עיבוד חדש לספר היובלים

לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדע וְנָבֹא לְבַב חָכְמָה׃ 

זה דבר מחלקות העתים לתורה ולתעודה ולמעשה השנים ולשבועי יובליהם בכל שני העולם אשר דבר מלאך האל אל משה בהר סיני בעלותו לקחת את לוחות האבן התורה והמצווה בדבר ה׳ כדברו אליו עָלֵה אל ראש ההר:

א

ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים בחודש השלישי בששה עשר לחודש הזה וידבר ה׳ אל משה לאמור עלה נא אלי ההרה ואתנה לך את שני לוחות האבן התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם: ויעל משה אל הר ה׳ וכבוד ה׳ שוכן בהר סיני והענן כסהו ששה ימים: ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וירא את כבוד ה׳ כאש בֹערת בראש ההר: ויהי שם משה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה ויראהו ה׳ דברי חלֻקת כל ימי התורה והעדות אשר היו ואשר יבֹאו:

 

ויאמר שים לבך אל כל הדבר אשר אומר אליך בהר הזה וכתבהו בספר למען יראו בניהם אחריהם כי עזבתים בגלל כל הרעה אשר עשו בעברם את החוק אשר אשים היום בהר סיני ביני ובינך לדֹרותם: והיה בבוא כל זה עליהם וידעו כי צדקתי מהם בכל משפטם ובכל עצתם וכי תמיד הייתי עמהם: ועתה כתב לך את הדברים האלה אשר אודיעך היום כי ידעתי את מרים ואת עֹרפם הקשה בטרם אביאם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיהם לאברהם ליצחק וליעקב לאמֹר לזרעכם אתן ארץ זבת חלב ודבש: ואכלו ושבעו וסרו אחרי אלהי נכר אשר לא יושיעוּם מכל צרתם ונשמעה העדות הזאת להם ולזרעם: כי ישכחו את כל מצווֹתי אשר אנכי מצוה אותם והלכו אחרי הגוים ואחרי טומאתם ואחרי חרפתם ועבדו את אלהיהם והיו להם לאבן נגף לצרה לעֹני ולמוקש: ואבדו רבים ונלכָּדו ונפלו ביד האויב על כי עזבו את תורתי ומצותי ומועַדֵי בריתי ושבתותי וקָדָשי אשר קִדשתי לי בתוכם ומשכן קדשי אשר קִדשתי לי בתוך הארץ לשכן את שמי בו: ועשו להם במות ואשרים ופסילים ועבדו איש פסלו לתעות וזבחו את בניהם לשדים ולכל מעשה שגגת לִבם: ושלחתי אליהם עדים להעיד בהם ולא ישמעו כי יהרגו את העדים ורדפו את דרשי התורה ויחלו לעשות הרע לנגד עיני: ושכחו את כל תורתי כל מצותי וכל משפטָי והפֵרו חדש ושבת ומועד ויובל וחק ויזנחו כל משמרת:

 

והסתרתי פני מהם ומכרתים ביד הגויים לשבי ולשלל ולאֹכלה וגרשתים מן הארץ וזריתים בגוים: ואחר ישובו אלי מבין הגוים בכל לבם ובכל מאֹדם ואספתים מבין כל הגויים וביקשוני למען אמצא להם ואחרי בקשם אותי בכל לבם ובכל נפשם אפתח להם רוב שלום בצדק: והפריתים למטע ישר והיו לברכה ולא לקללה ולראש ולא לזנב: ובניתי את מקדשי בתוכם ושכנתי עמהם והיתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם באמת ובצדק: לא אעזבם ולא אתנכר להם כי אני ה׳ אלהיהם:

 

ויפל משה על פניו ויתפלל ויאמר אדני אלהי אל נא תתן את עמך ונחלתך ללכת בשגגת לבם ואל תמכרם ביד הגוים צריהם לְבַל ימשלו בהם ולבל יאלצום לחטוא לפניך: יעלו נא רחמיך אדני על עמך ובראת להם נפש ישרה ואל ימשול בהם רוח בליעל להשטין עליהם לפניך ולהטותם מכל דרך הצדק למען יאבדו מפניך: והמה עמך ונחלתך אשר גאלת מיד מצרים בכחך הגדול ברא להם לב טהור ורוח קדוש ואל ינקשו בחטאותיהם מעתה ועד עולם:

 

ויאמר ה׳ אל משה ידעתי את מרים ויצרם וקשי ערפם כי לא ישמעו עד אשר ידעו את חטאם וחטאות אבותם: ואחר ישובו אלי בכל היושר ובכל לבם ומלתי את ערלת לבבם וערלת לב זרעם ובראתי להם רוח קדוש וטיהרתים לבל יסורו מאחרַי מן היום ההוא ועד עולם: ובכל נפשם ילכו אחרי ויעשו מצותי והיתי להם לאב והם יהיו לי לבנים ונקראו כלם בני אלהים חיים: וידעו כל מלאך וכל רוח והיכירוּם כי בני המה ואני אביהם באמת ובצדק וכי אהבתים:

 

ואתה כתב לך את כל הדברים אשר אודיעך היום בהר הזה מראשית ועד אחרית. כל אשר יבא בכל חלוקת הימים אשר בתורה ובעדות ובשבועותיהם והיובלות עד אשר ארד ושכנתי בתוכם לעולם ועד: ויאמר ה׳ אל מלאך פניו כתֹב למשה מראשית הבריאה עד אשר יבנה מקדשי בתוכם לעולמי עולמים: ונראתי לעין כל וידעו הכל כי אני אלהי ישראל ואבי כל בני יעקב ומלך בהר ציון לעולם ועד והייתה ציון וירושלם קדש: וכל המאורות יתחדשו לישועה לשלום ולברכה לכל בחירי ישראל מהיום ההוא ועד כל ימי השמים על הארץ:

 

ב

ויקח מלאך הפנים ההולך לפני מחנה ישראל את לוחות מחלקות העיתים לתורה ולתעודה לכל השנים לשבועותיהן וליובליהן לכל שני העולם מן הבריאה הראשונה לשמים ולארץ ולכל הנברא עד אשר יבנה מקדש ה׳ בירושלים בהר ציון: ויאמר מלאך הפנים אל משה בדבר ה׳ לאמור כתב את כל דברי הבריאה איך כילה אלהים ביום השישי את כל מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי ויקדש אותו לכל העולמים וישימוֹ לאות לכל מלאכתו: כי ביום הראשון ברא את השמים ממעל ואת הארץ והמים וכל הרוחות המשרתים לפניו: מלאכי הפנים ומלאכי הקודש ומלאכי רוחות האש ומלאכי רוחות הסערה ומלאכי רוחות ענני העלטה ומלאכי השלג הברד והכפור ומלאכי התהמות והרעמים והברקים: ומלאכי הרוחות הקור והחום והחרף והאביב והקציר והקיץ ומלאכי הרוחות לכל מעשיו אשר בשמים ובארץ ובכל תהומות והחושך והאור והבוקר והערב אשר הכין בחכמת לבו: ונרא אז את מעשהו ונברך אותו ונהללהו לפניו על כל מעשיו כי שבע מלאכות גדולות עשה ביום הראשון:

 

וביום השני עשה את הרקיע בין המים ויֵחלקו המים ביום ההוא חציים עלו למעלה וחציים ירדו למטה מהרקיע על פני האדמה ויעש רק את המעשה הזה ביום השני: ויעש ביום השלישי באומרו למים כי ילכו מעל פני כל הארץ למקום אחד ותראה היבשה: ויעשו כן המים כאשר אמר להם ויסורו מעל פני הארץ אל מקום אחד מחוץ לרקיע ותראה היבשה: וביום ההוא ברא להם את תהומות הימים למקויהם וכל הנהרות הנקוים בעמקי ההרים ובכל הארץ וכל האגמים וכל טל הארץ והזרע אשר יזרע לזרעו וכל אשר יאכל ועץ עושה פרי והיערות וגן עדן למנוחה וכל ארבעת המעשים האלה עשה ביום השלישי:

 

וביום הרביעי ברא את השמש והירח והכוכבים וישימם ברקיע השמים להאיר את הארץ ולממשלת היום והלילה ולהבדיל בין לילה ויום ובין חשך לאור: ויתן ה׳ את השמש לאות גדול על הארץ לימים ולשבתות ולירחים ולמועדים ולשנים ולשבתות וליובלים ולכל עתות השנים: ויבדל בין האור ובין החושך ולחזק כל למֶגֶד אשר יצמח ויגדל על האדמה שלושה מינים אלה עשה ביום הרביעי: ביום החמישי ברא את התנינים הגדולים בתוך תהמות המים כי זה מעשה ידיו הראשון אשר ברא בשר וכל השורץ במים והדגה וכל העוף אשר יעופף למיניהם שלשה מינים אלה עשה ביום החמישי: ויצא השמש על פני הארץ וכל אשר יצמח מהארץ וכל בשר לחזקם: וביום השִשי ברא את כל חית הארץ וכל הבהמה וכל הרומשׂ על הארץ:

 

ואחרי כל אלה ברא את האדם זכר ונקבה ברא אותם וימשילהו בכל אשר על הארץ ובימים ועל כל אשר יעופף ועל כל החיה והבהמה ועל כל הרומש על האדמה ועל כל אשר במים: ויעש את ארבעת המינים האלה ביום הששי ויהי כלם עשרים ושתים מינים:

 

ויכל ה׳ את כל מלאכתו ביום הששי וכל אשר בשמים ובארץ בימים ובתהמות באור ובחשך ובכל: ויתן לנו אות גדול את יום השבת למען נעשה מלאכה ששה ימים ונשבות ביום השביעי מכל מלאכה: ויאמר לנו מלאכי הפנים ומלאכי הקדושה כי נשבות עמו בשמים ובארץ: ויאמר לנו הנני מבדיל לי עם מכל העמים ושבתו הם ושמרו את השבת וקידשתים לי לעם כאשר קִדשתי את ימי השבת ובֵרכתים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: ואבחר בזרע יעקב מכל אשר ראיתי ואכתבהו לי לבן בכור ואקדישהו לי לעולם ועֵד והודעתים את יום השבת למען ישבתו בו מכל מלאכה: ויעש ה׳ בו אות אשר בו הם ישבתו עמנו ביום השביעי לאכול ולשתות ולברך את בורא הכל: ויעש לפניו פקודות להעלות ריח ניחוח אשר ינעם לפניו כל הימים: עשרים ושנים ראשי אנשים מאדם עד יעקב ועשרים ושנים מיני מלאכה נעשו עד היום השביעי והיום ברוך וקדוש והאיש ברוך וקדוש ויהי זה עם זה לקדושה ולברכה כל הימים: זאת התורה ומועד הקודש הראשונים כאשר קדש וברך את יום השבת:

 

ואתה צו את בני ישראל ושמרו את היום הזה לקדשו ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יטמאוהו כי קדוש היום הזה מכל הימים: כל המחלל את היום הזה וכל אשר יעשה בו כל מלאכה מות ימות לעולם למען אשר ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותם ולא יכרתו מן הארץ: וכל איש אשר ישמרנו וישבת בו מכל מלאכתו קדוש ומבורך יהיה כל הימים כמונו: הגד ואמור לבני ישראל את משפט היום הזה וישבתו בו ואל יעזבוהו בשגגת לבם ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יֵרָאֵה לעשות בו חפצם ולא יכינו בו מכל אשר יאכל וישתה ולשאב מים ולהביא ולהוציא בו כל אשר ינשא בשעריהם אשר לא הכינוהו המה להם בששת ימי המלאכה במושבותיהם: ולא יביאו ולא יוציאו משא מבית לבית ביום הזה כי קדוש הוא ומבורך הוא מכל יום יובל היובלים בו נשבות בשמים טרם יגלה אזן אנוש לשבּות בו על הארץ: ויברכהו בורא הכל ולא קִדש כל עם ועמים לשבות בו כי אם לישראל לבדו נתָנוֹ לאכל ולשתות ולשבות בו על הארץ: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהילה מכל הימים: ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו על כן צִוה כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ותנתן התורה והעדות מוֹרשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם:

 

 

ג

ובששת ימי השבוע השני הבאנו כדבר ה׳ את כל החיה וכל הבהמה וכל העוף וכל הרומש על האדמה וכל השורץ במים למינהם אל האדם: את חית הארץ ביום הראשון הבהמה ביום השני העוף ביום השלישי כל הרומש על האדמה ביום הרביעי והשורץ במים ביום החמישי: ויקרא האדם לכֻלם שמות וכאשר יקרא להם האדם זה שמם: ובחמשת הימים האלה ראה האדם כל זאת זכר ונקבה לכל מין אשר בארץ והוא היה לבדו ולא מצא לו עזר כנגדו: ויאמר לנו ה׳ לא טוב היות האדם לבדו נעשה לו עזר כנגדו: ויפל ה׳ אלהינו תרדמה עליו וישן ויקח לאשה עצם אחת מעצמותיו ותהי הצלע ההיא בריאת האשה מתוך צלעותיו ויסגור בשר תחתנה ויבן את האשה: ויעורר את האדם משנתו ביום הששי ויבאֶהַ אליו ויכירנה ויאמר אליה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי זאת תקרא אִשה כי מאישהּ יצאה ולֻקָחה: על כן יהיו האיש והאשה לאחד ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד:

בשבוע הראשון נברא האדם ואשתו ובשבוע השני הראהו אותה לכן צֻותה לשמור בלידה שבעה ימים לזכר ולנקבה שבועיים ימים בטֻמאה: ויהי כאשר מלאו לאדם ארבעים יום על האדמה אשר בה נברא ונביאהו אל גן עדן לשמרו ואת אשתו הביאו ביום השמונים ואחר באה אל גן העדן: על כן נכתבה המצווה על חקת השמים ליולדת אם זכר ילדה תשב בטֻמאתה כשבעת הימים הראשונים ושלשים ושלשה ימים תשב בדם טהרה ובכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד כלותה את הימים האלה אשר לזכר: ואם ילדה נקבה תשב עוד שבוע כשבוע הראשון בטמאתה וששים יום וששה ימים תשב בדם טהרה והיו כלם שמונים יום: וככלותה שמונים יום אלה הבאנוהָ אל גן עדן כי קדוש הוא מכל האדמה וכל עץ אשר ניטע בו קדוש: על כן הוקמו המשפטים לימים האלה לאשר תלד זכר ונקבה בכל קודש לא תגע ואל בית המקדש לא תבוא עד כלות הימים ההם לזכר ולנקבה: זאת התורה והעדות אשר נתנו ויכתבו לבני ישראל לשמור כל הימים:

 

ויהי בשבוע הראשון ליובל הראשון ויהיו האדם ואשתו שבע שנים בגן עדן ויעבדוהו וישמרוהו וניתן לו עבודה ונלמדהו לעשות כל אשר ייעשה: ויעבוד והוא ערום ולא ידע ולא התבושש וישמור את הגן מהעוף ומהחיה ומהבהמה ויאסף את פריו ויאכל ויתרו הניח לו ולאשתו: וכאשר כלה שם שבע שנים תמימות בחודש השני בשבעה עשר בו בא הנחש ויִקרב אל האשה ויאמר הנחש אל האשה האף מכל פרי העצים אשר בתוך הגן צווכם ה׳ לבלתי אכול: ותאמר לו מכל פרי העץ אשר בגן אמר לנו אֱכֹלוּ ומפרי העץ אשר בתוך הגן אל נאכל ממנו ואל ניגע בו פן נמות: ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע האלהים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עינכם והיתם כאלהים וידעתם טוב ורע: ותרא האשה את העץ כי נחמד הוא ותאווה לעינים ופריו טוב למאכל ותיקח ממנו ותאכל: ותכס את ערוותה בעלה תאנה בתחילה ותתן לאדם ויאכל ותפתחנה עניו וירא כי ערום הוא: ויקח עלה תאנה ויתפור ויעש לו חגורה ויכס את ערוותו:

 

ויקלל אלהים את הנחש ויקצוף עד עולם: ועל האשה קצף כי שמעה בקול הנחש ויאמר אליה הרבה ארבה את עצבונך וכאבך בעצב תלדי בנים ואל אשך תשובתך והוא ימשול בך: ואל האדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ ההוא אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו ארורה תהי האדמה בעבודתך וקוץ ודרדר יצמיחו לך ואכלת לחמך בזעת אפך עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחתָ כי עפר אתה ואל עפר תשוב: ויעש להם בגדי עור וילבישם וישלחם מגן עדן:

 

ויהי ביום צאת אדם מגן עדן הקטיר לריח ניחוח קטורת לבונה וחֶלבּנָה ונכאֹת ונֶרְד בבוקר בצאת השמש ביום כסותו את ערוותו: ויכּלא ביום ההוא פי כל החיה והבהמה והעוף והרמש והשרץ מִדָבֵּר כי כלם דברו איש את רעהו שפה אחת ולשון אחת: וישלח מגן עדן כל בשר אשר בגן ויפץ כל הבשר למינהו ולבריאתו במקום אשר נברא להם: ולאדם לבדו נתן לכסות ערוותו מכל החיה והבמה: על כן ציוה בלוחות השמים על כל אשר ידעו משפט החוק לכסות ערוותם ואל יתגלו כהתגלות הגוים: ויהי באחד לחודש הרביעי ויצא האדם ואשתו מגן עדן וישבו בארץ אלדעה בארץ בריאתם: ויעבוד את האדמה כאשר למד בגן עדן: ויקרא האדם שם אשתו חוה: ולא היה להם בן עד היובל הראשון ואחר ידעהּ:

 

ד

ויהי בשבוע השלישי ביובל השני ותלד את קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את אָוָן בתה: ובשבוע הראשון ליובל השלישי הרג קין את הבל כי רצה ה׳ מידו קֹרבן ומיד קין לא רצה מנחתו: ויהרגהו בשדה ויצעק דמו מן האדמה השמימה ויבךּ על אשר הרגו: ויגער ה׳ בקין בעבור הבל ויעש לו נוע על הארץ בגלל דם אחיהו ויקללוֹ מן האדמה: על כן כתוב בלחות השמים ארור מכה רעהו ברע וענה כל השומע אמן והאיש אשר יראֶה ולא יענה ארור הוא כמהו: וכן נעיד בבואנו לפני ה׳ אלהינו את כל החטאים אשר בשמים ובארץ ובאור ובחשך ובכל מקום:

 

ויתאבלו האדם ואשתו על הבל ארבעה שבועות שנים ובשנה הרביעית לשבוע החמישי התנחם האדם: וידע עוד את אשתו ותלד לו בן ויקרא שמו שת כי אמר שָת לנו ה׳ זרע שני בארץ תחת הבל כי הרגו קין: ובשבוע השישי הוליד את אזוּרָה בתו: ויקח קין את אָוֶן אחותו לו לאשה ותלד לו את חנוך מקץ היובל הרביעי ובשנת אחת לשבוע הראשון ליובל החמישי נִבנו בתים בארץ ויבן קין עיר ויקרא את שמה כשם בנו חנוך:

 

והאדם ידע את חוה אשתו ותלד עוד תשעה בנים: ובשבוע החמישי ליובל החמישי לקח שת את אזוּרה אחותו לו לאשה ובשנה הרביעית ילדה לו את אנוש: הוא החל ראשונה לקרוא בשם ה׳ בארץ: וביובל השביעי בשבוע החמישי לקח אנוש את נעמי אחותו לו לאשה ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה השלישית ויקרא שמו קינן: ומקץ היובל השמיני לקח לו קינן לאשה את מהללאית אחותו ותלד לו בן ביובל התשיעי בשבוע הראשון בשנה השלישית לשבוע ויקרא שמו מהללאל: ובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה ותלד לו בן בשבוע השלישי בשנה הששית ויקרא את שמו יֶרד כי בימיו ירדו על הארץ מלאכי ה׳ בני האלהים אשר עירים ושומרים יקָראו ללמד את בני האדם עשות משפט וצדק בארץ:

וביובל עשתי עשר בשבוע הרביעי ליובל ההוא לקח ירד אשה ושמה ברכה בת רצואל בת אחות אביו לו לאשה ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל ויקרא את שמו חנוך: הוא היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם לירחיהם: הוא החל לכתוב עדות ויעֵד על משפחת האדם ותולדות הארץ ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו: וירא את אשר היה ובחזון לילה בחלום ראה את אשר יהיה באחרית הימים לכל בני האדם בדרותם עד יום הדין: הכל ראה והבין ויכתבנוּ לעדות וישימהוּ לעדות בארץ על כל בני האדם לדורותיהם: וביובל השנים עשר בשבוע השביעי לקח לאשה ושמה עדנה בת דניאל בת אחות אביו ובשנה הששית בשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את שמו מתושלח: ויהי עם מלאכי ה׳ ששה יובלות שנים ויראוהו את כל אשר בארץ ובשמים ממשלת השמש ויכתוב את הכל בספר: ויעד חנוך על העירים אשר חטאו עם בנות האנשים כי החלו להתערב בבנות הארץ ולהטָּמא בהן: וילקח מתוך בני האדם ונוליכהו אל גן עדן לגדוּלה ולכבוד והנהו שם כותב דין ומשפט וכל רעת בני האדם לְעולם: ובעבורו הביא ה׳ מי המבול על כל ארץ עדן כי הוא ניתן לאות ולעדות לכל בני האדם להגיד כל מעשי הדורות עד יום הדין: ויקטר קטורת בית המקדש אשר נרצה בעיני ה׳ בהר הדרום: כי ארבעה מקומות בארץ לה׳ הם גן עדן והר הבוקר/הקדם והר סיני אשר אתה עומד עליו היום והר ציון אשר יתקדש בבריאה חדשה בו תתקדש הארץ מכל חטאה ומכל טמאתה לדורת עולם:

 

וביובל הארבעה עשר לקח לו מתושלח את עדנה בת עזריאל בת אחות אביו לאשה בשבוע השלישי בשנת אחת בו ויולד בן ויקרא שמו לֶמֶך: וביובל החמישה עשר בשבוע השלישי לקח לו למך אשה ושמה בתנוֹש בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה ותלד לו בשבוע הזה בן ויקרא את שמו נח כי אמר זה ינחמני מכל עצבוני ומן האדמה אשר ארר ה׳:

 

ומקץ היובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה הששית מת אדם ויקברהו כל בניו בארץ בריאתו והוא הראשון אשר נקבר באדמה: ויחסרו לו שבעים שנה לאלף כי אלף שנה כיום אחד בעדות השמים על כן נכתב בדבר עץ הדעת כי ביום אכלכם ממנו תמותו על כן לא כילה את שנות היום ההוא: ושנה אחריו מקץ היובל הזה נהרג קין ויפל ביתו עליו וימות בתוך ביתו ויהרג באבניו כי באבן הרג את הבל ובאבן נהרג במשפט צדק: על כן הוקם בלחות השמים כי בדבר אשר הרג איש את רעהו בו יהרג וכאשר פצע כן יעשה לו:

 

וביובל החמישה ועשרים לקח לו נח אשה ושמה אָמזרה בת רַכְאל בת אחותו לו לאשה בשנה הראשונה בשבוע החמישי ותלד לו בשנה השלישית את שם ובשנה החמישית ילדה לו את חם ובשנה הראשונה בשבוע השביעי ילדה לו את יפת:

 

 

ה

ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל הארץ ובנות יולדו להם: ויראו בני האלהים בשנה הראשונה ליובל ההוא כי יפות מראה הן וישאו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים והם הענקים אשר היו לנפילים: ויגדל החמס בארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה ועד החיה והעוף וכל הרומש על הארץ: כלם השחיתו דרכם וחקתיהם ויחלו לאכול איש את רעהו ויגדל החמס בארץ וכל יצר מחשבות כל בני האדם רק רע כל הימים: וירא ה׳ את הארץ והנה נשחָתה וכי השחית כל בשר את סדרו וירֵעו כולם לנגד עיניו: ויאמר אמחה את כל אשר בארץ כל האדם וכל הבשר אשר נברא על פני האדמה: ונח לבדו מצא חן בעיני ה׳:

 

ועל מלאכיו אשר שלח לארץ קצף מאד והסירם מכל ממשלתם ויצוֵונו לאסרם במעמקי האדמה והנם אסורים בתוכם מפורדים: ועל בניהם יצא הדבר מאת פניו לדקרם בחרב ולכלותם מתחת פני השמים: ויאמר לא ידוֹר רוחי בהם לעולם כי בשר הם והיו ימיהם מאה ועשרים שנה: וישלח בינהם את חרבו למען יכו איש את רעהו ויהרגו איש אחיו עד כי נפלו כולם בחרב וימחו מן הארץ: ובכל זה עיני אבותיהם רואות ואחר נאסרו במעמקי הארץ עד יום הדין הגדול עַד היות המשפט על כל אשר השחיתו דרכם ועלילותיהם לפני ה׳: וישמד את משכנותיהם וימח הכל ממקומו ולא נשאר אחד מהם אשר לא שפט ככל רעתו:

 

ויעש לכל מעשהו בריאה חדשה ומשפט נכון לבל יחטאו עד עולם ויצדקו כל אחד בדורו: והמשפט הוקם ויכתב בלחות השמים על כל אשר סרו מדרכם אשר הורה להם ללכת בה ועל אשר לא הלכו בה הנה נכתב משפט על כל בריאה ועל כל דור מבלי עוולה: וכל משפטם קיים וכתוב וחרות ולא ימלט איש בשמים ובארץ ובאור ובחשך ובשאול ובתהום ובצלמות: וכל ענשם כלה ונחרץ לגדול כגדלו ולקטן כקטנו וכל אחד כדרכו ישפטנו: ולא ישא פנים ולא יקח שחד במשפט מכל בשר גם אם יתן כל אשר בארץ לא ישא פניו ולא יקח מידו כי שופט צדק הוא: ועל בני ישראל כתוב וחרוץ אם ישובו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עונם: קים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל פשעיהם פעם בכל שנה: ולכל אשר השחיתו את דרכיהם ועצתם לפני המבול לא נשא פנים רק לנח לבדו נשא פניו בעבור בניו אשר הצילם למענו ממי המבול כי לבו היה צדיק בכל דרכיו ולא עבר על כל אשר צוהו ה׳:

 

ויאמר ה׳ ימח כל אשר ביבשה מאדם עד חיה ועד בהמה והעוף וכל הרומש על האדמה: ויצו את נח לעשות לו תבה להצילו ממי המבול ויעש נח תבה ככל אשר צוהו ביובל העשרים וששה בשבוע החמישי בשנה החמישית: ובשנה הששית בראש החדש השני עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו אליו אל התבה ויסגור ה׳ בעדו מחוץ ביום השבעה עשר בערב: ויפתח ה׳ את שבע ארבות השמים ושבעה פיות מעינות תהום רבה: ותחלנה הארבות להוריד מים מן השמים ארבעים יום וארבעים לילה ומעינות תהום יעלו מים עד מלאת כל היקום מים: ויגבהו המים על הארץ חמישה עשר באמה על כל ההרים הגבוהים ותרום התבה מעל הארץ ותֵלֶך על פני המים: ויעמדו המים על פני הארץ חמישה חדשים מאה וחמישים יום: ותלך התבה ותנח על ראש לובר אחד הרי אררט:

 

בחדש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה וארבות השמים נכלאו ובחדש השביעי נפתחו כל פיות מעמקי ארץ ויחלו המים לרדת אל תהם תחתיה: בחדש העשירי נראו ראשי ההרים ובראשית החדש הראשון נראתה הארץ: ויחסרו המים מעל הארץ בשבוע החמישי בשנה השביעית בו ובשבעה עשר בחדש השני יבשה הארץ ובעשרים ושבעה בו פתח את התבה וישלח מתוכה את החיה והבהמה והעוף והרמש.

 

ו

בראש החודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא: ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאת הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתבה: ויעל את החלב על המזבח ויקח פר ואיל ושה עזים ומלח ותוֹר ובן יונה ויעל עולה על המזבח וישם עליהם מנחה בלולה בשמן ויצוק יין וישם עליו קטרת לבונה ויעל ריח ניחוח לרצון לפני לה׳: וירח ה׳ את ריח הניחוח ויכרות עמו ברית לבל יהיו מי המבול על הארץ לשחתה כל עוד ימי הארץ: זרע וקציר לא ישבתו קר וחם קיץ וחרף יום ולילה לא ישנו חוקם ולא ישבתו לעולם: ויאמר אתם פרו ורבו בארץ והיתם לברכה עליה מוראכם וחתכם אתן על כל אשר בארץ ובים: והנה נתתי לכם את כל החיה וכל הבהמה וכל העוף וכל הרומש על הארץ ודגת המים כירק העשב נתתי לכם לאֹכלה: ורק את הבשר אשר בנפשו דמו לא תאכלו כי הדם הוא נפש כל בשר פן ידרש דמכם לנפשותיכם: מיד כל אדרש את דם האדם כל שופך דם אדם ביד אדם דמו ישפך כי בצלמו עשה ה׳ את האדם: 

וישבע נח את בניו אם יאכלו כל דם מכל בשר ויכרת ברית לפני ה׳ האלהים לעולם לכל דורות הארץ בחדש הזה: על כן אמר לך משה כי תכרת ברית אתה עם בני ישראל בחודש ההוא בהר בשבועה והזִית עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר כרת ה׳ עמהם לכל הימים: ותכתב העדות הזאת לכם למען תשמרוה ולבל תאכלו כל הימים כל דם חיה ועוף ובהמה כל ימי הארץ והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף ונכרת הוא וזרעו מן הארץ: ואתה צו את בני ישראל ולא יאכלו כל דם למען יעמדו הם וזרעם לפני ה׳ אלהינו כל הימים: ואין לחוק הזה קץ ימים כי עד עולם הוא ושמרוהו לדורי דורות לכפר על נפשותיכם בדם על המזבח לפני ה׳: מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה׳ ושמרו אותו ולא יכרתו. ויתן לנח ולבניו אות את קשתו בענן לבל יהיה עוד מי המבול על הארץ לשחתה כל ימי הארץ.

על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי ישמרו לעשות את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה: ויעש כל החג הזה בשמים מיום הבריאה ועד ימי נח עשרים וששה יובלות וחמשה שבעות שנים: וישמרהו נח ובניו שבעה יובלות ושבוע שנים אחד עד מות נח ומיום מות נח חללוהו בניו עד ימי אברהם ויאכלו דם: וישמור אברהם לבדו ואחר יצחק ויעקב שמרהו כי בניו הם עד ימיך ובימיך שכחוהו בני ישראל עד אשר חדשתיו בהר הזה: ואתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחק להם יום אחד בשנה בחדש הזה יחוגו בו: כי חג שבועות הוא וחג ראשית הבריאה משנה תושיה הוא. כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה (משנה חג ומשנה משפט) ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשתו במועדו יום אחד בשנה וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשוהו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה: 


והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים לעדות לעולם: וישימם נח לו למועדים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו גם יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה ובאחד לחודש השביעי נפתחו כל פיות מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת אל תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלוּם על לחות השמים לזכרון שלושה עשר שבעות מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי המצווה חמישים ושתים שבתות ימים בכל שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעבור שנה אחת ללא זכרון: 


ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג: ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צווה עליהם כלם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו: כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבֹאנה להם שנים אשר בהם ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטֻמאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים: על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות ששים וארבעה ימים ועל כן יתעו בראש חדש ושבת ומועד וחג:

ז


ובשבוע השביעי בשנתו הראשונה ביובל הזה נטע נח כרם בהר אשר עליו נחה התיבה אשר שמו לובָר מהרי אררט ויעש פרי בשנה הרביעית וישמור פריו ויאסוף בשנה ההיא בחדש השביעי: ויעש ממנו יין וישמהו בכלי וישמר עד השנה החמישית עד היום הראשון באחד לחודש הראשון: ויעש את היום ההוא חג בשמחה ויעל עולה לה׳ פר בן בקר ואיל ושבעה כבשים ושעיר עזים לכפר עליו ועל בניו: ויעש את השעיר ראשונה וישם מדמו על הבשר אשר על המזבח אשר עשה וכל החלב העלה על המזבח והפר והאיל והצאן ויעל את כל בשרם על המזבח: וישם את כל מנחתם בלולה בשמן עליהם ולבונה ואחר יצק יין באש אשר שם ראשונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה׳ אלהיו: וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה: ויהי ערב ויבא אל אהלו וישכב שיכור וישן ויתגל בשנתו בתוך אהלו: וירא חם את נח אביו ערום ויאמר לשני אחיו בחוץ: ויקח שם את בגדו ויקֹם הוא ויפת וישימו את הבגד על שכמם ופניהם אחורנית ויכסו את ערות אביהם: ויקץ נח משנתו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו: ויברך את שם ויאמר ברוך ה׳ אלהי שם ויהי כנען עבד למו: ויִפָּתְ אלהים ליפת וישכן ה׳ במשכן שם ויהי כנען עבד למו: 

וידע חם כי קילל אביו את בנו הקטן ויחר לו כי קילל את בנו ויפרד מאביו הוא ובניו עמו כוש ומצרים ופוט וכנען: ויבן לו עיר ויקרא את שמה בשם אשתו נחלת מחוק: וירא יפת ויקנא באחיו ויבן גם הוא עיר ויקרא שמה בשם אשתו עדתן שש אדותן ילק: ושם ישב אצל נח אביו ויבן עיר בָהר ליד אביו ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב: והנה שלוש הערים האלה בקרבת לובר ההר צדקת לבב לפני ההר מזרחה לו ונחלת מחוק פני הנגב ועדתן שש באכה ימה: 

וביובל העשרים ושמונה החל נח לצוות לבני בניו את החקות והמצוות וכל המשפט אשר ידע ויעד בבניו כי יעשו צדק וכי יכסו ערוָת בשרם ויברכו את בוראם ויכבדו אב ואם ויאהבו איש את רעהו וישמרו לנפשם מכל זנות ומכל טומאה וחמס: כי על שלושה אלה היה המבול על הארץ כי בגלל הזנות אשר זנו העירים ממצוות נשיאם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ויעשו ראשית הטומאה: ויולידו בנים את הנפילים ולא דמו כלם זה לזה ויאכלו איש את אחיו ויהרג ירבח את נפיל ונפיל הרג את עליו ועליו הרג בן אדם ובני אדם איש את רעהו: וכלם התמכרו לעשות חמס ולשפך דם רב ותמלא הארץ חמס: ואחרי כל אלה החיה והבהמה והעוף והרמש והשרץ על האדמה הלכו בדרכיהם וישפך דם רב על הארץ וכל מחשבת האדם וחפצו הבל ורע: וימח ה׳ את הכל מעל פני האדמה בעבור רוע מעשיהם ובעבור הדם אשר נשפך בתוך הארץ: ויאמר נח אל בניו הנה אני ראה לפני את מעשיכם כי לא תלכו בצדק כי אם בדרך האבדון החלותם לכת ותיפרדו איש מרעהו ותקנאו זה בזה וכי לא תחיו יחדו איש עם רעהו ועם אחיו. כי ראיתי אנכי והנה הרוחות הרעות התחילו להתעות אתכם ואת בניכם ועתה יראתי פן תשפכו דם אדם על פני הארץ אחרי מותי ותמחו מעל פניה:

 

כי כל שופך דם אדם וכל אוכל דם כל בשר ימחו כֻּלם מן הארץ: ולא ישאר איש אשר יאכל דם וישפך דם על הארץ ולא ישאר לו זרע ושארית בחיים תחת השמים כי אל שאול ילכו ואל מקום הדין ירדו לחשכת מעמקים יבֹאו כולם במות נורא: ולא יראה עליכם כל דם אשר הוא כל ימי שחוטכם כל חיה ובהמה וכל מעופף על הארץ ועשו צדקה לנפשתיכם בקבור כל דם אשר ישפך על פני הארץ: ואל תהיו כאוכל על הדם וחזקו לבל יאכלו דם לפניכם וכסו את הדם על הארץ כי כן צֻוֵתי להעיד לכם ולבניכם ולכל בשר: ואל תאכלו את הנפש עם הבשר פן ידרש דמכם לנפשותיכם מיד כל בשר אשר ישפך על הארץ: כי לא יכופר לארץ מן הדם אשר נשפך עליה כי אם בדם השופך תטהר הארץ בכל דורותיה: ועתה בני שמעו בקולי ועשו צדק ואמת למען תינטעו בצדקה על פני האדמה ועלה כבודכם לפני אלהי אשר הצילני ממי המבול: והנה אתם תלכו ובניתם לכם ערים ותטעו בהן כל מטע אשר על הארץ וכל עץ עושה פרי: שלוש שנים לא יאסף פריו לאכלו ובשנה הרבעית יאסף פריו ויעלה ראשית הפרי לפני ה׳ אלהינו אל עליון אשר ברא שמים וארץ וכל אשר בהם: ויעלו כליל ראשית הדגן התירוש והיצהר וראשית הפרי על מזבח ה׳ לרצון והנותר יאכלוהו משרתי בית ה׳ לרצון לפני המזבח: ובשנה השביעית תעשו שמיטה ותשמטוה מעבודה והיתם צדיקים ויבורך כל מטעכם: כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו: וגם אנכי מצוכם בני כאשר ציוה חנוך את בנו ביובל הראשון בהיותו עוד בארץ החיים שביעי בדורותיו ציוה והעיד לבניו ולבני בניו עד יום מותו:

ח


וביובל העשרים ותשעה בראשית השבוע הראשון לקח לו ארפכשד אשה רשויה בת שושן בת עילם ותלד לו בן בשנה השלישית בשבוע ההוא ויקרא שמו קינן: ויגדל הבן וילמדו אביו ספר וילך לתור לו מקום אשר יבנה בו עיר: וימצא כתובת אשר חקקו הראשונים בסלע ויקרא את אשר בו ויעתיקהו וימצא בתוכו חותם תכנית המדע אשר הורו העירים [השומרים], אשר בה יראו כשפי השמש והירח והכוכבים וכל אותות השמים: ויכתוב בספר ולא הגיד מאומה כי ירא להגיד לנח פן יקצוף עליו בעבורו: וביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה מלכה בת מדי בן יפת ובשנה הרבעית ילדה לו בן ויקרא שמו שלח כי אמר שלח נשלחתי: ויגדל שלח ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה ביובל האחד ושלושים בשבוע החמישי בשנתו הראשונה: ותלד לו בן בשנה החמישית ויקרא שמו עבר ויקח לו אשה ושמה אזורה בת נמרוד ביובל השלושים ושנים בשבוע השביעי בשנתו השלישית: ותלד לו בשנה הששית בן ויקרא שמו פלג כי בימי הולדו החלו בני נח לחלק בינהם את הארץ על כן קרא שמו פלג: ויחלקו להם את הארץ ברע בינהם ויאמרו לנח ויהי בראשית היובל השלושים ושלושה ויחלקו את הארץ לשלושה חלקים לשם ולחם וליפת איש בנחלתו בשנה הראשונה לשבוע הראשון לעיני מלאך אחד מאתנו אשר נשלח אליהם:

 

ויקרא נח לבניו ויקרבו אליו הם ובניהם ויחלק את הארץ בגורל אשר יקחו שלשת בניו: וישלחו ידיהם ויקחו להם מגילה מחיק נח אביהם ויצא במגילה גורל לשם לנחלה בתוך הארץ הוא ובניו לדורות עולם מתוך ההר רפא ממוצא מי נהר טינה והלך גורלו מערבה עד אמצע הנהר ההוא ויצא הנהר ההוא ושפך מימיו אל ים מיאת והלך הנהר ההוא אל הים הגדול כל אשר מצפון ליפת וכל אשר פני דרומה לשם: והלך עד לבוא קרסו היא תוך לשון נשקפת נגבה: והלך גורלו עד הים הגדול והלך נכחו עד קרבו מערבה ללשון הנשקפת נגבה כי לים הזה יקרא לשון ים מצרים: וסבב משם נגבה עד פי הים הגדול על שפת המים והלך מערבה לעפרה והלך עד הגיעו למי גיחון הנהר ונגבה למי גיחון עד שפוֹת הנהר הזה: והלך מזרחה עד הגיעו לגן עדן נגבה לנגב וממזרח כל ארץ עדן ולכל המזרח וסבב מזרחה ובא עד הגיעו מזרחה להר אשר שמו רפא וירד עד קצה מוצא מי נהר טינה: ויצא החלק הזה בגורל שם ובניו לאחוזת עולם ולדורותיו עד עולם: וישמח נח כי יצא החלק הזה לשם ולבניו ויזכר את דברו אשר אמר בפיו בנבואה לאמר ברוך ה׳ אלהי שם וישכן ה׳ באהלי שם: וידע כי גן עדן קדש קדשים ומשכן ה׳ הוא והר סיני תוך המדבר והר ציון תוך טבור הארץ שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו. ויברך את אלהי האלהים אשר שם דבריו בפיו: וידע כי חלקה מברכה וברכה באה לשם ולבניו לדורות עולם כל ארץ עדן וכל ארץ ים סוף כל ארץ המדבר והודו ובים סוף ובהריו וכל ארץ הבשן וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הר שניר ואמנה והרי אשור אשר מצפון וכל ארץ עילם ואשור ובבל ושושן ומדי וכל הרי אררט וכל עבר הים אשר מעבר הר אשור צפונה ארץ ברוכה ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאד: 

וּלחם יצא חלקו השני מעבר לגיחון דרומה מימין הגן והלך דרומה וסבב את כל הרי האש והלך מערבה עד ים אטיל (אטלנטי) והלך מערבה עד הגיעו אל ים מעוּג (מזרק) אשר כל היורד בו יאבד: ובא צפונה עד קצה נדיר (גדית) ובא עד שפת מי הים מעבר לים הגדול עד הגיעו אל נהר גיחון והלך נהר גיחון עד הגיעו לימין גן עדן: זאת הארץ אשר יצאה לחם בחלק אשר לקח לעולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם: 

וליפת יצא החלק השלישי מעבר לנהר טינה צפונה למוצא מימיו והלך מזרחה צפונה כל גבול גוג וכל מזרחהּ: והלך צפונה לָצפון וסבב את הרי גילט צפונה בואך ים מעוג ובא מזרחה לגדית: והלך עד הגיעו מערבה לרפא ושב עד אָפֵּירָג (אפריק) והלך מזרחה דרך מי ים מיאת: והלך עד עבר נהר טינה מזרחה צפונה עד הגיעו אל קצה מימיו עד הר רפא ועבר צפונה: זאת הארץ אשר יצאה ליפת ולבניו וחלק נחלתו אשר לקח לו לעולם ולבניו לדורותיהם עד עולם חמישה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון: אפס כי קרה היא וארץ חם חמה היא וארץ שם לא חמה ולא קרה כי מעורבה היא מקור ומחום:

 

ט


ויחלק חם בין בניו ויצא החלק הראשון לכוש באכה מזרח ומערבה לו לפוט ומערבה לו לכנען עד מערב הים: ושם חלק גם הוא לבניו ויצא הגורל הראשון לעילם ולבניו מזרחה לנהר החידקל עד הגיעו לארץ הקדם כל ארץ הודו ועד ארתרה ובים סוף בשפתו ומי דדן וכל הרי מִברָה ואֵילה וכל ארץ שושן וכל אשר בעבר פִּרְנָך עד ים סוף ועד נהר טינה: ולאשור יצא החלק השני כל ארץ אשור ונינוה ושנער ועד קרבת הודו ועלה על נהר יָדבה: ולארפכשד יצא החלק השלישי כל ארץ גבול הכשדים מזרחה לפרת הקרוב לים סוף וכל מי המדבר עד קרבת לשון הים הנשקפת מצרימה וכל ארץ הלבנון ושניר ואמנה עד קרבת פרת: ולארם יצא החלק הרביעי כל ארץ ארם נהרים בין חדקל ופרת צפונה לכשדים עד קרבת הר אשור וארץ אררה (אררט): לבנו יצא חלקו החמישי הר אשור וכל אשר לו עד יִקְרב מזרחה לאשור אחיו: 

ויפת גם הוא חלק את ארץ נחלתו בין בניו: ויצא החלק הראשון לגֹמֶר מזרחה מפני צפון עד נהר טינה ובצפון למגוג יצא כל תוך הצפון עד יקרב לים מיאת: ולמדי יצא חלקו לקחת ממערב לשני אחיו עד האיים ועד שפות האיים: וליוון יצא החלק הרבעי כל האיים והאיים עד שפת לוד: ולתובל יצא החלק החמישי בין הלשון אשר תקרב אל שפת גדות חלק לוד עד הלשון השניה עד עבר הלשון השנית עד הלשון השלישית: ולמשך יצא החלק הששי וכל עבר הלשון השלישית עד יקרב מזרחה לגָדיר: ולתירס יצא החלק השביעי ארבעה איים גדולים בתוך הים אשר יקרבו אל חלק חם ואיי קָמָטוּרי לבני ארפכשד יצאו בגורל לו לנחלה: 

ככה חילקו בני נח לבניהם לפני נח אביהם ויַשְבָּע באלה לקלל כל אשר יבקש לקחת את החלק אשר לא יצא בגורלו: ואמרו כלם אמן כן יהי להם ולבניהם עד עולם בדורותיהם. וביום הדין אשר בו ישפטם ה׳ אלהים בחרב ובאש על כל רעת טֻמאת שגגתם אשר מלאו את הארץ רשע וטמאה וזנות וחטא:

י


ובשבוע השלישי ליובל הזה החלו רוחות הטמאים להתעות את בני נח ולפתותם ולאבדם: ויבאו בני נח אל אביהם ויספרו לו על דבר הרוחות המטעים את בני בניו ומכים בסנוורים והורגים אותם: ויתפלל לפני ה׳ אלהיו ויאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר אשר עשית עמדי חסד ותצל אותי ואת בני ממי המבול ולא אִבדתני כאשר עשית לבני האבדון כי גדולים רחמיך עלי וגדול חסדך על נפשי יעלו נא רחמיך על בני בני ואל ימשלו בהם הרוחות רעים פן ישחיתום מן הארץ: הן ברכת אותי ובני למען נפרה ונרבה ונמלא את הארץ: ואתה ידעת את אשר עשו עיריך אבות המלאכה ביָמי והרוחות אשר בחיים אֲסְרם וקחֵם אל שאול תחתיה מקום הדין ולא ישחיתו בבני עבדך אלהי כי אכזרים המה ולהשחית נבראו: ואל ימשלו בנפש החיים ואל ישלטו בבני הצדיקים מעתה ועד עולם כי אתה לבדך תדע משפטם.

 

ויצוונו ה׳ אלהינו לאסור את כולם ויבוא משטמה מלאך הרוחות ויאמר: בי אדנָי הלא יוותרו כמה מהם לפני ושמעו לקולי ועשו כל אשר אומר אליהם כי אם לא ישארו לי מהם לא אוכל עשות ממשלת רצוני בבני האדם: כי המה הרוחות נועדו להשחית ולאבד ולהתעות לפי דברי כי רבה רעת בני האדם: ויאמר ה׳ תשאר לפניו עשיריתם וירדו תשעה חלקים אל מקום הדין: ולאחד מאתנו אמר כי ילמד את נח את כל רפואתם כי ידע כי לא ביושר יהלכו ולא בצדק יריבו: ונעש כאשר ציווה ואסרנו במקום הדין את כל הרעים אשר הרעו ונשאיר עשיריתם למען יעשו את משפט השטן בארץ: ורפואת מחלתם כֻלָה אמרנו לנח ואת כל נכלי מזימת התעותם למען ירפא בעצי הארץ: ויכתוב נח את הכל כאשר לימדנוהו בספר כל מיני הרפואות ויכלאו הרוחות הרעים מאחרי בני נח: ויתן את כל הספרים אשר כתב לשם בנו הבכור כי אותו אהב מאד מכל בניו: וישכב נח עם אבותיו ויקבר בהר לובר בארץ אררט: תשע מאות וחמישים שנה מלאו לו בחייו תשעה עשר יובלים ושני שבעות וחמש שנים: והוא האריך ימים בארץ מבני האדם בעבור צדקו כי תמים היה בצדקו מכל האדם מלבד חנוך: כי מעשה חנוך בריאה היא להעיד לדרות עולם למען יגיד את כל מעשי דור ודור ביום הדין: 

וביובל השלושים וארבעה בשנת אחת לשבוע השני לקח לו פלג אשה ושמה לומנה בת שנער ותלד לו בן בשנה הרביעית בשבוע ההוא: ויקרא את שמו רעוּ כי אמר הנה הרעו בני אדם בעצה הרעה לבנות להם עיר ומגדל בארץ שנער: כי נדדו מארץ אררט מזרחה אל שנער ובימיו בנו את העיר והמגדל לאמר נעלה בו השמימה: ויחלו לבנות בשבוע הרביעי וילבנו לבנים באש ותהיינה להם הלבנים לאבן והטיח אשר טחו בו חמר היוצא מהים וממעיני המים בארץ שנער: ויבנוהו ארבעים שנה ושלש שנים בנוהו לבנה שלמה מאתים ושלוש לבנים רחבו: וגבה הלבנה שליש האחת חמשת אלפים וארבע מאות ושלושים ושלוש באמה עלה גבהו ושתי זרתות ושלוש עשרה פרסה: ויאמר ה׳ אלהינו אלינו הנה עם אחד החלו לעשות ועתה לא יבצר מהם הבה נרדה ונבלּה שפתם ולא ישמעו איש דבר רעהו ויפוצו בערים ולגויים ולא תהיה עצה אחת בהם עד יום הדין:

וירד ה׳ ונרד עמו לראות את העיר והמגדל אשר בנו בני האדם: ויעלג כל דברי לשונותיהם ולא שמע איש דבר רעהו ויחדלו לבנות העיר והמגדל: על כן נקראה כל ארץ שנער בבל כי שם בלל אלהים את כל לשונות בני האדם ומשם נפוצו לכל עריהם וללשונותיהם ולעמיהם: וישלח ה׳ רוח גדולה אל המגדל ויטילהו ארצה והנה הוא המגדל בין ארץ אשור ובבל בארץ שנער וקרא שמו מפולת: ובראשית השנה האחת בשבוע הרביעי ביובל השלושים וחמישה נפוצו מארץ שנער: 

וילך חם ובניו אל ארץ אחזתו אשר מצא בחלקו בארץ הנגב: וירא כנען את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאד ולא הלך אל ארץ נחלתו למערב הים וישב בארץ הלבנון ממזרח וממערב לימת הלבנון וארץ הירדן ועל שפת הים: ויאמרו לו חם אביו וכוש ומצרים אֵחיו הן ישבת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל אל תעש כזאת כי אם עשית זאת אתה ובניך תפלו בחרב בארץ וארורים תהיו במרדכם כי בחוזק החרב נושבתם ובחרב יפלו בניך והיית לאָלָה ונכרתתַ לעולם: אל תשכון במשכן שם ובניו כי לשם ובניו נפלה בגורל לנחלה: ארור אתה וארור תהיה מכל בני נח בקללה אשר הקימונו באלה לפני השופט הקדוש ובפני נח אבינו: ולא שמע אליהם כנען וישב בארץ הלבנון מחמת עד לבוא מצרים הוא ובניו עד היום הזה על כן תקרא הארץ ההיא ארץ כנען: 

ויפת ובניו הלכו מערבה וישבו בנחלתם וירא מדי את ארץ הים ולא ישרה בעיניו ויבקש מעילם ואשור וארפכשד מאת אחי אשתו וישב בארץ מדקין בקרבת אחי אשתו עד היום הזה ויקרא למושבו ולמושב בני מֵדְקִין בשם מדי אביהם: 

 


יא 


וביובל השלושים וחמישה בשבוע השלישי בשנת אחת בו לקח לו רעו אשה ושמה אורה בת אור בן כשד ותלד לו בן ויקרא שמו שרוג בשנה השביעית לשבוע הזה וליובל הזה: ויחלו בני נח להלחם לשבות שבי ולהרוג איש את אחיו ולשפך דם אדם בארץ ולאכל דם ולבנות ערים בצורות וחומה ומגדל ולרומם איש על העם ולעשות מלוכה ראשונה ולעשות למלחמה עם בעם ולאום בלאום ועיר בעיר והכל להרע ולעשות כלי חרב וללמד בניהם מלחמה ויחלו ללכד עיר ולמכר יושביה לעבדים ושפחות: ויבן אור בן כשד את אור כשדים ויקרא לה בשמו ובשם אביו: ויעש לו מסכה וישתחוו כל איש לאלילים אשר עשו לנפשם ויחלו לעשות פסלים ותמונה טמאה והרוחות הרעים יעזרום ויַתְעום לעשות עון וטומאה: והשר משטמה מתאמץ לעשות כל זאת ויפעל עלילות רשע ביד הרוחות אשר ניתנו תחת ידו לעשות כל שגגה וחטא ועון להשחית ולאבד ולשפך דם בארץ: על כן נקרא שמו של שרוג סרוח כי סרח דרכו לעשות חטא ופשע:

 

ויגדל וישב באור כשדים בקרבת אבי אם אשתו ויעבוד את אלילים ויקח לו אשה ביובל השלושים וששה בשבוע בחמישי בשנה הראשונה בו ושמה מלכה בת כבר בת אחי אביו: ותלד לו את נחור בשנת אחת לשבוע הזה ויגדל וישב באור כשדים וילמדו אביו את חכמת הכשדים לנחש ולכשף באותות השמים: וביובל השלושים ושבעה בשבוע הששי בשנת אחת בו לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסוג מן הכשדים: ותלד לו את תרח בשנה השביעית בשבוע הזה: וישלח השר משטמה עורבים וצפורים להשחית הארץ לאכל את הזרע אשר יזרע באדמה למען יגזלו מבני האדם את פעלתם בטרם יחרשו בזרע ולקטהו העורבים מעל פני האדמה: על כן קרא אביו שמו תרח כי הטריחום העורבים והעוף ויאכלו את זרעם להם: ותחילנה השנים שנות בצורת מפני העוף וכל פרי העץ יאכל מעל העצים ובעמל גדול יכלו להציל מעט מכל פרי הארץ בימיהם: וביובל השלשים ותשעה בשבוע השני בשנת אחת לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת אברם בת אחות אביו לו לאשה: ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת והיא בתו טרם תהר לבן: 

ותפקחנה עיני הנער לראות את שגגת הארץ כי שגו הכל אחרי הפסילים ואחרי החטא וילמדהו אביו כתב ויפרד מאביו והוא בן שבועים שנים מיראה פן ישתחוה עמו לאלילים: ויחל להתפלל אל בורא הכל כי יצילהו משגגת בני האדם וכי לא יפול חלקו ללכת אחרי החטא והתועבה: ותבוא עת הזרע לזרוע בארץ ויצאו כלם יחד לשמור על זרעם מפני העורבים ויצא אברם עם היוצאים והוא נער בן ארבע עשרה שנה: וענן עורבים בא לאכל את הזרע וירוץ אברהם לקראתם בטרם ישבו על הארץ ויצעק עליהם ויגער בהם בטרם ישבו על הארץ לאכל את הזרע ויאמר אל תרדו שובו אל המקום אשר יצאתם משם וישובו: וישובו ביום ההוא ענני עורבים שבע פעמים וישלחם ולא ישֻבו העורבים בכל השדה אשר שם אברם ולוּ אחד: ויראוהו כל אשר עמו בכל השדות והוא צועק וכל העורבים ישובו למקומם ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים: ויבואו אליו בשנה ההיא כל הזורעים וילך עמהם עד כלות עת זרע האדמה ויזרעו את אדמתם ויביאו בשנה ההיא בר ויאכלו וישבעו: ובשנה אחת בשבוע החמישי לימד אברם את חרשי העצים העושים את כלי הבקר ויעשו כלי מעל הארץ מול יתד המחרשה להניח עליו זרע ונפל ממנו הזרע בקצה המחרשה ונחבא באדמה: ויעש כן על כל יתד מחרשה על האדמה ויזרעו ויעבדו את כל האדמה ככל אשר צוום אברם ולא יראו מפני העורבים:

 


יב


ויהי בשבוע הששי בשנה השביעית בו וידבר אברם אל תרח אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני: ויאמר מה התשועה והתועלת לנו מן האלילים האלה אשר תעבדם ואשר תשתחווה להם: הלא אין רוח בקרבם וכי אִלמים הם ושגגת הלב הם אל תעבדום: עבדו את אלהי השמים המוריד טל וגשם על האדמה ואשר ברא הכל בדברו וכל החיים מלפניו הם: ולמה תעבדו את אשר אין בהם לב ורוח וכי מעשי ידים הם ועל כתפיכם תשאום ואין לכם בהם תשועה וחרפה גדולה הם לאשר יעשום ושגגת הלב לאשר יעבדום אל תעבדום: ויאמר תרח ידעתי בני ומה אעשה לעם הזה אשר ציווני לשרת לפניהם: ואם אמר להם האמת הרגוני כי הלכה נפשם אחריהם לעבדם ולהללם החרש בני פן יהרגוך: ויאמר את הדברים האלה לשני אחיו ויקצפו עליו ויחרש:

 

וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו לקח לו אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה: והרן אחיו נשא לו אשה בשנה השלישית בשבוע השלישי ותלד לו בן בשנה השביעית בשבוע ההוא ויקרא שמו לוט ונחור אחיו נשא לו אשה: ויהי בשנת הששים לחיי אברם והיא השבוע הרביעי בשנה הרביעית ויקם אברם בלילה ויבער את בית האלילים וישרף את כל אשר בו ואיש לא ידע: ויקמו בלילה ויבקשו להציל את אלהיהם מתוך האש: וימהר הרן להצילם והאש בוערת עליו וישרף באור כשדים לפני תרח אביו ויקברהו באור כשדים: ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען וישבו בארץ חרן וישב אברם עם תרח אביו בחרן שבועיים שנים:

 

ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבוקר לראות מה יהיה מעשה השנה בגשמים ויהי הוא יושב לבדו ומביט: ויבוא דבר בלבו ויאמר כל אותות הכוכבים וכל אותות השמש והירח הכל ביד ה׳ ולמה אני חוקר? ברצונו ימטיר ערב ובקר וברצונו יוריד טל והכל בידו הוא: ויתפלל בלילה ההוא ויאמר אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא ובך ובעבודתך בחרתי: הצילני נא מיד הרוחות הרעים המושלים במחשבות לב האדם ואל יתעוני מאחרי אלוהי והֹשיבני אותי וזרעי לעולם ואל נסור מאחריך מעתה ועד עולם: ויאמר האשוב אל אור כשדים אשר בקשו פני לשוב אליהם האם אשב פה במקום הזה הנחה עבדך בדרך אמת לפניך הצליחנה ביד עבדך ויעש ואל אלך בשגגת לבי אלהי: וכאשר כלה לדבר ולהתפלל והנה נשלחו דברי ה׳ אליו בפי לאמֹר קום לֵך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ ואעשך לגוי גדול ורב: ואברכך ואגדל שמך והיית ברוך בארץ ויתברכו בך כל גויי הארץ ואברך מברכיך ומקלליך אאור: והייתי לך לאלהים לבניך ולבני בניך ולכל זרעך אחריך אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ אני אלהיך: ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר שבתה מפי כל בני האדם מימי המפולת: ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם:


ויהי בשנה השביעית בשבוע השישי וידבר עם אביו ויגד לו כי יצא מחרן ללכת ארצה כנען לראותה וישוב אליו: ויאמר לו תרח אביו לך בשלום אל עולמים יישֵר דרכך ויהי עמך וישמרך מכל רע ונתן לך חסד ורחמים וחן בעיני כל רואיך ואל ימשל בך רע לך בשלום: וכי תראה ארץ טובה בעיניך לשבת בה קום ולקחתני אליך ולקחת איתך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ויהי עמך: ואת נחור אחיך תעזוב אצלי עד שובך בשלום והלכנו עמך כלנו יחדו:

יג


וילך אברם מחרן ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אל ארץ כנען ויבוא ארץ כנען ויסע עד שכם וישב באלון רם: ויאמר לו ה׳ לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת: ויבן שם מזבח ויעל עליו עולה לה׳ אשר נראה אליו: ויַרא את הארץ והנה רחבת ידים וטובה מאד: ויעתק משם ההרה בית אל מים והעי ממזרח ויט שם אהלו: וירא והנה ארץ טובה ורחבת ידים ושמנה מאד והכל צומח בה גפן ותאנים ורמונים ועץ בלן ודָרָם ואֶלות ועצי זית וארזים ולבנון וברושים וכל עץ השדה ומים על ההרים: ויברך את ה׳ אשר הוציאו מאור כשדים ויביאהו אל הארץ הזאת: ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי בראש החודש הראשון ויבן מזבח בהר ההוא ויקרא בשם יהוה אתה אלהַי אל עולם: ויעל על המזבח עולה לה׳ כי יהיה איתו ולא יעזבנו כל ימי חייו: ויקם משם ויבא עד הרי חברון וחברון נבנתה אז וישב שם שתי שנים בארץ הנגב:

ויהי רעב בארץ וילך אברם מצרימה בשנה השלישית בשבוע ההוא וישב במצרים חמש שנים טרם נלקחה ממנו אשתו: וצען מצרים נבנתה אז שבע שנים אחר חברון: ויהי כאשר לקח פרעה את שרי אשת אברם וינגע ה׳ את פרעה וכל ביתו מכה גדולה בגלל שרי אשת אברם: ואברם כבד מאד במקנה בצאן ובבקר ובחמורים ובגמלים ובעבדים ובשפחות ובכסף ובזהב הרבה מאד ולוט בן אחיו במקנה: וישֵב פרעה את שרי אשת אברם וישלחנו מארץ מצרים וילך אל המקום אשר נטה שם אהלו בראשונה מקום המזבח והעי ממזרח בית אל וילך ויברך את ה׳ אלהיו שהשיבו בשלום:

ויהי ביובל הארבעים ואחד בשנה השלישית בשבוע הראשון וישב אל המקום ההוא ויעל עליו עולה ויקרא בשם יהוה ויאמר אתה ה׳ אל עליון אלהי לעולם ועד: ובשנה הרביעית בשבוע ההוא נפרד לוט ממנו וישב לוט בסדום ואנשי סדום חטאים מאד: ויתעצב אל לבו כי נפרד בן אחיו ממנו כי אין לו בנים ובשנה ההיא נשבה לוט: ויאמר ה׳ לאברם אחרי הפרד לוט ממנו לאמור שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה יושב שם דרומה וצפונה וימה וקדמה: כי כל הארץ אשר תראה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כחול הים אשר אם יוכל איש לספור את חול הים גם זרעך יספר: קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה את כולה כי לזרעך אתננה וילך אברהם חברונה וישב שמה: 

ובשנה ההיא בא כדֹרלעמר מלך עילם ואַמְרַפֶּל מלך שנער ואַריוֹך מלך סליסר ותִרְגָל מלך גויים ויכו את מלך עמורה וינס מלך סדום ויפלו רבים פצועים בעמק השידים בים המלח: וילכדו את סדום ואדמה וצבויים ויגלו את לוט בן אחי אברם וכל מקנהו ויסעו עד דן: ויבוא הפליט ויגד לאברם כי הוגלה בן אחיו: ואברם לקח את חנִיכיו וירדפֵם וַיַכֵּם בלילה עד חובָה אשר משׂמאל לדמשׂק׃ ויָשֶׁב את לוט ואת כל הרכוש והנשים והעם׃ ויבא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר אדוננו אברם תן לנו את הנפש אשר הצלת והיה הרכוש לך: ויאמר אליו אברם הרימותי ידי לאל עליון אם אקח מכל אשר לך מחוט ועד שרוך נעל פן תאמר אני העשרתי את אברם: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי אונן ואשכל וממרא הם יקחו חלקם:

ויבא עבדו זקן ביתו את מעשר הבכורים הראשון לה׳ לכפר בעד אברהם ובעד ביתו וישם ה׳ לחק עולם כי יתנהו לכהנים אשר ישרתו לפניו ולקחהו לעולם: ואין למצווה הזאת קץ הימים כי לדורות עולם שומה כי יתנו מעשר לה׳ מן הזרע ומהיין ומהשמן ומן הבקר ומן הצאן: ויתן את המעשר לכהניו לאכל ולשתות בשמחה לפניו:

יד


אחר הדברים האלה בשנה הרביעית לשבוע הזה בראש החודש השלישי והוא ישב באלון ממרא אשר אצל חברון: היה דבר ה׳ אל אברם בחלום לאמֹר אל תירא אברם כי אנכי מגן לך ושכרך הרבה מאד: ויאמר אדני מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משקי בן שפחתי הוא דמשק אליעזר יירשני ולי לא נתת זרע: ויאמר אליו לא ירשך זה כי אם זה אשר יצא ממעיך הוא יירשך: ויוצא אותו החוצה ויאמר אליו הבט השמימה וראה את כוכבי השמים אם תוכל לספור אותם: ויבט השמימה וירא את הכוכבים ויאמר כה יהיה זרעך והאמין בה׳ ותחשב לו לצדקה: ויאמר לו אני ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את ארץ כנען לאחזת עולם ולהיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: ויאמר אדני ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה: ויאמר אליו קח לך עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותור וגוזל: ויקח את כל אלה בחצי החודש ויבן שם מזבח ויזבח את כל אלה וישפֹך דמם על המזבח ויבתר אותם בתווך ויתן איש בתרו ואת הצפור לא בתר: ותרדנה הצפורים על הגזרים ויגרשן אברם ולא נתן לצפורים לגעת בהם:

 

ויהי כבא השמש ופחד נפל על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר ה׳ לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ נכר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבֹדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: ואתה תלך אל אבותיך בשלום ותקבר בשיבה טובה: ובדור הרבעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד עתה: ויִקץ משנתו ויקם והשמש באה ולהבה הייתה והנה תנור עשן ולפיד אש עובר בין הגזרים: ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברם לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ארץ הקיני הקנזי והקדמוני הפרזי והרפאים והפקורים והחוי והאמורי והכנעני והגרגשי והיבוסי: ויעל אברהם את הגזרים והצפור ומנחתם ונסכם ותאכלם האש: וביום ההוא כרתנו ברית את אברם כברית אשר כרתנו בחדש ההוא את נח ויחדש אברם את החג ואת החֻקה לו עד עולם: וישמח אברם ויגד את כל הדבר הזה לשרי אשתו ויִבְטח כי יהיה לו זרע והיא לא ילדה: ותיעץ שרי לאברם אישה ותאמר בוא אל הגר שפחתי המצרייה אולי יבנה לך ממנה זרע: וישמע אברם בקול שרי אשתו ויאמר אליה עשי כדברך ותקח שרי את הגר שפחתה המצרית ותתנה לאברם אישה למען תהיה לו לאשה: ויבא אליה ותהר ותלד בן ויקרא שמו ישמעאל בשנה החמישית בשבוע הזה והשנה ההיא שנת שמונים ושש לחיי אברם:

טו


ובשנה החמישית בשבוע הרביעי ביובל ההוא בחודש השלישי בחצי החדש עשה אברם חג ביכורי קציר הקמה: ויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה לה׳ ופר ואיל ושה על המזבח עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם העלה על המזבח ולבונה: וירא ה׳ אל אברם ויאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד: ויפל אברם על פניו וידבר אליו ה׳ לאמר: הנה בריתי עמך ואשימך אב המון גויים: ולא יקרא שמך עוד אברם והיה שמך מעתה ועד עולם אברהם כי אב המון גויים נתתיך: ואגדלך מאד וגויים ומלכים ממך יצאו: ואתנה בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם חוקת עולם והיתי לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריכם את ארץ כנען אשר תמשל בה לעולם והיתי להם לאלהים: ויאמר ה׳ לאברהם ואתה שמר את בריתי אתה וזרעך אחריך ומלתם את ערלותיכם והיה אות בריתי לעולם ביני ובינך ולדורות: וביום השמיני תמולו כל זכר בזרעכם יליד בית ומקנת כספכם מכל בני נכר אשר קניתם אשר לא מזרעך: המול ימולו כל בני ביתך ומקנת כספך ימולו והיתה בריתי בבשרכם חוקת עולם: והערל בכל זכורכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את בריתי הפר: ויאמר ה׳ אל אברהם שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה: ואברך אותה ואתנה לך ממנה בן וברכתיו והיה לגוי ומלכי גויים יהיו ממנה: ויפל אברהם על פניו וישמח ויאמר בלבו הבן מאה שנה יוליד בן ושרה בת תשעים התלד? ויאמר אברהם אל ה׳ לו ישמעאל יחיה לפניך: ויאמר ה׳ כן אבל שרה תלד לך בן וקראה שמו יצחק והקימותי בריתי עמו לעולם ולזרעו אחריו: ולישמעאל שמעתיך ואברכהו והפריתיו והרבתי אתו מאד ושנים עשר מלכים יוליד ונתתיו לגוי גדול: ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה בימים האלה בשנה הבאה: ויכל לדבר אתו ויעל ה׳ מעל אברהם: 

ויעש אברהם כאשר דבר אליו ה׳ ויקח את ישמעאל בנו וכל ילידי ביתו וכל מקנת כספו כל זכר אשר בביתו וימוֹל בשר ערלתם: ובעצם היום הזה נמול אברהם וכל אנשי ביתו וכל מקנת כספו מבני נכר נימולו עמו: וזה חוק לכל דורות עולם ואין חילוף ולא יעבר יום אחד משמונת הימים כי חוקת עולם היא שֻומה וכתובה בחוקת השמים: וכל הילוד אשר לא ימול בשר נפשו עד היום השמיני לא מבני הברית הוא אשר כרת ה׳ לאברם כי אם מבני האבדון ואין בו אות ומאת ה׳ הוא לאבדו ולהכריתו מן הארץ כי את ברית ה׳ אלהינו הפר: כי כל מלאכי הפנים וכל מלאכי הקודש ככה בראם ויבט אל מלאכי קודש הקודשים ויקדש את ישראל להיות עמו ועם מלאכיו הקדושים: ואתה צו את בני ישראל ושמרו את אות הברית הזו לכל דורותם לחוקת עולם ולא יכרתו מן הארץ: כי המצווה שומה לברית בכל בני ישראל למען ישמרוה לעולם: כי ישמעאל ובניו ואחיו ועשיו בני אברהם הם ולא הקריבם ה׳ אליו ולא בחר בהם כי כי ידעם ויבחר בישראל להיות לו לעם: ויקַדשהוּ ויֵאֵספהוּ מכל בני האדם כי רבים העמים והלאומים וכלם לו ובכלם המשיל רוחות להתעותם מאחריו ובישראל לא המשיל כל מלאך וכל רוח כי הוא לבדו שופטם: והוא ישמרם ויבקשם מיד מלאכיו ומרוחותיו וכל מצוותיו ניתנו למען ישמרם ויברכם והיו לו והוא יהיה להם מעתה ועד עולם: ועתה אודיעך כי בחוקה הזאת יפשעו בני ישראל ולא ימולו את בניהם ככל התורה הזאת כי כולם בני בליעל ובשר מילתם יעזבו ואת בניהם יעזבו בלי מילה כאשר נולדו: ויצא קצף גדול על בני ישראל מאת ה׳ כי עזבו את בריתו ויסורו ממצותו ויקניאוהו ולא עשו את האות הזאת לחוקתם כי עשו נפשותם כגויים להאבד ולהכרת מהארץ ואין להם סליחה ומחילה על חטא השגגה הזאת לעולם:

 
 
 
 
 
 

יו

ובאחד לחודש הרביעי נראינו לאברהם באלוני ממרא ונדבר עמו ונגד לו כי ינתן לו בן משרה אשתו: ותצחק שרה כי שמעה כאשר דיברנו את הדברים האלה עם אברהם ונגער בה ותירא ותכחש כי צחקה בגלל הדברים: ונאמר לה את שם בנה ככתוב בלחות השמים הוא יצחק ובשובנו אליה למועד ותהר בן: ובחודש ההוא עשה ה׳ את משפט סדום ועמורה וצבויים וכל ארץ הירדן וישרפן באש ובגפרית ויכריתם עד היום הזה והגדתי לך מעשיהם כי רעים המה וחטאים מאד ויטמאו ויזנו ויעשו טומאה בארץ: וכן יעשה ה׳ משפט כמשפט סדום בכל המקומות אשר עשו שם כטומאת סדום: ואת לוט הציל כי זכר ה׳ את אברהם ויוציאהו מן ההפֵכה: ויעש הוא ובנותיו חטא בארץ אשר לא היה כמוהו מימי אדם עד ימיו כי שכב האיש עם בנותיו: והנה צווה ונכרת על כל זרעו בלחות השמים להכריתם ולעשות משפטם כמשפט סדום וכי לא ישאר לו כל זרע אדם ביום הדין:

 

ובחודש ההוא נסע אברהם מחברון וישב בין קדש ושור בהרי גרר: ובחצי החדש החמישי יצא משם וישב בבאר שבע: ובחצי החדש הששי פקד ה׳ את שרה ויעש לה כאשר אמר לה ותהר: ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש בימים אשר אמר ה׳ לאברהם בחג הביכורים נולד יצחק: וימל אברהם את בנו ביום השמיני הוא הראשון אשר נמול בברית אשר נכרתה לעולם: ובשנה הששית בשבוע הרביעי באנו אל אברהם בארה שבע ונרא אליו כאשר אמרנו לשרה כי נשוב אליה: ונשוב בחדש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו ונברך אותה ונבשרנה ככל אשר צוינו כי לא ימות עד כי יוולדו לו עוד ששה בנים טרם ימות וביצחק יקרא לו שם וזרע: וכל זרע בניו גויים יהיה ועל הגוים ימנו ומבניו רק יצחק אחד יהיה לזרע קדש ובגוים לא יתחשב: כי לחלק עליון יהיה הוא וכל זרעו להיות לו זרע ה׳ עם סגולה מכל עם ולמען יהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש: ונבשר את שרה ככל אשר אמרנו לו וישמחו שניהם שמחה גדולה ונלך לדרכנו :

 

ויבן שם מזבח לה׳ אשר הצילו וישמחהו בארץ מגוריו ויעש חג שמחה גדולה בחודש ההוא שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע: ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג ההוא והוא ראשון עשה חג הסוכות בארץ: ובשבעת הימים האלה יקריב אברהם מדי יום ביומו על המזבח עולה לה׳ פרים שנים כבשים שבעה ושעיר אחד לחטאת לכפר בו עליו ועל זרעו: ולקרבן שלמים אילים שבעה שעירים שבעה כבשים שבעה ושבע עזים ומנחתם ונסכיהם על כל חלבם יקטיר על קרבן העולה לרצון לה׳ לריח ניחוח: והקטיר בוקר וערב קטרת סמים ולבונה וחלבנה ונטף ונרדְ ומור ושחלת וקושְטְ כל שבעת סמים אלה ישחק יחד בד בבד טהור ויקריב: ויעש כן שבעה ימים וישמח בכל לבו ובכל נפשו הוא וכל אשר בביתו ואין עמו בן נכר וכל ערל: ויברך את בוראו אשר בראהו בדורו כי ברצונו ברא אותו כי ידע וראה כי ממנו יצא מטע צדק לדורות עולם וממנו זרע הקדש להיות כמהו לעשות הכל: ויברך את בוראו וישמח ויקרא את שם החג ההוא חג ה׳ שמחה לרצון לאל עליון: ונברכהו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ כי עשה את החג ההוא בעתו כעדות לחות השמים: על כן הוקם בלחות השמים על ישראל כי יהיו עושים את חג הסוכות שבעה ימים בשמחה בחדש השביעי ויהי לרצון לפני ה׳ חוק עולם לדורותם בכל שנה ושנה: ואין לזה קץ הימים כי לעולם הוקם לישראל לעשתו וישבו בסוכות ויענדו עטרות על ראשם ולקחו ענף עץ עבות וערבי נחל: ויקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדר וסבב מדי יום את המזבח בענפים שבע פעמים ליום ובבקר יהלל ויודה לאלהיו על הכל בשמחה: ויחג את החג הזה בכל השנים שבעה ימים בשמחה ויקרא לו חג ה׳ כפי שבעת הימים אשר הלך שמה וישוב בשלום: וכן הוקם ויכתב בלחות השמים על אודות ישראל וזרעו לעשות את החג הזה שבעת ימים בשמחה:

יז

ובשנת אחת בשבוע החמישי ביובל ההוא בחודש השלישי נגמל יצחק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק: וישמעאל בן הגר המצרית היה לפני אברהם אביו במקומו וישמח אברהם ויברך את ה׳ כי ראה בנים ולא מת ערירי: ויזכור את דברו אשר דבר אליו ה׳ ביום הפרד לוט ממנו וישמח כי נתן לו ה׳ זרע לרשת את הארץ ויברך בקול את בורא הכל: ותרא שרה את ישמעאל והוא מצחק ורוקד ואברהם שמח שמחה גדולה ותקנא בישמעאל ותאמר אל אברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני יצחק: וירע הדבר הזה בעיני אברהם על אודות אמתו ועל אודות בנו כי יגרשם מפניו: ויאמר ה׳ לאברהם אל ירע בעיניך בגלל הילד ובגלל הנערה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ועשה כי ביצחק יקרא לך שם וזרע: וגם את בן האמה הזאת אשים לגוי גדול כי מזרעך הוא: ויקֹם אברהם בבקר ויקח ככרי לחם וחמת מים וישם על שכם הגר ואת הילד וישלחה: ותלך ותתע במדבר באר שבע ויכלו המים מן החמת ויצמא הילד וילא מלכת ויפול: ותקחהו אמו ותשליכהו תחת עץ שמן ותלך ותשב מנגדו הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות ילדי ותשב ותבךּ: ויאמר אליה מלאך האלהים אחד הקדושים מה זה תבכי הגר קומי שאי את הילד כי שמע ה׳ את קולך: ותפקח את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה ותקם ותלך למדבר פארן: ויגדל הילד ויהי רובה קשת ויהי ה׳ עמו ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים: ותלד לו בן ותקרא שמו נביות כי אמרה נבע ה׳ לי בקראי אליו:

 

ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ביובל ההוא בשנים עשר לחודש היה דבר בשמים על אודות אברהם כי נאמן הוא בכל אשר ידבר וה׳ אהבו כי בכל צרה נאמן הוא: ויבא השר משטמה ויאמר לפני האלהים הנה אברהם אהב את יצחק בנו ויבכרהו על כל אמור לו ויעלהו עולה על המזבח ואתה תראה אם יעשה את הדבר הזה ותדע אם נאמן הוא בכל אשר תנסהו: ואלהים ידע כי נאמן אברהם בכל צרה אשר יאמר אליו כי נסהו בארצו וברעב וינסהו בעשרת המלכים וינסהו עוד באשתו בהלקחה ממנו ובמילה וינסהו בישמעאל ובהגר אמתו כאשר שלחם ובכל אשר ניסהו נמצא נאמן ולא קצרה רוחו ולא בושש לעשות כי נאמן היה ואוהב את ה׳:

 

יח

ויאמר ה׳ אל אברהם אברהם ויאמר הנני אדנָי: ויאמר אליו קח את בנך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ רמה והעלהו על אחד ההרים אשר אומר אליך: וישכם בבקר ויעמס על אתונו ויקח את שני נעריו עמו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה וילך אל המקום ביום השלישי ויַרְא את המקום מרחוק: ויבא אל באר מים ויאמר אל נעריו שבו בזה עם האתון ואני והנער נלכה ונשתחווה ונשובה אליכם: ויקח עצי עולה וישם על שכם יצחק בנו ויקח את האש בידו ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו עד המקום ההוא: ויאמר יצחק אל אביו אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והמאכלת והעצים ואיה השה לעולה אבי? ויאמר ה׳ יִרְאה לו השה לעולה בני ויקרב אל מקום הר האלהים: ויבן מזבח וישם עצים על המזבח ויעקוד את יצחק בנו וישימהו על העצים ממעל למזבח ויושט ידו לקחת את המאכלת לשחוט את יצחק:

 

ואעמוד לפניו ולפני השר משטמה ויאמר ה׳ אמר לו ואל יורד ידו על הנער ואל יעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים הוא: ויקראהו ה׳ מן השמים ויאמר אליו אברהם אברהם ויחרד ויאמר הנני: ויאמר אליו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את בכורך ממני: ויבוש השר משטמה וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד נאחז בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ רָאַה אשר יאמר ה׳ יראה וזה הר ציון: ויקרא ה׳ לאברהם שנית מן השמים כאשר צווני לדבר עמו בשם ה׳: ויאמר בי נשבעתי נאום ה׳ אלהים יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת ממני את בנך בכורך אשר אהבת כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי ותודָע לכל כי נאמן אתה לי בכל אשר אצוךּ לך בשלום: וילך אברהם אל נעריו ויקמו וילכו בארה שבע יחדו וישב אברהם בבאר שבע:  

יט

ובשנת אחת בשבוע הראשון ביובל הארבעים ושנים שב אברהם וישב מול חברון אשר היא קרית ארבע עוד שבועַים שנים: ובשנה הראשונה אשר בשבוע השלישי אשר ביובל הזה כלו ימי שרה ותמת בחברון: וילך אברהם לבכותה ולקברה וינסהו ה׳ התארך רוחו אם יחטא באמרי פיו וימצא ארך אפים בזה ולא כעס: כי בארך רוח דיבר עם בני חת כי יתנו לו מקום לקבור את מתו בו: וה׳ נתן את חנו בעיני כל רואיו ויבקש ברֹך לב את בני חת ויתנו לו את ארץ מערת המכפלה אשר מול ממרא אשר היא חברון בארבע מאות כסף: והם בקשוהו לאמור נתן לך חינם והוא לא לקח מידם חינם כי כסף שלם ונתן את מחיר המקום וישתחו להם אפים ארצה ואחר קבר את מתו במערת המכפלה: ויהיו כל ימי חיי שרה מאה ועשרים ושבע והן יובלים שנים וארבעה שבועות ושנה אחת אלה ימי שני חיי שרה: וזה הנסיון העשירי אשר נֻסה בו אברהם וימָצא נאמן וארך רוח: ולא דבר דבר מהדברים אשר אמר ה׳ על הארץ לתתה לו ולזרעו אחריו כי אם בקש שם לקבור את מתו כי נמצא נאמן ויכתב אוהב ה׳ בלוחות השמים:

 

ובשנה הרביעית בשבוע לקח ליצחק בנו אשה ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם: ואברהם לקח לו אשה שלישית ושמה קטורה מילידי ביתו כי מתה הגר לפני שרה: ותלד לו בנים ששה זנבָּר ויֹקשן ומָדי ומָדָף ויזְבוק וסְחי בשני שבועות שנים: ובשבוע השני בשנתו השנית ילדה רבקה ליצחק שני בנים את יעקב ואת עשיו ויהי יעקב איש תם וישר ויושב אהלים ועשו גאה איש שדה שעיר: ויגדלו הנערים וילמד יעקב ספר ועשו לא למד כי איש שדה וציָד הוא וילמד קרב וכל מעשיו גאוה: ויאהב אברהם את יעקב ויצחק את עשו:

 

וירא אברהם את מעשה עשיו וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע ויקרא לרבקה ויצו על אודות יעקב כי ראה כי אהבה את יעקב מעשיו מאד: ויאמר אליה בתי שמרי את בני את יעקב כי הוא יהיה תחתי בארץ לברכה בבני אדם וזרעו לשֶם ולתהילה: כי ידעתי כי בו יבחר ה׳ לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה: והנה יצחק בני אוהב את עשיו מיעקב ואני ראיתיך כי אהבָת צדק אהבְת את יעקב: הרבי עוד להיטב לו והיו עיניך עליו לאהבה כי הוא יהיה לי לברכה בארץ מעתה ועד כל דורות העולם: תחזקנה ידייך ושמחי בבנך ביעקב כי אותו אהבתי מאד מכל בני: עד עולם יתברך ה׳ בו ויהי זרעו מלא כל הארץ אם יוכל אדם לספר את עפר הארץ זרעו יספר: וכל הברכה אשר ברך ה׳ אותי ואת זרעי ליעקב ולזרעו תהיה לעד: ובזרעו יתברך שמי ושם אבותי שם ונח וחנוך ומהללאל ושם אדם: והיו הם ליַסֵד השמים ולחזק הארץ ולחדש כל המאורות אשר ברקיע: ויקרא ליעקב לעיני רבקה אמו ויִשקהו ויברכהו ויאמר אליו בני יעקב אהובי אשר אהבה נפשי: יברכך אלהים מעל לרקיע ויתן לך את כל הברכות אשר ברך את אדם וחנוך ונח ושם וכל אשר דבר אתי וכל אשר אמר לתת לי ידבק בך ובזרעך עד עולם כימי השמים על הארץ: ולא ימשלו בך ובזרעך רוחות משטמה להסירך מאחרי ה׳ אשר הוא אלהיך מעתה ועד עולם: והיה לך ה׳ אלהים לאב ואתה תהיה בּנו בכורו ועַמו כל הימים לך בני בשלום: ויצאו שניהם יחדו מאת אברהם: ותאהב רבקה את יעקב בכל לבה ובכל נפשה הרבה מאד מעשיו ויצחק אהב את עשיו מיעקב:

 

כ

וביובל הארבעים ושנים בשנה הראשונה בשבוע השביעי קרא אברהם את ישמעאל ושנים עשר בניו ואת יצחק ושני בניו וששת בני קטורה ובניהם: ויצוֵם לשמור את דרך ה׳ לעשות צדק ולאהבה איש את רעהו ולהיות כמהו לכל אדם ולעשות כן בכל מלחמתם אשר יצאו על כל המתקומם לנגדם ולעשות משפט וצדקה בארץ: וכי ימולו את בניהם בברית אשר נכרתה עמם ולא יסורו ימין ושמאל מכל הדרכים אשר צוום ה׳ וישָמרו מכל טָמֵא וכי יעזבו מבינהם כל טומאה וזנות: וכי תזנה אשה או בת באש ישרפוה ולא תזנינה אחר עיניהן ולבן ולא יקחו להם אשה מבנות כנען כי יכריתו את זרע כנען מן הארץ: ויאמר להם את משפט הענקים ומשפט סדום כאשר נשפטו בגלל רעתם ובגלל הזנות והטומאה בינהם השחיתם:

ואתם השמרו מכל זנות וטמאה ומכל גועל החטא לבל תתנו שמנו לקללה וזכרנו לחרפה ופן בניכם יפלו להשחת בחרב והייתם ארורים כסדום ושאריתכם כבני עמורה: אעידה בכם בָּני אהבו את אלהי השמים ודבקו בכל מצותיו ואל תלכו אחרי אליליהם ואחרי טומאתם: אלהי מסכה ופסילים לא תעשו לכם כי שוא הם וכל רוח אין בהם כי מעשה ידים הם וכל הבוטח בהם בוטח בשוא לא תעבדום ולא תשתחו להם: ועבדו אל עליון והשתחוו לו תמיד וקוו לו בכל עת ועשו הישר והצדק לפניו למען ירצה בכם ויתן לכם רחמיו ויוריד לכם גשם בקר וערב וברך כל מעשיכם אשר עשיתם בארץ וברך יבולכם ומימיכם וברך פרי בטנכם ופרי אדמתכם ועשתרות אלפיכם ועדרי צאנכם: והייתם לברכה בארץ ורצו בכם כל גויי הארץ ויברכו את בניכם בשמי למען יהיו ברוכים כמוני: ויתן לישמעאל בנו ולבני קטורה מתנות וישלחם מעל יצחק בנו: וילך ישמעאל בנו ובני קטורה ובניהם יחדו וישבו מפָּארן עד בואכה בבל בכל הארץ אשר פני קדם מול הישימון ויתערבו אלה באלה ויקרא שמם ערב וישמעאלים:

 

כא

ובשנה הששית בשבוע השביעי אשר ביובל הזה קרא אברהם ליצחק בנו ויצוהו אביו לאמר הנה זקנתי ולא ידעתי את יום מותי כי שבע ימים אנכי: בן מאה ושבעים וחמש שנים הנני ובכל ימי חיי זכרתי את ה׳ ואדרשנו בכל לבי לעשות רצון אלהי ולמען אֲיַשר לכת בכל דרכיו: ואת האלילים שנאה נפשי למען אשמור לעשות רצון בוראי כי אלהים חיים הוא וקדוש הוא ונאמן הוא וצדיק הוא מכל ואין בו חמס ומשוא פנים ומקח שחד כי אלהי צדק הוא ועושה משפט הוא בכל עוברי מצוותו ובוזי בריתו: ואתה בני שמור מצוָתוֹ וחֻקותיו ומשפטיו ואל תלך אחרי הטמאים ואחרי הפסילים ואחרי המסכות: ואל תאכל דם כל חיה וכל בהמה כל עוף אשר יעופף בשמים: ואם תזבח עולה או זבח שלמים לרצון תזבחם ואת דמם תזרוק על המזבח ואת כל בשרם תקטיר על המזבח עם סולת מנחתו בלולה בשמן עם נסכּו תקטיר הכל על המזבח אשה ריח ניחוח לפני אלהים. וחלב קרבן השלמים תשים על האש וכל החלב אשר על הקרב ועל שתי הכליות ועל הכבד והכרעים והכבד על הכליות יחד: ותעלה כל זה לריח ניחוח אשה לה׳ עם קרבנו ועם נסכּו תעלה הכל יחד לריח ניחוח לחם אִשׁה לה׳: ואת בשרו תאכל ביום ההוא ולמחרתו ולא יבוא עליו השמש ביום השני עד אשר יאכל ולא ישאר ליום השלישי כי לא ייטב כי פגול הוא ואל תאכלנוֹ: וכל אוכליו את עוונם ישאו כי כן מצאתי כתוב בספר אבותיי הראשונים בדבר חנוך ובדברי נח: ובכל קרבנותיך תשים מלח ואל תשבֵּת ברית מלח מכל קרבנותיך לפני ה׳: והשמר בעצי הקרבן ואל תביא עצי קרבן על המזבח מלבד ברוש דָפְרן שקד אורן אשוח ארן ארז אדֹם תומר זית מור דפנה ואתרוג ערער ובשם: מן העצים האלה שים על המזבח תחת קרבן הכליל ותבחן מראיהם ולא תשים כל עץ נבקע ושחור מראה אלא עצים קשים ונקיים אשר אין בהם כל מום תמימים ושנית נטועים ואל תשים עץ ישן כי פג ריחו כי אין ריחו בו כבראשונה: ומלבד העצים האלה לא תשים אחרים כי ריחם נמר ולא יעלה רוח ריחו השמימה: שמור את המצווה ועשה בני למען תישר בכל מעשיך:

 

ובכל עת טהור תהיה בבשרך ורחצת במים טרם לכתך להעלות על המזבח ורחצת ידך ורגליך טרם תקרב אל המזבח וככלותך להעלות תשוב ותרחץ ידיך ורגליך: לא יראה בכם ובבגדיכם כל דם ונשמרת בני בדם השמר לך מאד בעפר תכסנו ואל תאכל את הדם כי הוא הנפש : ולא תקח שחד על כל דם אדם להשפך בלי משפט כי הדם אשר נשפך יהחניף את הארץ והארץ לא תוכל להטהר מדם האדם כי אם בדם שופכו: ולא תקח שוחד וכופר בדם האדם כיא ם דם תחת דם למען תרצה לפני ה׳ עליון: והְיֵה שומר הטוב למען תשמר מכל רע ולמען יצילך ה׳ מכל מות:

 

וראיתי אני בני את כל מעשה האדם כי חטא ורעה הוא וכל מעשיהם טומאה ונאצה ותֶּבֶל ואין צדק בהם: השמר לך פן תלך בדרכיהם ופן תדרוך בעקבותיהם וחטאת חטא מות לפני אל עליון: והסתיר פניו ממך והשיבך ביד חטאתך והכריתך מן הארץ ואת זרעך מתחת השמים ואבדו שמך וזרעך: סור מכל מעשיהם ומכל טומאתם ושמור חוקת אל עליון ועשה רצונו והֵיְשָרת בכל: וברכך בכל מעשיך ולֻקח ממך מטע צדק בכל דורות הארץ ונודע שמי ושמך תחת השמים בכל הימים: לך בני בשלום וחיזקך אל עליון אלהי ואלהיך לעשות רצונו וברך כל זרעך ושארית זרעך לדורי דורות העולם בכל ברכת הצדק והיית ברכה בכל הארץ: ויצא יעקב מאתו ויגל וישמח:

 

כב

ויהי בשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה בשנת שתים היא השנה אשר בה מת אברהם ויבאו יצחק וישמעאל מבאר שבע לחג את חג השבועות והוא חג הביכורים אל אברהם אביהם: וישמח אברהם כי באו שני בניו כי מקנה רב ליצחק בבאר שבע והלך יצחק לרעות את מקנהו ושב אל אביו ובימים ההם בא ישמעאל לראות את אביו ויבאו שניהם יחדיו: ויזבח יצחק זבח לעולה ויעל על מזבח אביו אשר עשה בחברון ויזבח זבח תודה ויעש משתה שמחה לפני ישמעאל אחיו ותעש רבקה עוגות חדשות מהיבול החדש ותתנן ליעקב בנה להביא לאברהם אביו מראשית פרי האדמה למען יאכל ויברך את בורא הכל טרם ימות: ויצחק שלח ביד יעקב מנחה טובה שבח תודה לאברהם למען ישתה ויאכל: ויאכל וישת ויברך את האל העליון אשר ברא את השמים והארץ ויעש כל חלב הארץ ויתן לבני אדם לאכל ולשתות ולברך את בוראם: ועתה אודך אלהי כי הראיתני את היום הזה הנה אני בן מאה ושבעים וחמש שנה זקן ושבע ימים וכל ימי היו שלום: חרב אויב לא נצחתני וכל אשר נתת לי ולבני כל ימי חיי עד היום הזה: יהי אלהי חסדך על עבדך ועל זרע בניו והיה לך לעם סגולה ונחלה מכל עמי הארץ מעתה ועד כל ימי דרות הארץ לכל העולמים:

 

ויקרא ליעקב ויאמר אליו יעקב בני יברכך אלהי הכל ויאמצך לעשות צדקה ומשפט כרצונו לפניו ובחר בך ובזרעך להיות לעם נחלתו כל הימים: ועתה יעקב בני קרב ונשקתני: ויקרב וישקהו ויאמר ברוך יעקב בני וכל בניו לאל עליון לכל העולמים יתן לך אלהים זרע צדק ומבניך יקדש בכל הארץ ועבדוך עמים וישתחו לזרעך כל גוים: היה חזק לפני האנשים ומשלת בכל זרע שת ואז יצדקו דרכיך ודרכי בניך להיות לעם קדשו: יתן לך אל עליון את כל הברכות אשר ברכני ואשר ברך את נח ואדם ויחולו על קדקד נזיר זרעך לדורי דורות ועד עולם: וטהרך ה׳ מכל רשע וטמאה למען יכפר עליך מכל עון ושגגה וחזקך וברכך וירשת את כל הארץ: וחִדש את בריתו עמך והיית לעם נחלתו לכל העולמים והוא יהיה לך ולזרעך לאלהים באמת ובצדק כל ימי הארץ:

ועתה בני יעקב זכור דברי ושמור את מצות אברהם אביך היבדל מהגוים ואל תאכל איתם ואל תעש כמעשיהם ואל תתרע אתם כי מעשיהם טומאה וכל דרכיהם תבל ותועבה זבחיהם: למתים יזבחו ולשדים ישתחו ובין הקברים יאכלו וכל מעשיהם הבל ושוא: ואין בהם לב להשכיל ועיניהם לא תראינה מעשיהם ואיך יתעו באמרם לעץ אלהי אתה ולאבן גבירתי את ומושיעתי: ואתה בני יעקב יעזרך אל עליון ואלהי השמים יברכך והסירך מטֻמאותם ומכל שגגותיהם: השמר לך יעקב בני פן תקח אשה מכל זרע בנות כנען כי כל זרעו יכרת מן האדמה: כי בחטא חם ובשגגת כנען כל זרעו ימחה מן האדמה ומכל שאריתו לא ינצל איש ביום הדין: ולעובדי האלילים ולשנואים אין כל תקוה בארץ החיים כי אל שאול ירדו ואל מקום הדין ילכו ואין להם כל זכר בארץ כאשר לֻקחו בני סדום מן הארץ ככה יֻקחו כל עובדי האלילים: אל תירא בני יעקב ואל תחת בן אברהם אל עליון ישמרך ומכל דרך השגגה יצילך: והבית הזה בניתי לי לשכן שמי עליו בארץ אשר ניתנה לך ולזרעך ויקרא שמו בית אברהם ונִתן לך ולזרעך לעלם: כי אתה תבנה את ביתי ותקים את שמי לפני האלהים עד עולם וזרעך ושמך יקומו בכל דורות הארץ ויכל לצוותו ולברכו: וישכבו שניהם יחד במיטה אחת וישן יעקב בחיק אברהם אבי אביו וישקהו שבע פעמים ויגילו רחמיו ולבו עליו:

ויברכהו בכל לבו ויאמר אל עליון אלהי הכל ובורא הכל אשר הוצאתני מאור כשדים לתת לי את הארץ הזאת לרשת אותה לעולם ולהקים זרע קודש יתברך אל עליון לעולם: ויברך את יעקב ויאמר בני אשר בכל לבי ורחמי אשמח בו ויהיו חסדיך ורחמיך גדולים עליו ועל זרעו כל הימים: ואל תעזבנו ואל תטשנו מעתה ועד ימי עולם והיו עיניך פקוחות עליו ועל זרעו לשמרו ולברכו למען תקדשהו לעם נחלתך: ברכהו בכל ברכותיך מעתה ועד כל ימי העולם וחדש בריתך וחסדך עמו ועם זרעו ככל רצונך עד כל דורות הארץ: וישם את שתי אצבעות יעקב על עיניו ויברך את אלהי האלהים ויכס פניו וישלח רגליו וישן שנת עולם ויאסף אל אבותיו: ובכל זה ישכב יעקב בחיקו ולא ידע כי מת אברהם אבי אביו:

 

כג

ויקץ יעקב משנתו והנה קר אברהם כקרח ויאמר אבי אבי ואין עונה וידע כי מת אברהם: ויקום מחיקו וירוץ ויגד לרבקה אמו ותלך רבקה אל יצחק לילה ותאמר לו וילכו יחדו ויעקב עמהם ולפיד בידו וילכו וימצאו את אברהם שוכב מת: ויפל יצחק על פני אברהם אביו ויבך וישק לו: והקול נשמע בית אברהם ויקֹם בנו ישמעאל וילך אל אברהם אביו ויבך על אביו הוא וכל בית אברהם ויבכו בכי רב: ויקברוהו יצחק וישמעאל בניו במערת המכפלה אצל שרה אשתו ויבכהו ארבעים יום כל אנשי ביתו ויצחק וישמעאל וכל בניהם ובני קטורה במקומותם ויכלו ימי אבל אברהם ובכיתו: ויחי שלשה יובלים וארבעה שבועות שנים מאה שבעים וחמש שנה וימת זקן ושבע ימים:

 

כי ימי חיי הקדמונים הם תשעה עשר יובלים ואחרי המבול החלו להמעיט מתשעה עשר יובלים ולהזקין מהרה ולשבוע ימיהם מפני העני הגדול ורוע דרכיהם לבד מאברהם: כי אברהם תמים את האלהים ושומר צדק כל ימי חייו ולא כלה ארבעה יובלים בחייו עד כי זקן וישבע ימיו: וכל הדורות אשר יקומו מעתה ועד יום הדין הגדול יזקנו מהר טרם ישלימו שני יובלים ותעזבם דעתם מזקנתם ותלך גם חכמתם חסור: ובימים ההם אם יחיה האדם יובל וחצי יובל ואמרו עליו האריך ימים וכל ימיו עמל ותלאה ועצב ואין שלום: כי מכה על מכה ופצע על פצע ועצב על עצב ורעה על רעה וחלי על חלי וכל משפט רע כזה הוא חלי ואבדן ושלג וכפור וקרח וקדחת וקר ועני ופלצות ורעב ומות וחרב ושבי וכל מכה: כל אלה יבאו בדור הרע אשר יחניף את הארץ טמאה זנות תבל ותועבה מעשיהם: אז יאמרו ימי הקדמונים רבים עד אלף שנה וטובים והנה ימי חיינו אם ירבה אדם לחיות שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכלם רע ואין שלום בדור הזה: ובדור ההוא יגערו בנים באבותיהם ובזקניהם בגלל החטא והחמס ובגלל אמרי פיהם ובגלל הרעה הגדולה אשר יעשו ועל עזבם את הברית אשר כרת ה׳ בינהם ובינו לשמור ולעשות כל מצותיו וחקתיו וכל תורתו ולא יסורו ימין ושמאל: כי כלם הרעו וכל פה ידבר רשע וכל מעשיהם טמאה ותועבה וכל דרכיהם תבל טמאה ואבדון: הנה תאבד הארץ בעבור כל מעשיהם ואין מטע כרם ואין שמן כי כל מעשיהם כחש ואבדו כולם יחד החיה והבהמה והעוף כל דגי הים מפני בני האדם: ורבו אלה באלה הנערים בזקנים והזקנים בנערים העני בעשיר הנקלה בנכבד בגלל התורה ובגלל הברית כי שכחו מצוותיו ובריתו ועברו חג וחדש ושבת ויובל וכל משפט: וקמו בַחרבות ובמלחמה להשיבם הדרך ולא ישובו עד אשר ישפך דם רב בארץ אלה באלה: והנצלים לא ילכו בדרך הצדק לא ישובו מרעתם כי כלם במרמה לעשר יקומו לקחת איש את אשר לרעהו ובשם הגדול יקראו ולא באמת ולא בצדק וטמאו את קדש הקדשים בטמאת הרס תועבותם: והיה משפט גדול על מעשי הדור ההוא מאת ה׳ ונתנם לחרב ולשבי ולשלל ולאכלה: והעיר עליהם את הגויים החטאים  אשר אין בהם עליהם רחמים וחסד ולא ישאו פנים לאיש ולזקן ולנער כי רעים וגיבורים המה להרע מכל בני האדם ועשו בישראל חמס וחטא ביעקב ונשפך דם רב בארץ ואין מאסף ואין קובר: בימים ההם יצעקו ויקראו ויתפללו להצלתם מיד הגויים החוטאים ואין מציל: והלבינו ראשי הבנים בשיבה ונראה הילד בן שלשת השבעות כזקן בן מאה שנה ואבדה קומתם בצרה ובלחץ: 

ובימים ההם יחלו הבנים לדרוש החוקים ולדרוש המצוות ולשוב לדרך הצדק: והחלו הימים לגדול ולרבות ובני האדם דור מדור ויום מיום עד יקרבו ימיהם לאלף שנה ולמספר שנים גדול ממספר הימים: ואין זקן ואין שבע ימים כי כלם נערים ובנים יהיו: ויכלו ימיהם בשלום ובשמחה וחיו ואין שטן ואין איש רע לאבדם כי כל ימיהם ימי שלום וּמרפא וברכה יהיו: בעת ההיא ירפא ה׳ את עבדיו וראו שלום רב וגרשו את שונאיהם ויראו צדיקים ויודו וישמחו בשמחה לעולם ועד וראו בשונאיהם כל משפטם וכל קללתם: וינוחו עצמותיהם בארץ ורוחם תרבה שמחה וידעו כי ה׳ עושה משפט ועושה חסד למאות ולרבבות לכל אוהביו: 

ואתה משה כתוב את הדברים האלה כי כן הם כתובים על לוחות השמים לדורות עולם:

כד


ויהי אחרי מות אברהם ויברך ה׳ את יצחק בנו ויקם וילך מחברון וישב על באר לָחַי רֹאִי בשנת אחת לשבוע השלישי ליובל הזה שבע שנים: ובשנה אחת בשבוע הרביעי החל רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם: ויזד יעקב נזיד ויבוא עשו מן השדה רעב ויאמר אל יעקב אחיו תן לי מן נזיד התבואה הזה ויאמר אליו יעקב מכרה לי בכורתך ראשית הלֵדה ואתנה לך לחם ונזיד מן התבואה: ויאמר עשיו בלבו הנה אני הולך למות למה זה לי בכורה ויאמר ליעקב הנה נתתי לך: ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו: ויתן יעקב לאחיו לעשיו לחם ונזיד ויאכל לשובע ויִבֵז עשיו את בכורתו: על כן קרא שם עשיו אדום על הנזיד האדום אשר נתן לו יעקב בבכורתו:
 
ויהי רעב בארץ ויבא יצחק וירד מצרימה בשנה השניה לשבוע הזה וילך אל מלך פלשתים גררה אל אבימלך: וירא אליו ה׳ ויאמר אליו אל תרד מצרימה שב בארץ אשר אומר אליך גור בארץ ההיא והייתי עמך וברכתיך: כי לך ולזרעך אתן את כל הארץ הזאת והקימותי את שבועתי אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ואתן לזרעך את כל הארץ הזאת: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אביך בקולי וישמור את דברי ומצוותי וחקותי ובריתי ועתה שמע בקולי ושב בארץ הזאת: וישב בגרר שלשה שבועות שנים: ויצו אבימלך על אודותיו ועל כל אשר לו לאמור כל הנוגע בו ובכל אשר לו מות ימות: ויגדל יצחק בארץ פלשתים ויהי לו מקנה רב בקר וצאן וגמלים ואתונות ומקנה רב: ויזרע בארץ פלשתים ויעל מאה שערים ויגדל יצחק מאד ויקנאו בו פלשתים: וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם בחיי אברהם סתמון פלשתים אחרי מות אברהם וימלאון עפר: ויאמר אבימלך ליצחק לך מאיתנו כי עצמת ממנו מאד וילך יצחק בשנה אחת בשבוע השביעי משם ויגור בנחל גרר: וישובו ויחפרו את בארות המים אשר חפרו עבדי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם אביו ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אברהם אביו: ויחפרו עבדי יצחק באר בנחל וימצאו מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים האלה ויקרא יצחק את שם הבאר ההיא קֹשי כי הקשו עמנו: ויחפרו באר אחרת ויריבו עליה ויקרא יצחק שמה שטנה ויעתק משם ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר יצחק עתה הרחיב לנו ה׳ ונגדל בארץ: 

ויעל משם באר שבע בשנת אחת לשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה: וירא אליו ה׳ בלילה ההוא בראש החודש הראשון ויאמר אליו אני אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך וארבה את זרעך כחול הים בעבור עבדי אברהם: ויבן מזבח במקום אשר בנה אברהם אביו ראשונה ויקרא בשם ה׳ ויקרב קרבן לאלהי אברהם אביו: ויחפרו באר וימצאו מים חיים: ויכרו עבדי יצחק באר שנית ולא מצאו מים וילכו ויגידו ליצחק כי לא מצאו מים ויאמר יצחק נשבעתי כיום הזה לפלשתים ויהי לנו הדבר הזה: ויקרא יצחק שם המקום ההוא באר שבע כי שם נשבע לאבימלך ולאַחוּזָת מרעהו ולפִיכֹל שומרו: וידע יצחק ביום ההוא כי בלחץ נשבע להם לעשות עמהם שלום: ויקלל יצחק ביום ההוא את פלשתים לאמור ארורים פלשתים ליום האף והחרון מכל הגויים יתנם אלהים ללעג ולקללה ולאף וחרון ביד הגויים החטאים ביד החתים והכריתום: והניצל מחרב האויב ומהחתים יכריתום עַם צדיקים כמשפט מתחת השמים כי צרים ושונאים יהיו כל ימיהם על האדמה: ולא ישאר להם שריד ופליט מיום דין הקצף כי לאבד ולהכרית ולגרש מהארץ כל זרע פלשתים ואין לכל כפתור שם ושארית וזרע על האדמה: כי גם אם יסק שמים משם יורידוהו ואם יתבצר בארץ משם ינתק ואם בגויים יסתתר משם יכרת ואם שאול ירד שם ירבה משפטו וגם שם אין שלום לו: אם בשבי ילך ביד מבקשי נפשו בדרך יהרגהו ולא ישאר לו שם וזרע בכל הארץ כי בקללת עולם ילך: וכן נכתב ונחרת בלחות השמים לעשות לו ביום הדין ולהכריתו מן הארץ:

כה 


ובשנת שתים לשבוע הזה ביובל הזה קראה רבקה את יעקב בנה ותדבר אליו לאמור בני אל תקח לך אשה מבנות כנען כי עשיו אחיך לקח לו שתי נשים מזרע כנען ותמררנה את רוחי בכל מעשה טומאתן כי כל מעשיהן זנות והוללות ואין צדק בהן כי אם רע: ואנכי בני אהבתיך מאד מאד ולבי ורחמי יברכוך בכל עת ובאשמרת הלילה: ועתה בני שמע בקלי ועשה רצון אמך ואל תקח לך אשה מבנות הארץ הזאת כי אם מבית אביך וממשפחת אביך ולקחת לך אשה מבית אבי וברכת אל עליון והיו בניך דור צדק וזרעך קדוש: וידבר יעקב אל רבקה אמו ויאמר אליה הנני אמי בן תשעה שבעות שנים ואשה לא ידעתי ולא ארשתי ולא חשבתי לקחת לי אשה מזרע בנות כנען: כי זכרתי אמי את דברי אברהם אבינו אשר צווני לבל אקח אשה מכל זרע בית כנען כי אם מזרע בית אבי אקח לי אשה וממשפחתי: שמעתי מאז כי נולדו בנות ללבן אחיך ואליהן שמתי לבי לקחת מהן אשה: על כן נשמרתי לנפשי כי לא אחטא ולא אשחית בכל דרכי כל ימי חיי כי על ההוללות והזנות הרבה אברהם אבי לצוותני: ועם כל אשר צווני עשרים ושתים שנים אלה יריבני אחי וירבה דבריו אלי ויפתני ויאמר אחי קח אשה אחת מאחיות שתי נשי ואני לא אחפץ לעשות כמעשה אחי: נשבעתי אני לפניך כל ימי חיי אם אקח לי אשה מזרע כל בנות כנען ואם ארע לעשות כאשר עשה אחי: אל תראי אמי בטחי כי אעשה רצונך וביושר אהלך ולא אשחית דרכי לעולם: ותשא פניה השמימה ותפרוש אצבעות ידיה השמימה ותפתח את פיה ותברך את האל העליון אשר ברא את השמים והארץ ותתן לו תודה ושבח: ותאמר ברוך ה׳ אלהים וברוך שמו לעולם ועד אשר נתן לי את יעקב בן טהור וזרע קדוש כי לך הוא ולך יהי זרעו כל הימים בכל דורות העולם: ברכהו ה׳ ושים בפי ברכת צדק למען אברכהו: ובעת ההיא ירדה רוח ה׳ בפיה ותסמוך ידיה על ראש יעקב ותאמר ברוך אתה אדנֵי הצדקה ואלהי עולמים ואותך יברכו אנשי כל דור ודור: ואלהי העולמים יברך אותך מכל דורות האדם ויתן לך בני דרך צדקה ולזרעך יפתח צדק: והרבה בניך בחייך והיו למספר ירחי השנה ובניהם ירבו ויגדלו מכוכבי השמים ומחול הים ירב מספרם: ויתן להם את הארץ הטובה הזאת כאשר אמר לתת לאברהם ולזרעו אחריו כל הימים וירשתהּ לאחוזת עולם: ותחזינה עיני בך בנֵי מבורך בימי חיי אלה וזרע קודש יהיה כל זרעך: וכאשר השבת נפש אמך בחייה מרחמה אשר ילדתך כן יברכוך רחמי ושדי ופי ולשוני יהללוך: ופרית ופרצת בארץ וזרעך יהיה תמים בשמחת השמים והארץ ושמח זרעך וביום השלום הגדול יהי לו שלום: שמך וזרעך יקומו לכל העולמים והיה האל העליון להם לאלהים ועמהם ישב ובקרבם יבנה מקדשו לכל העולמות: מברכך ברוך וכל בשר אשר יקללך בכחש ארור יהיה: ותשק לו ותאמר אליו יאהבך אלהי העולמים ויברכךּ בשמוח בך לב אמך ורחמיה ותכל לברך:
 


כו


ובשנה השביעית בשבוע הזה קרא יצחק את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו בני אני זקנתי והנה עיני כהו מראות ולא ידעתי יום מותי: ועתה שא נא כלי צידך וקשתך ותליך וצא השדה וצודה לי ציד בני ועשה לי מטעמים כאשר אהבה נפשי והביאה לי ואכלה ותברכך נפשי בטרם אמות ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשיו: וישכם עשיו השדה לצוד ולקחת ולהביא לאביו: ותקרא רבקה את יעקב בנה ותאמר לו הנה שמעתי את יצחק אביך מדבר עם עשיו אחיך לאמר צודה לי ועשה לי מטעמים והביאה לי ואברכך לפני ה׳ בטרם אמות: ועתה שמע בני בקולי לאשר אצוך לך נא אל מרעיתך וקח לי שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים כאשר אביך אהֵב והבאת לאביך ואכל בעבור יברכך לפני ה׳ בטרם ימות והיית ברוך: ויאמר יעקב אל רבקה אמו אמי לא אחשך מאומה מכל אשר יאכל אבי ואשר יטב בעינו ואולם יראתי אמי פן יכיר את קולי ויבקש להמישני: ואת הלא ידעת כי חלק אני ועשיו אחי שעיר והיתי בעיניו כמתעתע ועושה מעשה אשר לא צווני וקָצָף עלי והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר אליו רבקה אמו עלי קללתך בני אך שמע בקולי:

וישמע יעקב בקול רבקה אמו וילך ויקח שני גדיי עזים טובים ושמנים ויביאם לאמו ותעש אותם אמו כאשר יאהב יצחק: ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב אצלה ואת עורות גדיי העזים שמה על ידיו ועל מערומי בשרו: ותתן את המטעמים והלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה: ויבא אל אביו ויאמר הנני בנך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה אבי מצידי לבעבור תברכני נפשך: ויאמר יצחק אל בנו מה זה ככה מיהרת למצוא בני: ויאמר יעקב כי הקרה אלהיך לפני: ויאמר יצחק קרב אלי ואמושך בני האתה הוא עשו בני אם לא: ויגש יעקב אל אביו וימושהו ויאמר: הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי מן השמים הייתה שומה להעביר רוחו ולא ידע יצחק כי היו ידיו כידי עשו השעיר לבעבור יברכו: ויאמר אתה זה בני עשיו ויאמר אני בנך ויאמר הגישה לי ואכלה מצידך בני בעבור תברכך נפשי: ויגש לו מטעמים ויאכל ויבא לו יין וישת: ויאמר אליו יצחק אביו גשה ושקה לי בני ויגש וישק לו: וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר הנה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה׳: ויתן לך אלהים מטל השמים ומטל הארץ ורב דגן ויצהר ותירוש ירבה לך ועבדוך עמים וישתחוו לך לאומים: הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך וכל הברכות אשר ברכני ה׳ ואשר ברך את אברהם אבי יהיו לך ולזרעך עד עולם אורריך ארור ומברכיך ברוך: ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב בנו ויהי אחרי צאת יעקב מאת יצחק אביו ויסתתר ועשיו אחיו בא מצידו: ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו קום אבי ואכול מצידי לבעבור תברכני נפשך: ויאמר יצחק אביו מי אתה ויאמר אליו אני בנך בכורך עשיו עשיתי כאשר צויתני: ויחרד יצחק חרדה גדולה מאד ויאמר מי הוא אשר יצא לצוד ויצֹד לי ויבא ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו ברוך יהי הוא וכל זרעו עד עולם: ויהי כשמוע עשיו את דברי יצחק אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי: ויאמר אליו בא אחיך במרמה ויקח את ברכותיך ויאמר עתה ידעתי למה קרא שמו יעקב הנה עקבני זה פעמים ראשית את בכורתי לקח ועתה לקח גם את ברכתי: ויאמר הלא אצלת לי ברכה אבי ויען יצחק ויאמר לעשיו הן גביר שמתיו לך וכח אחיו נתתי להיות לו לעבדים ורב דגן ותירוש ויצהר סמכיו ולך מה זה אעשה עתה בני: ויאמר עשיו ליצחק אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשיו את קולו ויבך: ויען יצחק ויאמר אליו הנה מטל הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר לא תאבה ופרקת עֻלו מעל צוארך וחטאת חטא מות ונכרת כל זרעך מתחת השמים: וישטם עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר בלבו עתה יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי:
 


כז


ויוגד לרבקה בחלום את דברי עשיו בנה הגדול ותשלח רבקה ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו: הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך: ועתה שמע בקולי קום וברח אל לבן אחי וישבת עמו ימים אחדים עד שוב חמת אחיך ועברה חמתו ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם: ויאמר יעקב לא אירא ואם יבקש להרגני אהרג אותו: ותאמר לו לא אשכל את שני בני יום אחד: ויאמר יעקב לרבקה אמו הנה ידעת כי זקן אבי ולא יראה כי כבדו עיניו ואם עזבתיו רע יהיה בעיניו כי אלך מכם וקצף אבי וקללני לא אוכל ללכת עד ישלחני: ותאמר רבקה ליעקב אני אבוא ודברתי עמו ושילחך: ותבא רבקה ותדבר אל יצחק קצתי בחיי משתי בנות חת אשר לקח לו עשיו לנשים ואם יקח לו יעקב אשה מבנות כנען למה לי חיים: ויקרא יצחק את יעקב בנו ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו: לא תקח לך אשה מכל בנות כנען קום לך פדנה ארם אל בית אבי אמך בית בתואל וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך: ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והית לקהל עמים ויתן לך את ברכות אברהם אבי לך ולזרעך אחריך לרשתך את ארץ מגוריך וכל הארץ אשר נתן ה׳ לאברהם לך בני בשלום: וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב: ויהי אחרי אשר קם יעקב ללכת פדנה ארם ותתעצב רוח רבקה אחרי לכת בנה ותבך: ויאמר יצחק אל רבקה אחותי אל תבכי אודות יעקב בני כי בשלום ילך ובשלום ישוב: אל עליון ישמרנו מכל רע והיה עמו כי לא יעזבהו כל ימי חיו: כי ראיתי כי יצליח ה׳ את דרכיו בכל אשר ילך עד שובו אלינו בשלום וראינהו בשלום: אל תיראי בעבורו אחותי כי ישרה דרכו ואיש תמים ונאמן הוא ולא יאבד אל תבכי: וינחם יצחק את רבקה על אודות יעקב בנה ויברכהו:

 

ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה בשנת אחת בשבוע השני ביובל הארבעים וארבעה ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע הזה ויבא אל המקום בערב ויסור מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא וישן שם כי בא השמש: ויקח מאבני המקום ההוא וישימנה תחת העץ ההוא וישן והוא לבדו: ויחלום בלילה ההוא חלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי ה׳ עולים ויורדים בו והנה ניצב ה׳ עליו: ויאמר ה׳ אל יעקב אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך אחריך: והיה זרעך כחול הים ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ויתברכו בך כל ארצות הגויים ובזרעך: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל הארץ הזו בשלום כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את כל אשר דברתי לך: וישן יעקב את שנתו ויאמר אכן בית ה׳ המקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר נורא המקום הזה אין זאת כי בית אלהים הוא וזה שער השמים: וישכם יעקב בבוקר ויקח אבן מראשותיו ויקימנה מצבה לאות במקום ההוא ויצוק שמן על ראשה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ולראשונה שמה לוז כשם הארץ:


וידר יעקב נדר לה׳ לאמר אם יהיה ה׳ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך בו ונתן ה׳ לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בית אבי בשלום והיה ה׳ לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי במקום הזה לאות תהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי אעשרנו לך אלהי:
 


כח


וישא רגליו וילך ארץ הקדם אל לבן אחי רבקה אמו ויהי אתו ויעבוד אותו ברחל בתו שבוע אחד: ובשנה הראשונה בשבוע השלישי אמר אליו הבה את אשתי אשר בה עבדתיך שבע שנים ויאמר לבן ליעקב אני אתן לך את אשתך: ויעש לבן משתה ויקח את לאה בתו הגדולה ויתנה ליעקב לאשה ויתן לה את זלפה שפחתו לשפחה ויעקב לא ידע כי חשב רחל היא: ויבא אליה והנה היא לאה ויחר אף יעקב בלבן ויאמר אליו למה עשית כזאת הלא ברחל עבדתיך ולא בלאה למה רימיתני קח את בתך ואלך כי הרעות אשר עשית לי: כי אהב יעקב את רחל מלאה כי עיני לאה רכות ורק מראה נאה מאד ועיני רחל יפות ותהי יפת מראה ותאר מאד: ויאמר לבן אל יעקב לא יעשה כן בארצנו לתת הצעירה לפני הבכירה ולא ישר לעשות כן: וכן הוקם וכתוב בלחות השמים כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמימה ואין איש אשר יעשה ויצדק כי רע המעשה הזה לפני ה׳: ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הדבר הזה ואל ישאו ואל יתנו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה כי רע מאד הוא: ויאמר לבן אל יעקב יעברו שבעת ימי המשתה אשר לזאת ואתן לך את רחל ועבדת לי עוד שבע שנים ורעית את צאני כאשר עשית בשבוע הראשון: וביום אשר עברו שבעת ימי משתה לאה נתן לבן את רחל ליעקב למען יעבד לו שבוע שנים שנית ויתן לרחל את בלהה אחות זלפה לשפחה: ויעבד עוד שבע שנים ברחל כי לאה ניתנה לו חינם: ויפתח ה׳ את רחם לאה ותהר ותלד ליעקב בן ויקרא את שמו ראובן בארבעה עשר לחודש התשיעי בשנה הראשונה לשבוע השלישי: ורחם רחל נסגר כי ראה ה׳ כי שנואה לאה ורחל תאֵהב:

ויבא עוד יעקב אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן שני ויקרא את שמו שמעון בעשרים ואחד לחודש העשירי בשנה השלישית לשבוע הזה: ויבא יעקב עוד אל לאה ותהר ותלד לו בן שלישי ויקרא שמו לוי בראש החודש הראשון בשנת שש לשבוע ההוא: ויבא יעקב עוד אל לאה ותהר ותלד לו עוד בן רביעי ויקרא שמו יהודה בחמישה עשר לחודש השלישי בשנת אחת לשבוע הרביעי: ובכל זה קנאה רחל בלאה כי היא לא ילדה ותאמר ליעקב הבה לי בן ויאמר יעקב האני מנעתי ממך פרי בטנך האנכי עזבתיך: ויהי בראות רחל כי ילדה לאה ארבעה בנים ליעקב את ראובן ושמעון ולוי ויהודה ותאמר אליו בא אל שפחתי והרתה וילדה לי בן: ויבא אליה ותהר ותלד לו בן ותקרא שמו דן בתשעה לחודש הששי בשנת שש לשבוע השלישי: ויבא יעקב עוד שנית אל בלהה ותהר ותלד בן שני ליעקב ותקרא רחל את שמו נפתלי בחמישה לחודש השביעי בשנה השנית לשבוע הרביעי: וכראות לאה כי עמדה מלדת ותקנא היא ברחל ותתן את זלפה שפחתה ליעקב לאשה ותהר ותלד בן ותקרא שמו גד בשנים עשר לחודש השמיני בשנה השלישית בשבוע הרביעי: ויבא עוד אליה ותהר ותלד לו בן שני ותקרא לאה את שמו אשר בשני לחודש האחד עשר בשנה החמישית בשבוע הרבעי: ויבא יעקב אל לאה ותהר ותלד ליעקב ותקרא את שמו יש שכר ברביעי לחדש החמישי בשנה הרבעית לשבוע הרבעי ותתנהו לאומנת: ויבא יעקב עוד אליה ותהר ותלד תאומים בן ובת ותקרא את שמו זבולון והבת שמה דינה בשבעה לחודש השביעי בשנה הששית בשבוע ההוא הרביעי: וירחם ה׳ את רחל ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותקרא שמו יוסף באחד לחודש הרביעי בשנה השישית בשבוע ההוא הרביעי: ויהי בימי הולדת את יוסף ויאמר יעקב אל לבן תנה לי את נשי ואת בני ואלכה אל יצחק אבי ואעשה לי בית כי ביליתי שנותי אשר עבדתיך בשתי בנותיך ואלכה אל בית אבי: ויאמר לבן אל יעקב שבה עמדי בשכרך ורעה לי שנית את עדרי ולקחת שכרך: וידברו בינהם כי יתן לו שכרו כל שה מן הכבשים ומן העזים כל שה חום וטלוא ולבן אשר ילד יהיה שכרו: ותלדנה כל הצאן נקודים נקודים וטלואים ותלדנה הצאן שנית כמוהן ויהי כל הנקד ליעקב ואשר אינם נקודים ללבן: וירב מקנה יעקב מאד ויהי לו בקר וצאן ואתונות וגמלים ועבדים ושפחות: ויקנאו לבן ובניו ביעקב וישב לבן את צאנו ממנו ויבט בו לרעה: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וילך לבן לגז את צאנו כי רחוקים הם ממנו מהלך שלושה ימים:

כט 


וירא יעקב כי הלך לבן לגז את צאנו ויקרא יעקב ללאה ולרחל וידבר על ליבן ללכת עמו ארצה כנען: כי אמר להן את כל אשר ראה בחלום וכל אשר נאמר לו כי ישוב אל בית אביו ותאמרנה אליו אל כל אשר תלך אתה אתך נלך: ויברך יעקב את אלהי אביו יצחק ואלהי אברהם אבי אביו וישא את נשיו ואת בניו ויקח את כל מקנהו ויעבר את הנהר ויבא ארץ הגלעד ויסתר יעקב את אשר בלבו מלבן ולא הגיד לו: ובשנה השביעית בשבוע הרביעי שם יעקב פניו הגלעדה בחודש הראשון בעשרים ואחת בו וירדוף לבן אחריו וימצא את יעקב בהר הגלעד בחודש השלישי בשלושה עשר בו: ולא נתנו ה׳ להרע ליעקב כי נראה אליו בחלום הלילה וידבר לבן אל יעקב: ובחמישה עשר לחודש ההוא עשה יעקב משתה ללבן ולכל הבאים עמו וישבע יעקב ללבן ולבן ליעקב ביום ההוא אם יעבר אחד מהם לרעה את הר הגלעד: ויעש שם גל גדול לעדות על כן נקרא שמו גלעד כגל הזה: ואולם לראשונה קראו לארץ הגלעד ארץ רפאים כי ארץ רפאים היא ודורות רפאים ענקים עשר באמה ותשע באמה ושמונה באמה עד שבע באמה גבהם: ומושבותיהם מארץ בני עמון עד הר חרמון ובית מלכותם קרנים ועשתרות ואדרעי ומישור ומעון: וישמידם ה׳ מפני רע מעשיהם כי עושי רע היו וישבו האמורים תחתיהם רעים וחטאים ואין כיום עם אשר השלים עם כל חטאיהם ואין להם אורך ימים בארץ: וישלח יעקב את לבן וילך פדנה ארם ארץ קדם ויעקב שב ארץ הגלעד: ויעבר את היבֹּק בחדש התשיעי באחד עשר יום בו וביום ההוא בא אליו עשיו אחיו ויעשו שלום וילך מאתו ארצה שעיר וישב יעקב בסוכות: 

ובשנה אחת לשבוע החמישי ביובל הזה עבר את הירדן וישב בעבר בירדן לרעות את צאנו מארץ הגלעד עד בית שאן ועד דותן ועד עקרבים: וישלח לאביו ליצחק מכל אשר לו בגד ואוכל ובשר ומשקה חלב ושמן וגבינה ומתמרי הבקעה: ולאמו רבקה ישלח ארבע פעמים בשנה בין עתות הירחים בין החריש והקציר בין הסתיו והיורה בין החורף והאביב אל מגדל אברהם: כי יצחק שב מבאר שבע ויעל אל מגדל אברהם אביו וישב שם נפרד מעשיו בנו: כי בימי לכת יעקב פדנה ארם לקח לו עשיו אשה את מחלת בת ישמעאל ויאסוף את כל עדרי אביו ונשיו ויעל וישב בהר שעיר ויעזב את יצחק אביו בבאר שבע לבדו: ויעל יצחק מבאר שבע וישב במגדל אברהם אביו בהר חברון: ושמה ישלח יעקב כל אשר ישלח לאביו ולאמו מעת לעת כל מחסורם ויברכו את יעקב בכל לבם ובכל נפשם:

 
 
 
 

ל


ובשנת אחת לשבוע הששי עלה שלם אשר מזרחה לשכם בשלום בחודש הרבעי: ושם חטפו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וישכב עמה ויטמאה והיא נערה קטנה בת שתים עשרה שנה: וידרשנה מאת אביה ומאת אחיה כי תנתן לו לאשה ויחר אף יעקב ובניו באנשי שכם כי טמאו את דינה אחותם וידברו עמהם בערמה ובמרמה: ויבא שמעון ולוי פתאום ויעשו משפט על כל אנשי שכם ויהרגו כל זכר אשר מצאו בה ולא השאירו בה עד אחד את כולם הרגו במכאובים כי טמאו את דינה אחותם: וכן לא יעשה מעתה ועד עלם לטמא בת ישראל כי בשמים הוקם עליהם משפט להכרית בחרב את כל אנשי שכם כי עשו נבלה בישראל: ויתנם ה׳ ביד בני יעקב להכריתם בחרב ולעשות בהם שפטים לבל יהיה כזאת בישראל לטמא בתולת ישראל: ואיש כי יהיה בישראל אשר יבקש לתת בתו או אחותו לכל איש אשר מזרע הגויים מות ימות ובאבן ירגמוהו כי עשה נבלה בישראל ואת האשה ישרפו באש כי טימאה את שם אביה ונכרתה מישראל: ולא תִמָצֵא זנות וטומאה בישראל בכל דורות הארץ כי קדוש ישראל לה׳ וכל המטמא אותו מות ימות באבן ירגמוהו: כי כן הוחק ונכתב בלוחות השמים על כל זרע ישראל המטמא מות ימות ובאבן ירגמוהו: ואין לחק הזה קץ הימים ואין סליחה ואין כל כפרה כי אם יכרת האיש אשר טמא את בתו מבין כל ישראל כי מזרעו נתן למולך ויחטא לטמאו: ואתה משה צו את בני ישראל והעד בהם כי לא יתנו מבנותיהם לגויים וכי לא יקחו מבנות הגויים כי תועבה היא לפני ה׳: על כן כתבתי לך בדברי החוק כל מעשה בני שכם אשר עשו לדינה ואשר דברו בני יעקב לאמור לא ניתן את בתנו לערל כי חרפה היא לנו:

 

וחרפה היא לישראל ולנושאים ונותנים מבנות הגויים כי טומאה היא ותועבה לישראל: ולא יטהר ישראל מהטומאה הזאת וכל אשר לו אשה מבנות הגויים או אשר נתן מבנותיו לאיש מכל הגויים: כי נגע על נגע הוא וקללה על קללה וכל משפט ומוסר וקללה יבואו ואם יַעשה כדבר הזה והעלים עיניו מעושי הטומאה וממטמאי מקדש ה׳ וממחללי שם קדשו ונשפט כל העם יחדו על כל הטמאה והחילול הזה: ואין משוא פנים ולא יוקח מידו פרי ומנחה ועולה וחלב ואשה ריח ניחוח לרצותו ונשפט כל איש ואשה בישראל אשר יטמאו את מקדשו: על כן צוויתיך לאמור העד את העדות הזאת בישראל ראה את אשר היה לשכם ולבניה אשר ניתנה ביד שני בני יעקב ויהרגום במכאובים ותהי להם צדקה ותכתב להם לצדקה: ויבחר זרע לוי לכהנים וללוים לשרת לפני ה׳ כמונו בכל הימים ויבורך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל: וכן תכתב לו כעדות בלוחות השמים ברכה וצדק לפני אלהי הכל: ואנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה האדם בחייו בכל עתות השנה עד אלף דור ברכה תכתב ותבוא עליו ולדורותיו אחריו ונכתב אוהב וצדיק בלוחות השמים: וכל הדבר הזה כתבתי לך ואצווך להגיד לבני ישראל כי לא יחטאו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר הוקמה להם לעשותה ונכתבו אוהבים: ואם יעברו ועשו מכל דרכי הטומאה ונכתבו שונאים בלוחות השמים ונמחו מספר החיים ונכתבו בספר האובדים ועם הנכרתים מן הארץ: וביום הרוג בני יעקב את שכם עלה להם ספר השמימה כי עשו צדק ויושר ונקמה בחוטאים ויכתב לברכה: ויוציאו את דינה אחותם מבית שכם ויבוזו את כל אשר בשכם צאנם ובקרם וחמוריהם וכל עדריהם וכל כליהם ויביאו אל יעקב אביהם: וידבר עמהם על אודות העיר אשר הרגו כי ירא את יושבי הארץ הכנענים והפרזים: ותהי חתת אלהים על כל הערים אשר מסביב לשכם ולא קמו לרדוף אחרי בני יעקב כי פחד נפל עליהם:

 


לא


ויהי בראש החודש וידבר יעקב אל כל אנשי ביתו לאמור הטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל במקום אשר נדרתי נדר בברחי מפני עשיו אחי כי היה ה׳ עמדי וישיבני אל הארץ הזאת בשלום והסירו את אלהי הנכר אשר לכם: ויקרעו את אלהי הנכר ואשר באזניהם ועל צוואריהם והאלילים אשר גנבה רחל מבית לבן אביה ותתן את הכל ליעקב וישרפם ויתצם ויטמנם תחת האלה אשר בארץ שכם: ויעל בראש החודש השביעי בית אל ויבן מזבח במקום אשר לן שם ויקם שם מצבה וישלח אל יצחק אביו לבוא אליו אל זבחו ולרבקה אמו: ויאמר יצחק יבוא בני יעקב ואראנו בטרם אמות: 

וילך יעקב אל בית אברהם אל יצחק אביו ואל רבקה אמו ושנים מבניו לקח אתו לוי ויהודה ויבוא אל יצחק אביו ואל אמו רבקה: ותצא רבקה מן המגדל אל שער המגדל לנשק ליעקב ולחבקו כי חיה רוחה בשמעה הנה יעקב בנך בא ותשק לו: ותרא את שני בניו ותכירם ותאמר אליו אלה הם בניך בני ותחבקם ותשק להם ותברכם לאמור בכם יכבד זרע אברהם ואתם תהיו לברכה בארץ: ויבא יעקב אל יצחק אביו אל חדרו אשר בו ישכב ושני בניו עמו וישתחו ויקח את ידי אביו וישק לו ויתלה יצחק על צוארי יעקב בנו ויבךּ על צואריו: ויחלוף הצל מעיני יצחק וירא את שני בני יעקב לוי ויהודה ויאמר הבניך הם אלה בנִי כי ידמו לך: ויאמר לו כי בניו הם ובאמת ראית כי בני הם: ויקרבו אליו ויפן וינשקם ויחבקם כלם יחד וירד רוח הנבואה בפיו ויקח את לוי ביד ימינו ואת יהודה בשמאלו: ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברך ה׳ אלהי הכל אדנֵי כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים: ויתן ה׳ לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב אותך וזרעך אליו מכל הבשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים: והיו נשיאים ושופטים וכהנים מכל זרע בני יעקב אשר דברי ה׳ בצדק ידברו וכל משפטיו בצדק ישפטו והגידו דרכיו ליעקב והראוּם לישראל ברכת ה׳ תושם בפיהם לברך כל זרע יקיר: לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך תלווה לה׳ תהיה ואוהב לכל בני יעקב שולחנו לך יהיה ואתה ובניך תאכלו עליו ובכל הדורות יהי שלחנך מלא ולא יחסר לך מאכלך לכל העולמים: וכל שונאיך לפניך יפלו וכל צריך יכרתו ויאבדו ומברכיך ברוכים הם וכל עם מארריך ארורים יהיו:
 
וליהודה אמר יתן לך ה׳ כח ועצמה לדרוך על כל משנאיך נשיא תהיה אתה ואחד מבניך לבני יעקב שמך ושם בניך ילך ויעבור בכל הארץ והמדינה ויראו עמים מפניך וירעדו כל הגויים וכל העמים יחרדו: בך תהיה עזרת יעקב ובך תמצא ישועת ישראל: ובשבתך על כסא הכבוד תגדל צדקתך וגדול יהיה השלום לכל זרע בניך מברכך ברוך וכל משנאיך ולוחציך ומקלליך יכרתו ויאבדו מן הארץ והיו ארורים: ויפן ושק לו שנית ויחבקהו וישמח מאד כי ראה את בני יעקב בנו בצדק: ויצאו מבין רגליו ויפל וישתחו לו ויברכם וילן שם אצל יצחק אביו בלילה ההוא ויאכלו וישתו בשמחה: ויישֵן את שני בני יעקב אחד מימינו ואחד משמאלו ותחשב לו צדקה: ויספר יעקב הכל לאביו בלילה את אשר עשה ה׳ עמו חסד גדול ואשר הצליח את כל דרכיו ויצילהו מכל רע: ויברך יצחק את אלהי אביו אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבן עבדו יצחק:

ויהי בבקר ויספר יעקב ליצחק אביו את דבר הנדר אשר נדר לה׳ והמראה אשר ראה ואשר בנה מזבח והכל נכון לקרבן להקריב לפני ה׳ כאשר נדר וכי בא לשאתו על החמור: ויאמר יצחק אל יעקב בנו לא אוכל לבוא עמך כי זקנתי וכבדה בעבורי הדרך לך בני בשלום כי בן חמש וששים ומאה שנה אנכי היום ולא אוכל לנסוע הושב את אמך ותלך אתך: ואנכי ידעתי בני כי בעבורי באת והיום הזה יהיה ברוך אשר בו ראיתני חי וראיתיך אני בני: הצלח ועשה את נדרך אשר נדרת ואל תאחר את נדרך ומצא חן בעיני עושה כל אשר לו נדרת נדר: ויאמר אל רבקה לכי עם יעקב בנך ותלך רבקה עם יעקב ועמה דבורה ויבואו בית אל: ויזכר יעקב את הברכה אשר ברכו אביו ושני בניו לוי ויהודה וישמח ויברך את אלהי אבותיו אברהם ויצחק: ויאמר עתה ידעתי כי תקוות עולם לי ולבני לפני אלהֵי כל וככה הוחק על אודות שניהם ויכתב להם כעדות עולם בלוחות השמים אשר ברכם יצחק:
 


לב


וילן בלילה ההוא בבית אל ויחלום לוי והנה מינוהו ויושיבוהו לכהן לאל עליון אותו ואת בניו לעולם ויקץ משנתו ויברך את ה׳: וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש השביעי ויעשר את כל מה שבא עמו מאדם עד בהמה ומן הזהב עד כל הכלים והבגדים ויעשר מכל: ויהי בימים ההם ותהר רחל את בנימין בנה ויספור יעקב את בניו ממנו ומעלה ויפול לוי בגורל ה׳ וילבישהו אביו בגדי כהונה וימלא את ידיו: ובחמישה עשר לחודש הזה העלה על המזבח פרים בני בקר ארבעה עשר ואילים עשרים ושמונה וצאן ארבעים ותשעה כבשים וששים טלאים וגדיי עזים עשרים ותשעה עולה על המזבח לקרבן אשה ריח ניחוח לה׳ אלהים: זה קרבן נדרו אשר נדר לעשר ומנחתם ונסכיהם: ויהי כאשר אכלה האש ויקטר קטורת על האש עליהם ולקרבן תודה פרים שנים ואילים ארבעה כבשים עשרה ושעירים ארבעה וכבשים בני שנה שנים וגדיי עזים שנים ככה יעשה כל בוקר שבעת ימים: ויאכלו שם הוא וכל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים ויברכו ויהללו את ה׳ אשר הצילו מכל תלאותיו ואשר הקים לו את נדרו: ויעשר את כל הבהמה הטהורה ויעש עולה ואת הבהמה הטמאה נתן ללוי בנו ויתן לו את נפשות האדם: ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביהו מעשרת אחיו ויהי שם לכהן ויתן לו יעקב את נדרו ויעשר כן מעשר שנית לה׳ ויקדשהו ויהי קדש לו: ועל כן צווה בלחות השמים לחוק לעשר מעשר שני לאכל לפני ה׳ במקום אשר יבחר לשכן שמו שם שנה בשנה ואין לחוק הזה קץ הימים עד עולם: והמצווה הזאת כתובה לעשותה שנה בשנה לאכל מעשר שני לפני ה׳ במקום אשר יבחר ולא ישאירו ממנו משנה לשנה הבאה: כי בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה והגפן עד ימי הגפן והזית עד ימי הזית זמנו: וכה יאכלוהו יחד בבית הקודש ולא יעשוהו ישן והנותר ממנו תבל יהיה ובאש ישרף כי טמא הוא: וכל מעשר בקר וצאן קודש לה׳ ולכהניו יהיה אשר יאכלהו לפניו שנה בשנה כי כן צווה ונחרתו דברי המעשר בלחות השמים: 

ובלילה השני בעשרים ושנים לימי החדש אמר יעקב לבנות את המקום ולהקיפו גן ולקדשו ולעשותו קדוש לעולם לו ולבניו אחריו: וירא אליו ה׳ בלילה ויברכהו ויאמר לא יקרא שמך עוד יעקב לבדו כי אם ישראל יהיה שמך: ויאמר אליו שנית אני ה׳ אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ והפריתיך והרביתיך במאד מאד ומלכים ממך יהיו וירדו בכל מדרך כף רגל אדם: ויכל לדבר עמו ויעל מעליו: 

וירא במראות הלילה והנה מלאך יורד מן השמים ושבעה לוחות בידיו ויתן ליעקב ויקרא את הכתוב בהם אשר יהיה לו ולבניו בכל העולמים: ויראהו את הכתוב בלוחות ויאמר לו אל תבנה את המקום הזה ואל תעשהו מקדש לעולם ואל תשב פה כי לא לך המקום הזה: לך אל בית אברהם אביך ושב שם אצל יצחק אביך עד יום מות אביך כי במצרים תמות בשלום ובארץ הזו תקבר בכבוד בקברות אבותיך עם אברהם ויצחק: אל תירא כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל ואתה כתוב הכל כאשר ראית וקראת: ויאמר יעקב ואיך אזכור את כל אשר קראתי וראיתי ויאמר לו אני אזכירך הכל: ויעל מאתו ויקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה ויכתוב את כל הדברים אשר קרא ואשר ראה: ויעש שם עוד יום אחד ויקרב בו ככל אשר הקריב בימים הראשונים ויקרא שמו עצרת כי נוסף היום ההוא לראשונים להם קרא חג: וככה כתוב הוא בלחות השמים על כן נגלה לו לעשות ולהוסיף אותו לחג על שבעת הימים: ויקרא שמו עצרת כי יעלו אותו על עדות הימים ובחג ובמספר ימי השנה: ובליל העשרים ושלשה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה ויקברוה מתחת לעיר תחת אלון הנחל ויקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה והאלון אלון אבל דבורה: ותלך רבקה ותשוב לביתה וישלח יעקב בידה אל יצחק אביו אילים וצאן ושעירים לעשות מטעמים לאביו כאשר אהב: והוא הלך אחרי אמו עד כברת ארץ וישב שמה: ותלד רחל בלילה בן ותקרא שמו בן עניי כי הקשתה בלדתה ואביו קרא שמו בנימין באחד עשר לחודש השמיני בשנת אחת לשבוע הששי ליובל ההוא: ותמת שם רחל ותקבר בארץ אפרתה היא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קבר רחל בדרך על קברה:


 
לג


וילך יעקב וישב בארץ הנגב במגדל עדר וילך אל יצחק אביו הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי: וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פלגש אביו רוחצת במים בסתר ויאהבהַ: ויתחבא בלילה ויבא אל בית בלהה לילה וימצאה שוכבת במיטה לבדה והיא ישנה בביתה: וישכב עמה ותקץ והנה ראובן איתה על משכבה ויגל כנפה ותתפשהו ותצעק ותכר כי ראובן הוא ותבוש מפניו ותנח ידה ממנו ויברח: ותתעצב על הדבר הזה מאד ולא הגידה לאיש ויהי כבוא יעקב ויבקשה ותאמר לו לא טהורה אני לך כי נטמאתי לך כי טמא אותי ראובן וישכב עמי בלילה ואני ישנה ולא ידעתי עד כי גילה כנפי וישכב עמי: ויחר אף יעקב בראובן מאד על שכבו עם בלהה כי גלה את כסות אביו: ולא קרב יעקב אליה כי טמאה ראובן וכל אדם כי יגלה כסות אביו רעים מעשיו מאד ותבל הוא לפני ה׳: על כן כתוב וחקוק בלוחות השמים כי לא ישכב איש עם אשת אביו וכי לא יגלה את כסות אביו כי טמא הוא מות ימותו יחדיו האיש אשר ישכב את אשת אביו והאשה כי טומאה עשו בארץ: ולא יהיה טמא לפני אלהינו בעם אשר בחר לו לנחלה: ועוד כתוב ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה ערות אביו ויאמרו כל קדושי ה׳ אמן ואמן: 

ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את הדברים האלה כי משפט מוות לו וטמא הוא ואין כפרה לכפר על האדם אשר עשה הרע הזה כי אם להמיתו ולהרגו ולרגמו באבנים ולהכריתו מבין עם אלהינו: כי לא יחיה יום אחד בארץ כל איש אשר יעשה זאת בישראל כי נתעב וטמא הוא: ואל יאמרו לראובן היו חיים וכפרה בשכבו עם פילגש אביו ובעלה יעקב אביו חי: כי עוד לא נגלו המשפט והחוק כתֻמָם לכל כי אך בימיך היה לחק עולם לדורות עולם: ואין לחוק הזה חליפת הימים ואין כפרה לו כי אם יכרתו שניהם יחד מתוך העם ביום אשר בו עשו את הדבר יומתו: ואתה משה כתוב לישראל ולא יעשו כדבר הזה ולא ישחיתו לחטוא חטא מוות כי ה׳ אלהינו שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד: ואמרת להם את דברי הברית האלה למען ישמעו לשמור ולהשמר ולסור מהם ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ כי טמאה ותועבה ותבל וגעל לפני אלהינו כל עושה אלה בארץ: ואין חטא גדול מהזנות אשר יזנו בארץ כי עם קדוש ישראל לה׳ ועם סגולה לאלהיו ועם כהנים וממלכת סגֻלה ונחלתו הוא ולא תיראה טמאה כזו בתוך העם הקדוש: 

ובשנה השלישית בשבוע הששי הלך יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם בקרבת יצחק אביו ואמו רבקה: ואלה שמות בני יעקב ראובן בכורו ושמעון ולוי ויהודה ויש שכר וזבולון בני לאה ובני רחל יוסף ובנימין ובני בלהה דן ונפתלי ובני זלפה גד ואשר ודינה בת לאה בת יחידה ליעקב: וילכו וישתחוו ליצחק ולרבקה ויהי בראותם אותם ויברכו את יעקב וכל בניו וישמח יצחק מאד כי ראה את בני יעקב בנו הצעיר ויברך אותם:

לד


ובשנה הששית לשבוע הזה ליובל הארבעים וארבעה ההוא שלח יעקב את בניו לרעות את צאנו ונעריו עמהם אל מדבר שכם: ויזעקו עליהם שבעת מלכי האמורי להרגם מן המארב תחת העצים לבוז את מקניהם ונשיהם: ויעקב ולוי ויהודה ויוסף היו בבית אשר בו יצחק אביהם כי עצבהו רוחו ולא יכלו לעזבו ובנימין הוא הקטן לכן ישב אצל אביו: ויבאו מלכי תפוח ומלכי מרשה ומלכי סרטן ומלכי שלה ומלכי געש ומלך בית חורון ומלך מענֵי שכיר וכל היושבים בהר ההוא אשר ישבו בחורשת ארץ כנען: ויגידו ליעקב כי הנה מלכי האמורי סבבו את בניו ויבוזו את מקניהם: ויקם מביתו הוא ושלשת בניו וכל עבדי אביו ועבדיו ויצאו עליהם כששת אלפים איש שולף חרב: ויכום במדבר שכם וירדפו אחרי הבורחים ויכום לפי חרב ויהרגו את מרשה ואת תפוח ואת שרגן ואת שלה ואת מעני שכיר ואת געש: ויאסוף את מקנהו ויגבר עליהם וישם מס עליהם החומש מפרי ארצם ויבן את ארבל ואת תמנת חרס: וישב בשלום ויעש עמהם שלום ויהיו לו עבדים עד יום רדתו הוא ובניו מצרימה:

ובשנה השביעית לשבוע הזה שלח את יוסף לדעת את שלום אחיו מביתו שכמה וימצאם בארץ דותן: ויתנכלו אליו ויעשו לו בערמה להמיתו וישובו וימכרהו לסוחרים ישמעאלים ויורידהו מצרימה וימכרֻהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים: ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם ויהי זה בעשירי לחודש השביעי: ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עמו כל היום: ויקמו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו: ותשמע בלהה ביום ההוא כי אבד יוסף ובהתאבלה עליו מתה והיא יושבת בכפר טוב ודינה בתו מתה אחרי אבד יוסף ויבאו על ישראל שלשת מקרי האבל האלה בחדש אחד: ויקברו את בלהה ממול קבר רחל ואת דינה בתו קברו שם: ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני: על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו: ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה: 

ואחרי אבד יוסף לקחו להם בני יעקב נשים שם אשת ראובן עדה ושם אשת שמעון אדיבה הכנענית ושם אשת לוי מלכה מבנות ארם מזרע בני תרח ושם אשת יהודה בת שוע הכנענית ושם אשת יששכר חיזקה ושם אשת זבלון נעמה ושם אשת דן עגלה ושם אשת נפתלי רושה הארמית ושם אשת גד מעכה ושם אשת אשר יונה ושם אשת יוסף אסנת המצרית ושם אשת בנימין יסכה: וישב שמעון ויקח אשה שנית מארם כאחיו:
 


לה


ובשנה אחת לשבוע הראשון ביובל הארבעים וחמישה קראה רבקה ליעקב בנה ותצווהו על אביו ועל אחיו לכבדם כל ימי חיי יעקב: ויאמר יעקב אעשה ככל אשר צויתני כי לכבוד ולגדולה לי הדבר הזה וצדקה לי לפני ה׳ לכבדם: ואת אמי תדעי מיום הולדי עד היום הזה כל מעשי וכל אשר בלבי כי כל ימי חשבתי טובה על כל איש: ואיך לא אעשה את הדבר הזה אשר צויתיני לכבד את אבי ואת אחי: אמרי לי אמי מה עָוֵל ראית בי ואני אסור ממנו והיה לי חסד: ותאמר אליו בני כל ימי לא ראיתי בך דבר עוולה כי אם הישר ורק אמת ואגיד לך בני אני בשנה הזאת אמות ולא אוציא את השנה הזו בחיים כי ראיתי בחלומי את יום מותי כי לא אחיה למעלה ממאה וחמישים וחמש שנה והנה כליתי כל ימי חיי אשר עלי לחיות: ויצחק יעקב לדברי אמו כי אמרה אמו אשר תמות והיא יושבת למולו וכחה כח כי תבוא ותצא ולא נלאתה מכחה ושיניה חזקות ותראֵה וכל חלי לא נגע בה כל ימי חייה: ויאמר אליה יעקב אשרי אמי בקרֹב ימי לימי חייך והיה ככה כחי בי ככחך ולא תמותי כי חינם תדברי אתי על מותך:
 
ותבוא אל יצחק ותאמר לו שאלה אחת אשאל ממך השְבַּע את עשיו כי לא יפשע ביעקב ולא ירדפנו בשנאה כי אתה ידעת את יצר לב עשיו כי רע הוא מנעוריו ואין טוב בו כי יבקש להמיתו אחרי מותך: ואתה ידעת את כל אשר עשה כל הימים למיום לכת יעקב אחיו חרנה עד היום הזה כי בכל לבו עזבנו ויעש הרע אתנו עדריך לקח לו ויולך את כל מקנך מפניך: וכאשר בקשנוהו ונשאלהו על אשר לנו ויעש כאדם המרחם עלינו: ולבו מר עליך כי ברכת את יעקב בנך התמים והישר כי אין בו רע כי אם טוב ומיום בואו מחרן עד היום הזה לא גרע ממנו מאומה כי הכל יביא לנו בזמנו ושמח בכל לבו בקחתנו מידו ויברכנו ולא יפרד ממנו מיום בואו מחרן עד היום הזה והוא יושב עמנו תמיד ויכבדנו: ויאמר לה יצחק אני ידעתי וראיתי את מעשי יעקב אשר אתנו כי בכל לבו יכבדנו ואֹהב את עשיו בראשונה מיעקב מיום הולדו ועתה אהבתי את יעקב מעשיו כי הרבה להרע מעשיו ואין בו צדק כי כל דרכו חמס ורשע סביבותיו: ועתה יפעם לבי על כל מעשיו ולא ינצל הוא וזרעו כי הם יעברו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים כי עזב את אלהי אברהם וילך אחרי נשיו אחרי הטמאה ואחרי שגגתן הוא ובניו: ואת אמרת לי כי אשביעהו כי לא יהרג את יעקב אם ישבע לא יקים את שבועתו ולא יעשה טוב כי אם רע: ועל בקשו להרוג את יעקב אחיו לא יצלח כי ביד יעקב ינתן ולא ימלט ובידו ירד: ואת אל תיראי על דבר יעקב כי שומר יעקב גדול הוא ועצום ונכבד ומהולל משומר עשיו: 

ותשלח רבקה ותקרא לעשיו ויבוא אליה ותאמר לו שאלה יש לי בני לשאול ממך ואמור כי תעשה את אשר אומר לך בני: ויאמר לה אני אעשה כל אשר תאמרי לי ולא אמנע מאומה משאלתך: ותאמר אליו אשאל ממך כי ביום מותי תביאני ותקברני אצל שרה אם אביך וכי אתה ויעקב אחיך תאהבו איש את רעהו ולא יבקש איש לאחיו רעה כי יאהבהו למען תגדלו בני ונכבדתם בתוך הארץ ולא ישמח עליכם זר והיתם ברכה ולרחמים בעיני כל אוהביכם: ויאמר אעשה ככל אשר אמרת לי וקברתיך ביום מותך אצל שרה אם אבי כאשר ביקשת כי יהיו עצמותיה קרובות לעצמותיך: ואת יעקב אחי אוהב מכל בשר ואין לי אח בכל הארץ כי אם הוא לבדו ולא גדולה היא לי זאת אם אוהבהו כי אחי הוא ויחדיו נזרענו בבטנך ויחדו יצאנו מרחמך ואם לא אוהב את אחי את מי אוהב? וגם אני אבקשך כי תעידי ביעקב בעבורי ובעבור בָני כי ידעתי כי מלוך ימלוך עלי ועל כל בני כי ביום אשר ברכו אבי שם אותו מעל ואותי שם מתחת: ואני נשבעתי לך כי אוהבהו ולא אבקש רעתו כל ימי חיי כי אם רק טובה וישבע לה על כל הדבר הזה:

ותקרא ליעקב לעיני עשיו ותצוהו כדבר אשר דברה עם עשיו: ויאמר אעשה רצונך והאמיני לי כי לא יצא רע ממני ומבני על עשיו אחי ולא אהיה הראשון להרע כי אם אהבתי תקדמהו: ויאכלו וישתו היא ובניה בלילה ההוא ותמת בת שלשה יובלים ושבוע אחד ושנה אחת בלילה ההוא ויקברוה שני בניה עשיו ויעקב במערת המכפלה בקרבת שרה אם אביהם:


 
לו


ובשנה הששית לשבוע הזה קרא יצחק לשני בניו עשיו ויעקב ויבאו אליו ויאמר להם בני הנני הולך בדרך אבותי אל בית העולם אשר שם אבותי: וקברוּני בקרבת אברהם אבי במערת המכפלה בשדה עפרון החתי אשר קנה אברהם לאחוזת קבר שמה תקברוני: וזאת אצווכם בני כי תעשו הצדק והישר בארץ למען יביא ה׳ עליכם את כל דברו לעשות לאברהם ולזרעו: ואהבתם בני את אחיכם בינכם כאיש אשר יאהב את נפשו וכבקש איש לאחיו להיטיב לו ולעשות יחד בארץ ואהבו זה את זה כנפשכם: ועל דבר האלילים אצוכם ואעידה בכם כי תתעבו אותם ושברתם ושנאתם ולא תאהבום כי מלאי שגגה הם לעובדיהם ולמשתחווים להם: וזכרתם בני את ה׳ אלהי אברהם אביכם וכבדוהו ועבדוהו בצדק למען ירבכם בשמחה והפרה זרעכם כככבי השמים לרב ונטעכם בארץ מטע צדק אשר לא ישרש לכל דורות העולם: ועתה אשביעכם בשבועה גדולה אשר אין שבועה אשר תגדל ממנה בשם המהולל והנכבד והגדול אשר עשה את השמים ואת הארץ והכל יחד כי תיראוהו ותעבדוהו: ואהבו כל אחד את אחיו ברחמים ובצדק ולא ידרוש איש רע לאחיו מעתה ועד עולם כל ימי חייכם למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו: וכי ידרש איש מכם רע לאחיו דעו כי מעתה כל אשר יבקש רעה לאחיו בידו יפל ונכרת מארץ החיים וזרעו יאבד מתחת השמים: וביום הקללה והמבוכה ובאש הבוערת והאוכלת כאשר שרף את סדום ככה ישרוף את ארצו ואת עירו ואת כל אשר לו ונמחה מספר עדות בני אדם ולא יבוא בספר החיים כי יאבד ועבר לקללת עולם כי לכל הימים יהיה דינם כי תתחדש בשנאה ובקללה ובקצף ובצער ובחמה ובמכה ובחלי עולם: אני אדבר ואעידה בכם בני במשפט אשר יבוא על האשם אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו ויבקש לעשות עול לאחיו:

ויחלק את כל מקנהו בין שניהם ביום ההוא ויתן לבכור את החלק הגדול המגדל וכל סביבותיו וכל אשר קנה אברהם בבאר שבע: ויאמר את החלק הזה אגדיל לבכור ויאמר עשיו מכרתי ואתן לו את בכורתי ליעקב ליעקב ינתן ולא אדבר דבר בזה כי לו היא: ויאמר יצחק תנוח עליכם ברכתי בני ועל זרעכם ביום הזה כי לא נעצב לבי בדברי הבכורה כי לא יעשה בעבורה רע: וברך אל עליון את האיש אשר יעשה צדק אותו וזרעו עד עולם: ויכל לצוותם ולברכם ויאכלו וישתו לפניו וישמח כי דעה אחת בינהם ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא וישנו: וישן יצחק במטתו ביום ההוא וישמח וישן שנת עולמים וימת בן מאה ושמונים שנה עשרים וחמישה שבועות וחמש שנים ויקברהו שני בניו עשיו ויעקב: וילך עשיו לארץ אדום אל הר שעיר וישב שם: ויעקב ישב בהרי חברון במגדל אשר בארץ מגורי אברהם אביו ויעבוד את ה׳ בכל לבו במצוותיו הנגלות אשר חלק בימי הולדתו:

ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ביובל הארבעים וחמשה ויקברנה במערת המכפלה אצל רבקה אמו משמאל לקבר שרה אם אביו: ויבאו כל בניה ובניו לבכות ללאה אשתו עמו ולנחמו עליה כי התאבל עליה: כי אהֵבהּ מאד מיום מות רחל אחותה כי תמימה וישרה היתה בכל דרכיה ותכבד את יעקב ובכל הימים אשר הייתה עמו לא שמע מפיה דבר קשה כי עדנה וישר ושלום וכבוד היו בה: ויזכר את כל מעשיה אשר עשתה בחייה ויתאבל עליה מאד בכל לבו ובכל נפשו:


 
לז


ויהי ביום מות יצחק אבי יעקב ועשיו וישמעו בני עשיו כי נתן יצחק את הבכורה ליעקב בנו הקטן ויקצפו מאד: ויריבו באביהם לאמר הלא אתה הבכור ויעקב הצעיר ולמה זה נתן אביך את הבכורה ליעקב ואותך עזב? ויאמר אליהם כי מכרתי את בכרתי ליעקב במעט נזיד עדשים וביום אשר שלחני אבי לצוד ולהביא לו לבעבור יאכל ויברכני בא במרמה ויבא לאבי מטעמים ומשקה ויברכו אבי ואותי שם תחת ידו: ועתה השביעָנו אבי אותי ואותו כי לא נדרוש איש רעת אחיו וכי נחיה באהבה ובשלום איש עם אחיו ולא נשחית דרכנו: ויאמרו אליו לא נשמע אליך לעשות עמו שלום כי כחנו עצום מכוחו ואנחנו עצומים ממנו נצא עליו ונהרגהו ונאביד את בניו ואם לא תלך עמנו נשטמך: עתה שמענו ונשלח בארם ובפלשתים ובמואב ובעמון ונבחר לנו אנשים בחירים הבוערים לקרב ונצא עליו ונלחמנו בו ונשמידו מן הארץ בטרם יכה שרש ועצמה: ויאמר אליהם אביהם אל תלכו ואל תעשו מלחמה בו לבל תפלו לפניו: ויאמרו אליו זה הוא אשר עשית מנעוריך עד היום הזה ותבא צוארך בעולו לא נשמע לדבר הזה: וישלחו אל ארם ולאדורם רֵע אביהם וישכרו מהם אלף בני חיל בחורי מלחמה: ויבואו אליהם ממואב ומבני עמון אשר שכרו אלף בחורים ומפלשתים אלף בחורי מלחמה ומאדום ומן החורים אלף בחורי מלחמה ומן החתים אנשים אמיצים בני חיל: ויאמרו אל אביהם צא נהלם ואם לא והרגנוך: וימלא קצף וחמה בעת ראותו את בניו והם מאלצים אותו כי ילך לפניהם וינהלם על יעקב אחיו: ואחר זכר את כל הרעה הטמונה בלבו על יעקב אחיו ולא זכר את שבועתו אשר נשבע לאביו ולאמו אם ידרוש כל ימי חיו רעה ליעקב אחיו: 

ובכל זה לא ידע יעקב כי באים הם עליו למלחמה והוא מתאבל על לאה אשתו עד כי קרבו מאד אל המגדל בארבעת אלפים אנשי חיל בחורי מלחמה: וישלחו אליו אנשי חברון לאמר הנה אחיך בא עליך להלחם בך בארבעת אלפים איש חגורי חרב ונושאי מגינים וכלי מלחמה כי אהבו את יעקב מעשיו כי יעקב איש נדיב ורחום מעשיו ויגידו לו: ולא האמין יעקב עד כי קרבו מאד אל המגדל: ויסגור את שערי המגדל ויעמד בפתחיו וידבר עם אחיו עשיו ויאמר תנחומים טובים נחמתני הבאתַ אלי בגלל אשתי אשר מתה הזאת היא השבועה אשר נשבעת לאביך ולאמך פעמיים לפני מותם חטאת לשבועה וחרצת משפטך בעבור אשר נשבעת לאביך: 


אז ישא עשיו את קולו ויאמר אליו אין לבני האדם ולחיית הארץ שבועת אמת ואשר נשבעו שבועתם עד עולם בבוקר ידרשו זה לזה רעה ולהרוג איש את שונאו וצרו: ותשנאני אותי ואת בני עד עולם ואין לעשות עמך אחוה: שמע דברי אלה אשר אומר אליך אם יהפוך חזיר עורו ושערותיו כצמר ירכו אם יצמיח בראשו קרנים כקרני איל וצאן אז אעשה עמך אחוה: ואם יפרדו יונקים משדי אמם אהיה לך אח ואם יעשו הזאבים שלום עם השיות לבלתי אכלם ולבלתי הציק להם ואם יהיה לבם להיטיב אז יהיה בלבי עליך שלום: ואריה כי יתרע עם השור ואם יצמד אתו בעול אחד וחרש עמו אז אעשה עמך שלום: וכי ילבין העורב כחסידה אז אדע כי אהבתיך ועשיתי עמך שלום: הכרת תכרת אתה ונכרתו בניך ולא יהיה שלום: ויָרא יעקב כי רע לבו של עשיו עליו ובכל נפשו יבקש להמיתו וכי בא ויקפץ כחזיר מיער הבא אל הרמח הדוקר אותו ולא יסוג ממנו: אז אמר לאנשיו ולעבדיו להתנפל עליו ועל כל אשר אתו:
 


לח


ואחר דבר יהודה אל יעקב אביו לאמר דרוך קשתך ושלח חצך והפל את השונא והמת את הצר והתחזק כי לא נמית את אחיך כי כמוך הוא לכבוד אצלנו: וימהר יעקב וידרך קשתו וישלח חצו ויפל את עשיו אחיו ויהרגהו: וישלח עוד חצו ויך את אדורם הארמי בחזה שמאלו וימיתהו: ואחר יצאו בני יעקב הם ועבדיהם ויתחלקו לארבע פנות המגדל: ראשונה יצא יהודה ונפתלי וגד עמו וחמישים נערים עמם פני נגבה למגדל ויכו את כל אשר מצאו לפניהם ולא נמלט מהם עד אחד: ולוי ודן אשר יצאו פני מזרחה למגדל וחמישים נערים אתם ויכו את גבורי מואב ועמון: ויצאו ראובן ויששכר וזבולון פני צפונה למגדל וחמישיהם נערים אתם ויכו את אנשי המלחמה אשר לפלשתים: ויצאו שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן פני מערב למגדל וחמישיהם עמם ויכו מאדום ומהחורים ארבע מאות איש אמיצים אנשי מלחמה: ושש מאות איש נסו וארבעת בני עשיו נסו עמהם ויעזבו את אביהם הרוג כאשר נפל על הגבעה אשר באדורם: וירדפו בני יעקב אחריהם עד הר שעיר ויעקב קבר את אחיו בגבעה אשר באדורם וישב אל ביתו: וילחצו בני יעקב את בני עשיו בהר שעיר ויכניעו ערפם להיות עבדים לבני יעקב: וישלחו אל אביהם לדעת היעשו שלום עמהם אם ימיתום: וישלח יעקב אל בניו כי יעשו שלום עמהם וישימו את עול העבדות עליהם ויעלו מס ליעקב ולבניו כל הימים: ויהי הם משלמים מס ליעקב ולא נחלצו בני עשיו מעל העבדות אשר שמו עליהם שנים עשר בני יעקב עד יום רדת יעקב מצרימה: 

ואלה המלכים אשר מלכו לאדם לפני מלך מלך על ישראל עד היום הזה בארץ אדום: וימלוך בלק בן בעור ושם עירו דנהבה: וימת בלק וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה: וימת יובב וימלך תחתיו חושם אשר מהר תימן: וימת חושם וימלוך תחתיו הדד בן בדד אשר הכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית: וימת הדד וימלך תחתיו שלמן מן עמלק אשר ממשרקה: וימת שלמן וימלך תחתיו שאול אשר מרחובות הנהר: וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור: וימת בעל חנן וימלך תחתיו הדד ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב: אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום:
 
לט


וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה ויורידהו מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים: וישם את יוסף על כל ביתו ותהי ברכת ה׳ בבית המצרי בגלל יוסף וכל אשר עשה הצליח ה׳ בידו: ויעזב המצרי את כל אשר לו ליוסף כי ראה כי ה׳ עמו וכל אשר יעשה יצליח ה׳: ויוסף יפה תואר ויפה מראה מאד ותשא אשת אדניו את עיניה ותרא את יוסף ותחמדהו ותבקש ממנו לשכב עמה: והוא לא מסר לה את נפשו ויזכור את ה׳ ואת הדברים אשר קרא בספרי יעקב אביו מדברי אברהם כי לא יזנה איש עם אשת איש כי עליו משפט מות אשר הושם עליו בשמים לפני אל עליון והחטא יעלה בעבורו בספרי עולם כל הימים לפני ה׳: ויזכור יוסף את הדברים האלה ולא חפץ לשכב עמה: ותבקשהו שנה אחת ולא אבה לשמֹע: ותחבקהו ותתפשהו בבית לאלצו לשכב עמה ותסגור את דלת הבית והוא נשמט מידיה ויעזב בגדו בידה וישבר את הבריח וינוס מפניה החוצה: ותרא האשה כי לא ישכב עמה ותלשן עליו לפני אדוניו לאמר ביקש עבדך העברי אשר אהבת לאלצני לשכב עמי ויהי כהרימי קולי וינס ויעזב בגדו בידי בתפשי אותו וישבור את הבריח:


וירא המצרי את בגד יוסף והבריח שבור וישמע לדברי אשתו ויתן את יוסף בבית הסוהר במקום שם ישבו האסירים אשר אסר המלך: ויהי שם בבית הסהר ויתן ה׳ חן ליוסף בעיני שר שומרי בית הסוהר ורחמים מלפניו כי ראה כי ה׳ איתו וכל אשר יעשה יצליח ה׳: ויעזב הכל בידו ושר השומרים לא ידע איתו דבר כי ה׳ איתו וכל אשר יעשה יצליח ה׳ וישב שם שנתיים ימים:

ובימים ההם קצף פרעה מלך מצרים על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים ויתנם במשמר בית שר הטבחים בית הסהר אשר יוסף אסור שם: ויפקוד שר שומרי הסוהר את יוסף לשרתם וישרת לפניהם: ויחלמו שניהם חלום שר המשקים ושר האופים ויגידוהו ליוסף: וכאשר פתר להם כן היה להם את שר המשקים השיב פרעה על כנו ואת האופה המית כאשר פתר להם יוסף: וישכח שר המשקים את יוסף בבית הסוהר אף כי הודיעו את אשר יהיה לו ולא זכר להודיע את פרעה כאשר אמר לו יוסף כי שכח:
 


מ


ויהי בימים ההם ויחלום פרעה חלום פעמים בלילה אחד על דבר הרעה אשר תהיה בכל הארץ ויקץ משנתו ויקרא לכל פותרי החלומות אשר במצרים והמכשפים ויגד להם את שני חלומותיו ולא יכלו לדעת: ויזכור אז שר המשקים את יוסף וידבר עליו אל המלך ויוציאוהו מבית הסוהר ויספר לו את שני חלומותיו: וידבר לפני פרעה כי שני חלומותיו חלום אחד הם ויאמר לו שבע שנים תבאנה שבע בכל ארץ מצרים ואחרי כן שבע שני רעב אשר לא היה כמהו בכל הארץ: ועתה יפקד פרעה בכל ארץ מצרים פקידים ויקבצו אוכל העיר בעיר בימי שני השפע והיה לאכול לשובע בשני הרעב ולא תכרת הארץ מפני הרעב כי יחזק מאד: ויתן ה׳ ליוסף חן ורחמים בעיני פרעה ויאמר פרעה אל עבדיו לא נמצא איש חכם ונבון כאיש הזה כי רוח אלהים עליו: וישימהו משנה בכל מלכותו וימשילהו על כל מצרים ויושיבהו במרכבת המשנה אשר לפרעה: וילבישהו בגדי שש וישם רביד על צוארו ויקרא לפניו לאמר אב־רך ויתן את הטבעת בידו וימשילהו בכל ביתו ויגדלו ויאמר אליו לא יגדל ממך כי אם הכסא לבדו: וימשול יוסף בכל ארץ מצרים ויאהבוהו כל שרי פרעה וכל עבדיו וכל עושי מלאכת המלך כי ביושר יהלך ואין בו גאווה וגדל לב ולא משוא פנים ומקח שחד כי ביושר ישפט את כל עמי הארץ: ותשקוט ארץ מצרים לפני פרעה בגלל יוסף כי ה׳ עמו ויתן לו חן ורחמים לפני כל יודעיו ושומעי שמעו ותישר מלכות פרעה ואין שטן ואין רע: ויקרא המלך את שם יוסף צפנת פענח ויתן את בת פוטיפרע כהן און ליוסף לאשה: וביום עמוד יוסף לפני פרעה בן שלושים שנה היה, ובשנה ההיא מת יצחק. ויבוא כאשר אמר יוסף בדבר פתרון שני החלומות ויהיו שבע שני שבע ותפרה ארץ מצרים הרבה במידה אחת אלף ושמונה מאות מדות:
 


מא


וביובל הארבעים וחמישה בשבוע השנת לקח יהודה לער בכורו אשה מבנות ארם ושמה תמר: וישנאה ולא שכב אתה כי אמו מבנות כנען ויבקש לשאת לו אשה ממשפחת אמו ולא נתנו יהודה אביו: והוא הבכור רע וימיתהו ה׳: ויאמר יהודה לאונן בנו בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו זרעו יהיה כי אם לאחיו ויבא אל אשת אחיו וישפך הזרע ארצה וירע בעיני ה׳ וימיתהו: ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי בית אביך אלמנה עד אשר יגדל שלה בני ונתתיך לו לאשה: ויגדל ולא נתנה בת שוע אשת יהודה את שלה בנה להתחתן ותמת בת שוע אשת יהודה בשנת חמש בשבוע הזה: ובשנה הששית עלה יהודה לגוז את צאנו בתמנתה: ותסר תמר את בגדי אלמנותה ותתכס בצעיף ותתיפה ותשב בשער בדרך תמנתה: ובלכת יהודה מצָאה ויחשבהּ לקדשה ויאמר אליה אבא אליך ותאמר בא ויבא: ותאמר לו תן לי שכרי ויאמר לה אין בידי כי אם טבעתי אשר באצבעי ופתילי ומקלי אשר בידי: ותאמר אליו תנם לי עד אשר תשלח לי שכרי ויאמר אליה אשלח לך גדי עזים ויתנם לה ותהר לו: וילך יהודה אל צאנו והיא הלכה אל בית אביה: וישלח יהודה גדי עזים ביד רועה עדולמי ולא מְצָאה וישאל את אנשי המקום לאמר איה הקדשה אשר בזה ויאמרו אליו לא הייתה בזה קדשה ואין אצלנו קדשה: וישב ויגד לו כי לא מצאה ויאמר אליו שאלתי את אנשי המקום ויאמרו לי אין בזה קדשה ויאמר קומה ונלכה פן נהיה לצחוק: וככלות שלושה ירחים נודע כי הרה היא ויגידו ליהודה הנה תמר כלתך הרתה לזנונים: וילך יהודה אל בית אביה ויאמר לאביה ולאמה ולאחיה ויוציאוה לשרפה כי נבלה עשתה בישראל: ויהי אחר הוציאם אותה לשרפה ותשלח לחמיה את הטבעת והפתיל והמקל לאמר הכר נא למי אלה כי לו אני הרה: ויכר יהודה ויאמר צדקה תמר ממני ולא תשרפוה: ועל כן לא נתנה לשלה ולא יסף לקרוב אליה: ואחרי כן ילדה שני בנים את פרץ ואת זרח בשנת שבע לשבוע הזה השני: ואחרי כן כלו שבע שני השָבַע אשר אמר יוסף לפרעה: וידע יהודה כי רע הדבר אשר עשה לשכב עם כלתו ויבז בעיניו וידע כי חטא ושגה כי גלה כסות בנו ויחל להתעצב ויתחטא לפני ה׳ על חטאו: ודבר אליו ה׳ בחלום כי יכופר לו כי התחטא מאד ויתעצב ולא יסף לעשות כזאת: ויכופר לו כי שב מחטאו ומסכלותו כי חטא גדול הוא לפני ה׳ אלהינו וכל עושה זאת והשוכב עם כלתו ישרפהו באש למען יבער בה כי נבלה ותועבה עליהם באש ישרפום: ואתה משה צו את בני ישראל ולא תהיה נבלה בתוכם כי כל השוכב עם חותנתו ועם כלתו נבלה עשה באש ישרפו את האיש השוכב עמה ואת האשה וסר הקצף והמגפה מישראל: וליהודה אמרנו כי לא שכבו עמה שני בניו ועל כן קם זרעו ולא יכרת: כי הלך ויבקש דין על פי משפט אברהם אשר צווה לבניו צוה יהודה לשרפה באש:
 


מב


ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל הארבעים וחמישה החל לבוא רעב בארץ וימנע הגשם מן הארץ ולא יבוא מאומה: ותרעב הארץ ובארץ מצרים לבדה היה שבר כי קבץ יוסף את זרע הארץ בשבע שני השבע וישמרהו: ויבאו מצרים אל יוסף כי יתן להם שבר ויפתח את האוצרות אשר בהם תבואת השנה הראשונה וימכרנה לעם הארץ בכסף: וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח את עשרת בניו לשבר לו במצרים ואת בנימין לא שלח ויבאו בתוך הבאים: ויכירם יוסף והמה לא הכירוהו וידבר עמהם וישאלם ויאמר אליהם הלא אנשים מרגלים אתם ותבואו לבקש ערוות הארץ ויאסרם: ואחר פתחם וישאר את שמעון לבדו ותשעת אחיו שלח: וימלא אמתחותיהם בר ואת כספם שם להם באמתחותיהם והם לא ידעו: ויצום להביא את אחיהם הקטן כי אמרו לו כי אביו חי ואחיהם הקטן עמו: ויעלו מארץ מצרים ויבאו ארצה כנען ויגידו לאביהם כל אשר מצאם ואיך דבר עמהם האיש שר הארץ קשות ויחזק בשמעון עד הביאם לו את בנימין: ויאמר יעקב אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו ועלי רעתכם: ויאמר לא ילך בני עמכם פן יחלה כי שנים ילדה אמם והאחד אבד ואת זה תקחו וקדח בדרך והורדתם שיבתי ביגון המוותה: כי ראה כי שב כספם כולו בצרורותיהם ועל כן ירא לשלחו: 

והרעב גדול וחזק בארץ כנען ובכל הארץ לבד מארץ מצרים כי רבים מבני מצרים אצרו זרעם לשבר בראותם את יוסף צובר זרע וישימהו באוצרות וישמור לשנות הרעב: ויתנהלו בני מצרים בלחם אשר להם בשנת הרעב הראשונה: ויהי בראות ישראל כי חזק מאד הרעב בארץ ואין רוחה ויאמר לבניו לכו שובו ושברו לנו אוכל ולא נמות: ויאמרו לא נלך אם לא ילך אחינו הקטן עמנו: וירא ישראל כי אם לא ישלחהו עמהם ואבדו כלם מפני הרעב: ויאמר ראובן תנהו בידי ואם לא השיבותיו אליך את שני בני תמית תחת נפשו ויאמר לא ילך עמך: ויגש יהודה ויאמר שלחהו עמי ואם לא השיבותיו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי: וישלחהו עמהם בשנה השנית לשבוע הזה בראש החודש ויבואו ארצה מצרים עם כל ההולכים ומנחתם בידהם לוט ושקדים בוטנים ודבש טהור: ויבאו ויעמדו לפני יוסף וירא את בנימין אחיו ויכירהו ויאמר אליהם הזה הוא אחיכם הקטן ויאמרו לו כן הוא ויאמר ה׳ יחנך בני: וישלחהו אל ביתו ויוצא אליהם את שמעון ויעש להם משתה ויקריבו לו את המנחה אשר הביאו בידם: ויאכלו לפניו ויתן מנות לכולם וירב חלק בנימין מחלקי כולם שבעתיים: ויאכלו וישתו ויקומו וילינו אצל חמוריהם: ויבקש יוסף לחקור ולדעת את לבם אם מחשבת שלום בינהם ויאמר לאיש אשר על ביתו מלא כל אמתחותיהם בר ואת כספם השב להם בתוך כליהם וגביע הכסף אשר בו אשתה שים באמתחת הקטן ושלַחֵם:
 


מג


ויעש כאשר אמר לו יוסף וימלא את אמתחות כולם שבר וכספם שם באמתחותיהם ואת הגביע שם באמתחת בנימין: וילכו בבוקר השכם ויהי אך יצאו משם ויאמר יוסף לאיש רדוף אחריהם רוץ ורבת עמהם לאמור תחת טובה שילמתם לי רעה גנבתם את גביע הכסף אשר בו ישתה אדוני: והשיבה אלי את אחיהם הקטן והביאהו מהרה טרם אצא אל בית משפטי: וירץ אחריהם וידבר אליהם כדברים האלה: ויאמרו אליו חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה ולא גנבנו מבית אדוניך כל כלי והכסף אשר מצאנו ראשונה באמתחותינו הביאו עבדיך מארץ כנען ואיך נגנוב דבר? הנה אנחנו ואמתחותינו חפש לך ואשר תמצא אצלו את הגביע באמתחת אחד ממנו יומת ואנחנו וחמורינו עבדים לאדוניך: ויאמר להם לא כן האיש אשר אמצא אצלו אותו לבדו אקח לעבד ואתם תלכו לשלום לביתכם: ויהי בחפשו בכליהם בגדול החל ובקטון כלה וימצא באמתחת בנימין הקטן ויחרדו: ויקרעו שמלותיהם וישאו על חמוריהם וישובו העירה ויבואו אל בית יוסף וישתחוו לו כלם אפיים ארצה: ויאמר אלהם יוסף הרעותם אשר עשיתם ויאמרו אליו מה נאמר ומה נצטדק אדוננו מצא את חטאת עבדיך הנה אנחנו עבדים לאדוננו וחמורנו לך: ויאמר אלהם יוסף את האלהים אני ירא אתם לכו לבתיכם ואחיכם הקטון יהיה עבד לי כי רע עשיתם הלא תדעו כי יאהב אדם את גביעו וכי אשתה בגביע הזה ותגנבו אותו ממני: ויאמר יהודה בי אדני אדבר דבר באזני אדני שני אחים ילדה אמו לעבדך אבינו ויצא האחד ויאבד ולא נמצא והוא לבדו נשאר מאמו ועבדך אבינו אהבו ונפשו קשורה בנפשו: והיה בבואנו אל עבדך אבינו והנער אין אתנו ומת ואִבדנו את אבינו ביגון עד מות: אשב אני עבדך לבדי תחת הנער עבד לאדני והנער ילך עם אחיו כי ערבתיו מידי עבדך אבינו ואם לא השיבותיו וחטא עבדך לאבינו כל הימים: 

וירא יוסף את לב כלם כי שוה איש את רעהו לטובה ולא יכל להתאפק ויגד להם כי יוסף הוא וידבר עמהם בעברית ויפל על צואריהם ויבךּ והמה לא הכירוהו ויחלו לבכות: ויאמר להם אל תבכו עלי מהרו והביאו את אבי אלי ויראני בטרם ימות ועיני בנימין אחי רואות: כי זה השנה השנית רעב ועוד חמש שנים שאין קציר ואין פרי עץ ואין חריש: מהרו רדו אתם ובתיכם ואל תאבדו ברעב ואל תרגזו כי למשפט שלחני ה׳ לפניכם להחיות עם רב: והגדתם לאבי כי עודני חי ואתם הנה ראיתם אותי כי שמני ה׳ אב לפרעה ולמושל בביתו ובכל ארץ מצרים: והגדתם לאבי את כל כבודי וכל אשר חנני ה׳ עושר וכבוד: ויתן להם כדבר פרעה עגלות וצידה לדרך ויתן לכלם בגדי שש וכסף: ולאביהם שלח פרעה שמלות וכסף ועשרה חמורים נושאי בר וישלחם: ויעלו ויגידו לאביהם כי יוסף חי וכי הוא משביר לכל עמי הארץ ומושל בכל ארץ מצרים: ולא האמין אביהם כי חרד בלבו ובראותו את העגלות אשר שלח יוסף ותתחדש ותחי רוחו ויאמר רב לי כי יוסף חי ארד ואראנו בטרם אמות:
 


מד


ויקם ישראל מחברון מביתו בראש החודש השלישי וילך בדרך באר שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק בשבעה לחודש ההוא: ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל וירא מלרדת מצרימה: ויהי בחושבו לשלוח ליוסף לבוא אליו והוא לא ירד וישב שם שבעת ימים אולי יראה במראה הישב אם ירד: ויעש חג קציר הבכורים מתבואה ישנה כי אין בכל ארץ כנען מלא החפן זרע בארץ כי היה הרעב ההוא לכל החיה והבהמה והעוף והאדם: ובששה עשר בו נראה אליו ה׳ ויאמר אליו יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אליו אני אלהי אבותיך אלהי אברהם ויצחק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם: אנכי ארד עמך ואנכי אעלך אל הארץ הזאת ופה תקבר ויוסף ישית ידו על עיניך אל תירא מרדת מצרימה: ויקם הוא ובניו ובני בניו וישאו את אביהם וכליהם בעגלות: ויקם ישראל מבאר שבע בששה עשר לחודש ההוא השלישי וילך ארצה מצרים: וישלח ישראל את יהודה בנו לפניו אל יוסף לראות את ארץ גושן כי שמה אמר יוסף לאחיו לבוא לשבת שם להיות קרובים אליו וטובה היא בארץ מצרים לכולם ולבהמה וקרובה אליו: 

ואלה שמות בני יעקב הבאים מצרימה עם יעקב אביהם: ראובן בכור ישראל ואלה שמות בניו חנוך ופלוא וחצרון וכרמי חמישה: שמעון ובניו ואלה שמות בניו ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית שבעה: לוי ובניו ואלה שמות בניו גרשון קהת ומררי ארבעה: יהודה ובניו ואלה שמות בניו שלה ופרץ וזרח ארבעה: יששכר ובניו ואלה שמות בניו תולע ופוה וישוב ושמרון חמישה: זבולון ובניו ואלה שמות בניו סרד ואלון ויחלאל ארבעה: ואלה בני לאה ובניהם הבאים עם יעקב אביהם מצרימה עשרים ותשעה ויעקב עמהם ויהיו שלושים: ובני זלפה שפחת לאה אשת יעקב אשר ילדה ליעקב גד ואשר: ואלה שמות בניהם הבאים עמהם מצרימה: בני גד צפיון וחגי ושֻני ואצבון (וערי) ואראלי וארודי שמונה: ובני אשר ימנה וישוה (וישוי) ובריעה ושרח אחותם ששה: כל הנפש ארבעה עשר ויהיו עם בני לאה ארבעים וארבעה: ובני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין: ויולדו ליוסף במצרים לפני בוא אביו מצרימה אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע כהן און מנשה ואפרים שלושה: בני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן ואחי ראש מופים וחופים וארד אחד עשר: ויהי כל נפש רחל ארבעה עשר: בני בלהה שפחת רחל אשת יעקב אשר ילדה ליעקב דן ונפתלי: ואלה שמות בניהם הבאים עמהם מצרימה בני דן חושים ושמיון ואסודי ויוחא ושלמה ששה: וימותו במצרים בשנת בואם וישאר לדן חושים לבדו: ואלה שמות בני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושם ואיוי ששה: וימת איוי במצרים אשר נולד אחרי שנת הרעב: ויהיו כל נפש בני רחל עשרים וששה: וכל נפש יעקב הבאה מצרימה שבעים נפש ואלה הם בניו ובני בניו כלם שבעים וחמישה וחמישה אשר מתו במצרים אשר לא נשאו נשים ובנים לא היו להם: ובארץ כנען מתו ליהודה שני בניו ער ואונן ובנים אין להם ויקברו בני ישראל עם המתים ויושמו בין שבעים הגויים:


 
מה


ויבא ישראל ארצה מצרים ארץ גשן בראש החודש הרביעי בשנת שתים לשבוע השלישי ליובל הארבעים וחמישה: ויבא יוסף לקראת אביו יעקב ארץ גשן ויפול על צוארי אביו ויבךּ: ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי אותך ועתה ברוך ה׳ אלהי אברהם ואלהי יצחק אשר לא מנע רחמיו וחסדו מעבדו יעקב: רב לי ראותי פניך ועודני חי כי אמת המראה אשר ראיתי בבית אל ברוך ה׳ אלהי לעולם ועד וברוך שמו: ויאכל יוסף ואחיו לפני אביהם לחם וישתו יין וישמח יעקב שמחה גדולה מאד כי ראה את יוסף אוכל עם אחיו ושותה לפניו ויברך את בורא הכל אשר שמרו וישמר לו את שנים עשר בניו: ויתן יוסף לאביו ולאחיו מתנה לשבת בארץ גשן וברעמסס ובכל סביבותיהם אשר הוא מושל בהן לפני פרעה וישב ישראל ובניו בארץ גשן במיטב ארץ מצרים וישראל בן מאה ושלושים שנה בבואו ארצה מצרים: ויכלכל יוסף את אביו ואחיו ומקניהם בלחם די מחסורם לשבע שני הרעב:

ותעֻנה ארץ מצרים מפני הרעב ויאסוף יוסף את כל אדמת ארץ מצרים לפרעה בשבר והאנשים ובהמתם והכל קנה פרעה: ותכלינה שנות הרעב ויתן יוסף לעם אשר בארץ מצרים זרע למחיה לזרוע בשנה השמינית כי מלא היאור בכל ארץ מצרים: כי בשבע שני הרעב לא השקתה לבד ממקומות אחדים על גדות היאור ועתה עלה ויזרעו מצרים את האדמה ותעש הרבה בר בשנה ההיא: והשנה ההיא הראשונה לשבוע הרביעי ליובל הארבעים וחמישה: ויקח יוסף מהבר אשר זרעו חמישית למלך וארבע ידות הותיר להם למחיה ולזרע וישימהו יוסף לחוק לארץ מצרים עד היום הזה: 

ויהי ישראל בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהיו כל ימי חייו שלושה יובלים שבע וארבעים ומאה שנה וימת בשנת ארבע לשבוע החמישי ליובל הארבעים וחמישה: ויברך ישראל את בניו לפני מותו ויגד להם את כל אשר יקראם בארץ מצרים ובאחרית הימים כאשר יבוא עליהם ויגד להם הכל ויברכם ויתן ליוסף שני חלקים בארץ: וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען בקברים אשר כרה לנפשו במערת המכפלה בארץ חברון: ויתן ללוי בנו את כל ספריו וספרי אבותיו ללמדם ולחדשם לפניו עד היום הזה:
 


מו


ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים ויהיו לעם רב ויהיו כלם שלמים בלבם לאהוב איש את אחיו וירבו ויעצמו מאד ויחי יוסף ועשרה שבועות שנים אשר בא אביו: ואין שטן ואין כל רע כל ימי יוסף אשר חי אחרי יעקב כי כבדו כל מצרים את בני ישראל כל ימיו: וימת יוסף בן מאה ועשר שנה שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים ישב בהיותו עבד ושלוש שנים בבית הסהר ושמונים שנה תחת המלך במשלו על כל ארץ מצרים: וימותו כל אחיו וכל הדור ההוא: ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו ביום צאתם ממצרים: וישביעם על דבר עצמותיו כי ידע כי לא יוסיפו מצרים להוציאו ולקברו בארץ כנען כי מכרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בבקעה עם מלך מצרים וימיתהו שם וירדוף אחרי מצרים עד שער הרימון: ולא יכול לבוא לתוכה כי מלך מלך אחר חדש על מצרים ויחזק ממנו וישב מכרון לארץ כנען ויסגרו שערי מצרים ואין בא מצרימה: וימת יוסף ביובל הארבעים וששה ההוא בשבוע הששי בשנה השנית ויקברוהו בארץ מצרים וימותו כל אחיו אחריו: 

ויצא מלך מצרים להלחם במלך כנען ביובל הארבעים ושבעה בשבוע השני בשנת שתים ויוציאו בני ישראל את עצמות כל בני יעקב מלבד עצמות יוסף ויקברון בשדה במערת המכפלה בהר: וישובו רבים מצרימה ומעטים נשארו מהם בהר חברון וישאר עמרם אביך עמהם: ויגבר מלך כנען על מלך מצרים ויסגור את שער מצרים: ויחשוב מחשבה רעה על בני ישראל לענותם ויאמר לאנשי מצרים: הנה עם בני ישראל פרו ורבו ממנו הבה נתחכמה להם פן ירבו ועינינום בעבודה פן תקראנו מלחמה ונלחמו הם בנו ופן יוספו על האויב ועלו מארצנו כי לבם ופניהם לארץ כנען: וישם עליהם שרי עבודה לענותם בסבל ויצוום ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס ויבנו את כל החומות וכל הקירות הנופלים אשר בערי מצרים: ויעבידום בכח וכאשר יענום כן ירבו וכן יעצמו: ויחשבו אנשי מצרים את בני ישראל לטמאים:
 

מז


ובשבוע השביעי בשנה השביעית ביובל הארבעים ושבעה ההוא בא אביך מארץ כנען ויולידך בשבוע הרביעי בשנה השישית ליובל הארבעים ושמונה והימים ההם ימי צרה לבני ישראל: ויצו פרעה מלך מצרים עליהם להשליך את בניהם היאורה כל הבן הילוד: וישליכו כן שבעה ירחים עד יום הולדת אותך ותצפנך אמך שלושה ירחים וידברו עליה: ותעש לך תיבה ותחמרה בזפת ובחמר ותשימך בתוכה ותשימה בעשב על שפת היאור שבעת ימים ותבוא בלילה ותניקך וביום תשמור עליך מרים אחותך מהעופות: ובימים ההם באה תרמות בת פרעה לרחוץ ביאור ותשמע את קולך כי תבכה ותאמר לנערות אשר לה להביאך ותביאנה אותך אליה: ותוצא אותך מן התיבה ותרחם עליך: ותאמר לה אחותך האלך וקראתי לך אחת מן העבריות אשר תגדל ותיניק לך את הילד ותאמר לכי: ותלך ותקרא לאמך ליוכבד ותתן לה שכרה ותגדלך: ויהי כאשר גדלת ויעלוך אל בית פרעה ותהי לו לבן וילמדך עמרם אביך ספר וכהגמלך הביאך אל חצר המלכות: ותהי בחצר שלושה שבועות שנים עד יום צאתך מחצר המלכות ותרא מצרי מכה רעך מבני ישראל ותהרגהו ותטמנהו בחול: ויהי ביום השני ותמצא שנים מבני ישראל נצים ותאמר לרשע למה תכה רעך: ויקצוף ויחר אפו ויאמר מי שׁמך שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת אתמול את המצרי ותירא ותברח בגלל הדבר הזה:
 
ובשנה הששית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה הלכת לארץ מדיין ותשב שם חמישה שבועות ושנה אחת ותשוב מצרימה בשבוע השני בשנה השנית ביובל החמישים: ואתה ידעת את אשר יאמר לך בהר סיני ואשר ביקש לעשות עמך השר משטמה בשובך מצרימה בדרך בסוכה: הלא בכל כחו בקש להרגך ולהושיע את המצרים מידיך בראותו אותך כי נשלחת לעשות שפטים ונקמה במצרים: ואצילך מידו ואעש אותות ומופתים אשר נשלחת לעשות במצרים בפרעה ובכל ביתו ובעבדיו ובעמו: ויעש ה׳ בהם נקמה גדולה על אודות ישראל וינגעם ויכם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין רע פורח אבעבועות ובהמתם בדבר ובאבני ברד אשר כלה בו כל הצומח להם ובארבה אשר אכל את הנותר להם מן הברד ובחשך ובבכורי אדם ובהמה ובכל אלהיהם עשה ה׳ נקמה וישרפם באש: והכל נשלח בידך למען תגיד טרם יעשה ותדבר למלך מצרים ולכל עבדיו ולפני עמו: והכל היה כדברך עשרה שפטים גדולים ורעים באו על ארץ מצרים למען נקום נקמת ישראל: והכל עשה ה׳ בעבור ישראל ובבריתו אשר כרת עם אברהם להנקם בהם כאשר העבידום מצרים בכח: והשר משטמה התקומם עליך ויבקש להפילך בידי פרעה ויעזור לחרטומי מצרים ויעמדו ויעשו לפניך בלטיהם: הרע נתנום לעשות והרפואה לא הרשנו להעשות על ידם: ויכם ה׳ בשחין רע ולא יכלו לעמוד כי האבדנום מעשות אות אחת: ובכל אות ומופת בוש השר משטמה עד אשר התגבר ויקרא למצרים לרדוף אחריך בכל חילם ברכבם ובפרשיהם ובכל עמי מצרים הרבים:

 

ואעמוד בין מצרים ובינך ובין ישראל ונצל את ישראל מידם ומיד מצרים ויוציאם ה׳ בחרבה: וכל העם אשר הוציא לרדוף אחרי ישראל ירה ה׳ אלהינו בתוך הים במעמקי תהום תחת בני ישראל כאשר השליכו אנשי מצרים את בניהם היאורה ויעש נקמה באלפי אלפיהם ואלף גיבורים ואמיצים טבעו בעבור ילד אחד מבני עמך אשר השליכו היאורה: וביום הארבעה עשר וביום החמישה עשר וביום הששה עשר וביום השבעה עשר וביום השמונה עשר היה השר משטמה אסור ועצור מאחרי בני ישראל לבל ישטין על בני ישראל: וביום התשעה עשר פתחנוהו למען יעזור למצרים לרדוף אחרי בני ישראל: ויכביד את לבם ויחזקם ויתחזק מאת ה׳ אלהינו להכות את מצרים ולהשליכם בתוך הים: ביום החמישה עשר אסרנוהו לבל ילשין על בני ישראל ביום אשר בו ישאלו כלים ושמלות מאנשי מצרים כלי כסף וכלי זהב וכלי נחושת ויבזו את מצרים תחת העבדות אשר העבידום בכח: ולא הוצאנו את בני ישראל ממצרים ריקם:

 


מט


זכור את המצווה אשר צווך ה׳ בדבר הפסח לעשותו בעיתו בארבעה עשר לחודש הראשון לזבחו בטרם יערוב היום ולמען יאכלהו בלילה ערב החמישה עשר מעת בוא השמש: כי היום הזה ראשית החג הוא וראשית השמחה ואתם אכלתם את הפסח במצרים וכל חילי משטמה נשלחו במצרים להרוג כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה עד בכור השפחה השבויה אשר אחר הריחים ובבהמה: וזה האות אשר נתן להם ה׳ בכל בית אשר שמו על שערו דם שׁה בן שנתו לא יבואו לביתו להרוג כי יפסחו עליו למען ינצלו כל אשר בבית: ויעשו צבאות ה׳ ככל אשר צווום ה׳ ויעברו על כל בני ישראל ולא באה עליהם המגפה להשחית מהם כל נפש מהבהמה ועד האדם ועד הכלב: ותהי במצרים מגפה גדולה מאד ואין בית במצרים אשר אין שם מת ובכי ויללה: וכל ישראל יושבים ואוכלים את בשר הפסח ושותים יין ומהללים ומפארים ומברכים את ה׳ אלהי אביהם ונכונים לצאת מעל מצרים ומעבדותם:

 

וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חוקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חודש באחר: כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם: והאיש הטהור אשר לא יבוא לעשותו ביומו להביא קרבן ניחוח לפני ה׳ ביום חגו ולאכול ולשתות ביום חגו ונכרת האיש ההוא הטהור והקרוב כי קרבן ה׳ לא הביא בעתו ונשא האיש את עוונו לנפשו: ובאו בני ישראל ועשו את הפסח בעתו ביום הארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים משלישית היום עד שלישי הלילה כי שני חלקי היום ניתנו לאור ושלישית לערב: זה הוא אשר צוְךָ לעשותו בין הערבים: ולא יהיה זבחו כל עת האור כי אם בעת קרוב הערב ואכלוהו לעת ערב עד שלישית הלילה והנותר מכל בשרו משלישית הלילה באש ישרפוהו: ולא יבשלוהו במים ולא יאכלהו נא כי אם צלוי באש ראשו על קרביו ועל כרעיו וכל עצם לא תשבר בו כי לא נשברה מבני ישראל כל עצם: על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחודש כי ביום חגו יעשה: ואתה צו את בני ישראל ועשו את הפסח בימיהם בכל שנה פעם בשנה ביום מועדו ובא לזכרון לפני ה׳ ניחוח ולא תבוא עליהם מגפה להרוג ולנגוף בשנה ההיא בעשותם את הפסח במועדו ככל אשר צֻוו: ולא יאכל מחוץ לבית מקדש ה׳ וכל קהל עדת ישראל יעשהו במועדו: כל איש אשר בא ביום הפסח יאכלהו בבית מקדש אלהיכם לפני ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה כי כן נכתב והוחק לאכלו בבית מקדש ה׳: וכי יבואו בני ישראל אל הארץ אשר יקחו ארץ כנען ונטעו את מקדש ה׳ בארץ ובאו ועשו את הפסח בתוך משכן ה׳ ושחטוהו לפני ה׳ מדי שנה בשנה:

ובימים אשר יבנה בית לשם ה׳ בארץ נחלתם ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בשליש היום: והעלו את הדם על כבש המזבח ושמו את חלבו על האש אשר על המזבח ואכלו את בשרו צלי אש בחצר בית המקדש בשם ה׳: ולא יוכלו לעשות הפסח בעריהם ובכל הארצות כי אם לפני משכן ה׳ בבית אשר שמו שוכן בו ולא יסורו מאחרי ה׳: ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חקת הפסח כאשר צוית לעשותו שנה בשנה ביומו ואת חג המצות ישמרו ואכלו מצות שבעת ימים לעשות חגו ולהביא קרבנו יום יום בשבעת ימי השמחה האלה לפני ה׳ על מזבח אלהיכם: כי בחפזון עשיתם את החג הזה בצאתכם ממצרים עד עברכם את הים במדבר שור כי על שפת הים כיליתם אותו:
 


נ


ואחרי החק הזה הגדתי לך את ימי השבתות במדבר סיני אשר בין אילים ובין סיני: ושבתות הארץ הגדתי לך בהר סיני ושנות היובלים ושבתות השנים הגדנו לך והשנה לא הודענו לך עד בואך אל הארץ אשר תנחלו: ושבתה הארץ בשבתותיה בשבתם בה וידעו את שנת היובל: על כן שמתי לך שבועי שנים ויובלים מימי אדם עד היום הזה ארבעים ותשעה ושבוע אחד ושתי שנים ועוד ארבעים שנה תעברנה עד אשר ידעו את מצות ה׳ עד עברם את גבולות ארץ כנען בעברם את הירדן פני מערבה: ויובלים יעברו עד אשר יטהר ישראל מכל הזנות והחטא והטומאה והתועבה והעוות והשגגה וישבו בכל הארץ לבטח ואין שטן לו ואין רע וטהרה הארץ מהעת ההיא לכל הימים:

והנה את מצוות השבת כתבתי לך וכל משפטי חוקותיה: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה׳ אלהיכם לא תעשו בו מלאכה ובניכם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם וגריכם אשר בכם: והאיש אשר יעשה בו כל מלאכה יומת וכל איש אשר יחלל את היום הזה ואשר ישכב עם אשה ואשר ידבר בו דבר לעשות בו ולצאת בו לדרך וכל משא ומתן והשואב בו מים ואשר לא הכין לו ביום השישי ואשר ישא כל משא להוציא מאהלו או מביתו ומת: לא תעשו ביום השבת כל מלאכה אשר לא הכינותם לכם ביום השישי לאכול ולשתות ולנוח ולשבות מכל עבודה ביום הזה וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים: כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבּוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳:

המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך: וכל איש אשר יעשה בו מלאכה ואשר ילך בדרך ואשר יעבוד את האדמה אם בביתו ואם בכל מקום ואשר יבעיר אש ואשר ישא משא על בהמתו והיורד באניה בים ואשר יכה ויהרוג כל איש והשוחט בהמה ועוף והצם והעושה מלחמה ביום השבת: והאיש אשר יעשה דבר מכל זה ביום השבת מות יומת למען ישבתו בני ישראל במצוות שבתות הארץ ככתוב בלוחות השמים אשר נתן בידי לכתוב לך את חקי העת ואת העת בחלקת ימיה:

 

בזה תם ספר חלקת ימים:
שבח ליהוה אדֹני כל הבריאה לעולם ועד אמן ואמן:

גרסאות ספר היובלים להורדה
נוסח גֹּדֶר פֶּרֶץ
נוסח ד״ר שלמה רובין
נוסח אברהם כהנא
 
 
לימודי ספר היובלים
מיפוי כל התאריכים

כאן מפורטים כל הארועים בספר היובלים על פי התאריך המדוייק - יום, חודש ושנה.

כל המצוות מספר היובלים

מהספר מתברר כי רבות מהמצוות שניתנו לישראל כבר קיבלו וידעו אבותינו.

לוח השנה של ספר היובלים

ספר היובלים מתאר שנה עברית בת 364 יום בה כל מועדיה חלים תמיד באותו היום.

מועדי קדש מספר היובלים

ספר היובלים מביא את המקור האמיתי למועדי ישראל שמקורם בארועים מחיי אבות האומה.