתועים תתקוף את נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשוב כי טוב הוא.


יד

ונואף כי יענש לא יחוש וכי יהיה לבוז לא יכּלם. כי אם מלך ינאף תסור ממנו מלכותו כי עבד לזנות היה כאשר עוניתי גם אני. כי נתתי את מטי הוא עז שבטי ואת אזורי הוא גבורתי ואת חותמי אשר הוא תפארת מלכותי. ובהנחמי על כל אלה לא אכלתי בשר ויין עד עת זקנתי וכל שמחה לא ראיתי. ומלאך אלהים הראני כי אם מלך ואם דל תמשלנה בו הנשים. והן תקחנה מאת המלך את תפארתו מאת הגבור את גבורתו ומאת הדל גם את משען דלותו האחרון.


טו

ועל כן שמרו בני את גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק בשרים רוח ההוללות ורוח הבצע. אם תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת ה׳ כי אם בשמחתכם תסור יראת ה׳ ישָאר השכרון ואתו תבוא פריצות. ואם תבקשו לחיות בענוה אל תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות שוא ולא תעברו מצות ה׳ ותמותו לא בעתכם. כי היין יגלה גם סודות אלהים ואנשים כאשר גיליתי גם אנכי את מצוות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהי אל תגלה.


טז

ועתה אצווכם בני אל תאהבו כסף ואל תביטו אל יפי הנשים כי גם אנכי על ידי הזהב ויפי המראה נתעיתי אחרי בת שוע הכנענית. כי ידעתי בעקב שני אלה יפל זרעכם בזנות כי יעבירו על דעתם גם אנשים נבונים מזרעי וימעיטו את מלכות יהודה אשר נתן לי ה׳ עקב אשר שמעתי בקול אבי. כי אנכי לא העצבתי את אבי מימי וכל אשר אמר אלי עשיתי. ויברכני יצחק אבי אבי למלוך על ישראל וגם יעקב ברכני כן וגם אנכי ידעתי כי ממני תקום המלוכה.


יז

ואנכי ידעתי כי תעשו רעה באחרית הימים ועל כן השמרו בני מן הזנות ומאהבת כסף ושמעו אל יהודה אביכם. כי אלה יסירו מאחרי תורת אלהים ויעוורו עצת נפש וילָמדו גאוה ולא יתנו לאיש לרחם על קרובו. והם יגזלו כל חנינה מנפשו ויציקו להם בעני ועמל וינידו ממנו שינה ויאכלו את בשרו. והוא את מצוות אלהים יפר וברכת אלהים לא יזכור לא ישמע אם ידבר אליו נביא ודברי תמימים יתעב. כי הוא לשני יצרים יעבוד ולא יוכל לשמוע בקול אלהים כי החשיכו את נפשו וביום כבלילה יהלך.


יח

בני אהבת הכסף תוביל לעבודת אלילים כי בתעתועי הכסף יקראו לאלילים אלים

ואשר יש לו כסף בשגעון ינהג. עקב הכסף מתו לי בני ולולי שבתי ונכנעתי ולולא תפילות יעקב אבי כי אז ערירי הלכתי למות ואלהי אבותי חמל עלי כי עשיתי את אלה. ולא ידעתי כי שר החטא עוורני ואפשע כאדם וכבשר אשר בחטאים נשחת. ואנכי הכרתי את רפיוני בחשבי כי לא ינצחני איש.


יט

ואתם דעו לכם בני כי שתי רוחות תשמֹרנה על האדם רוח האמת ורוח הכזב. והרוח האמצעית (התיכונה) היא רוח תבונת השכל אשר תֶּט לכל אשר תחפוץ. ופעולות שתיהן האמת והכזב חקוקות בלב האדם וה׳ יודע כל אחת מהן. ואין זמן אשר בו יוכלו להסתר מעשי איש כי בלבו חקוקים הם לפני ה׳. ורוח האמת תעיד בכל ותאשים את כל והיתה כאש עצורה בלב החוטא ולא יוכל לשאת פניו אל שופטו.


כ  

ועתה בני הנני מצוה אתכם אהבו את לוי למען תשארו ואל תתנשאו עליו למען אשר לא תשמדו. כי לי נתן אלהים את המלוכה ולו את הכהונה וישם את המלוכה תחת הכהונה. לי נתן את אשר על הארץ ולו את אשר בשמים. כי כאשר גבהו השמים מעל הארץ כן גבהה כהונת אלהים ממלכות הארץ ואם תסור בחטאה מאחרי ה׳ מלכות הארץ תמשל. כי מלאך ה׳ אמר אלי בלוי בחר ה׳ על פניך לקרבו אליו לאכל משולחנו ולהקריב לפניו בכורים ממטעמי בני ישראל. ואתה תהיה מלך ביעקב ותהיה בינהם כים שבו יתרוצצו צדיק ורשע אלה אסירים ואלה עשירים. ככה יהיה גם בך כל מין האדם אלה מסכנים יהיו ובשבי ילכו ואלה העשירים חומסי הון זרים. כי המלכים כתנינים יהיו ויבלעו אנשים כדגים ובנים ובנות יקחו לעבדים ובתים ושדות ומקנה ורכוש יגזלו. ובבשר רבים ישביעו עורבים ועגורים והמה יפלו ברעה ויתגאו בתאות בצע. ונביאי השקר כסופות יהיו וירדפו כל אנשי צדק.


כא

וה׳ יביא עליהם ריבות איש באחיו ומלחמות תמיד תהיינה בישראל. ובבוא (אלהים) זרים יבוא הקץ למלכותי עד אשר תבוא תשועת ישראל עד יופיע אלהי הצדק להשקיט שלום ביעקב ובכל הגויים והוא ישמור כח מלכותי עד עולם. כי שבועה נשבע ה׳ לבלתי השמיד את המלוכה מזרעי עד עולם.


כב

ועתה בני נעצבתי מאד על הפשעים ועל הכשפים אשר תעשו נגד המלוכה כי תלכו אחרי המעוננים והידעונים ורוחות התהו. את בנותיכם תעשו למחוּללות ולקדשות ותתערבו בכל תועבות הגויים. ועל הדברים האלה יביא ה׳ עליכם רעב ודבר מות וחרב רודפת מצד אויבים וחרפת אוהבים. עולליכם ימותו את נשיכם יגזלו את רכושכם יבזו ומבניכם יעשו סריסים לנשותיהם. מקדש ה׳ יהיה לשריפת אש וארצכם שממה ואתם תהיו בשבי בין גויים.


כג

עד אשר תשובו אל ה׳ בלב שלם ותשובו ותלכו בכל מצותיו וה׳ ישקיף עליכם ברחמים ויוציא אתכם משבי הגוים. ואחרי כל אלה יקום לכם כוכב מיעקב בשלום וקם איש מזרעו כשמש צדקה ויתהלך עם בני אדם בתם ובצדק וכל עולה לא תמצא בו. והשמים יפתחו לו לשפוך עליו רוח ברכה והוא ישפוך רוח חן עליכם. ואתם תהיו לו בנים באמת ותלכו בחקתיו. אז יזהיר שבט מלכותי ומגזעכם יצא חטר. וממנו יצמח שבט מישור לגויים לשפוט ולהושיע את כל אשר יקרא אל אלהים.


כד

ואז יקומו אברהם יצחק ויעקב לחיים ואנכי ואחי ראשי שבטי ישראל נהיה הראשון לוי השני אנכי השלישי יוסף הרביעי בנימין החמישי שמעון הששי יששכר וככה כולם על סדרם. ויברך ה׳ את לוי ומלאך הפנים ברך אותי וכוחות הכבוד ברכו את שמעון השמים ברכו את ראובן הארץ ברכה את יששכר הים ברך את זבולון ההרים ברכו את יוסף הרקיע[3] ברך את בנימין המאורות ברכו את דן עדן ברך את נפתלי השמש ברך את גד והירח ברך את אשר. ואתם תהיו עם לה׳ ושפה אחת ולא יהיה שם רוח תעתועים מבליעל כי הוא לאש יוטל עד עולם. וכל אשר ביגון מתו בשמחה יקומו וצבאי יעקב בשמחה ירוצו ונשרי ישראל יעופו בגילה וכל העמים יכבדו את ה׳ לעולמים.


כו

ועל כן בני שמרו כל תורת ה׳ כי היא תקווה לכל אשר יחזיקו בדרכיו. ויאמר אליהם הנה אני מת היום בן מאה ועשר ושמונה שנים. ואל תקברוני בבגדי יקר ואל תקרעו את בטני כי כן יעשו המלכים והעלוני חברונה אתכם. וישכב יהודה עם אבותיו אחרי דברו את הדברים האלה ויעשו בניו ככל אשר צווה אותם ויקברו אותו עם אבותיו בחברון.




---

[2] תיכונה

[3] בכהנא האוהל, ולדעתי טועה, כי אין לאהל משמעות אלא אם: הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת (ישעיהו מ,כב) ושמים הם רקיע.