אגרת ירמיהו

א

(א) וזאת משנֵה הספר אשר שלח ירמיהו לגולים אשר הגלה נבוכדנצַר מלך בבל ויגד להם את אשר צִוָהו יי. 

(ב) על חטאותיכם ליי תִגלו בבלה על ידי נבוכדנצר מלך בבל וישבתם שמה ימים רבים עד דור העשירי ואחרי כן אוציאכם משם בשלום. (ג) והיה בשבתכם בבבל וראיתם את יושביה נושאים פסילי זהב וכסף על כתפם אשר הגוים יראים אותם. (ד) השמרו לכם מעשות כמעשיהם ומירוא את אלהיהם. (ה) וכי תראו את העם הולכים לפניהם ואחריהם ומשתחווים להם אמרו בלבבכם את יי אלהים נעבוד. (ו) כי את מלאכי אשלח איתכם ודרשתי את נפשותיכם. (ז) הנה לשון אלהיהם מעשה ידי חרש הוא פסלם ויחפאם זהב וכסף אך לא יהגו בגרונם. (ח) כבתולה תעדה כליה כן יעדם עדי זהב וישם עטרה על ראשם. (ט) יש אשר כהניהם גונבים את הכסף ואת הזהב מעליהם ומתענגים בו עם נשים זונות בבית הקדשה. (י) גם ילבישו אליליהם זהב וכסף ועץ כאנשים ואין לאל ידם להשמר מחלאה ומעָש וכי ילבישום שני יקחו יעה להסיר אבק מעל פניהם. (יא) ויש אשר שבט ידו כשופט אך לא ייַסֵר איש אשר ימעל בו מעל. (יב) גם חרב גם גרזן בימינו ויכולת אין להתייצב במלחמה או מפני השודד. (יג) בזאת תדעון כי לא אלהים המה ולכן אל תיראו מפניהם. 

(יד) ככלי יוצר אשר יעבוד בו האדם ונשבר לא יועיל כן אליליהם. (טו) כי ישבו בבית משמרתם עיניהם מלאות אבק ועפר מרגלי עובדיהם. (יו) הכהנים סוגרים את הפסל בהיכלו במסגר דלתים ובריח לבל יגנב כאיש אסור בבית הסוהר אשר שלח ידו במלך ונשפט עליו משפט מוות. (יז) נרות רבות ידליקו לפניהם ורבות מאשר ידליקו לנפשם ובכל זאת לא יראו כי כקורי הבית המה. (יח) התולעים זוחלי עפר יאכלו אותם ואת לבושם והם לא ידעו ולא יבינו בו. (יט) חשך משחור תארם מעשן הבית הינשוף והעטלף וכל עוף כנף ירבצו על ראשם וגם האיים יחנו שם. (כ) גם בזאת תדעוון כי לא אלהים המה ולכן אל תיראו מפניהם. 

(כא) הזהב אשר עליהם ליפותם לא זהר לו ולא הדר בלתי הוסר החלאה מעליו וכי הוצקו בכור לא הבינו בו. (כב) כסף רב ניתן במחירם ואין רוח חיים בקרבם. (כג) בכתף ישאו כי אין רגלים למו לגלות הבליהם לעיני השמש ולכסות פני עובדיהם בושת. (כד) אם יפלו לא יקומו ואם ישבו לא ינועו אם ישענו בקיר יעמדו כפופים ולא ישאו את ראשם וזבח ומנחה ינתן לפניהם כלפני מתים. (כה) הכהנים חוטאים בזבחיהם ומוכרים מהם ונשיהם מולחות אותם במלח אך דל וחולה לא יחוננו מהם. (כו) גם נשים טמאות וזובות נדה תגענה בקרשיהם. 

ב

(א) הלא תראו כי לא אלהים המה ולמה תיראון מפניהם. (ב) העצבי כסף וזהב ועץ בשם אלהים יקראו אם נשים תנחנה כל מאכל לפניהם. (ג) או אם כהניהם יושבים מגולחי ראש וזקן ובגדיהם פרומים בתוך היכליהם ויצעקו ויילילו לפניהם כעל זבחי מתים. (ד) הנה גם את המחלצות גונבים מעליהם וילבישו בם את נשיהם ואת טפם. (ה) וכי יעשה להם איש טוב או רע יבצר מהם כח לשלם לו גמולו אף כי הקים מלך או הסירו. (ו) לא יתנו הון ועושר ולא כסף וזהב וכי ידור איש להם נדר ויחל דברו לא ידרשו אותו מידו. (ז) לא יחלצו נפש ממות ולא יצילו עני מיד עשקו לא יאירו עיני עיור ולא יפדו איש מצרתו. (ח) אלמנות לא ירחמו ויתום לא יעזורו  כי בול עץ המה נחפה בכסף ובזהב. (ט) ונמשלו עם אבנים החצובים מן ההר לכן יכלמו כל אשר יסגדו להם. 

(י) איככה יכונו בשם אלהים אם גם הכשדים מתעללים בם. (יא) כי אם יפגשו באילם יחזיקו אותו ויוליכו אותו אל הבעל ויאמרו לו קרא נא אל הבעל היש עונך וגם כי יודעים כי אין רוח חים בקרבם לא יחדלו מלכת אחריהם. (יב) גם נשים יושבות בפתח עינים חגורות חבל ומקטרות לפניהם וכי יעבור איש וחשקה נפשו באחת מהן ויתן בה את שכבתו. (יג) והיא מתפארת על רעותה באמרה הנה את לא יקרת בעיני האיש ההוא לפתוח חגורתך.

(יד) כל אשר נעשה בשמם תוך ומרמה הוא ואיך יכובדו או לאלהים יחשבו. (טו) הלא מעשה ידי חרש וצורף הם וכל אשר ירצה החרש או הצורף יפעל ואפס זולתו. (יו) הן עושיהם לא יאריכו ימים אף כי האלילים מעשי ידיהם. (יז) אך פשע על חטא יוסיפו בתתם מוקש לדור אחרון להזנותו אחרי הבלי שוא ומדוחים. 

ג

(א) כי תקרה מלחמה או אסון כהניהם יתגודדו ויערימו סוד לחפור מקום ולהחבא שם הם ופסיליהם. (ב) הטרם תראון כי לא אלהים המה אם קצרה ידם להנצל מחרב ומרעה. (ג) היראה איש פסילי עץ מצופים זהב וכסף ולא יבין כי מעשי תעתועים הם. (ד) לכן עוד היום יבוא וכל לאומים ומלכי ארץ יראון כי שקר נסכם ומעי ידי אדם הם ורוח אלהים אין בם. (ה) ובמה יוודע עוור עוד כי לא אלהים המה. (ז) לא ימליכו מלך על הארץ ולא יתנו מטר על האדמה. (ח) לא ישפטו את ריבי העם ולא יעצרו כל און כי אומללים הם מהעורב אשר יעוף תחת רקיע השמים. (ט) כי תצא אש ומצאה את בית פסילי זהב וכסף ועץ הכהנים נמהרים ונחפזים להמלט על נפשם והאש אוכלת את הפסילים כשאר קורי הבית. (י) לא יתיצבו לפני מלכים וחילי מלחמה ואיך תאמינו כי אלהים המה. (יא) אם אלהי מסכה אלה לא יכלו להמלט על נפשם והאש אוכלת את הפסילים כשאר קורי הבית. (יב) לא יתיצבו לפני מלכים וחילי מלחמה ואיך תאמינו כי אלהים המה. (יג) אם אלהי מסכה אלה לא יכלו להמלט מיד השודד יען כי חזק הוא מהם. (יד) ויבוז אותם ויפשיט את בגדיהם ויקח את הזהב והכסף ואת המחלצות ונמלט בם ומהם יבצר כח להמלט על נפשם.

(טו) הלא טוב מהם היות מלך המראה את גבורתו או כלי בית אשר ישרת בו האדם או דלת אשר תשמור את כלי הבית או עמוד עץ בהיכל המלך מהיות פסל חדֵל וחלש. 

(יו) השמש והירח וכל צבא השמים המאירים שומעים לקול יי ועושים רצונו. (יז) יאירו ברקים תבל לעיני יושביה והרוח נושב על פני כל הארץ העבים יעברו תחת הרקיע ושומעים לקול יי. (יח) ואש אלהים יורדת משחקים ותאכל הרים ויערים והאלילים לא ידמו למו לא בכח ולא במראה. (יט) לכן אלהים בל תחשבום כי לא יטיבו ולא ירעו. 

ד

(א) ועתה כי ידעתם כי אלילי ריק המה אל תגורו מפניהם. (ב) לא יתנו ברכה או קללה למלכים ולא יתנו אותות בשמים לגויי הארץ לא יזרחו כשמש ולא יאירו כירח. (ג) ואבחר מהם הבהמות חסרות תבונה כי במערות תבקשנה מחסה מזרם וממטר. (ד) ועתה גלוי וידוע לכל כי הבל המה גם יחד לכן אל תיראון מפניהם. 

(ה) כמו צלמי בלהות לא יגוננו על שדה קישואים כן אלילי כסף וזהב לא יגוננו. (ו) כמסוכת גן אשר צפורים בה יקננו וכנפש מת טמון בקברו כן גלוליהם זהב וכסף ועץ. (ז) ואף גם בזאת תכירו כי שקר תרמיתם כי מעילי הכרמל אשר עליהם יבולו והתולעת תאכלם ואת האלילים עמהם עד יתעֹללו כל רואי בם. (ח) לכן אשרי האיש ההולך תמים ולא יזנה אחר האלילים כי לא יִכָּלם לעולם ועד.

אגרת ירמיהו להורדה