בהוֹדוֹת וְהלֵל לאלֹהִים בְּתוֹך כּבְשָן האֶש - תוספת לספר דניאל פרק ג׳

בפרק ג׳ מעמיד נבוכדנצר צלם זהב בבקעת דוּרא ומכריח את בני עמו ואת נציגי כל המדינות עליהן הוא שולט להשתחוות לו. שדרך, מישך ועבד נגו, שהם חנניה, מישאל ועזריה, עומדים באמונתם ואינם כורעים ואינם משתחווים. בעקבות הלשנת הכשדים המלך זועם ומשליך אותם אל כבשן האש. מִקָרַתו של מלאך ה׳ הנערים לא ניזוקים כלל, ונבוכדנצר מבין כי ה׳ הוא האלהים, חוזר בתשובה ומפאר אל עליון.


לסיפור הזה שייכת תוספת ״חיצונית״ כלומר שלא נכנסה לקאנון התנכ״י והיא מכילה את תפילת עזריה, פרטים אחדים על הסקת כבשן האש והנס, ושירת ההודיה של חנניה מישאל ועזריה.


שלמה פלסנר (פלעסנר) תרגם את המקור הארמי שהיה בידו, ואת תרגומו נציג, אך ארמית אינה השפה בה נכתבו התוספות כי אם עברית. כי איך ישפכו גידופים על שונאיהם בשפה הכשדית אותה הם דוברים ואיך יתפללו לה׳ מצילם אם לא בשפת הקודש? ומי לא יראה כי רוח ה׳ נושבת מהן?


מקום התוספות הוא בין השלכת הנערים לכבשן לבין השתאותו של נבוכדנצר למראה ארבעה אנשים בכבשן במקום שלוש. תירגמנו את פרק ג׳ מספר דניאל מארמית לעברית, ואת התפילה והשירה הצבנו במקומם המיועד.


(א) ויעש נְבוּכַדְנֶצַּר צֶלֶם זהב שִשִים אמה גֹבְהוֹ וֶשֶש אמה רָחֶבּוֹ וַיֶקִימֵהו בְּבִקְעת דוּרה בְּאֶרֶץ בָּבֶל: וישְלח נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶך ויכַנֵּס אֶת הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת הַיּוֹעֲצִים הַגִּזְבָּרִים הַשּׁוֹפְטִים הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת אשֶר יבוֹאוּ לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: ויתְכָּנְסו הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת הַיּוֹעֲצִים הַגִּזְבָּרִים הַשּׁוֹפְטִים הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ ויעמדו מוּל הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר:


ויען הַכָּרוֹז בְעָז יֵאַמֶר אליכם הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת: כאֲשֶׁר תִּשְׁמְענה אֳזְנִיכֶם אֶת קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר פּוֹל תִפְּלוּ לפני לצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ וְסַגוֹד תִסְגְּדוּ לו: ואשר לא יִפֹּל וְלא יִסְגֹּד בָּהּ בַּעת יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן אֵשׁ יוקדת:


ויהי בשמוע כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְקול מיני הזמר: ויפּלְוּ כּל העמִים הלְאוּמִים וְהַלְּשׁוֹנוֹת ויסֶגדו לְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: ויבואו אֲנָשִׁים כַּשְׂדִּים וְיביאו דִּבָּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים: ויאמרו לִנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ יחי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם: אתה הַמֶּלֶךְ ציווית לכל איש אשר יִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְקול זמרה יִפֹּל וְיִסְגֹּד לְצֶלֶם הַזָּהָב: ואשר לֹּא יִפֹּל וְלא יִסְגֹּד יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַיוקדת: הנה אֲנָשִׁים יְהוּדִים אֲשֶׁר שמת שרִים עַל מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ: והם אינם שמים לִבָּם עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקמתָ אֵינָם סוֹגְדִים:

ויִמלא נְבוּכַדְנֶצַּר חֵמָה ויאמר לְהָבִיא לפניו אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויביאום לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: ויאמר להם נְבוּכַדְנֶצַּר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אֶת אֱלֹהַי לא תעבדו וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתִי לא תסגדו: ועתה אם תקווה לכם כי בעֵת השמע קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְכָל קול זמרה תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לַצֶּלֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי: וָלֹא תָּשְׁלְכוּ אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וּמִי הוּא האלהים אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מִיָּדָי:

ויעָנוּ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויאמרו לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר איננו צְרִיכִים להשיבך דבר: אִם יאבה ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אותו אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים הצל יצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ יַצִּיל: וְאִם לֹא ידע נא הַמֶּלֶךְ את אלהיך לא נעבוד וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר עשית לֹא נִסְגֹּד:

וימלא נְבוּכַדְנֶצַּר חֵמָה עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וישתנו פניו ויאמר לעבדיו להסיק את הכבשן שבעתיים: ויצו את גִּבּוֹרֵי החיל לִכְפֹּת אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ולְהַשְׁלִיכם אל לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת: ויכְפּתוּם על שִׂמְלוֹתֵיהֶם כָּתְנוֹתֵיהֶם מִגְבְּעוֹתֵיהֶם וּלְבוּשֵׁיהֶם וישליכום אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת: וּדְּבַר הַמֶּלֶךְ עַז וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק בְּיוֹתֵר ואת האנשים אשר העלו לכבשן את שדרך מישך ועבד נגו אכלה האש: ויפלו שלשתם שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת והם כְּפוּתִים:


תוספת: תפילת עזריה


ברוך אתה אלהי אבותינו מבורך ומרומם שמך לעולם ועד: צדיק אתה בכל אשר עשית לנו וכל מעשיך אמונה ודרכיך ישרים וכל משפטיך אמת: כי במשפט צדק הבאת עלינו ועל ירושלם עיר אבותינו הקדושה וצדקת בשפטך: כי חטאנו והרשענו לפניך וסרנו מאחריך ועברנו דבריך ועשינו רק הרע בעיניך: חוקיך לא שמענו ולא שמרנום ולא עשינו כאשר ציווית לטוב לנו: לכן צדקו משפטיך בהביאך עלינו את כל אלה: ומסרתנו ביד אויבינו הרשעים הרחוקים ממך ותחת מלכות רשעה הרעה מכל ממלכות הארץ:ועתה אלהינו לא נוכל פתוח פה לפניך בחרפה ובֹשת אשר היו לעבדיך ויראי שמך: אל נא תזניחנו לנצח למען שמך ואל תפר בריתך איתנו: ולא תכלא רחמיך וחסדיך ממנו בעבור אברהם אוהבך יצחק עבדך וישראל קדושך: אשר הבטחת להם להרבות זרעם ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים: ועתה אנחנו נדכים מכל העמים ומפוזרים בכל הארץ על עוונותינו וחטאינו: ואין לנו כהיום הזה לא ראש ולא שליט לא נביא ולא מורה: לא מזבח ולא זבח וקרבן ולא מקום להקטיר קטורת ולמצוא חן וחסד: רק בלב נדכה ורוח נשברה קרבנו ליקוד אש: אל נא תערב היום קרבן נפשנו עליך מבקרים ואילים וכבשים שמנים ורבים ולא יבושו עבדיך כי כל קוויך לא יבושו: