פסוק כפול במזמור קמד

מזמור זה עוסק בהצלת דוד - ובכך הצלת ישראל - מחרבם הרעה של הנכרים, משקריהם ומנכליהם - מתוך תפיסה של ענווה מול גדלות ה׳ יתברך וחסדיו הרבים, ואהבתו את עמו הבאה לידי ביטוי בהקמת עם לתפארת שבניו מוצלחים וטובים, צאנו רב, מזוהו מלא, ושלום והשקט סביבו - על כך כל עם ייחל.

טרם נעסוק בפסוק הכפול ומיקומו הבלתי אפשרי במזמור, נשים לב לפסוק ב׳:

חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּים תַחְתָּי:

המילה עַמִּים בנוסח המסורה חסרה את מ׳ הריבוי, ואז נותר לנו לחשוב שה׳ רודד ומשטח את ישראל תחת רגלי דוד מלכנו. אמנם אין כך הדבר, משום שהמזמור עוסק בתשועה מבני נכר ואין צורך בגאוות המלוכה שמעולם מעולם לא יוחסה לדוד, והוא תמיד ראה עצמו בענוותנותו כאחד הפחותים: מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם: (שמואל ב ז, יט) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה: (שמואל ב ו, כב) ומה למלך לדרוך על העם.

ולכן השבנו את מ׳ הריבוי למקומה.

פסוק יא במזמור

פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

פסוק זה הוא העתק פסוקים ז-ח, דבר בלתי יתכן. מיקומו של הפסוק הכפול במקום בלתי מסתבר, וזאת משום שהמזמור מחולק לשני עניינים:

פסוקים א-ח עוסקים בבקשת הצלה

פסוקים ט-טו עוסקים בהודאה לאחר התשועה, ובהכרת הטוב מאת ה׳.

איך יאמר המשורר פצני והצילני מיד בני נכר לאחר שהמשורר שר שיר חדש, ואומר שכבר נתן תשועה למלכי ישראל, שפצה עבדו דוד מחרב רעה?

כנראה הפסוק שקודם לו ׳הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׳ נשמע קרוב במצלול ל׳פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי׳ שבפסוק התועה, אך מבחינה עניינית, שני הדברים אינם מתחברים זה בזה.

חלק ראשון

א בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי

הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה׃

ב חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי

מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּים תַחְתָּי׃

ג יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ׃

ד אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃

ה יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ׃

ו בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם׃

ז שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי

מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר

ח אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

חלק שני

ט יְהוָה שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ׃

י הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים

הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׃

יא פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר

אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

יב אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם

בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל׃

יג מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן

צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ׃

יד אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ׃

טו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהוָה אֱלֹהָיו׃

וכן יש לדעת שאין פסוקים כפולים בתהלות, לא בבחינת ׳פזמון חוזר׳, ולא בבחינת עניין בתוך עניין.

בנוסח שבאתר הסרנו את הפסוק התועה:

בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי

הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה׃

חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי

מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי׃

יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ׃

אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃

יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ׃

בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם׃

שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי

מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר

אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

יְהוָה שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ

בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ׃

הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים

הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׃

אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם

בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל׃

מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן

צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ׃

אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ

וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ׃

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהוָה אֱלֹהָיו׃